עדי אליאל לשם - מטפלת באומנות ופסיכותרפיסטית

07/12/2025

היום הזה- יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, החזיר אותי לפרסומת ישנה, ולאופן בו יצירה (גם אם היוצר הוא לא אתה עצמך) יכולה להדהד את המקום או הנוכחות שלך בעולם, גם (ואולי במיוחד) אם בנוכחות הזו יש פציעה/ פגיעה - פיזית או נפשית.

Disabled mannequins will be eliciting astonished looks from passers-by on Zurich's Bahnhofstrasse today. Between the perfect mannequins, there will be figure...

06/12/2025

אתמול הנחיתי את המפגש השלישי במסגרת לימודי ה"מעבדה". המפגש היה "טעימה" מתוך סמינר "שורשים וכנפיים" ונגע בשורשים- מכל מיני הביטים.
מצרפת פה את אחד הטקסטים שקראנו, טקסט יפיפה בעיניי, של ארי דה לוקה.

"וכך אני נמצא לי במשך היום בגן, משגיח על עצים ופרחים ושותק בכל-מיני אופנים, ובתוך איזו מחשבה חולפת, שיר-זמר, פסק-זמן של עננה שמסירה שמש ומשא מן הגב.
אני הולך בשדה עם עץ תפוח חדש כדי לנטוע אותו.
אני מניח אותו, מסובב אותו, מביט בענפים שלו, המרומזים בלבד, שמנסים מקום במרחב מסביב.
שני דברים דרושים לעץ: חומר מתחת לפני האדמה ויופי בחוץ. עצים הם בריות ממשיות, אבל הם מדורבנים בכוחה של האלגנטיות. היופי שנחוץ להם הוא רוח, אור, ציפורים, צרצרים, נמלים וקו-גמר של כוכבים שאליו יכוונו את נוסחת הענפים.
המכונה שממריצה בעצים את הלימפה כלפי מעלה היא היופי, כי רק היופי בטבע סותר את הגרביטציה.
בלי יופי העץ לא רוצה. לכן אני עוצר באיזו נקודה בשדה ושואל: "כאן אתה רוצה?"
אני לא מצפה לתשובה, לסימן באגרוף שבו אני מחזיק בגזע שלו, אבל אני אוהב לומר מלה לעץ. הוא חש את השוליים, את קווי האופק, ומחפש נקודה מדויקת כדי להגיח.
עץ מקשיב לשביטים, לכוכבים, למצבורים ולנחילים. הוא שומע את הסערות על השמש ואת הצרצר שעליו-עצמו באותה תשומת-לב דאגנית. עץ הוא ברית בין הקרוב לבין הרחוק המושלם.
אם הוא בא ממשתלה, ועליו להיקלט בקרקע לא-מוכרת, הוא נבוך כמו נער מן הכפר ביומו הראשון בבית-החרושת. וכך אני לוקח אותו לטיול לפני שאני חופר לו את מקומו."

מילים: ארי דה לוקה
עבודה: Elin Manon

04/12/2025

אוהבת את הליקוט והאיסוף לקראת שיעור.
מחר השיעור השלישי במסגרת "המעבדה",
הכנות אחרונות חביבות...

25/11/2025

ממש במקרה "נתקלתי" ב Virginie Hucher, אמנית שנגעה לליבי.

https://youtu.be/YzG5K6JrtEQ?feature=shared

האופן בו היא משאירה חותם - ארעי (צמד מילים פרדוקסלי משהו) בחול, בעולם.
מי יזכור ומי ישכח? מה יצרב ומה ימחה? ואיך זה פשוט להיות (וליצור) בכאן ובעכשיו?

"החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה." נתן יונתן

25/11/2025

ובבוקר של אחרי הסערה גיליתי שהשיח האהוב שמציץ מחלון הסטודיו, ומלווה אותי כבר שנים- מאז אני פה, לאורך עונות השנה - נגדע, מת.
וממש מתחתיו צמחו הירוקים היפים האלו שאני לא יודעת את שמם.
מחשבות על קמילה והתחדשות, על מעגל החיים והמוות והחיים...
וגם על תזמון - אולי גם אצל צמחים יש גלגול נשמות?!

23/11/2025

Healing happens in circles, not lines
You’ll return to old places with new eyes

כותב לא ידוע
צילומים: מעגלים מתוך הסטודיו

23/11/2025

"שורשים וכנפיים"

נשאלתי האם יש סילבוס לסמינר?
אז אני עונה גם פה ש...

בגלל אופיו של הסמינר- ככזה הנותן מקום גם למה שהקבוצה מביאה למרחב, וכן בשל סגנונו הסדנאי (חלק ראשון של כל מפגש מוקדש ללימוד, שיחה ומקורות השראה, וחלק שני מוקדש להתנסויות ועבודה בחומרים) אין לי ממש סילבוס "מסודר".
ובכל זאת... אני מניחה פה כמה ממקורות הקריאה שנגע בהם בסמינר, וכמה מן ההתנסויות- כך שיהוו "עוגנים" בתוך האוקיינוס שהסמינר "משייט" בו.

* מקורות קריאה (רשימה חלקית!)

אורבך, נ'. (2013). להוציא רוח מן החומר: מסה על יצירה וחומר. תל-אביב: רסלינג.

וולבן, פ'. (2018). החיים הנסתרים של העצים. אור יהודה: מודן.

יונג, ק'. ג'. (1995). חלומות, זכרונות, מחשבות. תל-אביב: זמורה.

הילמן, ג'. (2002). לחיות את החיים אחורנית. תל-אביב: דביר.

קדישזון, מ'. (עורכת). (2020). אוצר הפרא: מחשבות על מרחבי הבר. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.

קמפבל, ג'. (2008). הגיבור בעל אלף הפנים. ירושלים: כרמל.

נצר, ר'. (2004). מסע אל העצמי. תל-אביב: דביר.

פאולס, ג'. (1979). העץ. תל-אביב: אסיה.

רוטמן, י'. (2024). על עצים ורוחות. ירושלים: מאגנס.

Jung, C. G. (1967). The philosophical tree. In Alchemical studies (Vol. 13). Princeton University Press.

Neumann, E. (1954). The origins and history of consciousness.
Princeton University Press.

* התנסויות (רשימה חלקית!):

עבודה עם צילומי ילדות
הדפס עצים
מדיטציה
קריאה במיתוסי עצים מרחבי העולם
מפגש עם אבחון HTP (בית, עץ, איש)
התנסות ב"דמיון פעיל" על פי קארל גוסטב יונג
עבודה עם קלפי "אורקל העצים"
יצירה במגוון חומרים: חימר, פנדה, עפרונות, פחם, צבעי מים, מגזינים, דיו, חומרי טבע ועוד- לא נדרש ידע או נסיון אמנותי.

מקווה שהרשימה הזו (שעשויה עוד להשתנות) מעבירה קצת מאופיו של הסמינר.
אפשר גם לקרוא עוד פה: https://naamaoshri.com/shorashim/
או לדבר ישירות איתי.

בצילום: מגוון טקסטים על עצים, המהווים חלק משולחן החומרים הקבוע בסמינר.

Naama Oshri ד"ר נעמה אושרי - בית אימון הרוח

22/11/2025

מילים: מולי פלג
עבודה: אדוארד הופר

21/11/2025

אתמול באחד השיעורים בסמינר הקיבוצים התעוררו אצלי מחשבות על "עור"- לא במובן הפיזי, אלא יותר במובן הרגשי- נפשי.
עם איזה "עור" אנחנו מתהלכים בעולם?
עד כמה חוויות יום יומיות חודרות לנו אל מתחת לעור? האם העור שלנו די עבה על מנת להגן עלינו? האם נסיונות חיים גרמו לנו לגדל עור חד ודוקרני? מתי אנחנו "משנים את עורנו"? מתי אנחנו "משילים" את עורנו?

המחשבות אלו ונוספות החזירו אותי אל האמנית Melissa Meier שיצרה סדרת עבודות בשם: "Skins".
והנה שניים מה"עורות" שיצרה- אחד מקליפות ביצים והשני מקוצים של דורבן.

21/11/2025

עוד טקסט של אדם הכותב אל נשמתו הוא הטקסט היפהפה הזה של יונג מתוך הספר האדום:

My soul, where are you? Do you hear me? I speak, I call you - are you there? I have returned, I am here again. I have shaken the dust of all the lands from my feet, and I have come to you, I am with you. After long years of long wandering, I have come to you again. Should I tell you everything I have seen, experienced, and drunk in? Or do you not want to hear about all the noise of life and the world? But one thing you must know: the one thing I have learned is that one must live this life. Do you still know me? How long the separation lasted! Everything has become so different. And how did I find you? How strange my journey was! What words should I use to tell you on what twisted paths a good star has guided me to you? Give me your hand, my almost forgotten soul. How warm the joy at seeing you again, you long disavowed soul. Life has led me back to you. Let us thank the life I have lived for all the happy and all the sad hours, for every joy, for every sadness. My soul, my journey should continue with you. I will wander with you and ascend to my solitude.

נשמתי, היכן את? האם את שומעת אותי? אני מדבר, אני קורא לך – האם את שם?
חזרתי, אני כאן שוב. ניערתי את אבק כל הארצות מרגליי, ובאתי אלייך, אני איתך.
לאחר שנים ארוכות של נדודים ארוכים, שבתי אלייך שוב.
האם עליי לספר לך כל מה שראיתי, שחוויתי ושהרוויתי אל תוכי?
או שאינך רוצה לשמוע על כל רעשי החיים והעולם?

אבל דבר אחד עלייך לדעת: דבר אחד למדתי – שחייבים לחיות את החיים האלה.
האם את עדיין מכירה אותי? כמה ארוכה הייתה ההפרדה!
הכול נעשה כל כך שונה.
וכיצד מצאתי אותך? כמה מוזרה הייתה דרכי!
באילו מילים אספר לך באילו שבילים עקלקלים כוכב טוב הוביל אותי אלייך?

תני לי את ידך, נשמה שכמעט נשכחה.
כמה חמימה השמחה בראייתך מחדש, נשמה שהתכחשו לה זמן כה רב.
החיים השיבו אותי אלייך.
נודה לחיים שחייתי על כל השעות הטובות וכל השעות העצובות, על כל שמחה, על כל צער.

נשמתי, מסעי צריך להימשך איתך.
אצעד איתך ואעלה אל בדידותי.