יערה שדור- פיזיותרפיה לרצפת האגן, קורסים , הדרכה וליווי מקצועי

11/05/2026

סימפיזיוליזיס בפרט וכאבים בחגורת האגן בכלל מטרידים הרבה נשים במהלך ההיריון.

לצד טכניקות כאלו ואחרות להפחתת כאב, אני מוצאת שהדרכה לדברים פשוטים בחיי היומיום משפרת מאד את היכולת התפקודית של הסבלות.

עבורכן - הכנתי את הדף הזה.

לקביעת מפגש
054-9215199

06/05/2026

רצפת האגן לא פועלת לבדה במרחב. היא מושפעת ומשפיעה גם אל אזורים סמוכים.

ה o.i אובטורטור אינטרנוס (Obturator internus muscle מתחיל מהצד הפנימי של עצם האגן (obturator membrane והעצמות מסביב) שם נאחזים עליו הקוקסיגאוס { coccygeus } והאיליאו קוקסיגאוס {iliococcygeus }, הוא יוצא מהאגן דרך ה lesser sciatic foramen ונאחז ב־greater trochanter של הירך

כלומר: הוא מתחיל בתוך האגן אבל פועל על מפרק הירך.

הציור מדגים באופן סכמטי את הקשר הזה בין עצם הירך (פמור) ל o.i ולרצפת האגן ואת השרשרת המאפשרת מתיחה של שרירי רצפת האגן דרך ה o.i

כמו כן
כשהעצים (מפרקי הירך) לא יציבים
רצפת האגן לא יכולה לתפקד ביעילות .
זה אפייני לגיל השלישי שנראה רצפת אגן חזקה , אבל למרות זאת ליקויים תפקודיים שנובעים מחולשת שרירי הירך, הישבן והבטן.

לטיפול שרואה את כולך 054-9215199

*הציור מקורי בעיבוד ai

05/05/2026

ה PERFECT הוא כבר מזמן לא PERFECT להערכת שרירי רצפת האגן.

התמונה מתוך מתוך מסמך הטרמינולוגיה של ה ics
https://profundum.academy/wp-content/uploads/2023/01/Frawley-2021-An-international-Continence-Society-report-on-the-terminology-for-pelvic-floor-muscle-assessment-1.pdf?utm_source=chatgpt.com

הערכת יכולת שרירי רצפת האגן צריכה להיעשות תוך התחשבות בעומס גרביטציוני.

בהשוואה בין Manual Muscle Testing לבין Digital Muscle Testing בהערכת שרירי רצפת האגן עולה הבחנה עקרונית:
בעוד ש MMT הקלאסי של המערכת המוסקולוסקלטלית מבוסס על יכולת השריר לפעול כנגד כוח הכובד באמצעות מנוף מכני גלוי, DMT של רצפת האגן אינו נשען על עקרון אנטי-גרביטציוני מבני.
ב-MMT הגרביטציה מהווה רכיב אינהרנטי במבנה הבדיקה ו הדירוג נגזר מהיכולת להתגבר על עומס חיצוני קבוע. לעומת זאת, ב-DMT אין תנועה חיצונית במרחב ואין מנוף גרמי הנע כנגד משקל הגוף. ההערכה מתבצעת באופן אינטרה-לומינלי, כלומר מתוך חלל הנרתיק עצמו, כאשר הבודקת מעריכה את עוצמת הכיווץ, איכות ההרמה, הסבולת, התזמון והיכולת להרפות על ידי תחושת לחץ והרמה סביב האצבע, ו לא דרך תנועה גלויה של איבר חיצוני.
עם זאת, אף ש-DMT אינו מדד אנטי-גרביטציוני פורמלי, תפקוד רצפת האגן עצמו מתרחש בתוך מערכת הנתונה לעומס גרביטציוני מתמשך. בעמידה, איברי הבטן מפעילים עומס מטה והמערכת היציבתית כולה הכוללת את הסרעפת, שרירי הבטן ושרירי הגב פועלת כיחידה אינטגרטיבית.
כלומר, ייתכן פער בין ממצא תקין בבדיקה המתבצעת בשכיבה לבין תפקוד לקוי תחת עומס יומיומי.

ההבנה כי MMT הוא מודל אנטי-גרביטציוני מבני בעוד DMT הוא מדד תפקודי הרגיש לעומס גרביטציוני, מאפשרת פרשנות מדויקת יותר של ממצאים קליניים ומדגישה את החשיבות של הערכה בתנוחות ובמצבים המדמים עומס אמיתי פונקציונלי.

יש חשיבות גבוהה להערכה הן של תפקוד שרירי והן של צניחות אברי האגן (גם) בעמידה.

לבדיקה וטיפול 054-9215199

29/04/2026

עם מה להתחיל?
עם מגע או אם מאמני נרתיק?
הבחירה להתחיל עם מאמנים נרתיקיים ולא עם מגע היא לא טכנית אלא מהותית לתהליך ההתנסות והלמידה שהגוף צריך לעבור.
מגע, גם כשהוא עצמי וגם כשהוא מהאחר, נושא אתו מטען. יש בו ציפייה, דריכות, לעיתים ניסיון “להצליח”, "להתקדם" או "להתגבר".
מגע נושא זיכרון של כאב ובתוך ההקשר הזה קשה מאוד לייצר למידה חדשה, כי המערכת מזהה את הסיטואציה ומפעילה את אותה תגובה מוכרת של התגוננות (המאובחנת לעיתים קרובות כ"כיווץ יתר" שכבר פעמים רבות כתבתי שזו אבחנה בעייתית)
עיסוי עצמי לא באמת מוציא מהמעגל הזה. הוא משאיר את הפוקוס על האזור הרגיש, לעיתים תוך בדיקה אם כואב ולעיתים תוך ניסיון לשנות משהו. כך נשמר אותו דפוס ולא נוצרת חוויה חדשה.
מעבר לכך, אני לא מכוונת מגע עצמי ככלי טיפולי. בעיני, מגע עצמי שייך לעולם של הנאה ולא לעולם של טיפול. כשמערבבים בין השניים, נוצר בלבול ולעיתים גם עומס נוסף על המערכת.
לעומת זאת, מאמנים נרתיקיים מייצרים תנאים אחרים לגמרי. הם ניטרליים, אין בהם מטען בין-אישי ואין צורך לרצות או להגיב למישהו אחר. הם מאפשרים פעולה פשוטה, ברורה וצפויה.
היתרון המרכזי הוא השליטה המלאה של המטופלת. היא קובעת את הקצב, העומק, הזווית ואת האפשרות לעצור בכל רגע. השליטה הזו היא הבסיס לתחושת ביטחון, ובלעדיה קשה מאוד לייצר שינוי.
בנוסף, המאמנים מקרבים מאוד לפונקציה עצמה, לחדירה, אבל בצורה מדורגת, צפויה ולא מציפה. כך נוצר גשר בין פחד והימנעות לבין חזרה לפעולה.
רק כאשר הפעולה הזו הופכת צפויה, וכשהגודל כבר מפסיק להיות גורם משמעותי, ניתן לשקול מעבר לשלב הבא. לא מתוך התגברות אלא מתוך שינוי ושליטה אמיתיים בתגובה של הגוף.
הסדר הזה אינו מקרי. הוא מאפשר למערכת לעדכן את הזיכרון, להפחית דריכות ולבנות מחדש תגובה שאינה מבוססת על כאב או פחד.

לקביעת מפגש
054-9215199

23/04/2026

הידבקויות לאחר ניתוח בטן.

הידבקויות הן חלק מתהליך נורמאלי ובריא של החלמה לאחר ניתוח.
כל פגיעה ברקמה מתחילה תהליך אינפלמטורי (דלקת סטרילית, כזו שאינה זיהומית) שבתוכו ולאחריו יש התארגנות של רקמה חדשה שאינה זהה לזו זהיתה קודם.
בפתיחת בטן הפריטונאום, שתפקידו להפריד ולאפשר תנועתיות ו"החלקה" של אברי הבטן זה על זה (כמודגם בסירטון), מוחלף ברקמה צלקתית שהיא "משותפת" לשני האיברים הקרובים.
לרוב זה לא יגרום לשום בעיה.
פתיחה של הידבקויות באמצעים ידניים, מעבר לזה שזה לא באמת אפשרי, תאורטית תגרום לפגיעה רקמתית נוספת, התחלה של התהליך האינפלמטורי מחדש, והחמרה במצב ההידבקות.
כשפותחים הידבקויות באופן כירורגי, ניתוחי, מניחים יריעה או חומר מפריד כדי למנוע את ההידבקות החוזרת וגם זה יעיל באופן חלקי בלבד.

לכן
הטיפול הוא בסימפטומים (כאב, הגבלה בתנועה, עצירות וכו')

לשיקום לאחר ניתוח
054-9215199

19/04/2026

בין האוהל האדום למציאות המודרנית על ידע נשי חשיפה ומה שאבד בדרך.

הדימוי של האוהל האדום, מרחב נשי קדום שבו נשים חלקו ידע, חוויות וסיפורים על הגוף, הווסת, ההיריון והלידה מלווה אותי כאשת מקצוע העוסקת בבריאות האישה.
הדימוי הזה מושך ומעורר השראה במיוחד בעידן שבו רבות מרגישות נתק מהגוף ומהידע הטבעי עליו, אך לצד העוצמה שלו חשוב לבחון אותו גם בעין ביקורתית.
האוהל האדום מטאפורה יותר מהיסטוריה
הדימוי המוכר מגיע בעיקר מהרומן The Red Tent מאת Anita Diamant . בספר מתואר מרחב נשי שבו נשים מתכנסות בזמן וסת הריון ולידה משתפות ידע ותומכות זו בזו.
המסר הוא שהגוף הנשי אינו מוסתר הוא מדובר, גלוי ומשותף.

אך המחקר האנתרופולוגי מציע תמונה מורכבת יותר.
מרחבים נפרדים לנשים אכן התקיימו בחלק מהחברות אך לא בהכרח כמרחבי העצמה.
חוקרות כמו מארי דאגלס הראו שהיחס לווסת בתרבויות רבות אינו נובע רק מתמיכה או אחווה אלא ממערכת רחבה יותר של סדר חברתי סימבולי.
לפי דאגלס מה שמוגדר טמא או מלוכלך אינו בהכרח ביולוגי אלא דבר שנמצא מחוץ לקטגוריות הסדר של התרבות. וסת למשל יכולה להיתפס כמצב חריג שמסמן גבול חברתי ולכן לעיתים נלוותה אליה הפרדה או איסורים לא מתוך רומנטיקה אלא מתוך ניסיון לשמר סדר או מעמד חברתי.
כלומר: גם ההפרדה סביב וסת וגם רעיון המרחב הנשי אינם חד משמעיים, הם יכולים לבטא גם דאגה וגם שליטה, גם גבול וגם משמעות תרבותית.
האוהל האדום במובנו הפופולרי הוא פחות תיאור היסטורי מדויק, ויותר מטאפורה מודרנית ניסיון לדמיין עבר שבו נשים היו מחוברות יותר לגופן ולידע שלהן.

ידע נשי בין חשיפה טבעית לחוסר תיווך-
בכל זאת יש גרעין אמיתי שממנו צמח הדימוי הזה.
בעולם הפרה מודרני לידות התרחשו בבית, מחלה ומוות היו חלק מהמרחב המשפחתי וילדות נחשפו מגיל צעיר לתהליכי הגוף. לא היה צורך ללמוד זה פשוט היה שם.
**אלא שהחשיפה הזו לא הייתה בהכרח מיטיבה. היא לא תמיד לוותה בהסבר או תמיכה, היא יכלה להיות מפחידה או טראומטית ולא הייתה בחירה או שליטה.

המעבר למודרנה ידע מתווך מול נתק
המודרנה שינתה את התמונה באופן דרמטי.
הלידה עברה מהבית למוסדות רפואיים וידע גופני הפך לידע מקצועי ומתועד.
הגוף הופרד מהחוויה היומיומית
התוצאה היא פרדוקס: מצד אחד בטיחות, שליטה וידע מבוסס, מצד שני נתק מחוויה ישירה ומהיכרות טבעית עם הגוף כך שרוב הנשים מגיעות ללידה מבלי שראו לידה מימיהן.

המשיכה ל"אוהל אדום" אינה מקרית היא נותנת מענה לחסר עמוק של צורך בקהילה נשית תומכת, רצון לשיח פתוח על הגוף וכמיהה לידע שאינו רק רפואי אלא גם חווייתי.
במובן הזה זה לא תיאור של עבר אלא שפה שמתארת צורך עכשווי.

מה המשמעות להיום ?
היום יש צורך לייצר באופן יזום היכרות עם תהליכים גופניים, חשיפה לסיפורי לידה, ומרחב שבו אפשר לדבר על חששות, פחדים, כאב ושינוי.

האוהל האדום הוא לא בהכרח מקום שהיה אלא מטאפורה רבת עוצמה.
הוא מזכיר לנו שפעם נשים לא היו צריכות ללמוד על הגוף הן פשוט חיו אותו וראו אותו סביבן.
היום העולם בטוח יותר אך גם מרוחק יותר מהחוויה הגופנית.

האחריות עוברת אלינו- נשות מקצוע ונשים בכלל, ללמוד, לשאול להיחשף וליצור מחדש ידע נשי שמחבר בין גוף חוויה והבנה.
פעם נשים ידעו כי הן ראו.
היום אנחנו צריכות ללמוד כדי להרגיש בבית בגוף שלנו בכל שלב של חיינו.

לייעוץ וטיפול
054-9215199

17/04/2026

כבר לפני שנים פיתחתי, לימדתי פיזיותרפיסטיות רבות ואני עושה באהבה הכנה פיזיקלית ללידה.

הנה כמה משפטים נפוצים והסיבות לחשיבות ההכנה.

"לא צריך אולטרסאונד, תמיד ילדו בלי"
* נכון שילדו בלי, אבל לשמחתנו הידע מתקדם וגם אמצעי הטיפול, ומראה עיניים הוא מאד ברור ומשרה ביטחון.

"הגוף יודע מה לעשות"
* לא כל גוף יודע, והרבה פעמים תחת אפידורל הגוף גם מתבלבל. ממש לא כדאי לסמוך על זה

"יש להמשיך לנשום רגיל ולא לעצור את הנשימה"
* זה לא נכון. בלחיצה יעילה לרוב יש שלב של עצירת נשימה, שאחריו תבוא נשיפה בלומה עם או בלי הוצאת קול.

"בזמן הלחיצות להתרכז פנימה ואז הלחיצות יגיעו באופן רפלקסיבי".
* תחת אפידורל (ולפעמים גם ללא) לא תמיד יש לחיצות רפלקסיביות וגם אם יש זה לא תמיד מספיק יעיל.

"אם יולדת מפעילה יותר מידי כח בלחיצה זה יכול לעשות קרעים".
* ממש לא נכון! להאשים יולדת בקרעים זו שערורייה. יש להקשיב להנחיות הצוות ולדעת שקרעים יכולים להיות בכל לידה.

"תנוחות לידה מומלצות כריעה ועמידת 6. הסיבה היא שהגרביטציה עוזרת".
* נכון חלקית, אין אף מחקר שקבע מהי תנוחת לידה העדיפה. כל המחקרים אומרים שמה שקובע זו נוחות האישה והבחירה שלה. גרביטציה כן יכולה לעזור לפעמים.

"כשאומרים ללחוץ - אז לזכור שזה כמו ללחוץ לקקי".
* הלחיצה צריכה להיות לכיוון הנרתיק. לא כמו קקי לפי הטבעת.

ההכנה מתמקדת גם בתפקיד בן/בת הזוג,
ויש עוד נושאים רבים לשלבי ההכנה והלידה השונים ששווה לבוא בשבילם.
אז בואו
054-9215199

ניצן סלומון בריאות האישה

31/03/2026

היום 31.3 הוא יום הנראות הטרנסית. יום שמבקש לעצור לרגע, לראות, להקשיב, להכיר.

כולנו בתקופה מורכבת וכואבת.
קל מאוד להצטמצם, לפחד, להסתגר, לראות רק את הכאב הקרוב אלינו.
אבל אולי דווקא עכשיו נדרשת מאיתנו יכולת אחרת: להרחיב את המבט, לזכור שיש בתוכנו גם מי שנאבקים יום יום על עצם הזכות להיות נראים, להיות מי שהם.

נראות היא לא רק עניין של ייצוג במרחב הציבורי. היא עניין של חיים. של ביטחון. של שייכות.

חברה נמדדת לא רק ביכולת שלה להתאחד מול איום חיצוני.
התחושה שלי היא שהיכולת של החברה שלנו להכיל שונות, מורכבות וזהות נפגעה אנושות בשנים האחרונות.
דווקא עכשיו, כשיש כל כך הרבה כאב, יש לנו גם הזדמנות לבחור ברגישות, באמפתיה ובאנושיות.

טרנסים וטרנסיות יקרים שלי
אני רואה אתכם כל יום.
וגם היום.

המלצת שמיעה
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8470/22929/

תרגום הציטוט של ג'ודית באטלר:
"עד שלא נלמד שחייהם של אחרים ראויים לאבל במידה שווה, ושיש להם דרישה שווה מאיתנו להתאבל עליהם, במיוחד אלה שסייענו להכחיד, אינני בטוחה שבאמת נהיה בדרך להתגבר על בעיית הדה-הומניזציה."

18/03/2026

"אבן שטיפש אחד זורק לבאר
גם אלף חכמים לא יוציאו אותה"

"בתיאוריה, אין הבדל בין תיאוריה למציאות, אבל במציאות יש"
- צ'אק ריד

אז נזרקה תאוריה שניתן להשפיע על רצפת האגן דרך מפרק הלסת.
נזרקה.
זה מעניין
זה "חדשני"
אפשר לספר על זה כל מיני סיפורים
רק מה?
אין שום קשר מוכח.

מחקר אחד ניסה להוכיח.
רק מה
הוא רב בעיות.
https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC11642382/?fbclid=IwY2xjawQnPeNleHRuA2FlbQIxMQBzcnRjBmFwcF9pZAwzNTA2ODU1MzE3MjgAAR4QDtxsNJNWluZgl1AM7TdvdoH9SuE4VvXvaXz6JZZ39QVKZAZUyfMJUCW7lw_aem_EOPgNLxnZEvZXZLDpi_5UA

מגבלות המחקר:

ראשית, ההתערבות כללה מפגש יחיד בן 15 דקות של טיפול ידני ב-TMJ, שאינו סביר כגורם לשינויים נוירו-שריריים או ביומכניים יציבים.
שנית, היעדר קבוצת ביקורת פעילה או טיפול דמה (כגון מנוחה מודרכת, מגע לא-ספציפי או טיפול באזור גוף אחר) אינו מאפשר להבחין בין השפעה ייחודית של טיפול ב-TMJ לבין אפקט כללי של מנוחה, מגע או הרפיה.
שלישית, נמדדה פעילות שרירי רצפת האגן בלבד, ללא מדידה של קבוצות שרירים נוספות, ולכן לא ניתן לקבוע האם ההשפעות שנצפו הן מקומיות או מערכתיות.

בנוסף, גודל המדגם הקטן מגביל את העוצמה הסטטיסטית ומעלה חשש לפרשנות יתר של ממצאים גבוליים או לא עקביים.
המשתתפות היו נשים ללא דיספונקציה אורוגניטלית, עובדה המגבילה באופן משמעותי את הרלוונטיות הקלינית והיכולת להכליל את הממצאים לאוכלוסייה טיפולית.

לבסוף, הדיון נשען במידה נרחבת על מחקרים העוסקים באימון שרירי רצפת האגן (PFPT/PFMT), הכוללים התערבויות ישירות וממושכות עם מנגנונים פיזיולוגיים ברורים. השוואה זו אינה תואמת את אופי ההתערבות שנבדקה במחקר הנוכחי, ועלולה ליצור רושם מטעה לגבי המשמעות הקלינית של טיפול ב-TMJ בהקשר של תפקוד רצפת האגן.

במחקר עצמו נכתב
שלא נבדקה השפעה על *שום קבוצת שרירים אחרת*
כלומר *אין הוכחה שההשפעה מבודדת או ישירה וייתכן שכל ההשפעה היא בגלל הסיטואציה והמגע*.

אז לא!
טיפול במפרק הלסת לא משפיע על רצפת האגן.

רוצה לטפל בה?
צרי קשר
054-9215199

Background/Objectives: Pelvic floor muscles (PFM) play a vital role in the proper functioning of the pelvic and abdominal organs. The PFM are structurally connected to other areas of the body, forming part of the deep front line. Due to its course, ...

01/03/2026

מה עושה אישה לחוצה בממד?
נכון
כותבת על זה פוסט.

כבר תקופה ארוכה שאנו חיות במציאות בלתי נתפסת. מתרגלות להיות ערות לאזעקות, לדאוג ולהגן על אהובינו וללכת למרחבים המוגנים.
הגוף לומד מהר מאד.
מצב חירום מפעיל את מערכת הסטרס המביאה לעלייה בהפרשת קורטיזול וקטכולאמינים, ולדומיננטיות סימפתטית. זו תגובת ה “fight or flight” הקלאסית.
למערכת השתן יש רגישות גבוהה לשינויים האלה.
הספרות מתארת קשר עקבי בין distress פסיכולוגי לבין תסמיני דחיפות ותכיפות גם בהיעדר פתולוגיה מבנית.

מחקר זה
https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC9039964/
מראה קשר מיידי בין עוררות רגשית לדחיפות ותכיפות אצל נשים עם OAB.
ערכת איכות המאמר:
• נקודות חוזק: עיצוב פרוספקטיבי (יתרון משמעותי מול מחקר חתך), מדידה יומית בזמן אמת, שימוש בכלים מתוקפים (ICIQ diary, VAS), בקרה סטטיסטית על משתנים מתערבים חשובים: גיל, BMI, שינויי טיפול.
• מגבלות: מדגם של מטופלות עם תסמינים קלים בלבד. זה עלול ליצור הטיית בחירה, מדדים בדיווח עצמי בלבד (אין מדדים פיזיולוגיים אובייקטיביים), תקופת מדידה קצרה (3 ימים בלבד), אין להסיק קשרי סיבה תוצאה מובהקים וחוסר גיוון אתני מגביל הכללה.
• רמת ראיות: מחקר תצפיתי פרוספקטיבי ברזולוציה יומית מחזק קשר אסוציאטיבי באופן משכנע, אך אינו מוכיח מנגנון ביולוגי. מבחינת היררכיית ראיות זו רמה בינונית (
• פיזיולוגית, הדומיננטיות הסימפתטית משנה את הסף התחושתי הויסצרלי ומגבירה vigilance אינטרוספטיבי , כלומר השלפוחית מאותתת מוקדם יותר, לא בהכרח בגלל נפח גדול אלא כי מערכת הזיהוי דרוכה יותר.

במקביל, השרירים מושפעים.

https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC3988146/?utm_source=chatgpt.com
מחקר זה עוסק בקשר בין סטרס פסיכולוגי לבין פעילות שרירים ומדגים שסטרס גורם לעוררות של מערכת העצבים הסומטית והסימפתטית, שמביאה לעלייה בטונוס ופעילות חשמלית הנמדדת EMG
מחקרים קודמים הראו כי סטרס מעלה פעילות EMG בשרירי כתף, צוואר ולסת, אך רובם לא נבדקו בניסוי מבוקר עם מדידה מיידית של השרירים. המחקר הנוכחי פיתח פרדיגמה ניסיונית מבוקרת הכוללת גירוי מנטלי ופיזי, ומדד את תגובת השרירים בזמן אמת בהתאם לרמות סטרס נתפסות אישיות.
בהיקש לרצפת האגן:
למרות שהמחקר לא בדק את שרירי רצפת האגן, ניתן להניח באופן לוגי סביר כי גם הם, כשרירי שלד המופעלים על ידי מערכת העצבים הסומטית והסימפתטית, יגיבו בסטרס באותו אופן כלומר בעלייה במתח ובפעילות חשמלית.
סטרס יכול לתרום ל “baseline hypertonicity” של שרירי רצפת האגן, ולהסביר חלק מהקשר בין סטרס לבין תסמיני תכיפות ודחיפות גם ללא פגיעה אורגנית.

כאשר ה Levator ani מוחזק במתח מתמשך, הדינמיקה בין אגירה לריקון משתנה: תחושת מלאות מוקדמת, דחיפות ללא נפח משמעותי ולעיתים התרוקנות חלקית בשל קואורדינציה לקויה.
מתווספת לכך למידה התנהגותית: “לפני שאני יוצאת,” “לפני שאני נכנסת למרחב המוגן,” “רק ליתר ביטחון"
ה just in case voiding מוריד בהדרגה את סף ההפעלה השלפוחיתי. השלפוחית לומדת שנפח קטן הוא אות לריקון. כלומר תהליך של conditioning ולא פתולוגיה אורגנית. הגוף הסתגל כדי להגן, בדיוק כפי שמערכת הישרדות אמורה לפעול.

אבל, כפי שנלמד דפוס כך ניתן גם לעדכן אותו. ויסות נשימתי שמפחית עוררות סימפתטית, הארכה הדרגתית של מרווחי הריקון ולמידה קוגניטיבית מלמדים שלא כל דחף הוא נפח, ולא כל ריצה לשירותים היא בגלל השלפוחית.
לפעמים זו מערכת עצבים דרוכה מדי.

לקביעת מפגש
054-9215199

23/02/2026

*מהי דליפה מסוג Overflow?*
דליפה עקב Overflow מתרחשת כאשר השלפוחית אינה מתרוקנת באופן מלא, השתן מצטבר בה בהדרגה וכשהיא מגיעה לקיבולת מרבית, מופיעה דליפה או טפטוף לא רצוני.

זהו מנגנון שונה לחלוטין מדחיפות ותכיפות (OAB).
כאן הבעיה אינה דחף מוקדם אלא אי ריקון מספק של השלפוחית.

מתי זה קורה?
Overflow
שכיח בעיקר במצבים של:
חסימה בדרכי השתן (אצל גברים יכול להיות על רקע של פרוסטטה מוגדלת)
חולשה של שריר הדטרוזור
שלפוחית נוירוגנית, למשל ב־Multiple sclerosis
פגיעה עצבית על רקע סוכרת, Diabetic neuropathy

סימנים אופייניים:
זרם שתן חלש או מקוטע
תחושת ריקון לא מלא
טפטוף מתמשך
שארית שתן גבוהה לאחר התרוקנות

מה אומר המחקר על שכיחות?
על פי סקירה המעודכנת (2024), Overflow הוא סוג פחות שכיח של דליפת שתן, ומהווה כ 5% מכלל המקרים.

ציטוט מהסקירה:
“Overflow incontinence is relatively uncommon and is typically associated with bladder outlet obstruction or impaired detrusor contractility.”

רפרנס מלא:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK559095/

המשמעות הקלינית
Overflow נדיר יותר מתסמיני דחיפות ותכיפות, אך חשוב לזהות אותו במיוחד במטופלות עם מחלות נוירולוגיות או. סוכרת.
הטיפול יתמקד בשיפור ריקון ובהפחתת שארית שתן ולא בהפחתת תכיפות ודחיפות.

בחלק מהמקרים המורכבים יותר יתכן ויהיה צורך בצינתור (קטטר) .

לקביעת מפגש 054-9215199