04/07/2021
גם אני צפיתי בשבוע שעבר בכתבת התחקיר על עמוס רולידר. הרגשתי שאני זקוקה למספר ימים כדי לעכל את מה שראיתי ומעבר לקשת הרגשות המובנים מאליהם שעלו בי בזמן הצפייה בתוכנית, חשבתי המון על תפקיד המטפל/מדריך.
חשבתי גם על ״תסמונת החלוק הלבן״.
זו תסמונת המדברת על עלייה בלחץ הדם כתוצאה מחרדה בסביבת אנשי מקצוע מעולמות הרפואה.
כאשר מטופל מגיע לטיפול (בין אם זה בעולמות הרפואה/ ההדרכה והטיפול) הוא כבר מגיע בעמדת נעזר , כלומר, סף החרדה שלו גבוה יותר מסף החרדה של המטפל.
מה שלדעתי באופן אוטומטי מייצר אי שיוויון.
אני מאמינה מאוד שאם איש המקצוע אינו שווה ערך למטופל/ מודרך לא יוכל להתקיים טיפול אפקטיבי ומקדם.
תפקיד המטפל הוא בראש ובראשונה הפחתת חרדה ויצירת שוויון ערך בין כל הנוכחים בחדר.
לא פעם בקליניקה שלי אני פוגשת הורים שאומרים לי שהיו בעבר בהדרכות כאלו ואחרות שלא הועילו כי הם לא התחברו למטפל/מנחה אבל המשיכו להגיע למפגשים. כשאני שואלת מדוע המשיכו להגיע אני מקבלת מעין משיכה בכתף.
זו הסיבה אגב שתמיד בפגישה הראשונה שלי עם הורים בקליניקה, בשלב תיאום הציפיות, אני מבקשת מהם לסמוך על עצמם ועל האינטואיציות שלהם, התפקיד שלי הוא להעצים את ההורות שלהם לא את האגו שלי.
אתם ההורים, המומחים הגדולים ביותר לילדיכם. ולכן, המפגשים הם מפגשים בין שני מומחים מעולמות תוכן שונים הבונים יחד תוכנית עבודה.
ההמלצה שלי אליכם היא, כשאתם מגיעים לקבלת טיפול כלשהו, הקשיבו לתחושות הבטן שלכם. תסמכו על עצמכם והאמינו בעצמכם.
לירון קלינגר, אמא ומדריכת הורים.