רינה לויט - מתבוננת אחרת, מדייקת חיבורים

21/09/2025

היום, כמו בכל שנה, נשלח ונקבל עשרות "שנה טובה".
וזה תמיד מחמם את הלב.

אבל השאלה שאני מזמינה אותך לשאול היא:
מה באמת יהפוך את השנה הזו לטובה בשבילך?

מה יגרום לך, בסוף השנה, לעצור ולהגיד לעצמך:
זו באמת הייתה שנה טובה.

אשמח שתחלקי כאן מחשבה או מילה –
ונשלח יחד אנרגיה של הגשמה לשנה החדשה.

אמן שנמלא כל יום בבשורות טובות ובהגשמה מדוייקת 🙏

14/09/2025

נדמה לנו שהפחדים שלנו מחפשים פתרון.
אבל האמת? הם פשוט רוצים שנהיה לידם.
בשקט. בלי ויכוחים. עם מקום. בלי לטאטא אותם הלאה.

לסבתא שלי ז"ל הייתה תקופה שבה התקשרה לאבא שלי כי "יש נזילה חמורה מהמזגן".
כשהוא היה מגיע, הכול היה יבש לגמרי.
במקום להתעצבן או לשכנע אותה שאין שום בעיה,
הוא היה לוקח מגב, גורף מים דמיוניים החוצה והיא הייתה נרגעת.

לפעמים זה כל מה שהפחד שלנו מבקש:
שנראה אותו, שנאפשר לו ביטוי,
כדי שלא יחזור שוב ושוב ויצעק עוד יותר חזק.

ומה קורה אצלך כשפחד עולה?
את מתווכחת איתו? מנסה לשכנע אותו להיעלם?
או יכולה רגע לשבת לידו בשקט,
ולתת לו לדעת שהוא לא לבד?

09/09/2025

יש לך בטוח מיליון תזכורות בטלפון.
מתי לקום בבוקר, לשלוח מייל, לתאם תור, לצאת בזמן לחוג, לשתות מים, להגיד תודה...
לא שופטת 😉 אבל האם יש לך גם תזכורת לפנות לעצמך קצת זמן?

גם אני לא טובה ב"לא לעשות כלום".
אז כשאני מפנה לעצמי זמן, זה לא סתם לשבת בחוסר מעש.
עבורי זו בחירה להתמסר למדיטציה מודרכת, פשוט להרגע, לפגוש את ההדרכה שלי, לקבל הטענה אנרגטית, לטייל במרחב אחר, או להציף שאלה להתבוננות פנימית.

בדיוק לשם כך יצרתי את מרחב המדיטציות – אוסף עשיר של אפשרויות, שיאפשר לך לבחור בכל פעם את מה שמתאים לך.
לפעמים זה יהיה רגע של שקט, לפעמים השראה חדשה, ולפעמים מסע קטן פנימה.

כל הפרטים מחכים לך כאן >> https://rinalevitt.ravpage.co.il/spaceforyou

#דמיוןמודרך
#המדיטציהשלילהיום

07/09/2025

אני פוגשת את זה הרבה בקליניקה, ואולי יותר אצל נשים.
יש לנו נטייה למדוד את עצמנו דרך מה שאנחנו סוחבות.
אנחנו מאמינות שככל שהמשקל כבד יותר, כך ההישג גדול יותר.
זה יוצר תחושה של חוזק, של יכולת, של מישהי שלא מוותרת לעצמה.

אבל מתחת לכל המאמץ הזה, לפעמים מסתתרת אמת אחרת.
אנחנו גוררות גלגל שכבר לא מחובר לשום כלי תחבורה, מתעקשות להמשיך להיאחז באתגר שחשבנו שיקדם אותנו,
ובפועל הוא רק מכביד, לוקח מאיתנו אנרגיה, ומרחיק אותנו ממה שבאמת חשוב.

לקחתי על עצמי היום למצוא כמה דקות ולענות לעצמי על השאלה הבאה:
מה בחיים שלי אני נושאת מתוך תחושת אתגר או הישג, אבל אם אסתכל פנימה אגלה שהוא כבר לא משרת אותי' אלא מכביד?

מזמינה גם אותך לבדוק איפה זה רלוונטי בחיים שלך, ומה היית רוצה לעשות עם זה.
ואם זה כבד מידי לבד, אני פה.

02/09/2025

ספטמבר הוא לא עוד חודש בלוח השנה.
הוא מביא איתו ציפייה לשינוי, לדף חדש, להתחייבות פנימית.
סביבנו כולם מדברים על התחלה: של שנה, של עונה, של תנועה קדימה.
אבל מה אם בפנים, אני לא ממש שם?

מה אם אין בי ידיעה ברורה?
אין החלטה?
רק תחושת משהו שמתחיל, אבל עוד אין לו שם?

הניוזלטר של ספטמבר מוקדש בדיוק לזה.
לא להתחלה החיצונית, אלא למה שמבקש להתחיל מבפנים
גם אם הוא עוד מעורפל, שברירי, או פשוט… בשל בשקט.

מה מחכה לך בפנים?
**תרגול כתיבה שמאפשר לזהות את התנועה שעדיין מתהווה
**מדיטציה מונחית לשהות נינוחה בתוך הלא נודע
** קלף עם שאלה שפותחת מרחב להקשבה

אם את רוצה שהתוכן הזה יגיע עד אליך אחת לחודש,
מוזמנת להצטרף לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי —https://chat.whatsapp.com/DF5Nrfuzh5JFfnN1BQOkHt

לפעמים כל מה שצריך כדי להתחיל, זה להסכים להיות רגע בתוך מה שעוד לא ברור.

31/08/2025

המילים פשוט עברו דרכי, אולי הן נוגעות גם בך.

מְחַפֶּשֶׂת רְמָזִים
מְחַפֶּשֶׂת אֵשׁ שֶׁתַּדְלִיק אוֹתָךְ מִבִּפְנִים.
מַאֲפֶשֶׁרֶת לַיָּמִים לַעֲבוֹר לְלֹא סִיבָּה,
יוֹדַעַת שֶׁזוֹ לֹא הַדֶּרֶךְ לִפְעוֹל וְלָכֵן אַתְּ מְחַכָּה.
מְחַכָּה שֶׁתֵּדְעִי לְאָן לָלֶכֶת,
מְחַכָּה שֶׁיִתְבַּהֲרוּ מֵעָלַיִךְ הֶעָנָנִים,
מְחַכָּה שֶׁאֲחֵרִים יַנִּיעוּ וְיוֹדַעַת שֶׁלֹּא כָּכָה מִתְקַדְּמִים.

יוֹדַעַת שֶׁהַתְּנוּעָה חַיֶּבֶת לָבוֹא רַק מִבִּפְנִים,
שֶׁכְּשֶׁמְּחַכִּים לַאֲחֵרִים תָּמִיד מִתְאַכְזְבִים.
זֶה לֹא שֶׁהֵם אֶת שֶׁלָּהֶם לֹא מְבַצְּעִים,
אֶלָּא כִּי הַתְּשׁוּבָה, הַתְּנוּעָה הָאֲמִתִּית,
רַק מִמֵּךְ הִיא נוֹבַעַת, כְּמֵי תְּהוֹם טְהוֹרִים.

וְאוּלַי אִי אֶפְשָׁר לְזָרֵז הַמַּהֲלָךְ,
אוּלַי זֶהוּ זְמַן שֶׁל הִשְׁתָּהוּת וּלְמִידָה,
מִמָּה קוֹרֶה כְּשֶׁלֹּא עוֹמְדִים וְלֹא הוֹלְכִים,
מַה קוֹרֶה בָּךְ בְּאוֹתָם הָרְגָעִים שֶׁבָּהֶם יֵשׁ שֶׁקֶט, בְּלִי תְּשׁוּבָה,
וְרַק הַסְכָּמָה לִהְיוֹת בִּמְלוֹאֵךְ, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאַתְּ עַכְשָׁו,
וְאוּלַי זוֹ הַמַּתָּנָה הַכִּי גְדוֹלָה עֲבוּרֵךְ מֵהַחַיִּים.

#מסריםמתוקשרים

28/08/2025

בכל יום בקליניקה אני פוגשת אנשים, ובכל מפגש אני מתחברת לא רק להדרכה שלי, אלא גם לשלהם.
זה מה שמאפשר לי לעזור להרחיב נקודות מבט, להבין שיעורים שהם עוברים ולכוון אל הדרך שהם מבקשים ללכת.

המון פעמים אני שומעת את המשפט: “הלוואי שגם אני הייתי יכולה להתחבר ככה…”
וזהו – שכולנו יכולים.
ההדרכה זמינה לנו כל הזמן, כל מה שצריך הוא לשכלל את היכולת להקשיב.

לא כולם צריכים להפוך את זה לעבודה שלהם, אבל זו מתנה עצומה לתת לעצמנו.
מתוך המקום הזה אספתי ידע וכלים ויצרתי תהליך מונחה קצר ללא עלות
שיאפשר גם לכם להבין, לתרגל ולגלות איך ההדרכה שלכם יכולה להיות חלק מהיום־יום.

👉 אם אתם רוצים לקבל את התהליך, ללא כל עלות פשוט לחצו כאן:

שיר שהתנגן ברגע הנכון, ספר שנפתח על משפט שנגע בדיוק בשאלה שלכם, חלום שחזר שוב ושוב, לחשוב על אדם ופתאום הוא מתקשר ועוד ועודאלה לא סתם צירופי מקרים – אלה מסרים מההדרכה ...

21/08/2025

לפעמים אנחנו סוחבות איתנו אמונה שנולדה מתוך חוויה עוצמתית אחת ולא שמנו לב שהיא הפכה לכלל שמנהל אותנו.

אם, למשל, חוויתי פרידה כואבת, יכול להיות שבתוכי התגבשה אמונה ש"זוגיות זה כואב".
הכאב של הפרידה עטף גם את כל מה שהיה לפני ושכחתי שבזוגיות עצמה היה לי גם טוב, היו רגעי קרבה, חום, רגעים שמחים.

האמונה הזו קשרה אותי, בלי לשים לב, לחשש תמידי: אם זוגיות שווה כאב – עדיף להתרחק.

אבל חקר של האמונה חושף משהו אחר
הזוגיות אינה שווה כאב.
מתחת מסתתרת מסקנה שגויה אחרת,
שזוגיות תמיד נגמרת ושם יגיע כאב.

ההבנה הזו יכולה להביא איתה שחרור גדול
במקום להימנע ממערכת יחסים שהחלטתי שתגמר,
אני יכולה להטמיע בי אמונות אחרות
שזוגיות מייטיבה איתי
שזוגיות יכולה להיות ארוכת טווח ומדוייקת לי
שמה שהיה אינו מה שיהיה.

איזו אמונה מנהלת את היומיום שלך והגיע הזמן לשים עליה סימן שאלה?

18/08/2025

אם את ביום כזה שזה מרגיש שאין אוויר באמצע הדרך – הפוסט הזה בשבילך.

יש ימים שהאמונה בתהליך, בעצמנו, במטרה פשוט מתערערת.
זה לא כי אנחנו חלשות או לא מספיק מחויבות. זה כי המסע הזה ארוך, ושחיקה עושה את שלה.

בנקודות האלו אנחנו מתחילות לשאול:
אולי טעיתי בדרך?
אולי אני לא באמת בנויה לזה?
אולי עדיף לוותר עכשיו מאשר להיכשל אחר כך?

אבל רגעים כאלה הם לא סימן שצריך לוותר הם סימן שנדרשת עצירה ונשימה.
לא כדי לעצור את הדרך, אלא כדי לעצור בתוך הדרך.

תרגיל קטן לרגעי ייאוש קטנים או גדולים:)

**פני לעצמך מרחב לעצירה של ממש, זמן משלך (כן זה אפשרי גם כשהיום שלך עמוס).
**כתבי 3 דברים שכבר הצלחת להשיג או לשנות מאז שהתחלת – גם אם הם קטנים.
**בדקי עם עצמך מה את באמת רוצה להשיג והאם זה הנתיב בו צעדת
**כתבי משפט אחד לעצמך בעתיד שיסביר למה היה שווה להמשיך.
**קראי את המשפט בקול רם, כאילו הוא כבר קרה.

הסוד הוא לא להחזיק כל הזמן במוטיבציה אלא לדעת איך לחדש אותה.
ואם את רוצה שנחפש יחד את הדרך לחדש אותה אני כאן.

13/08/2025

"אני מגיעה לקלפים שלך בכל פעם שהמוח שלי לא שותק. זה קורה לי בעיקר בלילה.
כשהכול שקט בחוץ אבל הרעש אינסופי בפנים"

זה תמיד כיף לשמוע שהקלפים שלי הם כלי של ממש ולכן כששאלתי מה זה נותן לך? התשובה שלה הפתיעה אותי- "לפעמים אני מוצאת שם שאלה למחשבה, לפעמים משפט אחד לא מפסיק להדהד, אבל תמיד זה עוצר אותי מלהתפזר.

הערכה שלי נולדה בדיוק בשביל רגעים כאלו
אז בין אם אצלך חשוב להרגיש את הקלפים בכף היד או שזה מעולה לבחור וירטואלית,
רוצה קלף לבחירה במיטה לפני השינה?
זה הזמו לכתוב לי ואשלח את כל הפרטים

#ביןשמיםלארץ #מסריומי

07/08/2025

בסיום כמעט כל פגישה, יש רגע אחד שאי אפשר בלעדיו.
הלקוחות שלי כבר רגילות אליו,
הן מושיטות יד לקופסה, שולפות קלף אקראי ונדהמות כל פעם מחדש
איך הוא מסכם את כל מה שקרה במפגש.

אבל מה קורה כשאנחנו נפגשות בזום?

בהתחלה ניסיתי לשלוף עבורן, להחזיק מול המצלמה,
או לשלוח צילום של הקלף בוואטסאפ.
וזה עבד. אבל…
משהו מהקסם של הבחירה, מהחוויה האישית,
פשוט לא היה שם.

מתוך רצון לתת חוויה אחרת נולד המרחב הדיגיטלי של "בין שמים לארץ".
כל הקלפים על המסך.
הן בוחרות אקראית מספר והמסר נפתח מיד.
וזה כבר לא רק סיום לפגישה.
זו חוויה שלמה.

אם את מלווה תהליכים ורוצה לשלב כלי עדין, מדויק ואישי,
שיהיה נגיש תמיד גם מרחוק,
לחצי על הלינק ומחכים לך כל הפרטים
https://rinalevitt.ravpage.co.il/The_digital_version

04/08/2025

היומיים האחרונים עם התחושות הלא פשוטות שעולות מכל תמונה חידדו לי את הרצון לדבר על מה זה אומר לתת מקום לרגש?

הרי לא פעם, הרגש מגיע בבת אחת.
כאב, התרגשות, געגוע, תקווה, פחד.
לפעמים הוא שוטף, לפעמים רק מרפרף,
ולפעמים אנחנו כבר מראש נזהרות.

"לא להתרגש יותר מדי, שלא אתאכזב"
"לא לקוות יותר מדי, כי אולי זה לא יקרה"
"לא להרגיש את הכאב, כי מה אני אעשה איתו עכשיו?"

אז אנחנו מקפיאות.
עוברות הלאה, מזיזות הצידה.
ומפספסות רגע חשוב.

לתת מקום לרגש זה להסכים לעצור לרגע,
לא להגיב מיד.
לא לסדר, לא לברוח, לא לפתור.
רק להיות.

מה עוזר לי?
• לעצום עיניים, לנשום עמוק,
ולהרגיש איפה בגוף הרגש הזה מתיישב
(אצלי, הרבה פעמים בבטן)

• לשאול את עצמי:
מה הרגש הזה בא להגיד שלא שמעתי אחרת?
אולי הוא מגן עליי, מאותת על צורך, מזכיר לי משהו ששכחתי להרגיש

• לפעמים אני כותבת כתיבה חופשית
לפעמים שולפת קלף שיעזור לי לראות עוד זווית

לתת מקום לרגש זה לא ליפול לבור.
זה לשבת לידו לרגע עם פנס קטן,
ולשאול: מה אתה רוצה לספר לי?

ולפעמים, ממש לפעמים, מספיקות שתי דקות של עצירה כזו
כדי להרגיש קצת פחות מוצפת וקצת יותר בבית.

רוצה לנסות?
עצמי עיניים לרגע עכשיו
ושאלי את עצמך:
מה חי בי עכשיו?
בלי לתקן, רק לשים לב.