22/04/2026
כשההורים שלי התגרשו
עשיתי לראשונה בחיי היפוך תגובה
היינו בבית של סבא וסבתא
תפסתי עת אחותי שהאזינה ליד הדלת,על חם
ואני רואה אותה בוכה, מסמנת לי להיות בשקט
שאלתי בלחש: ״מה קרה?״
והיא אמרה ברעד:
אמא מספרת לסבא וסבתא שהיא ואבא מתגרשים
מהההה
צעקתי בקול
ופתחתי את הדלת בפראות
״אתם מתגרשים?״ שאלתי את אמא
וכולם בחדר היו בשוק
מיד קלטו שאחותי שם, עומדת ובוכה
וקראו לה להיכנס ולהסביר לה הכול
היא נשארה איתם
ואני יצאתי מהר לחפש את האחים שלי
״בואו, בואו מהר לחדר, יש לי משהו לספר לכם״
עם פרצוף דלוק ושמח
״אמא ואבא עוברים לשני בתים
מהיום יהיו לנו שני חדרים
מלא מתנות
ומלא דברים כיפיים״
והמצאנו שיר במקום
וקפצנו על המיטות באושר
עד היום האחים שלי מספרים את הרגע הזה
כחוויה שמחה ומדליקה
ומאז
כשיש משהו קשה
אני עושה היפוך תגובה
הופכת קושי לריגוש
אז למה אני כותבת את זה?
כי כשקושי הופך מהר מדי לריגוש
לפעמים משהו ברגישות הולך לאיבוד
עם השנים היה לי קשה לחזור
לפגיעות שלי
לרגישות שלי
ליכולת להביא שבריריות למרחב
ולסמוך על החיים
האמת?
עדיין יש בי נטייה להפוך קושי להזדמנות
אבל היום זה כבר אחרת
יותר מודע
פחות בורח
יותר מרגיש
אז מה הקשר בין זיכרון לעצמאות
בין אבל ושכול
לבין חג ושמחה?
זה יכול להיות מקום עמוק של רגישות ועוצמה
וזה יכול להיות גם מנגנון של הדחקה
הכול שאלה של נוכחות ורגישות
בואו נשים לב
שהלב שלנו נשאר פתוח
שיש בנו רכות במעברים
אוהבת אתכם
ומחכה בקרוב לשתף על מעברים בחיים שלי
כרגע עוד לומדת למצוא בהם את הרכות
