עדנה וינברגר מטפלת רגשית

עדנה וינברגר מטפלת רגשית מטפלת רגשית קוגניטיבית התנהגותית בחדרה והסביבה.
מציעה טיפול קצר מועד לאנשי הייטק.

ראש השנה הוא הזדמנות לעצירה קטנה בתוך השגרה ולפגישה מחודשת עם עצמנו. שנה חדשה מביאה איתה סקרנות, תקווה וגם אתגר  להקשיב ...
22/09/2025

ראש השנה הוא הזדמנות לעצירה קטנה בתוך השגרה ולפגישה מחודשת עם עצמנו. שנה חדשה מביאה איתה סקרנות, תקווה וגם אתגר להקשיב יותר פנימה, לשים לב למה שמרגיע אותנו ולמה שמחזק אותנו.

אני מאחלת שנה מלאה באיזון בין הגוף לנפש, שנה שבה נאפשר לעצמנו גם לנוח וגם לצמוח. שנה שבה נמצא את המילים המדויקות לשיחות החשובות ואת השקט הדרוש כדי לשמוע את הלב. שנה של קשרים קרובים שמעניקים תחושת שייכות וביטחון, לצד אומץ לפתוח דלתות חדשות לחוויות ואנשים.

שנה של התבוננות רכה פנימה מבלי לשפוט, אלא מתוך קבלה ואהבה. שנה שבה נוכל לבחור טוב יותר עבור עצמנו ולזכור שגם צעד קטן הוא התקדמות גדולה.

תרגיל קטן לפתיחת השנה: קחו דף וכתבו שלושה דברים שאתם מודים עליהם מהשנה שעברה ושלושה דברים שתרצו להזמין לחייכם בשנה החדשה. חזרו אל הדף מדי פעם ותנו למילים שלכם להזכיר לכם מה חשוב לכם באמת.

הלוואי והשנה הזו תביא לך שלווה, בריאות, חדוות עשייה, יצירתיות והכרה עמוקה בערך שלך.

שנה טובה ומתוקה לך ולעולם שסביבך.
שחרור כל החטופים וסיום המלחמה בנצחון מוחץ אמן!

כשהמציאות לא משתנה אנחנו יכולים להשתנותכמה פעמים קרה שניסינו לשנות משהו שאין לנו שליטה עליו כמופקק תנועה שלא נגמרתגובה פ...
21/09/2025

כשהמציאות לא משתנה אנחנו יכולים להשתנות

כמה פעמים קרה שניסינו לשנות משהו שאין לנו שליטה עליו כמו
פקק תנועה שלא נגמר
תגובה פוגעת של אדם קרוב
מצב בריאותי שנכפה עלינו
ככל שניסינו יותר להילחם בזה כך התעייפנו יותר והרגשנו שאנחנו סובלים פעמיים
האמת היא שלפעמים המציאות לא תשתנה
אבל אנחנו יכולים להשתנות
וזה בדיוק הכוח של קבלה רדיקלית
קבלה רדיקלית לא אומרת לוותר
היא אומרת לעצור רגע
להסכים לראות את מה שקורה כמו שהוא
ולהגיב ממקום של בחירה ולא ממאבק
כדי להתחיל לתרגל את זה בחיים היומיומיים אני מציעה כמה צעדים פשוטים

חמישה תרגילים קטנים בקבלה רדיקלית

נשימת זה מה שיש בכל פעם שמשהו מתסכל קחו שלוש נשימות עמוקות ואמרו לעצמכם בלב זה מה שיש עכשיו
כתיבה משחררת רשמו שתי עמודות ביומן מצד אחד מה שאינו בשליטתי ומצד שני מה שכן והתמקדו בצד שכן
תשומת לב לגוף כשאתם מרגישים מתח או כעס הניחו יד על הלב ושימו לב איפה בגוף זה מורגש רק לשים לב בלי לשנות
עצירה לפני תגובה רגע לפני שאתם מגיבים למשהו מכעיס ספרו עד חמש ותבחרו תגובה מודעת ולא אוטומטית
תזכורת יומית כתבו משפט קצר על דף כמו אני בוחר להגיב במקום להיאבק ותלו במקום שתראו כל יום

התרגילים הקטנים האלה יוצרים שינוי גדול
פחות כעס פחות מאבק יותר חופש פנימי
גם כשהמציאות לא משתנה אנחנו יכולים להשתנות

מה הם המצבים בחייכם שבהם אתם מרגישים שאתם נאבקים במקום לקבל ואיך הייתם רוצים להתחיל לתרגל קבלה רדיקלית

בוקר טוב 🌷הנושא של קשרים חברתיים אצל ילדים תמיד נגע לליבי. כילדה שגדלה עם קשיים חברתיים, בלי שהייתה לה הדרכה או תמיכה אמ...
02/09/2025

בוקר טוב 🌷

הנושא של קשרים חברתיים אצל ילדים תמיד נגע לליבי. כילדה שגדלה עם קשיים חברתיים, בלי שהייתה לה הדרכה או תמיכה אמיתית מהבית, אני יודעת כמה משמעותי זה כשהורה רואה את הילד שלו ומלווה אותו.

כאימא בעצמי, פגשתי את הקשיים האלו מחדש אבל הפעם מהצד השני. במקום להישאר חסרת אונים, בחרתי להשתמש במשחק כדי לעזור לילדים שלי להתמודד עם סיטואציות חברתיות. היינו משחקים בבית משחקי תפקידים: אני הייתי הילד שלא נותן להצטרף, והם היו צריכים למצוא דרך לבקש יפה, להגיב בחוכמה, או להתמודד עם דחייה. דרך המשחק הם למדו משפטי פתיחה, אמפתיה, הקשבה וגם ביטחון.

הנה עוד כמה דרכים שיכולות לעזור

לתרגל בבית משחקי תורות, משחקי קופסה או משחקי תפקידים. כל אלה מלמדים שיתוף פעולה, הכלה, וגם איך להפסיד ולהמשיך הלאה.

לדבר על רגשות כשילד אומר לא רצו אותי במשחק לעצור ולשאול איך הרגשת? ולעזור לו לתת מילים לתחושה.

ליזום מפגשים קטנים להתחיל עם ילד אחד אחר בבית, בסביבה מוכרת ובטוחה. זה פחות מאיים ומאפשר קשר עמוק יותר.

לתווך סיטואציות לתרגל מראש משפטים פשוטים כמו אפשר להצטרף? או מה עושים במשחק? החזרות בבית הופכות את הסיטואציה האמיתית לקלה יותר.

להיות מודל כשאנחנו מראים פתיחות, מתעניינים ושואלים שאלות הילדים שלנו לומדים מההתנהגות שלנו.

לתת מקום לכאב לא לבטל חוויות של דחייה או קושי. בשביל הילד זה עולם ומלואו. ההקשבה שלנו מחזקת אותו.

ולזכור המטרה היא לא לגדל ילד כוכב חברתי, אלא ילד שמרגיש שייך ומצליח ליצור קשר אחד או שניים משמעותיים. לפעמים קשר אמיתי אחד הוא כל מה שהילד צריך כדי לפרוח.

אשמח לשמוע האם גם אתם השתמשתם במשחקים או בטכניקות אחרות כדי לעזור לילדים שלכם להתמודד חברתית?

מחר חוזרים ללימודים. אצל הילדים זה מתערבב – שמחה לפגוש חברים, סקרנות למה שחדש, אבל גם דאגה קטנה איך יהיה, האם יסתדרו, אי...
31/08/2025

מחר חוזרים ללימודים. אצל הילדים זה מתערבב – שמחה לפגוש חברים, סקרנות למה שחדש, אבל גם דאגה קטנה איך יהיה, האם יסתדרו, איך יראו בעיני המורה והכיתה. זה טבעי מאוד. גם אנחנו המבוגרים מרגישים ככה לפני תחילתה של עבודה חדשה או שינוי גדול.
אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה את ההתרגשות העצומה שהייתה לי במעברים הללו.

מה אפשר לעשות כבר הערב כדי לעזור להם להגיע רגועים יותר
קודם כל לייצר אווירה שקטה בבית. מקלחת נעימה, קצת פחות מסכים, אולי סיפור או שיחה קצרה לפני השינה.
אפשר להכין יחד איתם את התיק, לבחור בגדים, לסדר מחברת או עט חדש. ההכנה הפשוטה הזו מעניקה תחושה של שליטה וביטחון.
חשוב גם לשאול אותם איך הם מרגישים לקראת מחר. לתת מקום לחששות בלי למהר להרגיע או להקטין אותם. לפעמים עצם זה שמישהו מקשיב ומבין כבר מפחית חצי מהלחץ.
כדאי להסביר להם איך יראה הבוקר, באיזו שעה קמים, מה אוכלים, מי מלווה אותם. בהירות קטנה מונעת בלבול גדול.

וכדבר אחרון, להזכיר להם וגם לעצמנו שחזרה לשגרה לוקחת זמן. לא חייבים להסתגל ביום אחד. הילדים נושאים איתם את הביטחון שאנחנו מקרינים, וכשאנחנו רגועים הם מקבלים כוח להתחיל שנה חדשה בראש שקט.

חלומות הבלהות  מי באמת שולט פה בלילהזאק דאבל אמר שחלומות הבלהות שלנו הם הנפש המטאטאת לפני דלתהוהוא צדק כי בלילה הנפש מנצ...
31/08/2025

חלומות הבלהות
מי באמת שולט פה בלילה

זאק דאבל אמר שחלומות הבלהות שלנו הם הנפש המטאטאת לפני דלתה
והוא צדק כי בלילה הנפש מנצלת את ההזדמנות לעשות סדר במה שאנחנו דוחקים הצידה ביום
במקום לשבת בשקט היא זורקת לנו מבחן במתמטיקה שלא למדנו אליו מאז חטיבה או סצנה שבה אנחנו רצים יחפים אחרי אוטובוס שלא עוצר

גם מפורסמים לא חומקים מזה
טיילור סוויפט חולמת שהיא מאבדת קול באמצע הופעה
ליאונרדו דיקפריו שוב ושוב מוצא את עצמו טובע בטיטאניק
ואד שירן נתקע בחלום שבו כל השיניים שלו נושרות

המשותף לכולנו הוא שהנפש לא מענישה אלא פשוט מנקה ומראה לנו את מה שלא טופל
זה אולי מפחיד אבל בעצם די חכם

אז בפעם הבאה שאנחנו מתעוררים מסיוט נזכור
זה לא סוף העולם זה רק הנפש שלנו שעושה ספונג’ה בלילה

ועכשיו אני סקרנית לשמוע מכם
איזה חלום בלהה אתם זוכרים הכי חזק
שתפו אותנו בתגובות ונקשיב ביחד בלי לפרש..

מי מנהל את החיים שלנו  אנחנו או האגו?לפעמים נדמה שהוא זה שנוהג, בולם, מאותת וגם מתלונן על הפקקים.הוא רוצה שנהיה צודקים, ...
28/08/2025

מי מנהל את החיים שלנו אנחנו או האגו?
לפעמים נדמה שהוא זה שנוהג, בולם, מאותת וגם מתלונן על הפקקים.
הוא רוצה שנהיה צודקים, מרשימים, בלתי פגיעים אבל בינתיים גונב לנו רגעים של קרבה, חופש ושקט אמיתי.
במאמר המצורף כתבתי (בצחוק רציני) על איך האגו מבלבל אותנו, איך מזהים אותו ואיך מניחים לו לנוח סוף סוף.
קראו, צחקו, תזדהו וכתבו לי בתגובות: איפה אצלכם האגו קופץ ראשון?

האגו העורך הראשי של הסרט,
הוא כמו דמות מסרט: לבוש בחליפה, משקפי שמש, בטוח בעצמו שהוא הכי חשוב בחדר. הבעיה? הוא שוכח שגם אנחנו נמצאים שם.
אנחנו רק רוצים להירגע, לאהוב, להתקרב, ללמוד, לצמוח…
והוא? רק רוצה שנוכיח שאנחנו תמיד צודקים. תודה לך אגו, אבל אפשר גם אחרת.
איפה האגו משתלט עלינו כמו דודה בחתונה?

בזוגיות:
שהוא יבקש סליחה קודם! אומר האגו.
הלב אומר אולי פשוט נדבר?
ובינתיים שקט מביך שממלא את הסלון כבר יומיים.

בעבודה:
קיבלנו הערה. לא נעים.
האגו קופץ היא מקנאה בי. זה ברור.
במקום להקשיב אנחנו עסוקים בבניית נאום נקמה בוואטסאפ (שבסוף לא נשלח).

כשיש לנו חלום
רוצים לשיר, לכתוב, להתחיל משהו.
האגו לוחש ואם תצאו גרועים? תתבזו!
ואז אנחנו מבטלים את החלום וחוזרים לראות נטפליקס. פרק 742.

למה האגו הזה כזה דרמה קווין?
הוא חושש שניפגע, שניראה חלשים, שלא נשלוט בסיטואציה.
אז הוא עוטף אותנו במגננות כמו אני לא פראייר או זה עניין של עקרונות!
אבל האמת? לפעמים זה פשוט עניין של… אגו.

איך מפסיקים לתת לו לנהל לנו את החיים?
לתפוס אותו על חם
ברגע שצץ קול דרמטי בראש שצועק חייבים להגיב עכשיו! תעצרו. זה כנראה הוא.
לשאול רגע, מה אני באמת רוצה?
צדק או קרבה? ניצחון או שקט פנימי?
ספוילר בדרך כלל נבחר נכון אם ננשום לפני התגובה.

לצחוק עליו קצת
כשאתם מזהים את האגו בפעולה תתארו אותו בראש בתור דמות אולי פקיד זעוף ממס הכנסה, אולי שופט במאסטר שף שממש לא אהב את הרוטב. תנו לו שם. תתידדו איתו. ואז תבקשו ממנו לשבת רגע בצד.

תרגיל אני בעוד 5 שנים
תעצמו עיניים, תדמיינו את עצמכם בעוד 5 שנים עם פחות עצבים, יותר שלווה, וגבות מסודרות.
תשאלו את עצמכם: מה הייתם עושים עכשיו?
(ולא לא קונים שוקולד. אלא אם כן זה עוזר.)

לכתוב לו מכתב
אגו יקר, תודה על הדאגה. תעשה טובה, תנוח.
אני אסתדר הפעם גם בלעדיך.
תכתבו, תצחקו, ותשחררו.

טיפ יומי:
בפעם הבאה שאתם מרגישים שאתם חייבים להגיד את המילה האחרונה
תשאלו את עצמכם:
זה אני? או שזה שוב האגו השלי, העורך שלי שמנסה להרשים את כל העולם?

ובקיצור
האגו הוא כמו ג'י.פי.אס עקשן הוא מתעקש על דרך אחת, גם אם כולנו יודעים שהיא חסומה.
אבל כשאנחנו מחליטים לכבות אותו לרגע, להקשיב ללב, לפחד, לאמת
אנחנו פתאום מגלים דרכים חדשות, יותר שקטות, יותר שלנו.
אגו זה נטל ברגע שאתה משתחרר ממנו אתה מרוויח..

איך מתמודדים עם דחייהדחייה היא משהו שאנחנו אוספים כמו בולים.רק בלי הקטלוג, ובלי הכיף.כילדים זה התחיל בזה שלא הזמינו אותנ...
27/08/2025

איך מתמודדים עם דחייה

דחייה היא משהו שאנחנו אוספים כמו בולים.
רק בלי הקטלוג, ובלי הכיף.

כילדים זה התחיל בזה שלא הזמינו אותנו לימי הולדת, או שבחרו אותנו אחרונים לקבוצת כדורגל.
כבוגרים זה ממשיך עם דייטים שלא חוזרים להודעה, מעסיקים שמעדיפים את המועמד האחר וחברים שלא עונים בקבוצה בוואטסאפ כבר יומיים.

הבעיה היא שדחייה לא נשארת על הנייר.
היא נכנסת ללב, עושה שם רעש גדול ומשאירה אותנו עם תחושת "אני לא מספיק טוב".
ולמען האמת יש אנשים שטוענים שדחייה כואבת יותר מצירי לידה או כימותרפיה. כן. עד כדי כך.
אבל יש חדשות טובות
אפשר להתאמן בלסדר את הראש מחדש
איך עושים את זה

כותבים רשימה של כל המחשבות שעולות אחרי הדחייה
למשל "אני לא מספיק יפה" "אני לא מעניין" "אני לא שווה"
ואז ליד כל אחת כותבים טענות נגדיות

כי ברוב המקרים האמת אחרת לגמרי
הוא לא חזר אלייך אחרי הדייט לא כי את בעיה אלא כי האקסית שלו הופיעה שוב בסביבה
או שהוא פשוט אוהב לטייל עם אוהל על אבן בשטח ואת מעדיפה נטפליקס עם שמיכה
או שאולי את פשוט מוצלחת מדי בשבילו והוא פוחד להיעלם בצילך

במילים אחרות לא כל "לא" קשור אלייך
לפעמים זה פשוט "לא" כי לא הייתה כימיה לא היה ניצוץ או כי הוא בכלל מעדיף בלונדיניות ואת שחרחורת

היופי הוא שכל פעם שאת עוצרת את המחשבה הביקורתית ומכניסה הסבר חלופי פחות דרמטי את עושה לעצמך טובה ענקית

אז ספרו לי
איזו דחייה זכורה לכם במיוחד
וננסה ביחד להפוך אותה מסיפור עצוב לבדיחה קטנה על החיים

כשהטלפון חוטף את הנכדה שליאוגוסט הגיע ואיתו האתגר הכי גדול שלי בתור סבתאלא החוםלא התור בקופת חוליםלא אפילו הקייטנה שמסתי...
13/08/2025

כשהטלפון חוטף את הנכדה שלי

אוגוסט הגיע ואיתו האתגר הכי גדול שלי בתור סבתא
לא החום
לא התור בקופת חולים
לא אפילו הקייטנה שמסתיימת בצהריים
האויב האמיתי הוא הטלפון הקטן הזה שמצליח לשאוב לתוכו ילדה בת חמש עם כוח משיכה חזק יותר מכל חיבוק סבתא

בהתחלה ניסיתי בשיטות עדינות
בואי נעשה עוגיות היא אמרה לא עכשיו אני באמצע
בואי נצא לגינה היא אמרה חכי רגע אני מסיימת שלב
הבנתי שאם אני לא אכין מראש תוכנית פעולה
הילדה תסיים את החופש עם עור שקוף ממסכים

אז פיתחתי את שיטת יום סבתא
במקום להיאבק במסך אני פשוט מציעה הצעות כל כך כיפיות שהוא נראה משעמם לידן
הנה כמה טיפים שאני מגלה שהם עובדים

מסלול מכשולים בסלון עם כריות ושמיכות
חיפוש אוצר עם רמזים מצוירים והפתעה קטנה בסוף
ריקוד חיות מטורף עם מוזיקה חזקה
הכנת פיצה אישית עם עיצוב מצחיק
בקבוק לבה ממים שמן וצבע מאכל שגורם לוואו אפילו אצל הגדולים

הסוד הוא לא לחכות שהילדה תרים את הראש מהטלפון
הסוד הוא לפתוח את הדלת עם חיוך ולהכריז
היום יש לנו משימת סבתא חשאית
ואז לגרור אותה ישר לעולם שבו אין שלבים ורמות אלא רק צחוקים וריצה

אז אם את סבתא באוגוסט תזכרי
המסך אולי קטן אבל הלב שלך גדול יותר
והקסם האמיתי קורה כשאתן מגלות יחד משהו חדש
גם אם זה אומר שבסוף היום את זו שצריכה הפסקה.

בתמונה אני עם הנכד המתוק שלי🩷🩵❤️

כיצד פרפקציוניזם מחבל באושר שלנוהחיים שלכם עדיין לא מושלמים? מזעזע אולי זה כי אתם עדיין לא משקיעים מספיק בלחפש את הפגם ה...
11/08/2025

כיצד פרפקציוניזם מחבל באושר שלנו

החיים שלכם עדיין לא מושלמים? מזעזע
אולי זה כי אתם עדיין לא משקיעים מספיק בלחפש את הפגם הקטן ההוא שיקלקל לכם את מצב הרוח.
זה בערך כל הסיפור של הפרפקציוניזם היכולת לזהות בדיוק מה חסר, להתעלם מכל מה שכבר טוב, ולחכות שהיקום יספק לנו גרסה נטולת טעויות של החיים. ספוילר זה לא יקרה.
החיים מלאים הפתעות קטנות שלא מתיישבות עם הציפיות שלנו בזוגיות, בעבודה, או אפילו כשמנסים להכין פסטה "אל דנטה" ומקבלים דבק טפטים.
הפרפקציוניזם גם משאיר אותנו תקועים בעבר. אנחנו שוב ושוב מדפדפים בראש לתרחישים חלופיים "אם רק הייתי עושה אחרת", "אם רק הייתי אומרת את זה" כאילו יש גרסת ריטייק לחיים.
בזוגיות הוא יכול להיות ממש הרסני. אם אתם מאמינים שאתם "הזוג המושלם", כל ויכוח קטן הופך לדרמה של נטפליקס. מי שמבין שזוגיות היא מסע ולא תעודת אחריות מצליח לצחוק גם על הפנצ'רים שבדרך.
בעבודה זה בכלל חגיגה. במקום להגיד "סיימתי", אנחנו מתקנים, משייפים ומשנים, עד שהבוס כבר שכח מה ביקש. זו נוסחה בטוחה לשחיקה ועייפות.
ועל דימוי הגוף? אין צורך להרחיב. כל עוד נשווה את עצמנו לגרסאות ערוכות ומפולטרות של אחרים – תמיד נרגיש קצת פחות.
אז איך שוברים את המעגל? קודם כל להבין שיותר חשוב להתקדם מאשר להיות מושלם. טעויות הן חלק מהעניין, וכישלון לפעמים הוא קיצור דרך להצלחה.
נסו לבחור משימה אחת היום, לסיים אותה, ולהכריז "זהו" בלי מבט חוזר. או לעשות בכוונה משהו שאתם יודעים שלא ייצא מושלם רק כדי להרגיש על בשרכם שזה לא סוף העולם.
כי האמת היא שפרפקציוניזם לא הופך אותנו לטובים יותר הוא פשוט שואב את הכיף מהחיים. ומי רוצה לחיות עם שואב אבק בראש?

חיפוש עבודה הוא תהליך נפשי ורגשי, לא רק מעשה פרקטילעיתים נדמה שחיפוש עבודה הוא רק עניין של קורות חיים ראיונות וקצת מזל. ...
08/08/2025

חיפוש עבודה הוא תהליך נפשי ורגשי, לא רק מעשה פרקטי

לעיתים נדמה שחיפוש עבודה הוא רק עניין של קורות חיים ראיונות וקצת מזל. בפועל מדובר במסע פנימי. תהליך שדורש התמודדות עם חוסר ודאות, דחייה, אובדן תחושת ערך ולעיתים גם פגיעה בזהות האישית.

אנשים שיוצאים לחפש עבודה נושאים איתם לא רק ניסיון מקצועי אלא גם זיכרונות של הצלחות ואכזבות פחדים מהעבר ותקוות לעתיד. כל שליחת קורות חיים יכולה לעורר תחושת תקווה אך גם חשש מדחייה. כל ראיון עבודה עשוי להציף תחושות של חוסר ביטחון או צורך להוכיח את עצמנו שוב ושוב.
המעברים בין התלהבות לייאוש, בין התעוררות פנימית לנטישה עצמית, יכולים להיות חדים וכואבים. גם השקט מהצד השני, חוסר המענה, עלול להתפרש כאמירה ערכית עלינו למרות שבפועל זה כמעט תמיד עניין טכני או מקרי.
הפער בין מה שאנחנו יודעים שאנחנו שווים לבין מה שהעולם רואה או מתעלם ממנו יוצר קונפליקט פנימי שדורש עיבוד. לעיתים מתעוררת בנו תחושת קטנות ולעיתים דווקא התנשאות הגנתית. שתי התחושות הן ניסיון לשמור על תחושת עצמי שלא תתפורר תחת לחץ מתמשך של חיפוש.
ולמרות כל זאת, החיפוש עצמו עשוי להפוך לתהליך של גילוי עצמי. כל פעם שאנחנו עוצרים לשאול מה באמת נרצה לעשות מי אנחנו רוצים להיות ובאיזה סביבה ייטב לנו אנחנו מתקרבים לא רק לתפקיד הבא אלא גם לעצמנו.
חשוב להיעזר במילים טובות, בעיניים שרואות אותנו, במי שיכול להזכיר לנו את הערך שלנו גם כשאנחנו שוכחים אותו. התהליך הזה אמנם כרוך באי ודאות אך יש בו גם אפשרות להתפתחות.
אנחנו לא רק מחפשים עבודה. אנחנו מחפשים מקום. שייכות. משמעות. זהות.

ולפעמים דווקא ברגעים שבהם נדמה שאנחנו הכי אבודים אנחנו בעצם כבר בדרך למצוא את עצמנו מחדש.

"זהו! החלטתי!... טוב, רגע. אולי לא. בעצם כן. או שלא."מוכר?הרבה מאיתנו מתמודדים עם קושי לקבל החלטות  קטנות וגדולות.אם גם ...
07/08/2025

"זהו! החלטתי!... טוב, רגע. אולי לא. בעצם כן. או שלא."

מוכר?
הרבה מאיתנו מתמודדים עם קושי לקבל החלטות קטנות וגדולות.
אם גם את/ה אומר/ת לעצמך "אני הולך על זה!" ואז אחרי רבע שעה תופס/ת רגליים קרות, זה לא אומר שאת/ה לא יציב/ה או מבולבל/ת זה אומר שאת/ה אנושי/ת.

אבל למה זה כל כך קשה?
כי קבלת החלטות, במיוחד כשמדובר בשינויים משמעותיים כמו שינוי קריירה, סיום לימודים, או התחלה חדשה מפעילה רגשות.
פחד. ספק. חרטה עתידית. תחושת פספוס. צורך בשליטה.
וכשכל הרגשות האלה עולים באופן טבעי, אנחנו מנסים להימנע מהם.
ואיך נמנעים? דוחים. מתלבטים. משנים כיוון. מחכים שהרגש ייעלם.
אבל הנה הקאץ': הוא לא נעלם. הוא פשוט עובר לדלת האחורית ויושב שם על הספה, עם שלט, ומנהל לנו את החיים.

אז מה כן אפשר לעשות?
לתת מקום לרגשות שעולים לפני החלטה – גם אם הם לא נוחים. לא חייבים לפעול לפיהם, אבל כן חשוב לשים לב אליהם.

להפריד בין עובדות למחשבות "אני מרגיש פחד" זה לא אותו דבר כמו "זה סימן שזו טעות".

לשאול את עצמי מה חשוב לי? מה אני רוצה לטפח בחיים שלי? ולבחור בהתאם לערכים שלי, גם אם זה לא נוח.

להסכים לקבל החלטות מתוך אי-ודאות כי החיים לא מגיעים עם תעודת אחריות, וגם לא עם כפתור undo.

לבחור פעולה אחת קטנה קדימה במקום לשבת ולחכות להרגיש מוכנ/ה ב-100%.

ובסוף, אולי נגיד לעצמנו:
"זה מפחיד. זה לא קל. ואני עדיין יכול/ה לבחור. באומץ, ובכנות."

ואם נתחרט? נלמד. נתקן. נבחר שוב.
הרי גם חרטה היא לא אסון היא פשוט עוד דרך להכיר את עצמנו טוב יותר.

למה אני מרגיש לבד גם כשיש אנשים סביבי?יש בדידות, ויש את מה שאתה מרגיש הבדידות שלך לא נובעת מזה שאין לך אנשים.היא לא בהכר...
31/07/2025

למה אני מרגיש לבד גם כשיש אנשים סביבי?

יש בדידות, ויש את מה שאתה מרגיש הבדידות שלך לא נובעת מזה שאין לך אנשים.
היא לא בהכרח קשורה למספר החברים, או אם אתה בזוגיות.
היא לא מתרככת גם כשאתה הולך לקבוצות, או משתדל להיות חברותי.
הבדידות שאתה נושא איתך היא רגש ישן מאוד.היא נולדה איפשהו כשהיית קטן, אולי תינוק. כשהלב שלך קרא, ואף אחד לא בא.
או כשבאו אבל לא ראו אותך באמת.
אולי למדת להפסיק לבקש, לסמוך רק על עצמך,
להתכווץ כדי לא להפריע, או לחייך בזמן שכל הגוף בפנים רצה לבכות.
ואז הבדידות כבר לא הייתה תחושה זמנית
היא הפכה להיות איך שהעולם מרגיש.
היום, אפילו כשמישהו באמת רואה אותך משהו בתוכך לא מאמין.
הבדידות התיישבה עמוק בתוך הזהות אין מקום אמיתי בשבילי, אף אחד לא באמת יישאר,
אם יכירו אותי לא יאהבו.
אבל יש גם חדשות טובות בדידות כזו לא נולדת איתה היא נוצרה בתוך קשר,
וזה אומר שהיא יכולה גם להתרפא בתוך קשר.
קשר עדין, עקבי, שלא מוותר קשר שמוכן לחכות לך גם כשאתה מתחבא.
זו עבודה איטית, אבל בכל פעם שאתה מרשה למישהו לראות עוד טיפה ממך הבדידות מתחילה להיסדק ולפעמים דרך הסדק הזה נכנס קצת אור.
אתה לא לבד. גם אם המוח שלך צועק שכן.
אתה לא דפוק אתה פשוט מישהו שפעם נאלץ להסתדר לבד יותר מדי זמן.

Address

רח' הנבל
Haderah

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 19:00
Wednesday 09:00 - 19:00
Thursday 09:00 - 19:00
Friday 09:00 - 15:00
Sunday 09:00 - 19:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when עדנה וינברגר מטפלת רגשית posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to עדנה וינברגר מטפלת רגשית:

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram