18/11/2025
נרקסיזם פונקציונלי בראי כף היד של הזוכה לראשות העיר ניו-יורק
הבוקר אני מתבוננת בכפות הידיים של הזוכה החדש לראשות העיר ניו-יורק.
אין ברשותי הדפסים או טביעות אצבעות, הניתוח מבוסס רק על תמונות ציבוריות אך גם מהן ניתן ללמוד לא מעט.
מבנה כפות הידיים מאוזן ובעל פרופורציות טובות בין שטח כף היד לאורך האצבעות. האצבעות דקות יחסית סימן לשכלתנות, תבונה רציונלית ונטייה להסביר את העולם דרך מחשבה ולא דרך רגש. האגודל הקשתי מצביע על יכולת ורבלית, יכולת אלתור וניסוח גבוהה ותחכום.
עם זאת, בתוך כל האיזון המבני הזה, ישנם סימנים שמשרטטים תמונה אישיותית מורכבת הרבה יותר.
שני מוקדים בולטים עבורי: קושי בשייכות לצד צורך עמוק בהכרה, וביחד הם מובילים להבנה של דפוסים נרקסיסטיים פונקציונליים, נוכחים.
קושי בשייכות אמיתית
על פי המותניים בפרק האמצעי של הזרת והאצבע המורה, ניתן לראות אדם שמתקשה להשתייך באמת לקבוצה חברתית. למרות שהוא משדר הזדהות מלאה עם ציבור מסוים, בפועל הוא אינו מרגיש חלק טבעי משום מרחב. השייכות מתהווה רק כאשר הקבוצה משרתת את האינטרסים או את התדמית שהוא מבקש לבנות כרגע. מדובר בדמות שמחפשת קהילה אבל לא באמת נטמעת בה.
צורך להיות במרכז הבמה
מה שמאיר את דמותו בעוצמה הוא הצורך כמעט קיומי לעמוד במרכז העניינים, באור זרקורים, עיני קהל נוצצות, מחיאות כפיים. זה לא רק נעים לו, זה חיוני לו. כאן מתחיל להופיע הממד הנרקסיסטי , זהות עצמית המבוססת על אהדת ההמון, חשיפה ציבורית והכרה חיצונית.
הקמיצה הגבוהה מדגישה זאת היטב. היא מספרת על אדם שהזהות התפקודית שלו -התפקיד, העיסוק, האג’נדה - הם הוא עצמו. אין הפרדה בין האיש לבין העמדה הציבורית שהוא מייצר. אם יערערו על התפקיד, יערערו עליו. אם הוא עולה הוא מרגיש בלתי מנוצח. אם הוא יורד זה נחווה כאיום על קיומו.
אישור מהעולם החיצוני כמנוע נפשי
האצבע המורה הקצרה מצטרפת לתמונה ומחזקת את הסיפור: צורך מוגבר בהכרה, אהדה ותשומת לב.
זהו דפוס המאפיין נרקסיזם פונקציונלי, כזה שמניע את האדם לשאוף קדימה, לכבוש פסגות, להוביל מהלכים גדולים. אבל מאחורי הכוח יש גם תלות, צורך תמידי שהחוץ יאשרר את הערך שלו.
רוב הזמן זה עובד לו , האנרגיה חזקה, הכריזמה ניכרת, והביטחון משכנע.
אבל במצבי לחץ הוא עלול להיעלב בקלות, להגיב באופן אימפולסיבי או לראות ביקורת כמתקפה אישית.
חיבור שלם בין 'אני' ו'מה שאני עושה'
זהו אולי האלמנט המרכזי:
האדם הזה חי את הבמה והוא עצמו הבמה.
העיסוק הנוכחי שלו הופך להיות המרכז של חייו, עד שלא ניתן להפריד בין האופי הפרטי לבין הדמות הציבורית. זה יוצר כוח מנהיגותי עצום אך גם פגיעות, בעיקר כשנדרשת עצירה, חשבון נפש או הסתכלות פנימה.
אדם שמונע אולי על ידי אידיאולוגיה ותפקיד, אך בעיקר מהצורך לראות את עצמו משתקף בעיני ההמון.
רוצים לשמוע עוד על זיהוי אדם לפי כפות ידיו לפני שהחל לדבר?
ב1.12 אני מעבירה הרצאה לקהילת הספיקרס
מוזמנים להצטרף
https://app.youform.com/forms/shhmycfx?trk