02/10/2024
סיפור קטן מנחלאות, ירושלים:
משפחה אחת החליטה לשים על דלת ביתה את תמונותיהם של בני משפחת ביבס, החטופים. אריאל, כפיר, ירדן ושירי.
לאחר זמן מה, כך נראה החליט מישהו להסיר את תמונתה של שירי מהדלת הפונה לרחוב. ולהשאיר רק את הבנים החטופים - אריאל, כפיר ואביהם, ירדן. אימם, מולידתם, שנחטפה בעודה אוחזת בהם ומגוננת, הועלמה.
בעלי הבית החליטו להשאיר במקום התמונה החסרה פתק ובו רשום: 'למי שלקח את התמונה של החטופה שירי בת מרגיט, יש מצלמה, כדאי להחזיר אותה!'. אך מסיר התמונה, או מישהו שמסכים איתו, לא החזיר את התמונה, אלא השיב בהודעה משלו, כתובה בעט על גבי אותו הפתק. וכך נכתב: 'למה לתלות נשים, להכשיל אנשים!!!!'.
כן כן. תמונתה של שירי ביבס, שנחטפה על ידי חמאס, מכשילה אנשים. תמונתה של אישה שנמצאת כרגע, ליטרלי, בעמדה הכי חסרת אונים שיכולה להיות לאדם אי פעם, עדיין אשמה. מכשילה! מפריעה. צריך להסיר אותה מהמרחב הציבורי.
הסיפור הקטן הזה שלמדתי מבהייה בדלת של בית, הוא סימבולי בכל כך הרבה רמות. בין אם זו סוגיית החטופים כולה ש'מכשילה' את ההנהגה שלנו מלספר לנו על איזה 'ניצחון מוחלט' מדומיין ובין אם זו סוגיית הנשים שמפריעות ועל כן, הן נעלמות ובכך, נאלמות מהמרחב.
יותר מהכל הסיפור הזה מספר את הקשר בין נוכחות של נשים בציבוריות הישראלית, לבין ביטחונן. בשביל לשמור על ביטחוננו, צריך לראות אותנו כבנות אדם.
שעתיים קודם לכן, באותה סמטא בדיוק, בנאדם נופף מולי באיבר מינו. טוב נו, מסכן. הכשלתי אותו.
נועה בורשטיין חדד
Noa Borstein Hadad
