10/06/2025
פריצות דרך בקליניקה קורות כאשר הורים מוצאים את הטריק הזה.
והטריק הזה הוא לא למצוא דרך איך לשלוט על הילד אלא למצוא את הדרך לשלוט על עצמם בזמן פרובוקציות שלו.
חשוב לדעת !!
הילד, בחזרתו משהות אצל המנכר, יתקוף את הנקודה החלשה ביותר שלכם.
מהי אותה נקודה?
אלה הערכים החשובים ביותר שלכם.
אם חשוב לכם שילדכם ימשיך להישאר ילד, ישתתף במטלות הבית ויוריד צלחת מהשולחן - שם צפויה פרובוקציה. אם חשוב לכם שהילד יקום בבוקר לביהס - שם צפויה פרובוקציה. אם חשוב לכם יחס טוב לאחים או שפשוט יקשיב לכם - שם צפויה פרובוקציה. אם חשוב לכם להיות נאהבים ומוערכים - שם תהיה פרובוקציה.
זיכרו - הילד מכיר אתכם מצויין כי כל חייו הוא חי איתכם. אלפי אנטראקציות קטנות לימדו אותו מהי המפה הפנימית הסודית שלכם ועבורו היא לא סודית כלל.
עשו כעת נסיון קטן.
עירכו לעצמכם רשימה של כל הדברים והערכים שחשובים לכם. ואז לידם כיתבו אילו פרובוקציות צצות מולכם מצד הילד.
שימו לב שכל פרובוקציה תוקפת לכם ערך ליבה שמאד מאד חשוב לכם כבני אדם והורים.
אבל מה המטרה? למה הילד עושה זאת? איך זה עוזר לו?
יופי של שאלות.
בואו נדבר כרגע על 2 מטרות חשובות:
1. החזרת בוחן המציאות -
הילד שלכם נמצא בתקופה מבלבלת מאד שבה הוא נחשף לסיפורים שונים על המציאות.
המנכר עלול לחשוף אותו לחומרים שקשורים לעולם המבוגרים ולתת לו תחושה שהוא בוגר בעוד שהילד בתוכו מחזיק תחושה מהמציאות הקודמת שבה נשמר פחות או יותר סדר הדורות ובסדר זה הוא היה ילד.
כילד הוא נשען עליכם כהורים וסמך עליכם שאתם מסוגלים לנהל את עצמכם רגשית גם במצבים קשים ומורכבים.
בוודאי הדבר נכון כאשר מדובר במתבגר שעובר גם בלי מצב של גירושין וניכור סערה רגשית והורמונלית וזקוק למופע של יציבות רגשית אצל הוריו.
אם המנכר חוזר ואומר לו: אמא היא משוגעת. אמא לא אוהבת אותך. תראה כמה היא תוקפנית /עצבנית / מרוכזת בעצמה. או : אבא הוא אדם אלים וכל מה שמעניין אותו זה הוא עצמו - אז המתבגר שלכם יחפש דרך לתקף ולבחון את אמיתות הסיפור. מדובר למעשה בחיפוש בוחן מציאות בתקופה שבה המתבגר מוצף בשברי סיפורים שסותרים את ההיכרות המוקדמת שלו איתכם. שהרי עד הפרידה יחסיו עמכם היו טובים וחמים.
כאשר אתם נגררים רגשית, מתעמתים ומתפרצים על המתבגר הפרובוקטיבי אתם נכשלים בבדיקה והמתבגר מקבל אישור והוכחה שאכן ההורה המנכר "צדק".
אמא באמת צועקת, רבה איתי המון, מתווכחת, מנסה להשתלט עלי ומרוכזת רק בצורך שלה.
מבחינת המתבגר המציאות בבית מולכם מתחילה לספק לו "הוכחות" לסיפור שסיפר לו ההורה המנכר.
באופן פרדוכסלי כאשר אתם מתעמתים, צועקים ורבים עם הילד - הילד נרגע מבחינה פנימית משום שבוחן המציאות שלו (גם אם מעוות) מקבל אישור והדבר מקל עליו להפרד מכם כדמות אהובה ועוזר לו לבחור צד.
הילד אומר לעצמו: אני לא משוגע, המצב לא משוגע, ההורה שלי (המנכר) לא משוגע אלא אמא היא באמת דפוקה, אלימה ומשוגעת ואבא הוא הצודק והיציב (או ההפך). אני לא רוצה להישאר איתה בקשר כי היא אדם נוראי. היא צועקת וקרה כלפי. היא לא אוהבת אותי ולא רואה אותי.
2. חיפוש דרך של הילד לסמוך עליכם - האם קרה לכם פעם שחיכיתם למישהו ברחוב ונשענתם על קיר? איך החלטתם שהקיר מספיק חזק ולא יתמוטט ממשקלכם? סביר להניח שאתם, כבוגרים יודעים כבר שקיר מאבן הוא מספיק יציב ומבט אחד מספיק לכם. אבל אם לא הייתם יודעים מאיזה חומר עשוי הקיר? אם, לצורך הדוגמה, היה על הקיר מסך בד שמסתיר אותו ? ועליכם כרגע מוטל להישען עליו. אינכם יודעים מה נמצא מאחורי המסך. אולי נייר? קרטון? אויר? אולי אין שם כלום?
האם הייתם פשוט נשענים על הלא נודע, או שמא עושים בדיקה משלכם לגבי מה נמצא שם מאחורה ע"י שליחת כמה בעיטות?
הילד שומע השכם והערב מהמנכר שאתם לא כתובת אמינה רגשית להישענות. למעשה הוא חווה התקפה על המידע הקודם שהחזיק עליכם וכרגע אתם בגדר קיר מאחורי מסך בד.
איך הילד יידע שאתם קיר מוצק, עליו הוא יכול להישען רגשית?
הוא שולח רגל ובועט במסך הבד. מדובר במבחן אוניברסלי וטבעי לחלוטין של בני אדם שנמצאים בחוסר וודאות ובוודאי של ילדים.
על אחת כמה וכמה של מתבגרים, ביחס למערכות יחסים חשובות בחייהם (גם בלי קשר לניכור אבל בצורה עצימה יותר במצבי ניכור).
מה אתם חווים מצידכם?
בעיטות, פרובוקציות והתקפות. הילד מוציא אתכם מדעתכם משום שהוא בועט שוב ושוב ולא רק בועט סתם אלא מכוון לנקודות התורפה החלשות, הרכות והרגישות ביותר אצלכם.
הילד חוזר ובודק שוב ושוב את יציבותכם הרגשית אל מול ההתקפות שלו. הוא חייב לדעת שאתם מוצקים מספיק לפני שיעז להישען עליכם.
כאשר אתם מתמוטטים רגשית מולו, נגררים ומנסים לשלוט עליו - אתם מפסידים שוב ושוב במבחן הקיר.
זיכרו - הילד לא מחפש שתשלטו עליו אלא בודק עד כמה אתם מסוגלים לשלוט על עצמכם. להישאר שלווים ומנוהלים רגשית אל מול המבחנים שלו.
במידה שאתם מתבלבלים, נבהלים, מתמוטטים מרוב כאב ומנסים להחזיר שליטה דרך הילד (ולא דרך עצמכם וניהול הרגשות שלכם בתוך הסיטואציה) - הפסדתם במבחן והילד ישוב ויחזור לבעוט שוב ושוב ושוב כדי למצוא עליכם סימן לשינוי. עד שייתייאש מכם.
ולכן, באופן פרדוכסלי - בעיטות ופרובוקציות (שנחשבות לשיא האתגר בניכור) הן הסימן הכי מובהק לתקווה. הן מעידות על כך שהילד מחפש דרך (משוחקת התנהגותית ולא מתומללת) להיות איתכם בקשר ולסמוך עליכם, למרות סיפורי הכזב שהוא שומע מהמנכר. הן מעידות שהילד עדיין לא התייאש מכם והוא נותן לכם עוד ועוד הזדמנויות להבין למה בדיוק הוא זקוק מכם, כשהוא במצוקה ולהכניס תיקון בתוך מרחב היחסים. לא להיות צפויים אלא לעשות משהו אחר.
ילדכם יודע שמשהו משובש מאד אצל הורה אחד כרגע והוא המנכר.
המנכר לרוב מפורק מהפרידה, תלותי, ילדותי ונשען על תמיכת הילד תוך היפוך סדר הדורות.
כך שהורה אחד סוער רגשית כבר יש לו. תקוותו היחידה למשענת יציבה ורגועה שתחזיר לו את תחושת הילדות היא אתם.
אבל כדי להישען על הקיר מעבר למסך הבד של סיפורי הכזב אין לו מנוס מבדיקת יציבות הקיר. ולכן.. בעיטות. ולא סתם בעיטות ובדיקות - אלא בנקודות שלפי מיטב היכרותו עמכם בעבר (זיכרו שהילד מכיר את הערכים שלכם) - סביר שיפילו את הקיר.
רק אם תעברו את המבחן - תזכו באמון הילד אל מול הגרסאות המבלבלות מצד המנכר.
כמובן שהבעיטות במקום הכי רך שלכם מציפות בכם כאב.
אבל השאלה המרכזית כרגע היא לא עוצמת הכאב שלכם אלא מהי עבודת ההורות שלכם במצבי ניכור.
במאמר מוסגר אעיר שלו היה מדובר במופע פיזי ולא רגשי לא הייתם מתבלבלים.
ניכור הוא פיגוע רגשי ומשפחתי.
לו הייתם נפצעים פיזית בפיגוע וסובלים מכאב חריף והילד היה נפצע, סביר שהייתם סוחבים אותו "סחיבת פצוע" למרות הכאב. כך שכאב הוא לא פקטור בעבודת הורות.
המקרים הכי מוצלחים בקליניקה בהחזרת ילדים בגישה החוץ משפטית היו הורים שעשו את עבודת ההורות שמותאמת למצב הילד למרות הכאב האישי.
מה שמבלבל הורים בד"כ היא המחשבה שבניכור אתם לא באותו צד.
שפרובוקציה מסמלת שנאה.
אז אני כאן להזכיר לכם שאתם ממש ממש באותו צד והילד, בשעה שאתם חשים מותקפים, למעשה מחפש אתכם וקורא לכם להופיע מתוך מצב אפלה רגשי שנחת עליו.
זה לא הילד נגדכם אלא אתם והילד נגד מצב רגשי של בלבול עצום ובדידות של הילד בתוך המערבולת.
המטרה שלכם כהורים היא לא לשלוט בילד כשהוא מטולטל רגשית אלא להושיט לו יד ולהקל על הבדידות שלו.
אחד מהכלים היותר יעילים עם מתבגרים הוא תיקוף (כלומר: מתן תוקף לחווית הילד) במקום להתווכח על ה"אמת". אם הילד אומר לך: "את אמא דפוקה" אז במקום להיבהל ולהתווכח איתו (דבר שמעמיק מיידית את הקרע) אפשר לומר לו: "זה נשמע נורא קשה לחיות עם המחשבה שאמא שלך דפוקה". שימו לב - זה לא שהרגע אישרתם איזו עובדת חיים אלא רק התייחסתם למחשבות ורגשות של הילד מתוך מקום אמפטי. ואם הילד אומר "נכון מאד" אז מבחינת הדינמיקה כבר עברתם להיות באותו צד במקום מיקום של צד נגד צד.
אני אחזור ואומר שוב שהתוכן הוא זניח ביחס לדינמיקה. תוכן יכול להיות שלילי ועדיין הדינמיקה תתרום לקירבה.
ולכן פרובוקציות מסמלות לא רק דאגה אלא תקווה והזדמנות אם רק תתמקדו במקום הנכון לשליטה.
לא הילד אלא אתם כהורים. כמנהיגים בשעת סערה מפחידה.
כל פרובוקציה היא מופע של חיפוש קשר ובטחון (מתחת לתוכן השלילי).
היא הרמה אליכם במשחק הטניס הזה. היא הזדמנות פז עבורכם לשחק מחדש את הסיפור עם הילד. לשלוט בנרטיב ולא בילד ע"י תגובה מתאימה ולהכניס תיקון אל מרחב היחסים.
מטרת העל שלכם היא לא להגרר למריבה, אלא לחפש נקודת משענת בתוככם.
להבין מה אתם רואים כעת.
להירגע. לנשום. לשקף ולתקף לילד שאתם רואים ושומעים את המורכבות והקושי.
לא להאכיל את הטרול.
לא לשחק לידיו של המנכר שרק מחכה להתמוטטות שלכם כדי לומר אחכ לילד שהוא צדק.
היזהרו מהתבוננות בתכני הפרובוקציה עצמה. הם באמת לא משנים והם כל הזמן מתחלפים.
התרכזו רק בדינמיקה ולא בתוכן.
התוכן יכול לסייע לכם רק במובן שהוא משקף לכם מה הילד רואה עליכם מבחינת נקודות תורפה וערכים.
על נקודות אלה תצטרכו לעשות עבודת חוסן פנימית ולהגיע מוכנים ככל הניתן לסיטואציה כדי להישאר שלווים, "חירשים סלקטיבית" וממוקדים במצוקת הילד וצרכיו למרות הכאב שלכם.
במידה שתצליחו לצלוח את המבחנים הללו, תתחילו לשים לב שהילד מתחיל להירגע ואתם מסייעים לו ביעילות להתמודד עם הרעל והגרסאות שנשמעות בבית השני.
זה לא יקרה ביום אחד אלא בסיטואציות חוזרות ונשנות שיידרשו משמעת עבודה מרתונית.
אבל אם תצליחו למצוא את נקודת המשענת הפנימית שלכם, שמסייעת לכם לשמור על מיקוד ובהירות - זה יהיה הסימן שלכם שהפכתם מקורבן סביל למנהל פעיל בהורות לילדכם.
