05/02/2026
הכירו את גלי נגר
שמחים לפרסם פוסט מס' 2 בפינה החדשה בדף הפייסבוק שלנו – "הכירו את" עובדי בית החולים. והפעם –
גלי נגר, אחות במחלקה א3
בת 31, רווקה, "עם כלב וחתולה!", תושבת חריש. למדה סיעוד במכללת עמק יזרעאל, עובדת במרכז מאז 2021 – בתחילה כסטודנטית לדה-אסקלציה במחלקה פתוחה ב', ומאז השלמת התואר – במחלקה א3. תוך כדי השלימה גם קורס על-בסיסי בפסיכיאטריה
-. למה בחרת להתמחות ולעסוק באחיוּת פסיכיאטרית?
"בלימודים עושים התנסויות בכל מיני שדות קליניים, והאמת שהגעתי להתנסות במחלקה משפטית 3, ופשוט התאהבתי. לא ציפיתי אבל כך קרה, וכשעשיתי לעצמי בריף על דברים שעשיתי בחיים, למשל כשהייתי במד"א, המקרים שהכי זכרתי ונכנסו לי ללב, היו מקרי פסיכיאטריה. בצבא עבדתי עם נערי מקא"ם בחוות השומר, כאלו שהצבא לא רצה ונתנו להם עוד צ'אנס. הייתי חובשת וההתמודדות איתם באה לי טבעי, היתה לנו אינטראקציה מצוינת. זה כאילו פגש אותי בכל מקום שהלכתי אליו – גם בהתנסות באורתופדיה. קיבלתי מטופלת שסירבה לקום אחרי ניתוח החלפת ירך. אף אחד לא הצליח להקים אותה, אבל אני כן אחרי חצי שעה של שיחה, וזה היה מלהיב. כשהגעתי לחטיבה לביטחון מירבי, הפחדים שלי התפוגגו והבנתי שזה המקום שאני צריכה להיות בו".
-. מה מאפיין את העבודה במחלקה שלך?
"מה שהכי מאפיין את המחלקה שלנו ביחס לאחרות, זה שאנחנו מקבלים הכול מהכול – ממטופלים ברמת סיכון גבוהה, שיכולים פוטנציאלית להתאים למחלקות המשפטיות, ועד כאלה שהיו יכולים להיות גם במחלקה פתוחה. יש מגוון גדול מאוד ואתה צריך לדעת 'לשחק' עם זה – לדעת מתי להיות יותר אסרטיבי ולסמן גבולות ומתי להפך – לשחרר. אני תמיד מדמה את זה לקורס מזורז בהורות – לתת תשומת לב לכל המטופלים, גם כשיש כאלו שתופסים הרבה מאוד 'נפח' במהלך המשמרות. תמיד צריך לזכור שיש גם את המטופלים היותר שקטים, שקשה להם לגשת ולבקש עזרה וללכוד תשומת לב; להיות סבלן ולהכיל, ולדעת גם להשתמש בדה אסקלציה כשצריך.
"המחלקה מאוד דינמית. יש הרבה קבלות, יש הרבה שחרורים, המצבים משתנים לפעמים מהר מאוד, כל יום אפשר לקבל מגוון רחב של סיטואציות. צריך לדעת להתאים את עצמך מהר מאוד ולהבין באיזו דרך לגשת למטופל, בטח כשהמחלקה עמוסה ובטח שכמגיעים מטופלים חדשים שצריכים לחוות את הכניסה וההסתגלות למחלקה. הם מגיעים כשהם צריכים עזרה, לסיטואציה מחלקתית לא בהכרח אידיאלית, ואתה צריך להקל עליהם את האירוע הזה כמה שניתן.
"יש את המשפט הידוע ש'מאחורי המחלה יש בן אדם', אבל אני אומרת גם הפוך – צריך לזכור שמאחורי האדם יש מחלה. גם אם מישהו מאוד מקשה עליי בנקודת זמן מסוימת, זה בן אדם שזקוק לטיפול ולהרבה תשומת לב. וגם אם הוא אלים באיזשהו רגע, צריך לזכור שמה שמוצג לנו בעצם זו המחלה, ולא האדם. ככה לומדים לא לקחת ללב, מה גם שהמצב יכול להתהפך לטובה ולהירגע תוך דקות".
-. איך זה להיות איש צוות צעיר בשער מנשה?
"אם אתה רוצה להתפתח, אתה פשוט צריך ליזום, לבקש ולהגדיל ראש. מאז שהתחלתי לעבוד הצטרפתי לעמותה לסיעוּד פסיכיאטרי, וחיפשתי כל הזמן – ואני ממשיכה לחפש – איך ללמוד ולהתפתח מקצועית. עשיתי קורס טיפול בהפרעות אכילה, קורס טיפול במיניות, קורס טיפול באמצעות קלפים וגם קורס רכזי בטיחות. חוץ מזה, הייתי שותפה להקמת פורום להעלאת המודעות לטראומה מינית בתוך המחלקות. בקיצור, שמחתי לגלות שכשאני רוצה ושואפת למשהו, אף אחד לא יגיד לי לא".
-. רגע מיוחד שלקחת מהעבודה הביתה
"יש מקרה מורכב של מטופלת שפחות מגיבה ומאוד קשה להתמודד איתה, ואני בקשר הדוק איתה ועם המשפחה, על כל מה שמשתמע, בלי לפרט יותר מדי. היא נכנסה לי ללב, ואולי אפשר להגדיר אותה כ'מקרה שלי'. אני מושקעת בו חזק".
-. מה החברים שלך במחלקה לא יודעים עליך?
"האמת, הצוות הוא ממש כמו המשפחה שלי, אני הרי רוב החיים נמצאת בעבודה. הם די יודעים עליי הכל, לא בטוח שיש לי מה לחדש...".
