אבחון וטיפול באמצעות תמציות פרחי באך
25/02/2026
ברור לי מה לעשות כדי להתקדם,
אז למה אני לא זזה?
במהלך לימודי ה EMID הייתי צריכה לפרסם פוסט שמזמין מטופלים לתהליך קצר עבור הסטאז׳.
על הנייר זאת משימה פשוטה,
בפועל קפאתי
וזאת לא הייתה סתם דחיינות
פשוט בכל פעם שחשבתי לכתוב עלה בי פחד,
כיווץ בבטן ומחשבות כמו
למה בכלל שיבואו אלי?
ומה אם לא תהיה היענות?
זה יהיה מביך וזה יקרה לעיני כולם
ומה אם אני לא מספיק טובה?
למרות שבפועל ידעתי שיש לי את כל הידע שדרוש לי כדי לצאת לדרך ושאני תחת הדרכה והנחייה צמודה של מפתח השיטה.
ואז במהלך שיעור העזתי והתנדבתי להדגמה,
העליתי את החשש לכתוב פוסט
ואת הפחד המקפיא מלפרסם
במשך כ 20 דקות עיבדנו את הזיכרונות הרלבנטיים תוך כדי תנועות עיניים,
והמוח עשה את מה שהוא יודע לעשות כשנותנים לו תנאים מתאימים.
הוא אירגן ואיחסן מחדש את הזיכרונות בהתאמה למי שאני היום,
באותו ערב כבר כתבתי את הפוסט
ובבוקר שלמחרת פשוט פרסמתי אותו
בלי דרמה ובלי כיווץ.
עכשיו, אני לא אומרת שתמיד זה כל כך מהיר.
לפעמים יש עוד שכבות עמוקות יותר
ועוד זכרונות רלבנטיים לעיבוד
אז לפעמים התהליך דורש זמן
ולפעמים התהליך קצר ומהיר.
התקיעות יושבת על זיכרונות שלא עובדו כראוי
וברגע שזה נעשה
הפעולה שהייתה מאיימת הופכת טבעית
אין שם יותר מטען רגשי מכביד ומסקנות שמגבילות את התנועה.
אז אם יש צעד שאתם יודעים שנכון לכם
אבל הגוף מתכווץ רק מלחשוב עליו
כנראה שזו לא בעיית משמעת או מוטיבציה,
אלא פשוט זיכרונות ישנים שמבקשים עיבוד
ועכשיו גם לכם ברור מה כדאי לעשות עם זה.
