02/04/2025
"נמאס לי מההתנהלות בארץ הזאת.
אני עוזבת לפורטוגל!"
בטוח שמעתם גרסא דומה של זה👆בשנים האחרונות מפי הסובבים אתכם ואולי גם מתוך עצמכם.
בתקופה מסוימת אני חוויתי את האמירה הזו, ש"יאללה עוברים לארץ אחרת", בצורה מאוד אינטנסיבית בכל שיחה ושיחה ביני לבין עצמי, עם בן הזוג שלי, עם המשפחה, ועם כל החברים שלנו.
באותה תקופה היה לי רע ומר. עשה לי בחילה להתחבט בשאלה הזו והרגשתי מאוד מאוימת ממנה.
וכמו תמיד כשאני הולכת לאיבוד
ואני מחפשת את הדרך חזרה הביתה...
היוגה הכי זמינה ויעילה עבורי לחזור למחשבה צלולה ולהרגיש בבית בתוך הגוף הזה, בחיים האלה.
בקורס המורים ליוגה שמעתי את המשל הבא:
הקונצרט והפרארי
איש אחד הגיע והתיישב באמצע השורה הראשונה בקונצרט שכל כך חיכה לו.
על הכרטיס הזה, תהיו בטוחים, הוא שילם הרבה והזמין אותו המון זמן מראש.
לפתע כשהתזמורת החלה לנגן, נזכר האיש שאי שם בחניה הרחוקה, הפרארי החדשה שלו עומדת לה מבלי שזכר לנעול אותה.
מה אם יפרצו לו לפרארי או יגנבו אותה?
הוא תהה אם כדאי ללכת לנעול את הרכב.
אבל אז יפספס את מחצית הקונצרט אם לא את כולו!
כך הוא יושב ומתחבט בשאלה האם ללכת לאוטו, או להשאר בקונצרט...
וכאן המורה המוערכת שלי רוקסי,
שאלה אותנו: מה עליו לעשות?
אין תשובה נכונה.
עצם הדילמה שהוא היה שרוי בה, גרמה לו לסבל רב, שכן הוא לא היה נוכח בקונצרט ולא האזין לו, וגם לא הציל את הפרארי שלו. הוא רק היה בתוך הכאוס של המיינד. הוא לא היה פה, ולא שם.
כל החלטה שהיה לוקח הייתה נכונה, ומרגע שהיה מחליט אותה בלב שלם, והיה פועל בנוכחות מלאה, הוא היה מרגיש טוב יותר.
הנכון הוא להיות נוכח.
וכך ענה לי מאסטר ביוגה כשהבאתי לפניו את הסבל שלי...
אם קיבלתם החלטה לעבור לחו"ל ואתם בשלבים פרקטיים של תכנון המעבר, אז את עוברת.
אם לא - את כאן. את נשארת. ומשחררת מלהיות עם הגוף כאן ועם הלב או התשוקה אי שם.
עד שאת לא כאן - כל כולך כאן.
ומאז אני כאן בדיוק כמו שהייתי פה לפני זה,
אבל בנוכחות מלאה.
חוקרת עם עצמי ומזמינה אתכם לחקור עם עצמכם, עוד מקומות ואספקטים בחיים שלנו בהם אנחנו כאן, אבל רוצים להיות שם, ובינתיים אנחנו לא בשום מקום ♡
איך מקבלים החלטה אם לעזוב או להשאר?
גם על זה הלכתי למסע חיפושים בדרך היוגה ועל כך בפוסט הבא...
(בתמונה: אני, בן זוגי, וילדיי... ומה שקרה אחרי שנשארנו כאן כל השנים😄.
או- הודו, מקום שהייתי רוצה להיות בו, אבל אני לא שם, ואמא שלי הייתה שם וצלמה את זה. תודה אימוש!)
