26/02/2026
אם חווית משבר (או טראומה) בחיים,
מה שאני עומדת לכתוב עכשיו חשוב במיוחד בשבילך.
תקראי עד הסוף.
“הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים הוא שנפלתי בשבי”
כך אמרה רונדה קורנום
רופאה וקצינה בצבא ארה״ב שנפלה בשבי בעיראק.
אמיתי?...
כן, אמיתי.
וזה אחרי שהיא נפצעה, נשבתה ועברה התעללות ועינויים.
ועכשיו אנסה להסביר איך זה.
אין קיום אנושי בלי טראומות ומשברים.
אם יש משהו שאפשר לומר בוודאות,
זה שכולנו כבני אדם,
נחווה אירועים קשים בחיים.
לכן השאלה איננה האם נחווה טראומה או לא, אלא:
:
איך נצא ממנה❓
בקצה אחד של הרצף נמצאת פוסט טראומה מתמשכת.
ובקצה השני קיימת תופעה מרתקת שנקראת:
צמיחה פוסט־טראומתית.
אלה אנשים שמעידים על עצמם שאחרי הטראומה הפכו להיות מודעים, אמיצים, חזקים יותר ולעיתים קרובות אפילו מאושרים יותר.
רונדה נפצעה, נשבתה, עברה התעללות ועינויים,
ואחרי ששוחררה, חייה השתנו.
היא לא התפרקה.
להיפך.
היא התקדמה מאד בדרגות בצבא,
היא העמיקה מאד את הקשר הזוגי שלה (לפני כן הייתה באמצע תהליך גירושין)
היא דיווחה שפחדים רבים פשוט נשרו ממנה
וסדרי העדיפויות שלה השתנו מהיסוד.
אז מה יוצר את הפער?
למה חלק מאיתנו יפתחו PTSD וחלק יחוו צמיחה?
מעבר למרכיבים הגנטיים, אישיותיים וסביבתיים,
יש גם גורם משמעותי נוסף:
הידע שיש לנו על התמודדות עם משברים וטראומות.
אחת הבעיות היא, שכאשר מכינים אותנו למצבי סיכון, מדברים בעיקר על הפגיעה הנפשית הבלתי נמנעת
(חרדות/סיוטים/פלאשבקים/ דריכות יתר/ דיכאון )
אבל הנתונים מראים,
שלא כל מי שעובר טראומה מפתח PTSD (הסטטיסטיקה סובבת סביב 10%)
ויותר מזה,
אחוז משמעותי מאד (סביב ה-65%) מדווח גם על שינוי חיובי:
עומק חדש, ערכים אחרים וחוסן מוגבר.
וזה מה שנקרא צמיחה פוסט טראומתית.
אבל מה קורה כשמציגים לנו בעיקר צד אחד?
כשמדברים בעיקר על הפגיעה ולא על האפשרות לצמיחה?
זה עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה.
כי כשאנחנו יודעות שיש גם אפשרות לצמוח (בתדירות גבוהה פי 6 !)
משהו במערכת הפנימית שלנו מתארגן אחרת 🌿
ברור שיש גם כאב וסבל, אפילו הרבה, אבל הנטייה הטבעית של הנפש
היא גם להשתקם, להחלים ולגדול.
וכאן אני רוצה להוסיף משהו אישי.
כמטפלת, אני פוגשת נשים שנושאות בתוכן כאב עמוק.
אני רואה מקרוב עד כמה טראומות יכולות לצמצם
אבל בו זמנית, גם עד כמה, כשעובדים נכון ובעדינות, אפשר לשחרר ולצמוח ממנה בטוב.
את כל הדברים החשובים האלה האלו שמעתי בפודקאסט של
פרופ עוז גוטרמן, פסיכולוג וחוקר מוח
שנתן לי את החשק וההשראה לכתוב על הנושא הזה, למען כל מי שרוצה וצריך.
(מצרפת קישור לפודקאסט בתגובות)
אז מה דעתך יקרה?
מכירה אישית אנשים שצמחו ממשברים?
והאם היה לך זמן קשה בחיים שלך שבדיעבד התפתחת והתחזקת ממנו?
כאן בשבילך🌷
