28/02/2024
שמעו סיפור, השבוע שיר (בכיתה ב) סיפרה לי
שהילדים בכיתה צוחקים על מי שמביא אוכל בריא לבית הספר, ולכן היא לא מעוניינת להביא לחם כוסמין מלא עם אבוקדו לארוחת 10.
העלתי את הסיפור באגביות מוחלטת לסטורי שלי, ושאלתי את העוקבים שלי, אם גם הם נתקלו בכזו תופעה?
לא התכוננתי למבול, פשוט מבול של תגובות הזדהות עמוקות מהורים שתארו סיפורים דומים בגילים שונים.
ואז נזכרתי באחת הפרסומת הלא חינניות בכלל ששודרה לפני כמה שנים, בה נראה ילד חמוד, משמיץ את חבריו לכיתה:
אחת כי היא הביאה שקדים - והיא הרי לא סנאי.
השני השפריץ תפוז והסריח את חברו
והשלישי (ילד במבנה גוף מלא), שאמא שלו "דחפה" לו ירקות ובא לו לבכות. כל אחד מהם "נתקע" עם משהו בריא.
(מצורפות תמונות מסך עם הסיפור המלא).
כל זה היה כדי לשכנע את הילדים שאוכל אמיתי, כזה שגדל באדמה ועל העצים, שהוא צבעוני ומזמין, כיפי ומרענן, נותן תחושה נעימה בבטן ובלב הוא הדבר האחרון שהם צריכים.
לעומת זאת, מזון מתועש, מרשרש בתוך אריזה צבעונית הוא כנראה פסגת השאיפות.
זוכרת את ההלם ושפשופי העיניים שלי בעודי צופה בסרטון הפרסומת, אך הסתבר לי השבוע שהיא פשוט שיקפה את המציאות.
נוצר מצב אבסורדי בו ילדים שגדלים במשפחות בהן מוגש אוכל מאוזן, בריא וצבעוני לא יכולות לשלוח את אותו אוכל אהוב לבית הספר שמא הילדים שלהם יהיו חריגים בנוף ומושא ללעג.
אני לא אדבר כאן על קבלת השונה שהינו מערך בסיסי וערכי בכל מוסד חינוכי.
אני כן רוצה להבין מדוע אוכל בריא איננו נחלת כלל הילדים וההורים במיוחד בארוחת הבוקר, הארוחה הכי חשובה ביום.
חיבור הילדים וההורים עם המסר הפשוט בו ארוחת בוקר אמורה להיות מזינה, בריאה וגם טעימה הוא כל כך תשתיתי וצריך להיות טבוע כערך משמעותי במערכת החינוך.
אין לי רעיון לאיזה שהיא תוכנית ארצית לפתרון הבעיה,
יותר מעניין אותי לדעת מה גודל והיקף התופעה.
מעבר לעובדה שכל תוכנית פעולה טובה מתחילה מעליית מודעות לממדי המגיפה.
מחכה לתגובות, שיתופים וסיפורים שלכם.
אורית הלר
תזונאית ילדים
* סרטון הפרסומת עצמו ירד אחרי יום בעקבות תגובות זועמות שלנו התזונאיות ועוד אנשי בריאות הציבור.
* אני בכוונה לא מעלה אותו לכאן כדי לא לעשות שיימינג לחברה עצמה.
* כן היה לי חשוב לשתף בצילומי מסך המתארים בדיוק, אחד לאחד את הסיפורים שאני שומעת מהורים.
