23/03/2026
"מעשה בשער גדול וכבד שנפתח ובאדם העובר בפתח השער. הוא נכנס למקום לא ידוע, לבדו, בעצמו, משאיר מאחוריו את כל מה שהכיר. פרק הזמן שישהה שם אינו ידוע מראש. כשהוא יצא לבסוף, ידיו לעולם אין ריקות, הוא מביא עמו דברים שמצא שם, או לפחות את אלה שהצליח לקחת עמו. לפעמים אלה הם כמה מטבעות זהב עתיקות או עור של חיה, כדור עשוי זהב, מטאטא ישן של מכשפה. לפעמים אוחז בידו ילד קטן, שקוף למראה, ולעיתים כמה גמדים הולכים בעקבותיו. והוא — כמו אינו מבחין בהם. פעמים רבות מסתבר כי נעליו של האיש נשכחו בפנים, או שכובעו התעופף ברוח. במקרים מסוימים הוא יוצא בכותנתו לעורו וכולו שרוט וחבול, אבל דומה שאינו שם לב לכך.
עתה, לאחר שיצא, ניכרת בו תחושה של דחיפות: עליו לעשות משהו בדברים שהביא עמו משם, ורצוי עכשיו ומיד. אם לא יעשה כראוי, הם עלולים להתנדף, וכל מה שיישאר הוא צל עכור או שלולית. הוא חייב לסמן
את הדברים האלה, להפוך אותם לשלו, לשנות את צורתם, או לפחות להשתמש בהם כדי לעבור בשער ולהיכנס לשם שוב: להתיך את מטבעות הזהב, להניח את עור החיה על הפצעים, להשיב את כדור הזהב אל מקומו בשמים, לתפור לעצמו נעליים חדשות משאריות המטאטא, לספר לילד הקטן סיפור, ובעיקר: לא להפריע לעבודתם הלילית של הגמדים.
לבדו הוא נכנס מבעד לשער. בעצמו הוא לומד מה לעשות בדברים שמצא שם. הוא זקוק בעיקר למסגרת של זמן ומקום שמאפשרת את המעשה הזה. אפשר אולי לעזור לו למצוא את המפתח שפותח את השער, להיות
נוכח, מתבונן ומקשיב, לדאוג שהשער יהיה פתוח גם כאשר מגיע הזמן לחזור, ולעיתים להגיש פטיש או מסמר. זהו מעשה שמוליך את עצמו, מיילד את עצמו ויודע את עצמו, וחשיבותו היא בו כשלעצמו: מעשה
היצירה."
ריבה פרי - מתוך "מעשה ביצירה"
יצירה: Vasily Kafanov
