המילה- המרכז הישראלי לביבליותרפיה

13/10/2025

כמה משמעות במילה אחת.

08/10/2025

סוכות של תקווה

אדם חייב להחזיק בתקווה בבואו לבנות סוכה.
עומד הוא מול החלל הריק, ומדמיין אותה כבר עומדת שם — זמינה, מזמינה.
תקווה היא תולדה של הדמיון, היכולת לצייר עתיד אפשרי טוב מן ההווה.
היא הדבר שמביא אותנו, גם כשהרוח סוערת, האדמה קשה, ורק קומץ קרשים וענפים בידינו —
אף על פי כן — לבנות.

כי ליבנו לוחש: יגיע הרגע שבו הרוח תשכך,
ונוכל לשבת מתחת לסכך,
לארח, להתארח, להתרווח.

בתוך הימים הללו, במלאת שנתיים לשבעה באוקטובר 2023,
ימים של זכרון ושל כאב שבצידו אופק של תקווה זהירה, נרעדת, אך איתנה -
אנו ממשיכים לבנות, ליצור חיבורים, לרקום סיפורים ולטוות חלומות –

זוהי הזמנה פתוחה להצטרף אלינו,
להטיל עוגן אל עתיד מדומיין ובו מרחבי כתיבה, יצירה ומילה.
אפשר עוד להצטרף לקורס השנתי שלנו, שנותרו בו מקומות אחרונים,
ולסדנאות ולקורסי האונליין החדשים שלנו,
שפותחים חלונות של תקווה, משמעות, וחיבור דרך הסיפור, השיר והנפש.
כל הפרטים בקישור בתגובה הראשונה.

חג שמח,
וימים טובים לכולנו.

19/09/2025

אנחנו ימים ספורים מהשנה החדשה,
ואתמול עוד יום קשה עם שישה חיילים שנפלו,
אווירת החג מתקשה להיכנס בדלת.
אנחנו מציעים תרגיל כתיבה קצר לקראת השנה החדשה.
מוזמנות ומוזמנים לפנות כמה דקות, לכתוב, ולשתף אותנו בתגובות.

* בימים הקרובים נפרסם גם את מילותיהם.ן של צוות שלנו לשנה החדשה.

31/07/2025

ערב הסיום השנה בספריה אזורית גזר היה מאוד מרגש.
בכלל מדהים מה שקורה שם בספריה,
כיף לראות את אהבת הביבליותרפיה צומחת וגדלה מידי שנה,
ואיך תהליכים ארוכים מייצרים פירות.

כבר כמה שנים שאנחנו בספריה, ובהתחלה, לא הגיעו הרבה משתתפות ומשתתפים, אבל המנהלות שמו לב שמשה וטוב צומח וגדל.
והן דבקו והמשיכו עם הסדנה עם השנים.
ועכשיו כבר שתי קבוצות מלאות מגיעות מידי שבועיים בחמישי בבוקר לתהליכים של כתיבה, הכרות, וצמיחה.

תודה ליעל סדובסקי שמנחה את הקבוצות בהצלחה רבה ( הרטיט את הלב לראות כמה אהבה והערכה מפגינים אליה המשתתפים).

תודה למימי אבקסיס, על האמונה, הדרך, והתמיכה מהצד בכל מה שצריך.

Yael Sadovsky
מועצה אזורית גזר
ספרייה אזורית גזר
המרכז לספריות וספרות בישראל

28/07/2025

בסוף כל סדנה אנחנו מעבירים משובים למשתתפים.
אחרי הדירוגים המספריים (שנעים סביב ה5 מתוך 5),
יש גם כמה שאלות שמאפשרות לתת מידע נוסף על החוויה.

סדנה של אליה הסתיימה השבוע, ושלושת השורות מן המשוב מתמצתות את מהות הסדנאות.

הסתקרנתם?
הנה מידע על הסדנה הקרובה:
https://www.ha-mila.org/products/online-popup

23/07/2025

הפודקאסט עם אסנת הוקלט כבר לפני כמה חודשים,
ומלחמה ועניינים דחו את פרסומו בעולם.
הפרק מלא בתובנות, ובמחשבות ובחיבורים בין העולם הפנימי לעולם שסביבנו.
הכותרת של ספר השירים של אסנת תפסה אותי מייד.
בתחילה חשבתי על משקעים שנותרים בתחתית הלב,
אחר כך חשבתי על האפשרות של צמיחה מתוך האדמה,
וכך בדימוי הזה התחברה לי הטראומה לצמיחה פוסט טראומטית.
בתקווה שהמלחמה תהיה מאחורינו ונוכל כולנו לצמוח הלאה.
מוזמנים להאזין לפרק בו יש גם שירים נוספים.

תודה אסנת על כתיבתך, על נכונותך להשתתף בפרק, ועל הסבלנות בעד שעלה ופרץ לאוויר.

קישורים בתגובות.
Osnat Lev Ari

22/06/2025

יומן מלחמה.
השנה היא 1991, אני בחטיבה, נלחמת בשיניים כדי להישאר בהקבצה א' במתמטיקה ומאוהבת בעופר, הילד שיושב לידי בכיתה,
ומלחמת המפרץ פורצת.

סדאם חוסיין פולש לכוויית, ארה"ב תוקפת אותו וסדאם בתוגבה מאיים לתקוף את ישראל בנשק כימי.
כמו אז גם היום: הכל נעצר. הלימודים. העבודה. החיים שהכרנו.
לילות הופכים לימים. האנשים אחוזי חרדה, מודדים מסיכות אב"כ, משננים הוראות הג"א, צמודים למקלטי הטלויזיה, לחדרים אטומים, זה לזה.
ואני?
אני מתמודדת בדרך הכי טובה שהכרתי:
אני כותבת יומן.

16.1.91
"...לפני כמה ימים, כשהמצב באמת החל להחמיר ונקבע מועד לאולטימטום, אבא ואמא, שעד כה היו אופטימיים, החלו בהכנות למלחמה ולאטימת חדר... אז התחילו השידורים - איך ללבוש את ערכות המגן ומה לעשות בעת התקפה בחדר האטום. אני דואגת לחיות שבחוץ, שלא יהיה להן כיצד להתגונן מפני התקפה כימית."

17.1.91
"...בחמש בבוקר הודיעו שהלימודים מבוטלים. מה פתאום? אני לא יודעת אם לפחד או לשמוח. אם אין לימודים, סימן שהמצב יותר חמור. .. בטלויזיה קובי מידן מנחה תכנית מיוחדת שמלמדת איך לעזור לילדים להפיג את פחדי המלחמה... איזו הרגשה מוזרה, להיות במרכזה של מלחמה, לא ללכת לבית הספר, להיצמד לחדר האטום. ואני לא פוחדת, אבל כשאני שומעת רעש שדומה לאזעקה הלב שלי פועם בחוזקה. כשהקשבתי לחדשות חשבתי - אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע שבעוד כמה שנים ילמדו עליו בהיסטוריה, אז החלטתי לתעד אותו מנקודת המבט שלי ביומן."

ומה קורה ב18.1.91? תוכלו לקרוא בתגובה הראשונה.

הכתיבה נמשכה עד שנגמרה המלחמה. החדרים האטומים נפתחו. מסיכות האב"כ חזרו לארונות, ואני חזרתי לסבול ממתימטיקה וללכת לפעולות בשמו"צ ולחלום על עופר.

באחד הלילות הטרופים השבוע, כשישבתי במרפסת וצפיתי אל קו הרקיע, חושבת על כמה מתעתע הוא השקט, נזכרתי ביומן הזה, ושלפתי אותו.
מהתיאורים ראיתי איך כמו אז גם היום, עברתי בדיוק את אותם השלבים. ואיך הכתיבה הייתה כוח - לפרוק, לעבד, להחזיר לעצמי לאט לאט, עם כל מילה, את תחושת השליטה שאבדה.
מאז, אני מקריאה לילדים קטעים ממנו מתוך הממ"ד. מטלטל לראות איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ומילים שנכתבו לפני כמעט ארבעה עשורים נשמעות כאילו נכתבו היום.
ואתמול, אחרי עוד מטח טילים אימתני, כשסיימתי להקריא את אחד הקטעים, הם ביקשו ממני מחברות. ופרשו לחדרים שלהם, והתחילו לכתוב.

את הפוסט הזה כתבה אפרת חבושה פלדמן דרך מילים - ביבליותרפיה. סדנאות וקבוצות כתיבה.שמנחה, מרצה ומפתחת אצלנו קורסים וסדנאות בעשור האחרון.

הפוסט הזה מזכיר את חשיבותה של הכתיבה,
והוא גם מאפשר לנו הצצה אל תוך החוויה מתוך עיני הילדה.
חוויות הילדים היום אינן שונות, וכתיבת הדברים יכולה לעזור להם לעבד ולעכל, ולנו להיות בשיח מכוון ומדוייק יותר עבורם.

מקווים לחזור לשגרה בקרוב,
מוזמנים להצטרף אלינו למפגש הקתדרה הקרוב שיעסוק במסעות הנפש - על מסעות בחיים, בספרים, ובכתיבה.

מפגשי העשרה חד פעמיים בביבליותרפיה עכשווית

18/06/2025

בחמישי בלילה עוד נרדמנו בשקט.
ביום שישי לפנות בוקר – הכל השתנה.
אזעקה באמצע הלילה, חרדה, חוסר ודאות ופתאום – מציאות אחרת.

עצרו רגע.

אם הייתם יכולים לכתוב לעצמכם מכתב ללילה שלפני
מה הייתם כותבים שם?
מילים של הרגעה? הכנה? בקשה? אולי רק חיבוק?

💌 נסו לכתוב לעצמכם את המכתב הזה
( לא חייבים לשתף, אבל אם תרצו אנחנו כאן בתגובות או בהודעה אישית)

ואם הכתיבה קוראת לכם –
ביולי נפתחת סדנה ייחודית לכתיבת מכתבים.
מכתבים לעצמנו, לעבר, לעתיד, למה שנשאר פתוח.

פרטים נוספים על הסדנא:

המרכז הישראלי לביבליותרפיה מעביר סדנאות כתיבה און ליין בנושאים שונים. פנו אלינו לפרטים נוספים וכדי לדעת מה הסדנה הבאה שתיפתח.

30/05/2025

שבת שלום וחג שמח.

נתראה אחרי החג בסדנאות הפופ אפ שלנו:
https://www.ha-mila.org/products/online-popup

27/05/2025

רגעים של משמעות בחברה הישראלית

20/05/2025

לשרוק בחושך.
קחו כמה דקות להקשיב לביצוע הזה של תזמורת המהפכה.

קחו כמה דקות, האזינו למילים ולמוזיקה והאזינו למה שמתעורר בלב, ובראש.

אין הרבה שירים שנותנים לגיטימציה לפחד אצל מבוגרים.
וכאן, פחד מחושך, פחד מלהיות לבד. פחדים שהם בבסיס הילדות.

קשה להפריד בין המילים על חושך ולבד לבין מצב החטופים בפרט, ומציאות המלחמה ככלל,

ובכל זאת, השיר לא נכתב כעת, נכתב מזמן, בתקופת מלחמה אחרת,

והשיר עם כל העדינות שבו מצליח לפרוט באותו הזמן גם על הדאגה והפחד, וגם על הכוחות והתקווה.

שריקה היא צורת ביטוי ייחודית ומיוחדת שמכילה בתוכה תקווה תום, חמלה ועדינות.
מצרכים הזקוקים לכולנו.

592 ימים למלחמה
נקווה שתיכף זה יעבור,
שתיכף ידלק האור.

כתב: איל איבניצקי- ביבליותרפיסט, מנכ"ל ה-מילה

08/05/2025

סדנת כתיבה יוצאת לדרך

וזה הזמן להירשם בתעריף מוזל