22/02/2026
"וּמִמְּךָ, אָחִי, אֲבַקֵשׁ רַק דָּבָר אֶחָד.
שְׁכַח לְשָׁעָה אֶת כָּל הַדָּעוֹת וְהַתּוֹרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְגַם תּוֹרָתֵנוּ הַכְּתוּבָה בִּכְלָל, שְׁכַח אֶת כָּל מָה שֶׁקָרָאתָ וְשָׁמַעְתָּ, שְׁכַח גַּם מָה שֶׁדִּבַּרְתִּי בָּזֶה אֲנִי, הַשְׁלֵךְ מִתּוֹךְ נִשְׁמָתְךָ כָּל מָה
שֶׁהוּבָא שָׁמָּה מִבַּחוּץ, הִתְבּוֹדֵד עִם עַצְמְךָ וְעִם הַטֶבַע, הִתְיַחֵד עִם עַצְמְךָ וְעִם הַטֶבַע, הַקְשֵׁב לְמָה
שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בְּעֹמֶק נִשְׁמָתְךָ, שְׁמַע מָה שֶׁיֹּאמַר לְךְ הָאֲנִי הַטָּהוֹר שֶׁלְךְ!
אָז לֹא אֶצְטָרֵךְ לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים.
אָז יִהְיֶה לָנוּ לֵב אֶחָד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁדֵעוֹתֵינוּ תִּהְיֶינָה שׁוֹנוֹת; אָז לֹא נִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת בִּשְׁבִיל אֶחָד כְּדֵי לִהְיוֹת קְרוֹבִים זֶה לָזֶה: כָּל אֶחָד בְּמַסְלוּלוֹ יֵלֵךְ, וְהַמַּסְלוּל אַל יִהְיֶה קָטָן.
כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לֹא קְשׁוּרִים זֶה לָזֶה בַּחֲבָלִים וּבִכְבָלִים וּבְכָל זֹאת הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּינֵהֶם יוֹתֵר אַמִּיץ מִכָּל הַחֲבָלִים שֶׁבָּעוֹלָם. 'אֲנִי' הִנְנִי עַצְמִיּוּת מְיֻחֶדֶת, אֲבָל לֹא מְצֻמְצֶמֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ – זֶהוּ סוֹד כּוֹחַ הַקִּיּוּם, זֶהוּ סוֹד הַחַיִּים..."
(אהרון דוד גורדון, מתוך "האדם והעבודה")
היום לפני 104 שנים (22/2/22) הלך לעולמו אהרון דוד (א"ד) גורדון בקבוצת דגניה א', במקום בו בחר לבלות את שנותיו האחרונות ושם הוא קבור עד היום.
גורדון היה הוגה דעות ודמות רוחנית יוצאת דופן בתנועת העבודה הציונית בתחילת המאה ה-20.
אף על פי שעלה לארץ ישראל רק בגיל 48, ללא רקע של עבודה פיזית, הוא בחר לעבוד כפועל חקלאי פשוט והפך לסמל של הגשמה עצמית דרך עמל כפיים ומאמץ פיזי.
גורדון פיתח את רעיון "דת העבודה", המדגיש את חשיבות הקשר הבלתי אמצעי של האדם לאדמה ולטבע כבסיס להתחדשות רוחנית-מוסרית ולאומית.
הוא האמין שרק דרך יצירה עצמית והימנעות מניצול הזולת יוכל העם היהודי לשקם את רוחו ולבנות חברה בריאה וצודקת.
הגותו העמיקה בניגוד שבין ה"חוויה" של המפגש החי והבלתי אמצעי עם המציאות, לבין ה"שכל" המנתח והמפריד, כשהוא קורא לאדם לשוב ולהתחבר לזרימת הרוח דרך חיי יצירה. בנוסף, הוא טבע את המושג "עם-אדם", מתוך אמונה שהתחייה הלאומית אינה מטרה בפני עצמה, אלא כלי שדרכו העם היהודי צריך לממש ערכים אנושיים אוניברסליים ולהיות מופת מוסרי לעולם כולו.
מורשתו, אשר אותה הוא חי ומימש הלכה למעשה, ממשיכה להוות השראה עד היום, כשהיא מדגישה את ערך הפשטות, האחריות האישית ואת השילוב הבלתי נפרד שבין חיי מעשה לחיי רוח עמוקים ועשירים, ואת ההפריה ההדדית שביניהם.
