13/06/2024
זו.היא רמת השרון, היתה המיזם הראשון שלי. מקום, שבמרכז ההמולה והעיר הסואנת רצה ליצור משהו אחר, והוא יצר. איך שא.נשים היו נכנסים למרחב הם היו מוקסמים מהיופי, השקט והרוגע שהתבטאו במקום ונוצרו כמעט מכלום - בית של פעם, עטוף בצמחייה ירוקה, תבלינים, פרחים, ועין טובה שידעה ורצתה לחבר את הכל.
ובכל היופי הזה, אני הייתי שרויה בכל כך הרבה לחץ; מניהול, שיווק, תמחור, ניהול קשרי ,לקוחות, גיוס מורים ואנשי מקצוע נכונים וקבלת אינסוף החלטות. הטעות הכי גדולה שלי בזו.היא היתה שלקחתי מרחב שהיה מיועד לפינוי - בינוי, כזה שלא משאיר לעסק אופק רב להיבנות, להתקדם ולהישאר. וכן, בהחלטה נכונה של רגע בחרתי לסגור את המקום, ללמוד ממה שהיה ובלי שאפילו ידעתי, להמשיך וליצור את הויז׳ן הבא.
בתקופה הזאת, נוצר משהו חדש, תלמידים כותבים לי, משתפים, חוזרים לתרגל ואין מרוגשת ממני לראות ולחוש בהדים של מה שאז ושם נוצר. לשמוע ולחוות את המקום מעמדה רגועה, גם דרך העיניים שלי וגם דרך עיניים אחרות, שמאפשרות לי לראות, למרות כל הטעויות, את מה שהמרחב הזה יצר והביא לעולם. את מה שאני, מתוך הבעת כוונה מחוברת ושלמה, יצרתי.
דברים חדשים נוצרים בתקופה הזאת, מבנים חדשים מתהווים במוחי ויורדים אל המחשב והנייר - ממש בקרוב ייצא לאור פרויקט חדש שכן, גם אתם.ן תוזמנו להיות ולקחת חלק בו - ואהיה ממש שמחה אם תקחו. ובכל זאת רגע לפני ההמשך, לוקחת רגע ונזכרת מאיפה באתי - ״דע מאין באת ולאן אתה הולך״ - עוד רגע להודות לכל מי ומה שהיה והיתה חלק מזו.היא, בין אם בצורה של מורה, מטפלת, מתרגל.ת, גנן, שכן או סתם עובר אורח. כולנו יצרנו יחד את זו.היא ואני אסירת תודה על כך.
מזמינה אתכם.ן להמשיך לעקוב!
דברים חדשים וטובים בדרך 🌻
