18/08/2019
ראו הוזהרתם! כאשר תקראו את הפוסט הזה עד הסוף, יכול לקרות מצב כזה שייפול לכם אסימון רציני
כזה שיגרום לכם לקחת החלטה שתשנה לכם את החיים לתמיד.
השבוע התקשרה מתעניינת מקסימה ושאלה אותי אם השיעורים מתאימים לכל הגילאים.
בכל פעם מחדש אני נדהמת מהעובדה שלאנשים אין מושג מה זה יוגה, הם שואלים שאלות כאלה שמבחינתי שוות ערך לשאלות כמו "האם שתיית מים מתאימה לכל הגילאים?" ומה קורה כשאנשים מגלים, כמה אפשרויות חדשות נפתחות בחיים שלהם.
אז עניתי לה בצורה אוטומטית למדי ״תרגול יוגה מתאים לכולם״.
אבל בינינו, האמת שזה לא מדויק.
נכון, טכנית, כל אדם, בכל מקום ובכל גיל יכול לתרגל יוגה. אין צורך להיות גמישים או רזים או ספורטיביים או אפילו בריאים. יש המון סגנונות, בכל מיני זרמים וקצבים וצורות, מגוון של מורים, בכל מיני שעות של היום. יש יוגה על כיסא ויוגה ערסלים ויוגה דינאמית ויוגה סטאטית ועוד ועוד. כל חדר כושר או מתנס מציע שיעורי יוגה, זה בסיסי. ואם גם לצאת מהבית לא מתאפשר, יש אינספור סרטוני יוגה ביו טיוב, אתרים שמציעים מנוי לאלפי תירגולים און ליין. מזרני יוגה היום עולים 20 שח במקס סטוק ויוגה מזמן כבר לא נחשבת נחלתם של הפלצנים, ההיפים, הטבעונים, האשכנזים, הפנסיונרים וכו' וכו'. יוגה היא של העם.
העניין הוא שלא כולם נמצאים בנק' בה הם מסוגלים לפנות שעה וחצי מהחיים שלהם או אפילו 10 דקות, לא כולם יכולים להיכנס אחרי יום עבודה ארוך לסטודיו שקט, לעמוד על מזרן ברגליים יחפות, לצד 5 אנשים או הרבה יותר, שהם לא מאוד מכירים, לעצום את העיניים, לקחת נשימה עמוקה ולהתחיל לשים לב באמת אבל באמת בפעם היחידה אולי בשבוע – לעצמם. לגוף שלהם, למסרים שהוא שולח, שדורשים יכולת הבחנה והקשבה עמוקה, דורשים פיתוח מערכת יחסים קרובה מאוד, רגע להקשיב בכל תשומת הלב לכלי ש"סוחב" אותם בעולם, לכל שריר ומפרק, לכל איבר ולכל תא, להתייחס אליהם ברכות כזו ואהבה כמו שמצריך הטיפול בתינוק קטן. להקשיב לרעשי ההכרה ("המיינד") שיכולים להיות מאוד רועשים ולתרגל פעם אחר פעם אחר פעם את החזרה לנשימה. לא כולם מצליחים להכיל את הורדת הקצב, את השקט, כשההכרה "מכורה" לקצב הרצחני של מירוץ החיים. לא כולם מסוגלים לגייס את הסבלנות הנדרשת, לא כולם מצליחים להכיל את העובדה שהם כבר לא גמישים כמו שהיו פעם כילדים, הגוף לא בדיוק עושה את מה שמבקשים ומצפים ממנו ועל המזרן לידם מתרגלת נערת גומי בשנות ה-20, עולה המון ביקורת והשוואה, קנאה, אכזבה וייאוש, אלה רגשות עזים שמאתגר להיות איתם באותו חלל. לא כולם מוכנים לקבל את זה שהם צריכים "לוותר" על הרעיון של אינסטנט ותוצאות מידיות, לא כולם מקבלים את זה שחקירה רוחנית, עומק, אימון מנטאלי והכרתי הם קריטיים לחיים שמחים ומאושרים, להבין שהגוף הוא עוד כלי, הוא לא המטרה. להבין שכדי להחזיק גוף בריא וחזק, לאהוב את עצמנו, להיות שלמים עם איך שאנחנו נראים, צריך אדם לפעול בצורה שתומכת בקיום שלו, לשים לב ולתת חשיבות לאופן בו הוא מזין את הגוף שלו, מזין את התודעה שלו, לתרגל ולנקות את ההכרה, לחפש אחר התפתחות רוחנית ולתקשר עם תת המודע. לא לכולם יש את היכולת לתת אמון ולהתמסר לרעיונות הללו, לא כולם מסוגלים לתת מקום אמיתי בחיים שלהם להרפייה לשם ההרפייה, להנות משחרור, שחרור הרצונות והתפיסות. לא לכולם יש את האומץ להתחיל תהליך של שינוי מהותי בחיים שלהם. זה דורש אומץץץץץץ.
מובן וברור! יש אילוצים, ילדים בבית, יש בני זוג, יש מחויבויות, יש תואר ראשון ושני לצלוח וקריירה לפתח וכסף כסף כסף, בית ומשכנתא וחשבון בנק לדאוג לו וניקיונות וכביסות, יש אינטריגות בתוך המשפחה, אתגרים בזוגיות ומלא מלא דפוסים ואמונות מגבילות שבא לך רק להשתגע. אז מה יוגה עכשיו?! איך זה יעזור לי?
יוגה עכשיו כשכבר אין ברירה חברים,
כשאין ברירה כשכלו כל הקיצים מהסבל או כשלקחנו החלטה, מתחיל תהליך שהפילוסופיה של היוגה קוראת לו ה"אפאוורגה" וכאחת שהייתה כל חייה במאבקים ונכנסה לתהליך הזה ששינה לי את החיים, את זה אני מאחלת לכולם. אני מאחלת לכולם לגלות את היוגה, לעלות על הדרך לפיתוח יכולת התבוננות, הדרך לגילוי המודעות.
יש את אלה ש"מצליחים" ברוב האספקטים של החיים ומוציאים את הדרך להיות שמחים ומסופקים ורוב הזמן טוב להם, יש עליות וירידות וככה הם מעבירים את החיים ויש את אלה שבמצב דומה אבל פתאום באה איזו כאפה רצינית ש"משבשת" להם את החיים שהכירו עד עכשיו ואז הם מוכרחים לעשות שינוי ויש גם כאלה שהם אנשים מאוד שאפתנים ומצליחנים והם נכנסו חזק למירוץ של החיים עד שהם לא זוכרים איך קוראים להם לפעמים והם רגע לפני סכנת קריסה נפשית כי הם מתישים את המערכות שלהם. יש את אלה שמההתחלה, מגיל קטן פגשו סבל ואתגרים בהרבה מקומות בחיים שלהם וממש לא קל להם, הכל הוא מאבק.
ויש עוד הרבה, המון סוגים של אנשים וחיים והתמודדויות. הפילוסופיה של היוגה מכירה בכך שקיים סבל בעולם היפה שלנו מעצם קיומו וכולנו בצורה זו או אחרת פוגשים בסבל במהלך חיינו, זה יכול להיות בדברים הכי קטנים כמו כאב צוואר שתפוס כל הזמן, עצבים וחוסר שביעות רצון על כל דבר קטן כמו רמזור שלא מתחלף, חוסר סבלנות ויכולת הכלה עם הילדים בבית עד התמודדות עם דיכאונות ומחלות קשות ואובדן.
יוצא לי לדבר עם לא מעט אנשים בחיי שאני רואה מידי פעם, משפחה קרובה רחוקה, חברים, מכרים, מתרגלים ואפילו אנשים זרים ברחוב שבמקרה הייתה לנו אינטראקציה,
תגידו לי אתם - כמה אנשים לוקחים היום ציפרלקס? כמה אנשים סובלים מכאבי גוף, כמה אנשים מתעוררים בוקר אחד עם כאב חזק שעוד לא היה להם איפשהו בגוף ונכנסים לחרדות שיש להם סרטן? כמה אנשים סובלים ממתח נפשי, דיכאון וחרדה? כמה אנשים חווים שוב ושוב את אותם אתגרים ואכזבות כל פעם מחדש במקום אחר בחיים שלהם ולא מבינים איך זה שוב קורה להם?
דכאון, חרדות, סוכרת, בעיות פוריות, הפלות, לחץ דם, פיברומיאלגיה, פריצות דיסק וגב תפוס, מיגרנות והרשימה עוד ארוכהההההה
אז מה? להמשיך לדחוף את הראש לחול? להסכים לחיות ככה? להמשיך ללכת לרופאים ולקחת תרופות שברור שלא יפתרו את הבעיה וכנראה יעשו נזק גדול יותר. הרי כל התופעות שרשומות למעלה הם רק תסמינים שבאים להיות כמו אזעקה ולהגיד לנו שמשהו כאן לא כשורה, שלא הקשבנו, שאולי עברנו את הגבול שנדרש שינוי.
מבחינת הסבל והיכולת לפעול נכון ומועיל בחיים האלה, השאלה הנשאלת היא - איך אנחנו תופסים את מציאות, כמה בהירה ויציבה ההכרה דרכה אנחנו רואים וחווים את העולם, כמה המציאות שנשקפת מבעד למשקפיים שלנו היא באמת המציאות?
זה כמו להרכיב משקפיים מלוכלכים עם בוץ על העדשות ולצפות שתוכלו לזהות את מי שעומד מולכם ולנהוג על הכביש ולפעול בעולם בצורה טובה ויעילה. זה הרי לא ריאלי.
ההכרה שלנו היא כמו סיר שאחרי כל פעם שאנחנו מבשלים בו, אנחנו לא מנקים אותו, משאירים את השאריות להתייבש בתוכו, נוצרת בו שכבה יבשה של אוכל ואז כשאנחנו רוצים להכין תבשיל חדש, אנחנו מוציאים את אותו סיר מלוכלך מהארון ומתחילים להכין בו את התבשיל החדש. כי אין לנו עוד סיר מה לעשות. ברור לכולנו שהוא ייצא לא משהו התבשיל הזה, תאכלו ממנו?!
מה שאני בעצם אומרת זה שההכרות שלנו, כולנו, ללא יוצא מן הכלל "התלכלכו" שחבל על הזמן במהלך השנים ואנחנו ממשיכים לבשל את התבשילים שלנו בסיר מלוכלך, ככה שנים. אף אחד לא לימד אותנו שיש דבר כזה הכרה ואף אחד לא לימד אותנו שצריך לנקות אותה. בלאגן. איך נפעל בעולם הזה בצורה מיטיבה אם אנחנו לא יכולים לראות את המציאות כפי שהיא?! תופסים את המציאות ורואים את העולם רק דרך השאריות שהשאירו חוויות העבר שלנו, הדפוסים, התבניות, הטראומות?!
תשאלו את עצמכם – כשאתם מסתכלים על אדם שהרגע פגשתם, האם אתם רואים אותו כפי שהוא באמת? או שאתם רואים אותו דרך המסננות שלכם שיכולות להיות מלאות דעות קדומות ותבניות חשיבה מקובעות ומה לא?! זה מעולם לא נקי. אז ככה גם נתייחס לאדם זה. ככה נפעל לגביו. ואי אפשר להאשים אותנו.
כדי לנקות את ההכרה נדרש לתרגל טכניקות של מדיטציה, זהו חלק מהתהליך, יחד עם טכניקות נוספות. כך נוכל לראות את המציאות כפי שהיא ונפעל בעולם באופן כזה בו נוכל לממש את כל הפוטנציאלים שלנו.
לכולנו עוצמות וכוחות על! תארו לכם שכל אחד מאיתנו התחיל כזירעון, זירעון אחד מתוך מליוני זרעונים, בתחרות מטורפת להגיע לביצית ולהפוך לעובר. והזרעון הזה, את או אתה אשכרה ניצח, מטורף. אחד למיליונים. זה נס.
בפני הבריאה, כולנו שווים ועם זאת אנחנו אנשים מאוד שונים אחד מהשני. השונות בינינו באה לידי ביטוי גם בכך שאצל כל אחד מאיתנו העוצמות והכוחות האלה מנותבים באופנים שונים ולמקומות שונים, יש כאלה שאצלם הם מנותבים למקומות שהם רוצים ומצליחים ויש כאלה שפחות עד כדי סבל נוראי. כדי שתבינו את הרעיון, גם חרדה היא עוצמה, גם דיכאון וגם אובססיביות, הם כולם כוחות שברגע נתון, אינם מנותבים למקום שמועיל לנו בחיינו וברגע שישנו כיוון וינותבו אחרת, מהלך חיינו עשוי להשתנות מקצה לקצה.
זה תענוג כשאני שומעת על רופאים שממליצים למטופלים שלהם לפנות לתירגול יוגה כתמיכה בתהליך ריפוי, החל מבעיות גב ועד מתח נפשי. זה קורה יותר ויותר, היוגה תופסת את מקומה בתודעה ככלי טיפולי לכל דבר.
ארגון מורי היוגה בישראל עובד ומתאמץ להכניס את היוגה לתוך מערכת הבריאות, כך שכל אדם יוכל לקבל טיפול או שיעור יוגה בהנחה דרך קופות החולים שלו, בדיוק כמו שיאצו, רפלקסולוגיה, טיפול שיניים או פגישה עם פסיכולוג.
יותר ויותר גנים ובתי ספר מצרפים לשורותיהם מורים ליוגה לילדים, גם בחינוך הרגיל וגם בשיטות החינוך האלטרנטיביות. בתי אבות מציעים שיעורי יוגה ובכלל ניתן למצוא תרגול יוגה בהמון מסגרות.
קורסי מורים ליוגה הולכים ומתרבים ברחבי הארץ, סטודיואים איכותיים ליוגה הם כבר לא נחלתה הבלעדית של מדינת תל אביב והוראת יוגה הופכת למקצוע לגיטימי וחשוב בחברה שלנו.
הנתונים האלה מאוד מאוד משמחים אותי אז למה אני אומרת שתרגול היוגה אינו באמת מתאים לכולם?!
בלי טיפת שיפוטיות, להפך, כאדם שמתבונן על המתרגלים לצידו בעיניים מלאות חמלה והזדהות, התהליך הזה עשוי להיות ארוך. בוודאי שזה מאוד אינדיבידואלי וכל אחד חווה תהליך שונה, לא הכל ארוך ומיגע, יש שינויים שעשויים לקרות מהר. אני למשל נגמלתי מתרופות שלקחתי במשך 10 שנים, כמה חודשים בודדים אחרי שהתחלתי לתרגל יוגה עם המורה שלי, כל בוקר. ועם זאת אני עדיין מאותגרת ע"י כאבי ראש כרוניים שנובעים ממתח נפשי. ברור לי שיש עוד דרך ארוכה לפני, אני מתרגשת לקראתה ואני מרגישה איך אני מתפתחת בכל יום שעובר, אני מברכת על השיעורים האלה שהנשמה שלי מקבלת בגלגול הזה. 4 שנים שאני בתוך התהליך הזה, אני חיה אותו, נושמת אותו, עובדת אותו, מעבירה אותו הלאה.
אם קראתם עד כאן – שאפו, אני מניחה שהטקסט הזה עשה לכם משהו, זרע איזה זרע.
אתם מבינים? תרגול יוגה לא מתאים לכולם, הוא נועד לאנשים אמיצים ואם אתם עדיין לא מוצאים את האומץ, לא נורא, הזרע כבר נזרע, אולי זה יבוא מתישהו.
אם מעניין אתכם לשמוע עוד או לדבר באופן אישי כדי לבדוק איך אפשר להניע תהליך? אני כאן.
בתמונה: הפלא שרואים מתוך החושה בסיני, ממש לפני כמה ימים.
