03/12/2025
בואו נדבר על נשימה פרק 4- חילוף גזים
בשיעור מדעים אי שם ביסודי סיפרו לנו שאוויר נכנס לריאות, עובר לדם דרך הנאדיות, נקשר להמוגלובין, מגיע לתא, מייצר אנרגיה — והפסולת, פחמן דו־חמצני, יוצאת בדרך ההפוכה.
ובזה פחות או יותר הסתכמה תופעת חילוף הגזים:
חמצן נכנס, פד"ח יוצא.
מכאן קל לחשוב ש־
כשחסר לי חמצן; אני נחנק,
ושככל שאנשום יותר, ייכנס יותר חמצן.
אז לא.
החמצן אכן דלק חיוני לגוף, וכשהוא חסר זה קטסטרופה.
אבל בגלל שזה מסוכן, הגוף לא מרשה לעצמו בכלל להתקרב למצב של חוסר חמצן.
לכן הוא בחר פתרון אחר:
לא לתת לנו להרגיש מחסור בחמצן.
נשמע מצחיק
אבל למעשה אין לנו קולטנים שמזהים ישירות כמה חמצן יש בגוף.
מה שיש זה קולטנים שמודדים פחמן דו־חמצני.
מה שמאפשר לגוף להרגיש חנק הרבה לפני שחסר חמצן בגוף(גאון)
כלומר:
כשאנחנו עוצרים את הנשימה ומתחילים "להיחנק"
אנחנו לא מרגישים חוסר חמצן.
אנחנו מרגישים עודף פחמן דו חמצני שמצטבר בדם.
וכאן נכנס אחד המנגנונים היפים בגוף:
אפקט בוהר.
לפי אפקט בוהר, פחמן דו חמצני לא רק “מפעיל” את תחושת הנשימה הוא גם קובע אם החמצן יגיע לתאים.
כשהפחמן דו חמצני בתאים גבוה, החמצן משתחרר הרבה יותר בקלות וכך נכנס ביעילות יותר לתא.
כשהפחמן דו חמצני נמוך (כמו אחרי נשימות מהירות או עמוקות מדי ) החמצן נתקע ולא משתחרר בקלות וכך לא נכנס לתאים
במילים פשוטות:
לא מספיק שיהיה חמצן בדם
צריך גם שיהיה פד"ח ברמה הנכונה כדי שהחמצן ייכנס לתאים ויעשה את העבודה שלו.
וזה הופך את כל ההבנה של “איך נושמים נכון” על הראש:
א. פחמן דו חמצני חשוב באותה מידה לנשימה כמו חמצן
ב. פחמן דו חמצני הוא לא פסולת הוא ווסת
ארגז כלים:
1- עצירות נשימה- במהלך היום מתי שנזכור נוציא את האוויר מהריאות ונעצור את הנשימה ל3 שניות יאפשר למאגרי פחמן דו חמצני להתמלא קצת
2- פעילות גופנית או כל הפעלת שרירים עדינה כמו הליכה (עם פה סגור) מגביר יצור של פחמן דו חמצני
3- שאיפות קטנות ונשיפות פאסיביות כלומר לתת לריאות להתרוקן מעצמן ללא מאמץ לא גורמות לאיבוד מאגרים של פחמן דו חמצני
בפוסט הבא אדבר על נפלאות הפחמן הדו חמצני ♥️
אם יש לכם שאלות על הנשימה שלכם או על נשימה בכללי אתם ואתן מוזמנות ליצור איתי קשר בכל הערוצים
נתנאל קוסטה- 054-6826051
