קורל נעים- יוגה וטיפול Li-CBT

31/10/2024

אף אחד ביקום ובגלגולי החיים על הכדור הזה
עבר בדיוק את אותה הדרך והמסלול,
חווה את אותה ההיסטוריה וחוויות החיים,
חולק את אותו ה-DNA, תכונות, זכרונות חיים שעיצבו
כך שהתגבשנו בדיוק לפתית שלג הזה שנקרא- אני.

בדיוק בנקודת הזמן הזו
כנראה שאנחנו כאן- לא סתם
והמסר הייחודי שיש לנו לעולם- הוא לא רנדומלי
וזה חוזר ללסמוך על קריאה פנימית לכיוונים מסוימים, לרמזים
להסכים להיות מספיק בשקט, ולפעמים גם לעצור,
כדי להיות קשובים לקריאה
גם במקרים בהם היא עוד אינה מופיעה

אולי ייעוד לא נגלה כך בשלמותו,
אלא היקום זורק רמזים קטנים
כמו שובל פירורים ורמזים, שצריך לעקוב אחריהם באמונה
צעד צעד
ורק בסוף או לאט לאט עם הצעידה בדרך
מבינים מהי הדרך
וגם מהו היעד.

זה מסתכם בלסמוך על עצמנו
שהחיים לאו דווקא יראו כמו שציפינו, או כמו של אחרים והסביבה
לאו דווקא נצעד במסלול הקבוע שהנחילו לנו
וזה גם המקום להפסיק לקדש טייטלים ומבנים ישנים
לשחרר אחיזה על מודלים
שבלאו הכי בנויים על קרקע רעועה ויסודות לא יציבים
אלא לקדש את התוכן שמרכיב אותם
הערכים שמהם מורכבים
ולתת להם להיות כמצפן
באומנות שבין להחזיק בו בזמן את המצפן
וגם לזכור שהקבוע היחיד הוא השינוי ולתת גם לו להיות ולהתהוות

ויש בזה משהו מפחיד-
כי אנחנו אלו שצריכים לקחת אחריות על חיינו ולסלול את הדרך
אבל
יש בזה גם משהו משחרר, חופשי ומעצים
נותן תחושת ערך לחיים ומראה כמה החיים יקרים.
ומדגיש כמה רוצה, בוחרת ואוהבת להיות ולחיות
גם כשקשה ולא ברור.

יש בי אמונה גדולה שכגודל החושך- כך גודל האור בקצה השני.

וזו באמת העבודה
להשיל את כל המחסומים, החסמים והחומות ששמנו
כנגד אהבה ואחדות פנימית.
ולפעמים זה קשה וכואב
וזה מתחיל בלאפשר מוות לכל החוזים הישנים,
לכל הגרסאות בנו שאין בהן אמת
והמתנה של זה היא לחזור הביתה- לחזור אל עצמנו
בפשטות, בכנות, באמת ובאותנטיות.
וזה מרגש, כי יש שם עולם. יש שם חיים.

לפעמים צריך להסכים לקפוץ מהצוק
גם כשנדמה שיש אפשרות גדולה ליפול לקרקעית
ולסמוך על כנפיים פנימיות
ועל משהו גדול יותר שמחזיק אותנו בירידה מטה

30/10/2024

שינויים וכאבי גדילה

אני חושבת שהשנה האחרונה מזכירה לי
שהחיים לא מתחילים 'שם'.
לא יהיה יום אחד שבו דברים ישתנו מעצמם
דברים לא משתנים אם לא משנים את הדברים.
לכל תקופה יש את הזמן והתפקיד שלה,
אבל הרגע לחיות ולהגשים
זה עכשיו.
אם מגיע הרגע לקפוץ ויש רצון-
צריך לתת יד לפחד,
לאמץ בשתי ידיים את ההזדמנויות שהחיים מביאים איתם
ולקפוץ

ולפעמים לגדול זה מפחיד
זה כרוך בכאבי גדילה
שינוי דורש קפיצת אמונה
מבקש עידכון גרסה
של עצמנו וגם של החיים שהכרנו עד עכשיו
זה דורש לשחררררר היאחזות והצמדות והתקשרות
מהמוכר ונוח
ואולי הלא ככ נוח כבר, אבל היי-לפחות זה מוכר
אולי אפילו גם לא רע, אולי יחסית טוב
אבל בהבנה שכבר לא מדויק
בעבור האמונה וההזדמנות שיש טוב יותר, שקיים מעולה
ובשביל קול פנימי שמבקש להגשים ולהתפתח

הטבע של האדם הוא פסיבי
יש לנו נטייה לחכות לנקודת קיצון כדי לייצר שינוי
עד כדי כך שהעולם יתן לנו בעיטה בתחת
עד שלא נותרת ברירה אלא להתישר בהתאם
במקום להקשיב לסימנים קטנים
שאנחנו נוטים למסמס לאורך הדרך

לרוב יותר קל לקום ולייצר שינוי כשממש רע
כשמגיע משבר, כשאנחנו חולים או סובלים
כשזה מאוד ברור מול העיניים- שמספיק ודי
שקורה משהו משמעותי מספיק כדי להזיז אותנו מהמסלול
שגורם לנו לעצור ולשאול באיזה מסלול אנחנו בכלל
ולאן הוא ממשיך
והאם היעד שלו עדיין בכלל רלוונטי

נדרש כוח אחר לנוע אל עבר שינוי
כשדברים לא רעים, הם אפילו די טובים
אבל הם- ליד.
יותר קשה לשחרר את ה'לידים', את הכמעטים
את הלא מדויקים אבל נראים דומה ובכיוון

התקופה האחרונה מדגישה שהקרבנו כבר יותר מדי
כדי להמשיך ולחכות ליום אחד
שאולי לא יבוא

כל שינוי
מתחיל בייאוש
השלב הראשון זה להסכים להתייאש
עם קו תחתון ודגש חזק על- להסכים
כי כמה אנחנו נוטים להיאבק, להילחם, להתנגד
לרקוע ברגלים ולרצות שהדברים יהיו אחרת
ויתאימו את עצמם למציאות שלנו.
אבל לפעמים הגדולה היא
דווקא להסכים להסתכל על המציאות כפי שהיא
להבין שחלק מהמציאות הקיימת לא עובד
ולבחור לקחת אחריות על שינוי
להפסיק להאשים, להכחיש או להתנגד
להפסיק לתת למציאות או לאחרים את הכוח שלנו
להפסיק לחכות ולצפות שדברים יהיו אחרת
ולבחור אחרת
להסכים להתייאש,
לנשום אל המרווח בין האדם שהיינו
האדם שאנחנו היום בהווה
ולהסכים להתמסר ולגלות
מי החיים מעצבים אותנו מחדש להיות

19/01/2024

בתקופה האחרונה אני נקראת לעשות כל מיני שינויים בחיים
וזה מאלץ אותי להתמודד עם פעולות שמעלות בי כל מיני תחושות.
נקרא לילד בשמו- להתמודד עם פחד.
ו-וואלה, לא סתם קראו לאזור הנוחות "אזור הנוחות". נוח שם.
ולצאת ממנו באמת מאלץ להתמודד עם חוסר נוחות
וזה פאקינג לא נוח.

איינשטיין אמר פעם
"אי שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם
ולצפות לתוצאות שונות".

ההבנה היא שאנחנו נמצאים בנקודה שאליה הגענו היום
כי סך כל הפעולות בהם בחרנו הובילו אותנו לנקודה הזו.
כדי להגיע למקומות חדשים יש צורך בפעולות חדשות
וזה טומן בחובו התמודדות עם חוסר ודאות
כי מה יהיה? ואיך יהיה? ומה אם לא יהיה? וכו' וכו'

העניין הוא,
כשהרצון לגדול- לעשות משהו חדש, להתקדם, להגשים חלומות
פוגש בפחד- שבולם אותנו וגורם לקפאון
הגוף מבזבז הרבה אנרגיה. וזה ממש מתיש את המערכת.

החלטתי שעבורי כאב של חרטה והחמצה
גדול יותר מכאב של פחד
אז החלטתי לעשות עבודה עם הפחד
ולהבין מה הוא מנסה לגלות.

הרי לכל רגש יש פונקציה
וכל רגש מעורר פעולות שמטרתן להימנע או להתמודד עם אותו הרגש.
לתחושת רגש אישית יש מקור והיסטוריה שבעבר בא לשרת אותנו.
עם זאת, יש את המקום לבחון האם אסטרטגיית ההתמודדות איתו עדיין משרתת אותנו
או מגבילה ותוקעת אותנו במקום
שאולי כבר לא מדויק או נכון לנו.

פחד, בין היתר (וקיימות סיבות נוספות)
יכול לסמן לנו נקודה חדשה שהגענו אליה,
שעוד לא היינו בה לפני כן
או
לסמן לנו סיטואציה דומה לנוספות שהיינו בהן,
כאשר יש רצון לצעוד או לפעול בדרך שבה עוד לא פעלנו לפני כן.

אז זה בסדר שיש פחד. יש לו מקום.
וזה לא שהוא יעלם לעולם, אגב.
עם הזמן הוא יכול לקטון, לשנות צורה, אולי עדיין יישאר שם.
העניין הוא לא לנסות להדיח אותו או להימנע ממנו
אלא ללמוד לצעוד לצידו, איתו, יד ביד. על אף הפחד. למרות.

תסכימו לצעוד בדרך
תשענו אל תוך הפחד
תאמינו בכם.
הוא בא לאותת לכם שהגעתם לנקודה שבה לא הייתם בחיים
ובצד השני שלו יכולים להיות דברים מאוד יפים. הכי יפים.

09/10/2023

הזעה, רעד, תחושת קוצר נשימה, כאבים בחזה, בחילות, כאבי בטן, סחרחורת, אי יציבות, תחושת ניתוק מהעצמי, פחד מאובדן שליטה, תחושת שגעון, פחד מוות, חוסר תחושה, גלי חום, צמרמורת, דופק לב מואץ.

אם אתם חווים חלק מהתסמינים האלו או את כולם
אתם כנראה חווים התקף חרדה-
הכוונה להופעה פתאומית וזמנית של תחושה של חרדה
מעורבת בתחושת אימה וחשש מסכנה שנוצרת מתחושות גופניות.

הגוף שלנו חכם מאוד, וכשהוא מזהה סכנה (בין אם אמיתית, מוחשית או מדומיינת) הוא מכין את הגוף למצב של 'לחימה, בריחה או קפיאה במקום' (FFF) ולכן התסמינים הגופניים.

שלבי ההתקף הם:
1. תחושות גופניות שצוינו קודם לכן
2. התחושות הגופניות יוצרות פרשנויות ומחשבות טורדניות על המצב, למשל- 'אני הולך להשתגע, יש לי התקף לב, אני הולכת למות, אני לא יכול להתמודד' וכו'
3. התנהגות בהתאם לפחד ולחרדה שעולה- ברובד הרגשי וההתנהגותי, או ניסיונות להימנע מהתקף החרדה
4. לעיתים גם התנהגויות בטוחות חזרתיות- כמו להסתכל שוב ושוב בחדשות וברשתות, לבדוק האם הדלת נעולה, להסתכל מעבר לחלון וכו'

זה יכול להרגיש מאוד מפחיד ולא נשלט
אבל בעיקר עכשיו, זה מאוד מאוד טבעי.

התקף חרדה הוא כמו גל.
אם מתמודדים נכון, ההתקף יכול להגיע לכ3-10 דקות.
הניסיון שלנו להימנע מההתקף משמר את החרדה ברמה גבוהה
ולא נותן לה להגיע לשיא, על מנת לרדת ו'להרגע'.

איך נתמודד עם התקפי חרדה?
-מודעות- נזהה שאנחנו כרגע בהתקף חרדה,
ונזהה את התסמינים הגופניים, הרגשיים והמחשבתיים שאנחנו חווים.

-ניתן לגל החרדה לעלות ולא ננסה לעצור אותו, כך הוא ירד.

-במישור הפיזי- נקפוץ במקום, ניתן אגרופים באוויר, ננשום עמוק לתוך שקית או לתוך קשית, נאפשר לעצמנו לבכות, נשתה כוס מים.

-ננסה לייצר שליטה על הנשימה-
שאיפות בספירה ל4, נשיפות איטיות בספירה ל8\10.
דגש על הוצאת אוויר איטית כדי לעצור את נשימת היתר.

-קרקוע- נשב על הרצפה, נרגיש את הרגלים או הגוף במגע עם הקרקע, נחבק את עצמנו, נטפח על הגוף.

-ניתמך בסביבה- נוכחות של אדם בטוח, נתקשר לאדם קרוב, ניתן יד או חיבוק לקרוב אלינו.

-נזכיר לעצמנו שאנחנו בטוחים, שההתקף הוא מצב זמני וניזכר על מה כן יש לנו שליטה.

בבקשה תשמרו על עצמכם
המציאות שבה אנחנו חיים היא מזעזעת ונוראית.
ואם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה את זה
אל תהיו בזה לבד.

חיבוק וחיזוק
❤️‍🩹

04/07/2023

יצא לכם לצפות בילדים?

הם מוזרים, מצחיקים, שטותניקיים, מרוכזים בעצמם וחיים בעולם משלהם.
הולכים מצחיק, רוקדים, שרים, רצים, קופצים בתוך שלוליות, מתלכלכים, יוצאים בסבב הופעות להורים בסלון, מציירים ויוצרים.

עברו לא מעט שנים מאז
עם הזמן גדלנו והתבגרנו
עברנו יותר מדבר או שניים בחיים
קיבלנו מהחיים לא מעט "קריאות השכמה"
שרובנו סוחבים על הכתפיים עד היום
והבנו מה הנורמה שמצופה מאיתנו כבוגרים.

לפעמים אנחנו שוכחים להיות ילדים
גם בפני עצמנו
אבל גם לצד ואל מול אחרים
אנחנו הופכים עצורים, מקובעים, תקועים, מותשים, עייפים.
שוכחים להזין את עצמנו במהלך השגרה
בדברים שעושים לנו טוב
דברים שעושים טוב לילד הפנימי שבנו.

כמה דברים שנוכל לשלב בשגרה כדי להרגיש חיוניות ובאופן כללי טוב יותר:

1. תנועה- ריקוד, יוגה, ריצה
לשים באוזניות מוזיקה שאנחנו אוהבים
להזיז את הגוף
ולהיכנס לעולם משלנו.

2. יצירה- ציור, כתיבה, שירה
כל דבר שיאפשר לנו להביא לידי ביטוי חלקים אותנטיים בתוכנו.
זה לא צריך להיות מושלם. זה רק צריך להיעשות בשביל העשייה וההנאה.

4. צחוק- אמיתי, מתגלגל, מהבטן.
זה יכול להיות מסרט מצחיק, מזמן משותף עם חברים או כל דבר שיאפשר לנו לשחרר את הנוקשות ולהביא יותר קלילות לחיים.

4. טעייה- כשלמדנו ללכת ונפלנו לא ביקרנו או ירדנו על עצמנו,
אלא קמנו והמשכנו ללכת, ליפול ולקום שוב. עד שלמדנו.
גם היום, נרצה לאפשר לעצמנו לטעות, לשאול שאלות "מובנות מאליהם", ליפול, להכשל, לכאוב, לחקור.
לדעת אבל גם לקום, ללמוד ולהמשיך הלאה.
זה לא כשלון. זו עקומת למידה.

5 כל דבר אחר שגורם לנו להרגיש בחיים.

מותר להנות. החיים יפים. הכל בסדר 💙

29/06/2023

ארבע דרכים לתרגל הכרת תודה:

1. למצוא זמן קבוע ביום שבו אנחנו מוצאים לפחות 3 דברים להודות עליהם- ברכב בדרך לעבודה/ במקלחת/ לפני שהולכים לישון (או כל זמן אחר). בכל יום ננסה לחדש או למצוא דברים שונים להודות עליהם

2. על הבוקר או לפני השינה- נכין רשימה ספציפית של כל הדברים שאנחנו מודים עליהם בחיים שלנו, וגם נכתוב *למה*.
מה יש בדבר שאנחנו מודים עליו ומה בו גורם לנו להרגיש הערכה והכרת תודה? למה אנחנו מודים עליו?

3. כל סוף יום לפני השינה, נעשה שחזור של היום שהיה, כל הדברים שקרו או היו בו שעליהם אנחנו יכולים להודות. גם הדברים הקטנים ביותר.

4. להשתמש בהכרת תודה בהסתכלות על העבר- ניזכר במצבים הקשים שעברנו, נבין מה השיעורים שעברנו כדי להתגבר על "ההר" ונכיר תודה על איך כל אלו עיצבו אותנו וחיזקו אותנו

איזה מהם אתם יכולים לאמץ כבר היום?
🙏🏼

21/06/2023

מה זה בכלל יוגה?

במחקר שנעשה באוניברסיטת הרווארד
נמצא ש47% מהזמן אנחנו אבודים במחשבות.
לא באמת בתשומת לב מלאה לעשייה שלנו
לא מעורבים באופן מלא במה שנמצא מול העיניים שלנו
ומוסחים מאוד מחשיבה

כמעט חצי מזמן החיים שלנו אנחנו לא נוכחים.
מפחיד, לא?

אפשר לדמות את המיינד שלנו לתחנת רדיו שלא מכוונת לתדר הנכון
ולכן יש הרבה רעש.
במהלך היום עולות הרבה מחשבות
רעשי רקע, מטלות, משימות, ציפיות, לחץ, קולות מהעבר
כל אלו יוצרים הצפה
קושי להיות נוכחים בהווה
ומונעים מאיתנו לתפקד כמו שהיינו רוצים.

המילה יוגה מגיעה מהמילה Unity= אחדות.
תרגול מצב חוויתי של הרמוניה ואחדות
שבה הנפש לא עסוקה במה שעתיד לבוא או היה
בזמן שהגוף נוכח על המזרן,
אלא מצב שבו הגוף והנפש נמצאים באותו המקום
תרגול של נוכחות ברגע ובהווה
והשקטה של התודעה

הכוונה בתרגול של נוכחות
היא שאנחנו לא מתמקדים באיך היינו רוצים להיות
או הציפייה מהגוף שלנו.
מעבר לרצון שהחוויה תהיה שונה או אחרת,
אנחנו פוגשים את עצמנו איפה שאנחנו
בכל יום קצת אחרת
בכל פעם שאנחנו מגיעים אל המזרן.
פוגשים את עצמנו איך שאנחנו

לכן זה תרגול של קבלה.
לקבל את הכאן ועכשיו
לקבל את מה שקיים
לקבל את המפגש שלנו עם עצמנו
ולתרגל את מה שיש.

מהמקום של קבלה ונוכחות
אנחנו מאפשרים לעצמנו לקבל מתנה
להיות פתוחים למה שקיים
וגם לדבר הבא אחריו
מאפשרים לעצמנו רגעי שקט
לחיות את החיים במלואם

יום היוגה הבינלאומי שמח 🧘🏼‍♀️

13/06/2023

איך תרגול של הכרת תודה שינה לי את החיים?

יש תקופות שמרגישות מציפות, מבלבלות, מכווצות
שכוללות מערבולת של שיח פנימי שלילי ופסימיות
ייאוש מההווה, חוסר תקווה מהעתיד, ביקורתיות, השוואה לסובבים אותנו, חוסר מוטיבציה והנעה לפעולה, שיתוק, דכדוך וחרדה

ההרגשה הזו יכולה להרגיש סוחפת ונצחית

חשיבה על כל הדברים שלא עבדו או עובדים בחיים
על כל מה שאין, שלא מספיק טוב בחיים שלנו או בנו
כל הדברים שלא השגנו ביחס למקום שבו אנחנו נמצאים
כל הדברים שחשבנו שיהיו לנו עד עכשיו

הימים עוברים ונראה ששום דבר לא משתנה
אבל התחושה המערבלת הזו בבטן נשארת
והכל נראה ומרגיש שחור.

אם לא נשנה את תשומת הלב שלנו
ניסחף אל תוך המערבולת הזו ונשקע פנימה.

אנחנו מסיימים כל שיעור יוגה בהכרת תודה. ולמה?

זה הכלי הכי חזק שמצאתי לתקופות כאלו.
עוזר לי לחלץ את עצמי אל מעל לגלים הסוערים
ועוזר לי לחווט את המוח אחרת.

ההסתכלות על האין ועל החוסר,
על מה שעדיין לא מספיק או כל מה שאין לנו עדיין-
הבית, העסק, הכסף, החברויות, הגוף שלנו, הזוגיות, התואר, המשפחה, "הדבר הבא"
גורמת לנו להסתובב בעולם בראייה ממוקדת על מה שאין
ולראות ממנו עוד. והרבה.

דווקא ההסתכלות על מה שיש
גורמת לנו לראות מה מה שקיים ברגע הזה.
מחזירה אותנו לכאן ועכשיו
להודייה וההערכה על מה שכבר יש לנו

כמו גם שהכרת תודה מעודדת ייצור של הורמונים חיוביים
כמו דופמין (שאחראי על מוטיבציה ותחושת שמחה),
אוקסיטוצין (על ההרגשה טובה), נוראפינפרין (על אנרגיה גבוהה) ועל הורדת קורטיזול (הורמון הלחץ והסטרס).

בסופו של דבר, אנחנו מרגישים טוב ורגועים יותר
מצליחים להתפקס ולהירגע
ובעיקר להעריך את מה שיש לנו
ולזמן עוד ממנו.

איך אתם מתרגלים הכרת תודה?

תכתבו לי בתגובות 💙

08/06/2023

לפני קצת יותר משנה פנו אליי מערוץ 'כאן 11'
להשתתף בפרויקט צילום חדש וסודי בשם "לצאת מהקופסה"
בנושא מורים ליוגה

בלי להכיר או לראות אחד את השני,
שמו אותי בחדר יחד עם 6 מורי יוגה נוספים (האמנם?)
וביקשו מאיתנו לנחש מי לא מורה ליוגה

שמחתי לשמוע בשיעורים את החוויה שלכם מהצפייה בסרטון
ושמחה סוף סוף לשתף גם כאן
מזמינה אתכם לצחוק קצת

תצליחו לנחש?

24/03/2023

"שביעות רצון"
סנטושה, संतोष

אנחנו חיים במציאות שמקדמת באופן תדיר
הישגיות, הגשמת מטרות ויעדים
דחיפה מתמדת להשתפר
להגיע לעתיד "טוב יותר"

הפער בין ההווה לעתיד
בין הרצוי למצוי
בין ה"כאן" ל"שם"
והמרווח בין כל אלו
מייצר לעיתים קרובות
חוסר השלמה עם הקיים
השוואתיות ונטייה כרונית לראות את החסר
ומכאן לחוסר מנוחה
ומוביל לסבל.

המושג "סנטושה" מלמד אותנו
לא להפסיק לחלום או לשאוף,
לרצות להתקדם או להגשים,
או להסכים לחיות בבינוניות.
אלא להיות בהכרת תודה
להודות על מה שכבר יש
לאן שכבר הגענו
על מי שאנחנו, על כל מה שעברנו
על מה שיש לנו.
על היש ועל הקיים.

מתוך המלאות
ולא מתוך הסתכלות על החוסר
מתוך האיכות שההודיה מוסיפה לחיים שלנו
משם- להמשיך לנסות להגשים
לפעול למען עצמנו העתידי
על ידי הסתכלות על חצי הכוס המלאה
בידיעה שגם מה שיש לנו כרגע בידיים- גם הוא מספיק.

האם כבר הודיתם היום
על מה שיש לכם?

19/03/2023

זה מפחיד לצעוד בדרך משלך.
לצעוד בדרך הלב.
יכולים להיות הרבה מאוד רעשי רקע
כאלו שיקשו למקד את עצמנו
יקשו לשמוע את הקול הפנימי שלנו
להבין מתוך איזה מניעים אנחנו צועדים

זה מפחיד לצעוד בדרך משלך
ולגלות שאתה על השביל, לבד
שביל שאתה בחרת לעצמך
לפעמים שוכח למה התחלת לצעוד בו.
לנסות ולהבין לאן הוא הולך
לחדד, לדייק ולעשות בדק בית תקופתי
לנקות את האבק מנעלי השגרתי, המוכר והנוח
ולנהל שיח כנה, רק אני מול עצמי
האם זה המסלול הנכון, בשבילי

זה מפחיד לצעוד בשביל משלך
לעשות את ההפך או השונה מהשאר
לא להתבלבל מההסתעפויות
של ההולכים בשבילים לצידנו
או ממזג האוויר המשתנה ברקע
להמשיך לצעוד ולהאמין שבסוף נגיע

מה שוודאי בחיים האלו, הוא החוסר ודאות
הקבוע היחיד הוא השינוי.
אנחנו יכולים לפעול ממה שנכון לנו, כרגע
להזכיר לעצמנו שזה יכול להשתנות,
שהבחירה שלנו משתנה תדיר.
ולזכור שלצעוד בדרך משלך
אומר גם לרוב לזנוח שבילים אחרים
שיובילו למקומות שלא בחרנו בהם.
לדעת לעשות שלום עם זה שלא נדע לעולם
האם הבחירה שבחרנו היא זו ה"נכונה"
או מה היה קורה אילו
בחרנו בבחירות ושבילים אחרים.

להמשיך לצעוד בדרך שלנו
עם עיניים ולב פתוח לרווחה
לזכור להנות מהנוף בדרך
לעצור מדי פעם לנוח, לקטוף איזה קוקוס.
לאפשר לעצמנו ללכת במסע
בלי באמת לדעת בדיוק איך, או לאן
ולהאמין שבסוף נגיע
שהשביל הוא חלק מהדרך
להגיע למטרה.

זה מפחיד לצעוד בשביל משלך
אבל מצד שני,
זה מרגיש גם בלתי אפשרי לעשות אחרת.

09/03/2023

ימי שני ב8:30 💙

שעה אחת בבוקר יכולה לתת לך את כל זה -
- ללמוד לנשום נכון
- ללמוד תנוחות יוגה
- לשלב טכניקות רגיעה מתחום המיינדפולנס והמדיטציה
- לדבר על הפילוסופיה של היוגה
- לאזן בין הגוף לנפש
- לעבוד על היציבה שלנו
- ליישם כלים מתחום התרפיה שנוכל לקחת איתנו [מהמזרן אל החיים]
- להאריך את השרירים ולהפוך לגמישים יותר - פיזית ותודעתית

רוצה גם?
---
שיעורי יוגה עם קורל
ימי שני בבוקר, 8:30-9:30.

לפרטים והרשמה: 054-8008225

מרכז קהילתי הנטקה 55