26/06/2024
לפני כעשור הייתי צריכה לקבל החלטה, והפחד לא אפשר לי.
הכרתי אז את מי שהפך, בסופו של דבר לבעלי.
ידעתי בשכל שזה האדם שנכון לי,
הלב שלי רקד והחסיר פעימות,
ועדיין, לא הייתי מסוגלת לקפוץ אל המים ולומר *כן*
קבלת החלטות באופן כללי זה דבר לא פשוט,
יש כל כך הרבה משתנים וגורמים שצריך לקחת בחשבון,
כל כך הרבה נעלמים וחוסר וודאות,
ובטח כשמדובר על לקבל החלטה בתחום בחיים, שכבר נכשלנו בו בעבר.
ואני נכשלתי.
אז איך אני יכולה לסמוך על עצמי שאדע הפעם לעשות את הבחירה הנכונה?
עד לאותו היום שפגשתי את תמר
מי שהייתה אותו הזמן המורה שלי.
וסיפרתי לה על התסכול שלי.
חשבתי שהיא תפיג לי את הפחדים, שהיא תגיד לי שאין ממה לחשוש, שאנחנו נראים זוג מהשמיים, שהלב לא משקר..
אבל מה שהיא אמרה לי היה שונה בתכלית, ובסופו של דבר הפך עליי את חיי ושינה אותם.
היא אמרה לי,
נכון, בצ'בע, זה מפחיד.
ואף אחד לא יכול להבטיח לך שהכול יסתדר כמו שאת חושבת או רוצה.
אבל מה שיעזור לך לאסוף אומץ ולקפוץ,
יהיה כשתסכימי להסתכל לפחד בעיניים,
תראי את הנתונים בדיוק כפי שהם, אל תתעלמי מכלום
אבל תגידי לעצמך שוב ושוב,
*אני לא לבד.*
נכון, אם הכול היה תלוי ביכולת השכלית שלך, ביכולת שלך לקרוא את העתיד, ביכולת שלך לפתור באופן מושלם בעיות – יש מצב שזה לא היה מצליח.
*אבל זה לא על הכתפיים שלך.*
את תעשי את מה שאת יכולה – כי הרי יחד עם האתגרים מגיעים גם הכוחות,
אבל מי שיהיה שם כדי לסובב סיבות, ליצור הזדמנויות שלא חשבת עליהן בכלל, ולהפתיע אותך, לטובה, בכל יום מחדש – זה בורא עולם.
ועל סמך זה, ורק על סמך זה – את יכולה לקפוץ
אז קפצתי
ואני מופתעת לטובה, תודה בורא עולם, בכל יום מחדש.
*
פרשת "שלח" מספרת לנו את סיפור המרגלים.
בני ישראל עמדו בפני סיטואציה חדשה.
הם צריכים להיכנס אל תוך מקום שאין להם מושג מי הוא ומה הוא.
הם מבינים שיש פה אתגר, הם צריכים לכבוש את המקום.
מה עושים במצב כזה?
הולכים לאסוף מודיעין.
וכך, יוצאים שנים עשרה מרגלים לאסוף אינפורמציה ולחזור אל העם כדי לספר לו מה הם ראו.
אז הם רואים, חוזרים, מספרים
ונענשים.
אין כמעט מפרש בתורה שלא שואל,
למה מענישים את המרגלים?
מה רצו מהם? שישקרו?
הם הלכו לאסוף נתונים, חזרו וסיפרו מה שהם ראו,
מה לא בסדר?
*
ישנם לא מעט פירושים וכולם נפלאים על הסיבה שהמרגלים נענשו.
את אחד הנפלאים שבהם מביא הרבי מליובאוויטש באחת משיחותיו.
נכון, המרגלים נשלחו כדי לאסוף אינפורמציה,
אבל כשהם חזרו,
הם לא רק הביאו נתונים אובייקטיביים,
אלא הוסיפו את דעתם האישית,
את הפרשנות האישית שלהם על הדברים
ובעיקר, שכחו שהם לא לבד בסיפור.
אף אחד לא ביקש מהמרגלים לשקר,
נכון, היושבים בארץ היו נפילים גדולים, מפחידים וכמעט נראים כבלתי ניתנים לכיבוש.
ואת זה הם היו צריכים לספר.
אבל, התוספת שלהם, *שאין שום אפשרות לכבוש את הארץ*
הייתה החטא שלהם.
כשהם הביאו את הפרשנות שלהם, הם בעצם כפרו ביכולתו האין סופית של הבורא.
נכון, אם הם היו לבד בסיפור הזה, סביר להניח שלא היו מצליחים.
*אבל הם לא לבד*
רק לפני רגע הקב"ה הוציא אותם, במהלך כמעט בלתי נתפס, ממצרים.
ולא רק זה, הוא בקע להם את הים.
חצה את הים לשניים, פשוטו כמשמעו,
שינה סדרי בראשית,
ונתן להם לצעוד, על קרקעית הים.
אז לכבוש את הארץ הוא לא יוכל?
*
חז"ל אומרים, כי *קשה זיווגם ופרנסתם של ישראל כקריעת ים סוף.*
קשה? למי קשה?
לקב"ה? למי שאמר והיה העולם קשה לו לשלוח לאדם זיווג או כסף?
ולמה דווקא פרנסה וזיווג?
באחד ממכתביו כתב פעם הרבי מליובאוויטש דבר נפלא על העניין הזה
הקושי בקריעת ים סוף, לא היה לקרוע את הים.
הקב"ה עשה כבר דברים יותר קשים מזה,
כמו לברוא את הים, לדוגמא.
הקושי בקריעת ים סוף, היה *לגרום לאדם לקפוץ אל המים*.
לגרום לאדם להאמין שהקב"ה נתן לו את הכוחות לעשות את מה שצריך לעשות.
לגרום לאדם לבטוח בקב"ה שיכין לו הפתעות טובות וייתן לו את הכוחות להתמודד עם מה שצריך.
בקריעת ים סוף, לא קרה כלום, עד שנחשון בן עמינדב קפץ למים.
הוא קפץ ואז הים נבקע.
רק אז.
הקב"ה מחכה שנבטח בו מספיק, כדי שנשחרר את האחיזות שלנו, ונקפוץ.
שנבטח בו מספיק, שיהיה שם כדי לתת לנו את התוצאות הטובות ביותר עבורנו.
שנבטח בו מספיק, שצייד אותנו בכל מה שדרוש כדי לעבור את מסע חיינו.
לעולם לא יהיה לנו הידע המספיק
לעולם לא יהיו ביטחונות שיבטיחו לנו שהכול יהיה בסדר.
אבל אם התייעצנו, בדקנו, עשינו מה שניתן
זה מספיק
מה שנשאר זה לקפוץ
*ולצפות להפתעות טובות*
