רינה לויט - מתבוננת אחרת, מדייקת חיבורים

01/05/2026

הרבה פעמים אני שומעת את ההערה, "וואו, כמה אנרגיה יש לך, אפילו על הבוקר"
ואני תמיד צוחקת שיש לי רק שני מצבי קיום ON או OFF.

אבל במציאות הרגשית של החיים זה לא כפתור שאפשר ללחוץ עליו.

הגוף שלי הגיב בעוצמה לתקופה המשוגעת הזו.
זה קרה כמה ימים אחרי שהודיעו שהפסקת האש נכנסת לתוקף,
שזהו, נגמר, אפשר לחזור כאילו כלום לא קרה.
אבל משהו בתוכי פשוט לא יכל.

הגב שלי נתפס בעוצמה שלא חוויתי שנים, ומצאתי את עצמי בכאב מכל תנועה, מכל תנוחה.

כל העצות הטובות איזה טיפול, איזה כדור, כמה לנוח
רק עוררו בי עוד התנגדות.

ידעתי שהפעם אני לא ממהרת לתקן.
לא מעלימה את המצוקה, לא מייפה אותה.
מאפשרת לקצב אחר להופיע.

עברו כמעט שלושה שבועות
ואני כבר במקום אחר, אל דאגה, אבל התהליך הזה הזכיר לי משהו עמוק.
את האמנות היפנית קינצוגי.
אמנות שמחברת שברים בזהב, לא כדי להסתיר את הסדק, אלא כדי לכבד אותו כחלק מהסיפור.
ומתוך התפיסה הזו בחרתי לפגוש גם את הגוף שלי.

משם נולד הניוזלטר של חודש מאי "רגע של נשימה" עם נקודות למחשבה, דמיון מודרך שמחבר למסרי הגוף, והזמנה עדינה להאיר מבפנים.

אולי משהו שם ייגע גם בך. הלינק לניוזלטר ממש כאן- https://bit.ly/3Q2utAo

#ניוזלטר #רגעשלנשימה

09/03/2026

אנחנו עוברים ימים משוגעים.
ובטח אחרי לילות של ריצה למרחבים המוגנים, הבוקר מתחיל עם אנרגיה קצת בחסר.

הבוקר פתחתי פגישה עם קצת הומור ואמרתי ללקוחה שלי שחוסר ההתחשבות של הטילים האיראנים בלילה חמור במיוחד לנשים בגיל המעבר.
כי עם כל הכבוד, כשמעירים אותי בלילה, אני כבר לא בגיל לחזור לישון תוך שתי דקות.

היא צחקה, ואז סיפרה לי שדווקא בימים האלה מה שמחזיק אותה הן המדיטציות שלי.
שבכל ערב היא בוחרת מדיטציה אחרת, ושיש משהו בקול שלי שעוזר לה להירגע.
הלוואי וזה היה עובד גם עם המתבגרים שלי :)

אבל מעבר לחיוך, הבנתי שזו תזכורת חשובה ולא ברורה מאליו.
בימים כאלה, כשהעולם בחוץ רועש, כל אחת מאיתנו צריכה למצוא את הדבר הקטן שמחזיר קצת שקט פנימה.

לא משנה אם זה בבוקר, באמצע היום או דווקא לפני השינה.
כמה דקות לעצור, לנשום, ולהיזכר שהגוף והנפש שלנו צריכים רגע להתרכך.

אם מדיטציה קצרה היא גם הדרך שלך לעשות את זה,
במרחב המדיטציות הדיגיטלי שיצרתי יש מגוון גדול של מדיטציות לפי נושאים שונים.
כל מה שנשאר זה פשוט ללחוץ פליי ולתת לעצמך כמה דקות של שקט.

ובגלל שהתקופה הזו גם ככה עמוסה ורועשת, החלטתי להציע את המרחב במחיר מיוחד של 99 ש"ח, כדי להנגיש אותו יותר בימים האלה.

כל הפרטים כאן: https://rinalevitt.ravpage.co.il/

וכולי תקווה שהימים האלה יעצימו את הכוחות שלנו, ושבקרוב מאוד יבוא עלינו שקט של ממש.

05/03/2026

הימים האחרונים, מצטרפים לרצף של שנים,
שמלמדים אותנו שוב ושוב להיות חזקות.
כל כך חזקות, שלפעמים אנחנו כבר לא שמות לב כמה כוח זה דורש.

להמשיך לתפקד.
להחזיק את כולם.
להגיד “הכול בסדר” גם כשבפנים כבר יש עומס.

אבל להחזיק הכול בפנים, זה קצת כמו לנסות למנוע מסיר מבעבע להתפרץ.
המים רותחים, גועשים,
ולא משנה כמה נזרוק פנימה הסחות או משימות
כמה חזק נלחץ על המכסה,
בסוף הם ימצאו דרך לפרוץ החוצה.

אני פוגשת בקליניקה נשים חזקות, מתפקדות, מרשימות,
שפשוט התרגלו להחזיק לבד.
לא כי אין סביבן אנשים,
אלא, כי הן כבר לא זוכרות שיש גם אפשרות אחרת.

אני יודעת שעכשיו צריך שוב לדאוג לכולם.
אבל מותר לך לפעמים להניח רגע את הכול ולדאוג גם לעצמך.
לומר בקול מה באמת קורה בפנים.
ולתת למה שמצטבר מקום לצאת לאוויר.

אני כאן אם תרצי לדבר.
אפשר לקבוע פגישה בקליניקה או בזום מהבית.
תני לעצמך גם את הזמן שלך.
ולהוואי וימים טובים ושקטים בדרך אלינו כבר עכשיו.

16/02/2026

הרבה פעמים החיים זזים יותר מהר מאיתנו.
משהו קורה, מישהו אומר, מצב משתנה
ואנחנו מיד מגיבות.

לא תמיד מתוך בחירה,
ברוב הפעמים, מתוך הרגל.
אוטומט שמופעל בלי ששמנו לב.

אבל יש רגעים שבהם מתאפשר משהו אחר.
לא לעצור הכול,
לא להתנתק,
אלא לבחור איך אני רוצה להיות בתוך הסיטואציה.

אני פוגשת נשים שמבינות פתאום
שלא האירועים מנהלים אותן,
אלא הדפוסים שדרכם הן פוגשות את המציאות.

וכשזה מתבהר,
נפתחת אפשרות חדשה
לא לשנות את כל החיים,
אלא לעשות תנועה אחת אחרת.
קטנה. מדויקת.
כזו שמשנה את ההמשך.

ואני סקרנית לשאול,
איפה בחיים שלך את מגיבה כמעט אוטומטית
ואיפה אולי הגיע הזמן לבחור אחרת?

12/02/2026

המשפט שאני הכי אוהבת לשמוע,
כשמישהי שולפת קלף מערכת "בן שמים לארץ" שלי הוא:
“וואו… זה כל כך מדויק.”

רואים את זה במבט.
בחיוך הקטן שמופיע פתאום.
ברגע הזה שבו משהו בפנים זז.

והאמת?
הקלף לא באמת יודע יותר מאיתנו.
הוא לא מנבא, לא מחליט, לא קובע.

הוא פשוט פותח דלת.
מאפשר למה שכבר נמצא בפנים לקבל מילים, תמונה, כיוון.

כשעובדים עם קלפי המסרים של "בין שמים לארץ",
לא מחפשים תשובה.
עוצרים רגע.
מקשיבים.

בשבילי, זה הקסם האמיתי.
ההסכמה להקשיב פנימה.

אם גם את מחפשת כלי עדין
שיכול לפתוח שיחה פנימית ביומיום,
ברגעים הקטנים שבהם את צריכה כיוון,
יכול להיות שהקלפים האלו ידברו גם אלייך.

תוכלי לבחור בין ערכה פיזית או דיגיטלית בהתאם למה שהכי מדבר אליך.

#ביןשמיםלארץ #קלפימסרים

09/02/2026

השאלה הראשונה שלי כשמישהי מתיישבת מולי בקליניקה היא
“מה שלומך?”
ואני יודעת שזו לא שאלה פשוטה.

ביומיום אנחנו מתעניינות כל הזמן בשלומם של אחרים,
אבל “מה נשמע?” או “מה שלומך?” כבר מזמן הפכו לתחליף ל־“הי” או “שלום”.
כי מי באמת מצפה שהתשובה תהיה כנה.
ומי בכלל עוצר לבדוק מה שלומו באמת.

מתי בפעם האחרונה בדקת מעבר למשפט האוטומטי,
איך את באמת מרגישה?
מה יש מתחת לפני השטח?
מה הצטבר שם בזמן שהמשכת להיות בתנועה כל היום?

אולי זו אחת הסיבות הכי חשובות לבוא ולדבר.
לא כדי למצוא פתרון מידי או להעלים קושי,
אלא כדי לעצור, להקשיב,
ולתת מקום למה שמבקש להישמע.

אם משהו כאן נגע בך
אולי זה הזמן לפגוש את השאלה הזו באמת.
שנפגש?

01/02/2026

יש רגעים שבהם ברור לנו שאנחנו יכולות יותר.
לא “יותר חזק”, לא “יותר מהר”, אלא פשוט כי אנחנו יותר נאמנות למי שכבר הפכנו להיות.

ועדיין, משהו לא זז.
זה לא שאין רצון, אלא כי התרגלנו למרחב שכבר קטן עלינו.
לצורת פעולה מוכרת, לסיפורים ישנים, לגבול שפעם הגן ועכשיו בעיקר מצמצם.

הניוזלטר של חודש פברואר, עוסק בפריצת תקרת זכוכית פנימית.
לא כמאבק ולא כקפיצה, אלא כהסכמה לזהות איפה נוצר פער בין הרצון לתנועה לבין החיים עצמם.

יש בו השראה למחשבה,
דף עבודה שעוזר לזהות את התקרה השקטה,
ודמיון מודרך ממוקד שמאפשר לפגוש את המקום שבו משהו כבר מוכן להתרחב.

אם השאלה הזו נוגעת בך,
הניוזלטר מחכה כאן:
https://bit.ly/3Mikm8P

ואם את רוצה אחת לחודש לקבל אותו ישירות לוואטסאפ שלך מוזמנת להצטרף לקבוצה השקטה בה מחכים הניוזלטרים החודשיים- https://chat.whatsapp.com/DF5Nrfuzh5JFfnN1BQOkHt

13/01/2026

היא הגיעה לפגישה ממוקדת מטרה- היא פה לעבוד על הכעס שלה ואיך הוא מנהל אותה בקשרים מסוימים.
מאוד מהר הבנו שזה לא האירוע הזה או האחר שמפעילים את הכעס, אלא משהו משותף שנמצא מתחת לפני השטח. שזה רוב הזמן לא קשור לאדם מולו בא לידי ביטוי הכעס, הוא רק "בשליח".

כשנגענו עמוק יותר, עלה נושא השליטה.
מה קורה כשהמציאות לא מתיישרת עם מה שהיא חשבה שצריך לקרות.
כשהדברים יוצאים מהידיים.
כשהאמונה ״אני בשליטה״ מתערערת.

וברגע הזה, כמעט תמיד, הכעס מופיע.
לא בגלל מה שקרה עכשיו, אלא כתגובה לאובדן תחושת הביטחון,
כניסיון להחזיר סדר, ודאות, תחושה שיש על מה להישען.

אלו תובנות שפותחות כיוון חדש למחשבה,
אבל אז עולה השאלה החשובה באמת
מה עושים עם זה הלאה.

הרגשתי שצריך כאן עוד כלי, עוד העמקה וכמי שמבינה מעולה בסוגיות שליטה ושחרור שליטה, שיתפתי אותה במרחב דיגיטלי חינמי שיצרתי סביב היחסים שלנו עם שליטה,
כמקום שאפשר להמשיך להתבונן, בקצב אישי, ולבדוק איפה אפשר להרפות קצת, ואיפה דווקא לקחת אחריות אחרת.

וכשיצאתי מהפגישה חשבתי לעצמי שאם זה פגש אותה כל כך חזק,
יש סיכוי טוב שזה רלוונטי גם לעוד נשים שקוראות את זה עכשיו.

המרחב פתוח לך גם ללא עלות, באהבה- https://rinalevitt.ravpage.co.il/takecontrol

#תהליךדיגיטלי #שליטה #דמיוןמודרך

אתר זה משתמש בקוקיז וטכנולוגיות דומות למטרות ניטור, תחזוקה, שיפור האתר וכן התאמת התכנים והפרסום, בהתאם ל מדיניות הפרטיות. 

11/01/2026

יש רגעים בחיים שבהם אנחנו עוצרות ושואלות את עצמנו,
זה פשוט מה שנגזר עליי, או שיש כאן משהו שמבקש ממני לפגוש אותו אחרת?

הרבה מאיתנו חיות עם תחושה שיש אזורים בחיים שאין מה לגעת בהם.
מערכת יחסים שתמיד נראית אותו דבר, תקיעות שחוזרת, עייפות רגשית שלא נפתרת.
שם, בלי לשים לב, אנחנו לפעמים מחליפות סקרנות בהחלטה שקטה, ככה זה. זה מה יש.

אבל חזרתיות של ארועים, דפוסים, מצבים לא באה כדי להמשיך להכאיב לנו. זה שיעור שלא נלמד עדין, התפתחות שעוד מבקשת לקרות. זו לא גזירת גורל, אלא שיעור.

במאמר החדש שעליתי אני מרחיבה על ההבדל העדין והמהותי בין גורל לשיעור,
ועל המקום שבו הבחירה חוזרת לידיים שלנו, לא מתוך מאמץ, אלא מתוך הבנה.

אם את מרגישה שמשהו בחיים שלך מבקש קריאה אחרת,
ומוכנה לראות מה בך מבקש דיאלוג קחי לך כמה דקות, לחצי על הלינק ותראי מה זז בך בין השורות.
https://www.rinalev.com/single-post/זה-גורל-או-שיש-כאן-שיעור

#גורל #שיעור #נשמה

קחי רגע קטן לפני שאת ממשיכה לקרוא.לא כדי לענות נכון, אלא כדי להרגיש. כשמשהו חוזר בחיים שלך, קשר שמסתיים שוב באותו מקום, תחושת תקיעות בעבודה, עייפות רגשית שלא נעלמת, מה ....

05/01/2026

היום הרגשתי כמה רעש ציפיות מייצרות וכמה לא פשוט להתנער מהן.
במהלך החופשה הכיפית שלי באילת, החלטתי להתפנק בעיסוי, להרפות מהעומס שלי, לתת לגוף שלי.
כשנשכבתי על המיטה כבר היו שם ציפיות והנחות מחוויות קודמות ובעיקר מהכמיהה להתמסר. פתאום אני מבינה שמה שאני חווה פיסית, לא דומה לשום דבר קודם. והרעש בתוכי מתחיל.
המאבק להרפות מהניסיון להבין מה לא קורה, מה כן קורה, להגיד לעצמי שאין אולי נכון ולא נכון, אלא מה הגוף שלי מבקש הרגע..
להתמסר דורש להרפות מכל כך הרבה.
לפתוח בכל רגע מרחב למה שנוכח ולא למה שנדמה שרציתי
והבנה אחת גדולה- הגוף שלי מדבר רק אלי. הציפייה שמישהו יבין לא אפשרית. אף אחד אחר לא יודע לזהות כל ניואנס וזו האחריות שלי לתת לו ביטוי ומענה.

ואיך זה אצלך?
מה את עושה כשרעש הציפיות גובר על הרצון להרפות

02/01/2026

כמה פעמים השבוע היית בפתיחות, בנדיבות, בהקשבה אמיתית כלפי אחרים?
עצרת, הכלת, ויתרת, נתת מקום.
בלי שיפוט או ביקורת: האם היה לך רגע כזה גם מול עצמך?

חמלה עצמית היא לא רק איך אני מדברת אל עצמי כשקשה.
היא גם היכולת להעניק לעצמי את אותו מרחב אנושי, חם ומכיל שכל כך טבעי לי להעניק לאחרים.

בניוזלטרים שאני יוצרת בכל חודש, יש תמיד נושא מלווה.
החודש בחרתי לגעת בשאלת החמלה העצמית. זו לא עוד התבוננות על מה לא בסדר, מה אני עוד צריכה לתקן, אלא איך אני נוכחת עם עצמי בתוך כל העשייה, הנתינה, האחריות.

מה מחכה לך בפנים?
נקודות למחשבה, תהליך עם קלפים ודמיון מודרך קצר שיוכל לשמש באותך על בסיס יומיומי.

אם תוך כדי קריאה משהו בך אומר “זה בדיוק עלי”,
מוזמנת לעצור כאן 👇
https://bit.ly/4bbsHVS

ותודה ל AI התורן ולבן זוגי המופלא עפ הכנסת קצת הומור לתמונה....
שתהיה לנו שנה נפלאה ✨

#רגעשלנשימה #דמיוןמודרך #מפתתהליך