28/02/2025
עמדתי מול הדלת הגדולה הפתוחה, מבעדה ראיתי את גב הכיסאות המסודרים שורות שורות וראשים מוצללים מבצבצים מתוך משענות. מאחורי ומצדדי המזדרונות היו ריקים מאנשים. ואם היו שם אנשים, לא ראיתי ולא שמעתי אותם. הלב שלי דפק כל כך חזק.
אני אפילו לא בטוחה שהיו אלה מזדרונות. הזיכרון מעומעם. יכול להיות שהייתי בכלל בחוץ כשהבטתי על הכניסה לאולם התאטרון של בית הספר בכיתה ז', רגע לפני שיעור משחק ראשון, רגע אחרי שעברתי מישראל לארצות הברית.
צעדתי פנימה. מולי עמדה במה רחבה. זימזום בני נוער אמריקאים עם הייר ספריי בפוני, ביטחון עצמי וחצ'קונים. התיישבתי בינהם. חצי מבינה את השפה שלהם, אנגלית מלאה בבאבל גאם המוח שלי משלים את החסר והלב מבוהל אני מרגישה כל כך שונה. ואם אעמוד על הבמה יצחקו עלי. על המבטא שלי והטעויות, על השיער שלי והגרביים המגולגלות ואפילו שאני מאוד אוהבת במה ובגן וביסודי הייתי מובילה בטקסי בית ספר, ותמיד אהבתי לבדר את חבריי ואני כל כך אוהבת לשיר - ברגע שהתחיל המורה לתת את האינטרודקשן ביום הראשון לשיעור תאטרון והיה נראה רציני יותר מקלינט איסטווד אני הבנתי שאין סיכוי שאני מגיעה שוב לשיעור הזה אי פעם אין מצב שאשפיל ככה את עצמי אין מצב שאני עולה על הבמה מול כל בני הנוער האלה שהם בוודאות ובטוח יותר מבינים עניין ויותר טובים ממני וברחתי ולא חזרתי.
עד שלא יכלתי שלא לחזור.
והיום אני מסתכלת על הילדה הזו שהייתי בכניסה לאותו אולם מלא צללים, עומדת מול הדלת הגדולה הפתוחה, ואני יודעת שאם היתה פחות מבוהלת אולי היתה מעיזה ואולי היום היתה שחקנית גדולה אבל... רצה המזל או רצתה הנשמה והיא כן נבהלה וזה הסיפור שלה ועכשיו יש לי אפשרות לבחור ואני בוחרת להיות כאן בשבילה, להעניק לה הזדמנות חדשה, כאישה בוגרת, להביא אל העולם את היצירה שלה, לתת לגיטימציה ומקום לרגש שלה, למוסס כאב באהבה בעזרת יופי, לשיר את הלב האנושי והחי שפועם בה.
היום אני מסכימה להביא את עצמי ואני יודעת שמי שאני כמו שאני זו מתנה.
✨ בתמונה אחת: אני בכיתה ח', עם קצת יותר ביטחון עצמי, הייר ספריי וחצ'קונים, מתכחשת למבוהלת שהייתי עד לא מזמן, מפוצצת באבל גאם.
✨ בתמונה שניה: עטיפה לסינגל שהוצאתי לא מזמן
🎶💃🙌
לגעת ברגש, להרגיש את הגוף, לחיות את הלב
להאמין שאני טובה לעולם הזה כשאני מביאה אותי
