15/02/2026
7 דקות. זה כל מה שהיה לנו.
הבת שלי התקשרה מהעבודה, והקול שלה רעד. "אמא, אני לא יכולה עם הבוס החדש הזה. הוא מעצבן אותי, הוא מפעיל אותי, ובא לי פשוט לבכות".
בתוך יום עמוס בקליניקה, היו לי בדיוק שבע דקות לפני המטופלת הבאה. יכולתי לתת לה עצות של אמא ("תתעלמי", "זה יעבור"). יכולתי לנסות לפתור לה את הבעיה בראש. אבל עשינו משהו אחר.
ירדנו לגוף.
בלי לנתח את הבוס ובלי לחפש אשמים, עצרנו לנשום יחד. מערכת העצבים שלי פשוט "קראה" את שלה. נתנו מקום לתחושה הזו בבטן, הגועל, ההדיפה. פתאום עלה זיכרון, והדמעות הגיעו מעצמן. לא כהתפרצות, אלא כפורקן. מרחב חדש נפתח לה בגוף.
"וואו אמא", היא אמרה בסוף, "אני ממש רגועה עכשיו. יש לי מקום לנשימה".
מה שקרה אחר כך הוא הקסם של עבודה מגולמת (Embodiment):
היא חזרה למשרד ודיברה עם הבוס. לא מתוך כעס, אלא מתוך דיוק. היא אמרה לו מה מלחיץ אותה, וגם לקחה אחריות על חוסר הסבלנות שלה. התוצאה? הוא הודה לה, הודה בלחץ שלו, וביקש שתמשיך לדייק אותו.
סטרס וחיכוך הם לא תקלה במערכת. הם שדה אימון למנהיגות פנימית בוגרת.
מנהיגות היא לא היכולת "לשלוט" בסיטואציה, אלא היכולת להישאר בקשר עם עצמך גם כשסוער, להוביל מהפנים החוצה, ולדעת ש-7 דקות של וויסות גופני יכולות לשנות מציאות שלמה.
רוצה ללמוד איך להוביל את עצמך ואהוביך
רישמו לי “הובלה”
ואשלח לכם קישור לקבוצת ואטצאפ שקטה לשיעור סגור בנושא
באהבה
עידית
