21/08/2025
טיפול תזונתי בילדים עם אוטיזם בתפקוד נמוך- הקשבה שהיא מעבר למילים
כשטיפול תזונתי פוגש ילד על הספקטרום בתפקוד נמוך,
הפגישה אינה רק עם הצלחת, אלא עם עולם שלם, של תחושות, סיגנלים, דפוסים, שפות אחרות.
הרבה לפני שמדובר על “מה הוא אוכל” או “כמה”,
הטיפול מבקש לשאול: איך הוא חווה את העולם?
איך הוא מתקשר רעב, כאב, גירוי או מצוקה?
ומה בעצם האכילה מבטאת עבורו?
כי כשאין שפה מילולית, או כשהשפה מוגבלת,
האכילה עצמה הופכת לשפה.
שפת העדפות, שפת התנגדות, שפת מרקמים, שפת קצב, שפת חזרתיות.
וכל ביס, או היעדרו, מספר משהו.
טיפול תזונתי במצבים כאלה הוא לא רק מקצוע, אלא אומנות של תרגום.
כדי להבין מה קורה באמת, אין די בתצפית על הילד בלבד.
צריך להצליב מידע ממקורות שונים:
דיווחי הורים, מעקבים רפואיים, התרשמות של אנשי חינוך, צוותים טיפוליים,
ולפעמים גם תחושות בטן של כל מי שנמצא סביבו ביומיום.
מה שנראה כמו “בררנות” יכול להיות תגובה חושית קיצונית.
מה שנראה כמו “חוסר רעב” יכול להיות קושי בעיבוד תחושות גוף.
מה שנראה כמו “עצלנות” יכול להיות עייפות כרונית, כאב בטן, או הצפה רגשית.
ומה שנראה כמו “אכילה מופרזת” או “השמנה” עשוי להיות ניסיון לוויסות פנימי, חיפוש אחר הרגעה, צורך חוזר בתחושת מגע או עוגן חושי.
ולצד ההבנה הרגשית־ מערכתית,
הטיפול מחייב גם עבודה תזונתית פרקטית ומדויקת:
שיפור הערך התזונתי של המזון הקיים, התאמת מרקמים, התייחסות לחוסרים תזונתיים,
בניית שגרות אכילה ברורות אך גמישות, ופיתוח הרגלים שמכבדים את הצרכים התחושתיים והגופניים של הילד, מבלי לעורר התנגדות.
לכן, התהליך אינו קווי, אלא מעגלי.
של הקשבה, איסוף, הבנה, ניסוי, תיקוף ועדכון.
כמו לנסות להרכיב פאזל, כשהחלקים לא תמיד מגיעים בצבעים הצפויים.
העבודה האמיתית היא לא לתקן את האכילה,
אלא לזהות מה היא מבקשת להגיד,
ולהיענות לה ממקום שמכבד, מרגיע, ומאפשר.
כי מתחת לאכילה, מסתתרת תקשורת.
ומתחת לתקשורת, מסתתר צורך עמוק להרגיש בטוח, מאוזן, ומוכל.
הצורך הזה, בסופו של דבר, משותף לכולנו.