22/05/2025
בס ד
החרדה הראשונה בתורה.
חלק ב.
כשנכנס עשו ליטול את הברכות חווה יצחק חרדה גדולה עד מאד, כלשון הפסוק. בשונה מחרדת העקידה הטבעית שנזכרה לעיל.
וזה לשון מדרש רבה:
אמר ר' יוחנן...אלא בשעה שנכנס,עשו אצל אביו, נכנסה עמו גיהנם. ר' אחא אמר, התחילו כתלי הבית מרתיתים, הדא הוא דהוא אמר מי אפוא, מי הוא זה שעתיד לאפות כאן? אני או בני יעקב?
ע"כ.
יצחק אבינו, עמוד היראה, יודע שמוטלת עליו משימה גורלית, העברת ברכת השם מאברהם לדור הבא שיכונן וייסד את עם ישראל.
כשראה גיהנם נכנסת עם עשו, הבין יצחק שאחד מהשניים קרה. או הוא או יעקב עשו טעות גורלית ואותה גיהנם מיועדת להם. כך או כך לקח יצחק את מלוא האחריות למחדל הנורא, הבין שמעל בתפקידו ויעודו הקדוש, וקיומו שלו ושל עם ישראל העתיד לצאת ממנו נמצא בסכנה. התרגום החוויתי לתובנה זו היה 'חרדה גדולה עד מאוד'.
חווית המפגש עם הגיהנם מבטא הסתר פנים.
וכלשון מאמר דוד " הסתרת פניך, הייתי נבהל".
החוויה המתקנת היא גילוי פנים שהוא כנגד נושא ההסתרה.
וזה לשון המשך המדרש:
אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא אתה ולא בנך, אלא הוא הצד ציד", כלומר עשו. ע"כ.
יצחק זוכה לגילוי שכינה והארת פנים המבשרת לו כי מאתו יתברך יצאו הדברים כבושים, ומעשה יעקב בעצת רבקה נעשה בהשגחת השם על מנת שיצחק יברך את יעקב ויינצל מטעותו ביחס לעשו.
בכך, כל חששו ודאגתו של יצחק נתפוגגו על ידי אותה חוויה מתקנת של גילוי פנים לעומת הסתר הפנים ולבו החרד שקט ושכן לבטח.
#חרדות #פוסטראומה #קוגנטיביהתנהגותי
