04/01/2024
למה המשכתי לדבר איתו?
שנים הסתובבתי עם תחושת אשמה..
קיץ, הייתי בת 17
בדרך חזרה הביתה מקורס הכנה לפסיכומטרי,
אז לא היו טלפונים
אבל אמא שלי ידעה שהקורס מסתיים בשש.
וככה במרכז העיר
הוא פנה אלי לשאול משהו
איש מבוגר, דתי.
לאט לאט זה התחיל להיות לא נעים...
הוא דיבר על איברי המין,
לאיבר המין הנשי הוא קרא
שרביט,
ודיבר מאוד יפה כזה וכאילו בעדינות,
ואני הרגשתי
גועל ואי נוחות.
אבל המשכתי לעמוד לידו
ולדבר איתו.
קיוותי שמישהו שעובר שם ישים לב למצוקה שלי,
אני זוכרת שאמרתי לו המון פעמים שאמא שלי תדאג ושהיא מחכה לי..
אני זוכרת שתכננתי איך לברוח משם..
אבל גם פחדתי
שאולי הוא ילך אחרי
אולי יש לו סכין..
בקיצור קפאתי!
היום אני מבינה את זה.
וככה, עברו שעתיים!
ולא יודעת אם אני פשוט הלכתי או הוא כבר "שחרר" אותי,
התחלתי לרוץ והגעתי לבית של חברה שגרה קרוב לשם,
היא לא ממש הבינה מה קרה..
אז מישהו דיבר איתך.. ו..?
ישר התקשרתי לאמא שלי,
הבנתי שהיא כבר התקשרה למשטרה ודאגה נורא,
והרגשתי עוד יותר אשמה.
לא הבנתי למה נשארתי שם? למה לא פשוט הלכתי?
ואמא שלי הנהדרת,
אמרה לי משהו מרגיע
וחיבקה
ולא האשימה.
אבל זה לא נגמר,
זה המשיך ללווות אותי,
חשבתי על זה המון ...
אפילו ראיתי אותו כעבור כמה שנים מסתובב בעיר
והרגשתי שאני לא יכולה לעשות כלום.
וחשבתי שהוא בטח ממשיך להטריד נערות..
ושוב הרגשתי אשמה .
היום אני מבינה
שהיה לי צורך לספר את זה
להבין מה עברתי שם
כדי לשחרר את האשמה.
זו הייתה תקופה אחרת...
היום בני ובנות נוער
מוצפים בתכנים מיניים מכל עבר,
מוצפים בפניות ברשת,
גם של אנשים כמו האיש שאני פגשתי אז ברחוב.
ולא תמיד הן יודעות לזהות את זה בזמן,
ולא תמיד הם יודעים לשים גבול,
איך נגן עליהםן?
אני מציעה שההגנה הכי טובה היא להיות קרובים אליהםן,
לייצר קרקע בטוחה בבית לשיח ולשיתוף,
להיות שם עבורם גם בשבילי לדבר על מה יפה במיניות ולא רק על הסכנות.
מלבד היותי מטפלת
אני גם מלווה הורים ונוער
בכל הקשור למגדר, מיניות ולפגיעה.
הקליניקה בחדרה או אונליין
תמונה שלי בגיל 17 בחדר שלי