24/04/2023
טל סנדלר-הלר, עובדת סוציאלית בשיבא, נשואה ליותם ואם למיקה - רק בת שנה וחצי, נפטרה מסרטן השד וביקשה לפרסם את צוואתה לאחר מותה:
"בזמן הקראת שורות אלה אני כבר מתה, וזה ממש בסדר מבחינתי – אז אין צורך להיות עצובים מדי.
מוות זה נורמלי, צפוי ומובן מאליו. מה שלא מובן מאליו הוא חיים משמעותיים. אני מקווה שתזכרו את החיים שלי ככאלה. השתדלתי לעשות טוב כמה שיכולתי, וגם השתדלתי שלא יהיה משעמם, להתמקד בצד המשעשע יותר של דברים ולצחוק הרבה.
אז כשתחשבו עליי, תזכרו אותי צעירה, יפה, נקרעת מצחוק מאיזה בדיחה גסה, תוך כדי עישון ווינסטון לייט ושתיית זירו. תודו שאתם מחייכים עכשיו. אם אתם רוצים לזכור אותי בעוד דרכים, יש לכם כמה אופציות:
1. תנסו להיות אנשים טובים יותר, רגישים יותר, לא שיפוטיים. תנהלו שיחות מעניינות ותקראו ספרים. תפתחו את הלב. תאהבו חזק וכמה שיותר, ואל תשכחו להגיד את זה לאנשים הרלוונטיים. תסלחו מהר.
2. התנדבו או תרמו למטרה שאתם יודעים שהייתי חושבת שהיא ראויה.
3. חתמו על כרטיס אדי.
עכשיו כשאני מתה והאפר שלי כנראה לא הושלך משובר הגלים של חוף גורדון – תבואו לשם בשקיעה, עם בקבוק יין, לבד או עם אדם אהוב ותבינו שזה הרבה יותר ממלא מלבקר קבר. תסתכלו על הגלים, תקשיבו לרעש שלהם ותשאפו פנימה את הריח המלוח שתמיד השרה עליי שלווה. תהרהרו בדברים, תכתבו.
ככה תדעו שאני איתכם – בחמימות של קרני השמש, בנצנוץ תכול של הגלים, בעוצמה של ים שחור וסוער ובמעמקים האינסופיים". יהי זכרה ברוך
https://bit.ly/41zVECL
