17/02/2026
כולנו מושפעים עדיין מאוד מהתקופה הכל כך מאתגרת שעברנו ולמעשה ממשיכה באופן אחר מאחר והשאלה מה יהיה ממש לא פתורה, ונראה שאין בכלל את הבסיס שעליו אפשר לבנות עתיד משותף, לא שלנו בתוך עצמנו ובוודאי לא עם שכנינו.
לא מעט מהמטופלים שמגיעים אלינו בימים אלה חושפים את החרדה הקיומית המפעילה אותם בצורות שונות ומאתגרות, באופן שמסתיר או מכסה על אותה אמת משותפת, אותו בסיס עליו ניתן לבנות תהליכי התפתחות שאינם אמצעי מלחמתי אלא סוג של גילוי של איך אפשר לחיות כאן בשמחת יצירה, בגילוי של היבטים נוספים של מה שאפשר להיות ומה שאפשר ליצור ובחיבור לא רק לכל מי שסביבנו כבני אדם ובעלי חיים, אלא עם כל הקיים שבתוכו אנחנו עוברים את חווית החיים.
בפוסט הקודם הבאתי היבט מתוך גישת טרייגר שמלמד ממש את האפשרות לעשות שינוי פנימי וקודם כל בחוויה שלי, בתחושה שלי העכשווית. למדנו שהבסיס לשחרור שרירי ומכאן לחוויה קיומית נינוחה יותר ונעימה יותר מתחיל בזיהוי התמיכה של האדמה.
בשלב הבא של אותה גישה אנחנו פשוט שואלים את התת מודע שלנו שאוגר את כל החוויות התחושתיות שלנו : "איך זה מרגיש בגוף כשזה רך יותר?" – ואני מיד מרגיש את ההבדל כי מיד משהו עוד קצת משתחרר ונעשה יותר נינוח.
למרות שהטכניקה הזו ממש יכולה לעזור לי לשנות את החוויה הקיומית, לפעמים היא לא מספיקה – כאשר יש אלמנט פנימי שמבקש עוד סוג של מענה. עוד סוג של ביטחון קיומי ושמחת קיום שנובע מזיהוי של המהות של מי אני.
מי אני – זו שאלה בסיסית שמלווה את האדם לאורך האבולוציה, ומה שמבלבל בשאלה הזו זה ההבדל בין מי אני במהות לבין מה למדתי, או אפילו אילו כישורים ויכולות יש לי, איזה תארים יש לי או איזה מערכות יחסים פיתחתי וכיוצא באלה.
כי מי שאני במהות – זה לא כל ההיבטים של האישיות שלי. זה לא "האופי שלי" כי זה לא הגוף שלי לכן זה גם לא הגנטיקה שלי וזה לא המחשבות שלי הרעיונות שלי או הרגשות שלי.
כל אלו הם בעיקר כלים בשירות המהות שהיא אני. כלים באמצעותם אני חווה את חווית החיים ודרכם עובר תהליכי התפתחות.
אבל "מי אני" – זה כמו לשאול מאיפה באתי?, למה באתי? - שאלות ששואלות על מי שאני עוד לפני כל חווית החיים.
כי החיים מאוד מבלבלים – אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו זה מה שאנחנו חווים בחוויית החיים. שאנחנו זה מה שאנחנו יכולים או לא יכולים וכולי, המהות עצמה ניסתרת מהעין. בשביל אנשים רבים השאלה מי אני לא הולכת מספיק אחורה אל מקור היותי, אל מאיפה באתי, אלא נשארת ברמה של החיים הנוכחיים שלי.
כשאנחנו שואלים את השאלה הזו - מי אני במקור? מהיכן הגעתי לכאן ובשביל מה? ניפתח מרחב פנימי של קיום ברמה אחרת, קיום שהוא יותר מופשט מעולם החומר, קיום של תודעה, של אנרגיה, סוג של אור, ניפתח מרחב של קיום שהוא מעבר לזמן ולחומר ומעבר למדידה האנושית של ערכיות, קיום שאין לנו מילים לתאר אותו כי גם רמת הזיהוי של הקיום הזה מאוד נמוכה אצל רובנו.
יחד עם זאת המהות שאני, יש לה רצון, רצון למימוש עצמי, רצון לבוא לכדי ביטוי ולהיות אני, בתוך עולם החומר – בשביל זה הגעתי לכאן.
עולם החומר הוא כמו בולען – הוא יודע לעטוף את המהות ולהסתיר אותה עמוק עמוק, ובשביל לזהות אותה אני צריך לשאול את השאלה הזו – מי אני ולמה באתי לכאן? ואז ללמוד להקשיב, כי הקולות האוטומטיים שקופצים לענות, הם הקולות של עולם החומר הבולעני, קולות שהם תוצר של השפעות חיצוניות, חיצוניות למהות, חיצוניות אפילו לאישיות שלי – השפעות של עולם שמלא באינטרסים בולעניים לא פחות, אינטרסים של שליטה ומיסוך התודעה – הסתרת המהות מיכולת התפיסה שלנו, על מנת שנישאר מושפעים מההשפעות החיצוניות ונתנהל לפי האינטרסים שלהם.
אז אם המהות שלי מתממשת כאן ועכשיו שלמש באזור מסוים בגוף, למשל בצוואר, אז איך זה מרגיש? איך זה בא לידי ביטוי?
בחרתי כרגע דווקא את הצוואר כי הוא מחובר ללסת וזה אזור שמאוד מגיב לחרדות.
בפוסט הבא אנסה לתאר לכם איך אני עובד עם מטופל על אזור בצוואר כאשר למעשה אנחנו בעצם מתחברים קודם כל אל המהות ואל איך היא באה לידי ביטוי למשל בצוואר.
