13/08/2016
הקשר בין הערכה עצמית להפרעת קשב/ אבי סלע פסיכולוג חינוכי מומחה - מדריך
הפרעת קשב הינה הפרעה בעלת סימפטומים רבים המשפיעים על הילד ועל סביבתו הקרובה במישורים שונים: התנהגותי, קוגניטיבי וחברתי ולכן היא בעלת פוטנציאל לפגיעה גם במישור הרגשי. הטיפולים המוצעים ללוקים בהפרעה הם בעיקר תרופתיים והתנהגותיים. הרושם הנוצר מקריאת המחקרים הרבים העוסקים בהפרעה הוא של העדר תשומת לב מספקת למישור הרגשי. אמנם סביר להניח שטיפול בסימפטומים הראשוניים של ההפרעה יביא לשיפור גם בקשיים הרגשיים הנלווים לה, אולם, לעיתים קרובות נראה כי הפגיעה הרגשית היא כל-כך קשה, כך שיעילות הטיפולים המוצעים עלולה להיפגע.
מאפייני ההפרעה
הפרעת קשב היא הפרעה התפתחותית המאופיינת ברמות חוסר קשב, פעילות יתר ואימפולסיביות, אשר אינן תואמות מבחינה התפתחותית. ההפרעה מופיעה בדרך-כלל בילדות המוקדמת, היא כרונית מטבעה, הקשיים קשורים באופן טיפוסי בליקויים בהתנהגות הנשלטת על-ידי חוקים ובשמירה על דפוס עקבי של ביצוע עבודה לאורך זמן (Barkley, 1990).
מוקד ההפרעה הוא במערכת המשהה ומווסתת תגובה לגירוי (מתבטא בקושי בעיכוב התנהגות). קושי זה מקרין על פונקציות ניהוליות שונות, אשר באופן נורמלי מאפשרות תפקוד תקין במישורים שונים, אולם בהעדר היכולת לעיכוב ולוויסות התנהגות, נפגעות פונקציות אלה ואיתן התפקוד בתחומים מגוונים ורבים.
הפונקציות הניהוליות הנפגעות כתוצאה מקושי בעיכוב ובוויסות התנהגות הן:
1. זיכרון עבודה:
* ילדים עם ADHD מושפעים יותר מההקשר ופחות נשלטים ע"י אינפורמציה בעלת ייצוג פנימי.
* ילדים עם ADHD מושפעים יותר ע"י אירועים מידיים ותוצאותיהם מאשר אירועים רחוקים יותר בזמן.
* קושי ביצירת תכניות לעתיד על סמך ניסיון העבר.
* קושי בחיקוי רצף של התנהגויות.
* קושי בהתארגנות במשימות בהן יש השהיית זמן רבה בין המרכיבים של התנהגויות עוקבות (אירוע, תגובה, תוצאה).
* קושי בביצוע התנהגויות מכוונות מטרה.
* קושי בתחושת הזמן.
2. ויסות עצמי של אפקט (רגש) - מוטיבציה - עוררות
* לילדים עם ADHD נטייה לחוש עוררות יתר למול חיזוקים, ונטייה לתסכול כאשר שיעור החיזוקים מופחת.
* קושי להמשיך פעילות בהעדר חיזוק מיידי.
* קושי להפריד בין רגש להתנהגות.
3. הפנמת שפה
* קושי בוויסות התנהגות הנשלטת ע"י חוקים.
* קושי בדחיית סיפוקים.
* העדר ויסות עצמי באמצעות דיבור פנימי.
4. הבנייה מחדש
* קושי באנליזה של אינפורמציה ליחידות קטנות יותר והבנייה של מסר חדש.
* קושי בפתרון בעיות.
* בעיות בשטף הוורבלי.
5. תכנון, ארגון וביצוע
* בעיות בתכנון ובביצוע מהיר של סדרת פעולות.
מאפיינים נוספים של ההפרעה (ברקלי, 1998):
* הפרעת קשב משתנה עם התפתחות הילד - שינוי בסימפטומים.
* הפרעת קשב היא הפרעה תלוית סביבה ונסיבות. ילדים הלוקים בהפרעה נוטים להתנהג בצורה שונה במקומות שונים ומול דמויות שונות.
* עייפות משפיעה לרעה על התפקוד של ילדים עם ADHD - עובדים טוב יותר בשעות הבוקר.
אי-הסתגלות חברתית בקרב ילדים עם ADHD:
כמה השערות באשר לקשיי ההסתגלות החברתית של ילדים עם ADHD:
1. בעיה בזיכרון שאינה מאפשרת לילדים עם ADHD לאחסן או לשלוף מידע חברתי כראוי.
2. הפניית קשב סלקטיבית לסוג מסוים של רמזים חברתיים (כגון התנהגויות אלימות).
3. ילדים עם ADHD, יתכן כי מחזיקים בסכמות המפריעות להם לעבד באופן מיידי רמזים חברתיים.
למרות שעם הגיל ישנו שיפור בסימפטומים העיקריים של ההפרעה, הבעיות החברתיות לא רק שאינן משתפרות אלא אף עלולות להחריף.
הערכה עצמית בקרב ילדים עם ADHD:
מחקר שבחן את תפיסתם העצמית של ילדים עם ADHD הראה כי ילדים עם ADHD (כקבוצה), תופסים עצמם כפחות קומפטנטיים (בעלי מסוגלות) בהשוואה לילדים ללא ADHD בכל התחומים מלבד יכולת אתלטית. כלומר, ההערכה העצמית של ילדים עם ADHD נמוכה משל ילדים אחרים בכל הנוגע להתנהגותם, ליכולתם ליצור קשרים עם אחרים וליכולתם להצליח בבית הספר.
• ביטוי להערכה העצמית הנמוכה של ילדים עם ADHD ניכר היטב במחקר אחר אשר מצא כי ילדים עם ADHD נטו, יותר מאשר קבוצת הביקורת, לייחס את הצלחתם במטלה לגורמים חיצוניים בלתי נשלטים כמו משימה קלה ומזל. לעומת זאת, הילדים מקבוצת הביקורת, ייחסו, יותר מילדים מקבוצת הניסוי (ADHD), כישלון התחלתי במטלה להעדר מאמץ מספיק.
• ייחוס הצלחה לגורמים חיצוניים כביטוי להערכה עצמית נמוכה ניתן למצוא גם במחקר נוסף שבחן את התפיסה העצמית של ילדים עם ADHD אל מול הידיעה כי קיבלו תרופה שיכולה לשפר את ביצועיהם במשימה מסוימת, או הידיעה כי קיבלו פלצבו (תרופת דמה). ממצאי המחקר מראים כי:
אסטרטגיות התערבות:
תיאורית הייחוס מספקת יישומים חשובים להתערבויות טיפוליות בקרב ילדים בסיכון:
1. יצירת סביבה (בבית ובבית הספר) שמגבירה את הסיכויים שהילד יחווה הצלחות כפועל יוצא של כישוריו ומאמציו. הדבר מצריך חיזוק תחושת השליטה האישית של הילד והגברת תחושת הבעלות והאחריות שלו על חייו.
2. יצירת סביבה שתחזק את אמונת הילד שטעויות וכישלונות, לא רק שהן מקובלות הן אף צפויות ובעלות ערך לימודי.
מספר רעיונות ליישום ההמלצות הנ"ל הלכה למעשה:
• עידוד פעילויות של תרומה לאחרים (בבית הספר, בבית או בשכונה) - היכולת של ילד לתרום מכישרונו, יהיה אשר יהיה, יש בה כדי לתרום תרומה משמעותית לתחושת האחריות, המסוגלות, הכבוד העצמי וההערכה העצמית ולשפר את התייחסות הילד לסביבה בה נערכת הפעילות.
• קידום מיומנויות של קבלת החלטות - מרכיב חיוני בהערכה עצמית גבוהה הוא האמונה של הפרט כי יש לו שליטה מסוימת על מה שקורה בחייו. על מנת שאמונה זו תתקיים הפרט צריך ללמוד כיצד להתמודד עם בעיות וכיצד לקחת החלטות בדרך לפתרונן.
• עידוד ומשוב חיובי - למבוגרים משמעותיים בחייו של ילד השפעה רבה על תפיסתו העצמית. ילדים עם ADHD זוכים רוב הזמן לפידבקים שליליים על התנהגויות שליליות בעוד שהתנהגויות חיוביות אינן זוכות בד"כ להתייחסות מתאימה. ההתערבות במקרים אלו צריכה "להפוך את הקערה על פיה" - למזער את הפידבקים השליליים ולהגביר את החיוביים.
• פיתוח משמעת עצמית - למרות שזה נראה כמשימה בלתי אפשרית עבור ילדים עם ADHD , חשוב ללמד את הילד לחשוב על הסיבות התנהגותו עוד בטרם הוצאתה לפועל ועל התוצאות האפשריות של ההתנהגות. לכן, חשוב להציב בפני הילד גבולות וחוקים שייתפסו על-ידו כהגיוניים ולא שרירותיים וכאשר משתמשים בענישה חשוב שהיא תהיה פועל יוצא של ההתנהגות ובוודאי לא כזאת שתשפיל את הילד.
• עיסוק בטעויות ובכישלונות - חשוב לסייע לילד להבין כי טעויות הן מרכיב חשוב בתהליך הלמידה. מטרה זו תושג אם מבוגרים בסביבתו של הילד יידעו להתייחס לכישלונות וטעויות בהבנה, יהיו נכונים לבדוק אותם עם הילד, ויימנעו מהערות משפילות. מתן דגש לתחומים בהם הילד חזק ויכול להצליח עדיפה כמובן על-פני הצבת מטרות שהמבוגר חושק בהן.
מחקרים מראים כי גם לטיפולים התרופתיים יכולה להיות השפעה על ההערכה העצמית:
נמצא כי ריטלין משפר את ההתמדה במשימה (לאחר כישלון) ואת ההערכה העצמית בקרב ילדים עם ADHD.
ממצאים לגבי טיפול רב תחומי:
טיפול רב תחומי, יעיל יותר מטיפולים אחרים בשיפור הסימפטומים השניוניים של ADHD: קשיים ביחסים עם בני הגיל, הערכה עצמית וחוסר תקווה.
• מחקר שבדק את התוצאות לטווח ארוך של טיפול רב-תחומי בתחומים שונים: התנהגות, הערכה עצמית, תפקוד חברתי ותפקוד לימודי, מצא כי בטווח של חמש שנים נשמר השיפור במדדים השונים למרות ירידה מסוימת במדדים של - התנהגות, הערכה עצמית ורמת דיכאון.
הפרמטר המשמעותי ביותר לשיפור בתחומים השונים היה שיתוף פעולה מצד ההורים.
מספר המלצות להורים בעקבות ממצאי המחקרים השונים:
1. לוודא שילדם מקבל את הטיפול הטוב והמתאים ביותר עבורו בבית הספר ומחוצה לו, על-מנת שיצליח במשימות העומדות מולו (לימודית, התנהגותית וחברתית).
2. לאפשר לילד לדבר על תחושותיו גם אם הן שליליות. שיחה של הורים עם ילד על תחושותיו הקשות סביר להניח שלא תביא לפתרון, אולם, יש בעצם הדיבור כדי להביא לתחושה מסוימת של שליטה על הרגשות השליליים. השיחה יכולה להוביל גם למחשבות משותפות עם הילד, לגבי דרכים אפשריות לפתרון ולקבלת סיוע מתאים.
3. הורים יכולים לשחק תפקיד משמעותי בהגנת ההערכה העצמית של ילדם על-ידי סיוע ביצירת "מקום" אמיתי לביטוי ופיתוח של כשרון ייחודי של ילדם ולצורך העניין, כל דבר שהילד מרגיש איתו בנוח וחווה סיפוק יכול להוות מוקד לטיפוח ההערכה העצמית ותחושת המסוגלות.
ולבסוף, כאשר בוגרים-צעירים עם ADHD נשאלו מה הם חושבים היה הדבר המסייע ביותר עבורם במהלך התפתחותם, התשובה הנפוצה ביותר הייתה - שהיה מישהו (הורה, מורה או אדם בוגר אחר) שהאמין בהם.
