08/03/2025
דקה לפני סוף יום האישה, אחרי שכל הרעשים השתתקו ובבית שקט, כל המפלצות הקטנות במיטות, התיישבתי על הספה ועלתה בי המחשבה על משמעות היום הזה.
מקורו מגיע משנות ה70, מהתנועה הפמיניסטית.
מנסה רגע להרגיש האם זה באמת חג עבורי?
לא ממש..
אולי התקדמנו במעמד האישה, אבל גם הציפיות גדלו .
פתאום חשבתי שאני קצת מקנא בחופש הנפלא של הפמיניסטיות הראשונות , בבתי שחי שעירים והעדר כללי יופי ובוטוקס.
אז איפה אנחנו היום- נשים?
אנחנו מרוויחות יותר.
אנחנו יושבות על כיסאות ניהוליים ללא ספק.
אנחנו פוליטיקאיות, טייסות, נהגות מרוצים,
קוסמונאוטיות , לוחמות ועוד.
האם זה הוריד מאיתנו את הציפיות הלא ריאליות שהיו שם מהאדם הקדמון כנראה???
הינה כמה דוגמאות שעולות לי לראש-
-לא להפגיז בבוטוקס ולהראות טבעית- אבל גם להיות צעירה, מתוחה ופרש.
-לא להגזים באיפור- אבל להראות מטופחת, ויפה.
-להיות אותנטית- אבל לזכור ששיער חלק באופנה.
-לא להיות באובססית רזון- אבל לזכור ששמנה זה איכס.
-לא לבזבז יותר מדי- אבל להראות וואו.
-לא לעשות סרטים לבני זוג- אבל להביע את האמת שלך.
-לא להיות שחקנית פורנו- אבל שלא ישאר לך שיער על גוף, חוץ השיער החלק על הראש כמובן , גבות מושלמות( מייקרוגליידינג??), ריסים
טבעיות( החלמה??)
אה, וגם כמובן אם ילדת אז שהכל ישאר שם ללא שינוי.
מי שם את הציפיות האלה עלינו?
לא בטוחה. אולי זה התחיל ממושגי יופי של פעם, ומהלחץ להתחתן עם גבר שווה שיפרנס אותך עם הילדים שלך, אולי זה בכלל קשור לאופנה, אולי לאובססיה שלנו להשאר צעירים לנצח.
תכלס, היום כבר אין באמת ציפיות אחידות. ציפיות נהיו עניין של טעם.
ובעיקר אנחנו, הנשים , ממשיכות את התלות של סיפוק עצמי במלא התניות של ציפיות .
לא שיש לי פתרון מיידי, ועם יד על הלב אני מעריצה הדוקה של כמה מהפעולות מוזכרות( לא כולן), אבל אולי , אולי בכל זאת, עם כל השאיפה להיות שורה ראשונה בקריירה, עסקים, פוליטיקה, ובכלל, נוכל לוותר לעצמנו, לפחות טיפונת על האובססיה הזו.
ונרגיש בסדר גם אם עלינו כמה קילו. גם אם בוטוקס כרגע לא בתקציב.
גם אם לא נעשה החלקה.
וככה, בלי להתבאס פשוט נגיד לעצמנו:
אני אוהבת אותך כמו שאת.
מותר לך לפעמים לשחרר.
ואת ראויה לאהבה גם בלי להיות מושלמת.
יום אישה שמח מהממות.