טליה ארד - להתמקד בך

26/12/2023

תודה רבה ל מתנס נווה עמל הרצליה. לסוזי וחבצלת המהממות.
ותודה לכל מי שבחר.ה לבוא ולהיות חלק מהמרחב המשותף שבנינו בשעה וחצי שהיווה גם מרחב של איפשור ותמיכה.
🩵

19/12/2023

בשבוע הבא מתנ'ס נווה עמל מארח אותי לסדנת "משאבים בזמן משבר".

ואני רוצה לשים פה גם הזמנה אישית ממני אלייך כי אני יודעת, מאמינה וחווה בעצמי כמה המשאבים משמעותיים וחשובים בתקופה הזו וכמה זה פשוט להיות איתם בקשר.

אני מזמינה אותך לבוא בגלל שהמצב לא הולך לשום מקום. בגלל שאין כוח ואולי יש איזה חלק בך שאין לו חשק לצאת לעוד סדנה שקשורה בעקיפין לכל מה שקורה.

דווקא בגלל זה חשוב שתבוא.י, עבורך ועבור האנשים שאיתך כי זה הרגע בו אנו הכי זקוקים למשאבים שלנו.

בסדנה תגלה.י איך אפשר באפס מאמץ לתמוך בעצמך ביום יום.
ותצא.י מהסדנה עם שק משאבים שיילך איתך ויהיה לך נגיש.

יום שני ה25/12 בשעה 20:00
במתנס נווה עמל, הרצליה.
מספר מקומות מוגבל
לינק להרשמה:

https://www.herzliya-matnasim.org.il/events/2717/

23/03/2023

25/09/2022

ביום שישי הייתי בבזאר מהמם בהוד השרון עם הבת שלי.
היה שם דוכן מקסים של ציורי מנדלות.
תוך כדי שאני נשבית מהיופי שבהם תהיתי...
יש משהו במנדלה מאוד ברור, חזרתי, תנועתי, עשיר ועדיין הגבולות של המנדלה ברורים. וכל העושר הזה מתקיים בתוך מסגרת מודגשת בקווים שחורים. והמסגרת עושה לי סדר. נותנת לעיניים שלי עוגן להינות מכל המראות שהיא מכילה בתוכה.

לא פעם אני שומעת את המשפט: לצאת מאיזור הנוחות. לחשוב מחוץ לקופסה. רק אז, מתגברים על החלק שעוצר, מפחד ומקבלים תחושת סיפוק מהאומץ ומהצעד שעשה מעבר לקווים.
וזה חתיכת צעד לא פשוט. לפעמים זה מרגיש כאילו האדמה נשמטת מתחת לרגליים. למרות הקול שאומר: כדאי, התחושה הזו זמנית, יש תגמול שמחכה בצד השני.

ואני תוהה.
זה לא הצעד עצמו כמו האיך לצאת ממנו.
כשאנחנו לוקחים נשימה וצועדים לעבר מקום חדש, לא ידוע, אולי מעורר פחד ואפילו חרדה ושיתוק בתוכינו למה לא לקחת איתנו את איזור הנוחות והעוגנים המוכרים שלנו?
זה בסדר לשמור על עצמינו ולא ללכת מהר יותר ממה שאנחנו יכולים עדיין.
ולהמשיך להיות יצירתיים, יפים, חופשיים ובסיפוק גם כשאנחנו נשארים בגבולות הקווים. האיפשור הזה נותן חופש להיות במקום ביקורת על זה שאנחנו לא...

את הגבולות אנחנו יכולים לשרטט, בגמישות, בהתאמה ובהקשבה לקצב ולצרכים שלנו.
וכמו בטבע הם יכולים להשתנות, להתרחב ולהתכווץ ואנחנו יכולים לנוע איתם ובתוכם.
כמו פעימות הלב שלנו שמסמלות חיים.

הכל בסדר
לא חייבים
לא צריכים כדי....
אפשר אולי לנסות לשאול ולבדוק - מה נכון עבורי כרגע? איזה גבולות יתמכו בי? מה הגבולות שאני זקוק/ה להם עכשיו?
ובהתאם למה שעולה לשרטט את המרחב המדוייק למנדלה שלכם.
ותשאירו בה מקום לעוגנים אפילו אם כרגע הם איזור הנוחות עצמו.

הלוואי ותהיה לכולנו שנה יצירתית, שנה של בחירה וחופש, שנה של קבלה עצמית וקבלת האחר ושנסכים לרקוד, לחקור ולהסתקרן את קווי המסגרת המתאימים לגודל ולמרחב הפרטי והאישי, כך שנוכל ליצור ביחד עולם של שפע, נתינה ואהבה. כי כל אחד ואחת מאיתנו הוא חלק חשוב יחיד, מיוחד ממשהו שלם של כולנו.

ושתהיה שנה טובה🌷

תמונה מתוך pintrest.

24/09/2022

אחד הטריגרים שהיו הכי מפעילים אותי ואם אהיה כנה עד הסוף – גם כיום ברגעים בהם אני לא נמצאת בנוכחות – אני עדיין מופעלת – מהביקורת.

משהו בי מאוד רגיש לביקורת.

גם אם הצד השני בכלל לא התכוון להעביר עלי ביקורת או לצפות ממני למשהו אחר ממה שקיבל בחוויה הפנימית שלי - הביקורת הייתה האופציה בה בחרתי באופן אוטומטי.

"אני לא בסדר. אני לא מספיק טובה" היה קול מאוד מוכר בתוכי.

ועם הביקורת עלה גם חוסר האונים לפעמים כעס, רגשות אשם, חרדה...וזה היה חוטף את כולי.

זה היה כל כך קשה להיות עם זה אז, או שהייתי יוצאת החוצה עם כל מה שעלה בי – בשפה אחרת, מתחרפנת. או שהייתי דוחקת הכול עמוק פנימה ונסגרת. כך או כך אי אפשר היה להיות איתי בתקשורת – פנימית או חיצונית.

וזה השפיע על היחסים שלי עם עצמי ועם הסביבה.

אפילו, כשהילדים היו קטנים, משפטים כמו: אימא, אני רעב והספגטי לא טעים לי. היה בי חלק ששמע: איזה אימא גרועה הכנתי רק ספגטי וגם יצא לא טוב. או לפעמים הוא היה מתבטא בהתגוננות וכעס החוצה: ספגטי זה לא מספיק טוב בשבילך? זה מה יש...והילדים היו פוגשים בחזית את החלק הזה בי ולא אותי – ומה אגיד...טוב זה לא עשה לא להם ולא לי.

לכל אחד מאיתנו יש "טריגר". מעין כפתור, נקודת רתיחה שמופעלת ללא שליטה. זו יכולה להיות ביקורת, התחושה שמתעלמים ממני, קושי בפרידות, זה יכול להיות תגובה של בכי או ציניות מהאחר...זה קיים אצל כולנו וזה צובע את התגובות שלנו ולוקח פיקוד על סיטואציה.

בדרך כלל הכפתור הזה קשור לילד\ה הפנימי\ת שיש בתוכינו או למשהו שאנחנו נושאים איתנו לאורך השושלת והוא עובר מדור לדור או לבעייה בלתי פתורה ושאריות בעייתיות מהעבר. וכשאנחנו פוגשים את זה הנפש שלנו עלולה להינעל ולאבד כל מידה של גמישות. במיוחד במצבי לחץ. ואז, אנחנו עלולים להגיב בעוצמה רגשית ובאופן לא צפוי באינטראקציות שלנו עם הילדים (ובכלל).

כל מה שה"טריגר" זקוק לו הוא הכרה, הקשבה, אמפתיה וקשר. וזו רק אחת מהסיבות שאני כל כך אוהבת את ההתמקדות ורוצה להעביר אותה הלאה לאנשים ולהורים בפרט. כי בדיוק על כך מבוססת ההתמקדות. והיא מלמדת את ה"איך" להיות עם המקומות שקשים לנו עם עצמינו ועם הקרובים אלינו. ועבורי היא הכניסה הרבה אור ואויר בכל מה שקשור ליחסים.

וכשאנחנו לומדים להקשיב לחלקים שמפעילים אותנו אנחנו יכולים גם להקשיב לעוד מה שיש בנו. ואז, אנחנו פנויים ויכולים באמת ממקום סקרן להקשיב ולראות את מי שמולינו. בייחוד את הקרובים אלינו – הילדים.

וזה הקסם של ההתמקדות. היא מלמדת אותנו להקשיב לעצמינו, ולעזור לילדים שלנו להקשיב לעצמם, ולראות את עצמם.

וזה שלעצמו משנה מערכת יחסים!

אז אם אחת המשאלות שלכןם לשנה הבאה היא שיהיה נעים יותר בבית – זו ההזדמנות להכניס את "התמקדות בבית" לבית שלכם.

אחרי החגים, נפתחת סדנת "התמקדות בבית להורים" בהרצליה. כל הפרטים בלינק בתגובה הראשונה.

ושתהיה שנה טובה ומבורכת💐

בתמונה: מה שהגיע כנראה אחרי הספגטי😅

08/09/2022

אני זוכרת שהילדים היו חוזרים הביתה מהמסגרות, אוכלים והופ - מתיישבים לצפות\לשחק מול המסך עד לזמן ללכת לחוג, לחברים, לגן משחקים או אימא שמזכירה להם שתם הזמן.

והייתי שמה לב שיש בי גם ילדה שהייתה רוצה לעזוב הכל, לשבת מול המסך ולעשות כלום.
איך בלי שהרגשתי גדלתי והפכתי להיות אימא עם כל משמעות המילה. והילדה שבתוכי נדחקה עוד קצת פנימה, ועוד קצת. בהתחלה היא הייתה סבלנית, המתינה והאמינה שעוד אחזור אליה, אראה אותה, אשחק איתה והיא תיקח חלק במשחקים עם הילדים שלי. אבל, עם הזמן היא קלטה שכל מהווי היה החוצה עם הילדים שבחוץ. והיא הבינה שלה זה לא יקרה. וכמה שזה כאב לה, העציב והכעיס אותה.
אבל, הילדה היא ילדה. אז, כמובן כל מה שהרגישה יצא החוצה. דרך איפה? דרך החרדה, הכעס. דרך הרבה "לא" ו"למה" שקיבלתי מהילדים והוציאו אותי מאיזון (במילה עדינה). דרך מילים קשות, צעקות או סתם משפטים שהופתעתי שיצאו ממני ונשבעתי שלא אגיד לעולם.

ואז, כמהירות הבזק חברתי הטובה הייתה מגיעה ומתיישבת עלי - האשמה.
כל כך הרבה חלקים יש במערכת הזו! להיות הורים זה לא פשוט, זה מורכב. אולי התפקיד הכי מורכב שאני מכירה לפחות... (אולי יחד עם זוגיות).

והדרך הכי טובה שאני מכירה להתמודד עם מורכבות היא התמקדות.

כשהכרתי את "התמקדות בבית" זה נתן לי בראש ובראשונה סדר חדש, סדר מהותי, קונסטלטיבי ומעשי: קודם כל אני. קודם כל הילדה שבתוכי שבא לה לעשות כלום, שנעלבת באמת מהמילים או מההתנהגות של הילדים כשהם לא רואים אותה כשהיא נזכרת כשהייתה בכיתה ולא רצו לשחק איתה.

זה לא פשוט, אבל זה חיוני, כדי להצליח להפריד בין הילדה שבפנים לאמא שאני, ולילדים שבחוץ. כדי להצליח להיות איתם, באמת, להקשיב להם, לדבר איתם, לשמש להם עוגן, ללמד אותם להיות עוגן לעצמם.

ואז מתפנה מקום ללמוד מה זה אומר - להקשיב להם, לדבר איתם, להיות להם עוגן, ללמד אותם להיות עוגן לעצמם.

בסדנת "התמקדות בבית להורים" זה מה שאנחנו לומדים, ביחד.
לאחר החגים נפתחת סדנה בהרצליה, בקבוצה אינטימית .
מוזמנ\ת כמובן💜
פרטים בלינק: http://focusonyou.vp4.me/parenting2022

02/09/2022

הלילה מתגבש
סוף היום הגיע.
הגוף יכול להרפות ולנוח.
החלק שמבקש להספיק לעשות עוד משהו
מתוך הרשימה שאינה נגמרת,
מסכים להיכנע לחשיכה.
והלב,
שנלחם במהלך היום
בין מרווחי הנשימה לפעולה,
חש קבלה.
הוא קשוב לקצב הפעימה
וטועם מעוצמת השקט
המכילה בתוכה את כל אפשרויות התנועה.

שבת שלום💚

22/08/2022

לפעמים כשאנחנו מציבים בפנינו מטרה ונכנסים לתוך לו"ז משימתי לממש אותה, משהו בנו כל כך עסוק לרצות חלק שכה חשוב לו שהתוצר יהיה בדיוק כפי שהוא מדמיין/ צריך/רוצה, עד כי אנחנו שוכחים את החלק עבורו אנחנו למעשה שמנו את המטרה כי ביקשנו לחוות או להרגיש משהו מסויים מהדבר עצמו.

ויש שאנחנו לא מצליחים או לא עומדים בזמנים שהצבנו לעצמינו. ועומדים מול אותו החלק בפנים ריקות, ממש כמו מראה אשר אין לה משהו משלה.
אך, המראה אינה מסתירה דבר ולצד הרצון והחזון החלק ששכחנו בה מתגלה במלואו.
ואז....

20/08/2022

אבל הבטחתם! מה שמבטיחים מקיימים!

כמה גדלתי על המשפט הזה.. וגם ילדיי למדו להשתמש בו (כשנוח להם😅). אבל, זה עובד! כהורים (ולא רק...) המשפט הזה יכול להפעיל בתוכינו זכרונות מרומזים מהילדות וישר להגיב מתוכם.

מה זה אומר מבחינתנו להבטיח משהו? כמה "כוח" יש להבטחה? איך זה מרגיש להבטיח ולא להצליח לקיים?
יש כל כך הרבה אמרות תרבותיות בנושא: לא לקיים מעיד שאתה אדם לא אמין ואי אפשר לסמוך עלייך. אי קיום גורר אכזבה וכעס. אי קיום מעיד על זלזול וחוסר איכפתיות.... ובטח יש עוד אמרות ותחושות שמלווים אותנו בנוגע לזה מוזמנים להוסיף.

לשאת את מה שנלווה להבטחה שלא קוימה יכולה להיות באמת תחושה קשה ומעיקה, ביקורת עצמית, רגשות אשם, כעס עצמי, ערך עצמי נמוך, מחשבות בלתי פוסקות ועוד.

האם אפשר לדעת שהבטחה יכולה להתקיים גם בלי שתמומש כמו שתוכננה ועדיין להיות רכים עם עצמינו ולהיות בחוויה שהכל בסדר?

הבטחנו לילדים שנלך היום לים.
והם ממש שמחו וחיכו לזה.
גם בי הייתה ילדה שחיכתה לבילוי המשפחתי ולשהייה בים.
ואני כל כך אוהבת את הים בכל קונסטלציה ועונה.
הקיץ יצא שבקושי יצאנו וטיילנו איתם כך שזה גם הרגיע את החלקים בי שמרגישים אחראים לבילויים שלהם בחופש הגדול.

אבל לחיים יש תוכניות משל עצמם ומצאנו את עצמינו (זוג ההורים) נטולי כוחות ועם רצון עזזזזז לנוח בבית🤭

ואז, הגיע ה...קונפליקט! מכירים? האם לוותר, להניח ולתת למה שעכשיו להיות? או להילחם עם המציאות העכשווית ולעמוד בהתחייבות שלנו ויהי מה.
כי בכל זאת יש ילדים עם ציפיות וחלקים בי שגם להם הבטחתי שנלך היום לים.

רגע לפני ההחלטה.
רגע לפני יציאתה החוצה לעולם. תהא אשר תהא...
נושמת.

שמה לב למחשבות ולתחושות שעולים בי (וחלקם גם ממש לא נעימים).
החלק שמבקש להישאר בבית והחלק שרוצה ללכת לים.. כרגע נכון יותר לומר רוצה לקיים הבטחה כי הבטחות מקיימים.

ואני מזכירה לעצמי שיש המון הקלה וחשיבות להכיר במציאות – להגיד לחלק הזה שרצה והתחייב – כן, רצית! וכרגע זה מה שזה.
ההכרה הזו יכולה להקל ובו זמנית גם להקפיץ את החלק שרוצה להילחם במציאות – ממקום בעיקר של – אכזבה.
אכזבה מעצמי ( מה זה אומר עלי?) והאכזבה ממני.

האכזבה גם ככה אינה פשוטה להיות איתה. מתחתיה מתקיימות חוויות של כאב שהחלק ש"רוצה" מכסה אותו ורוצה לחסוך ממני לחוש אותה.
ולפעמים האכזבה בדרך זו אחרת תהיה נוכחת בכל בחירה שהייתי עושה.

ופה אני רוצה להזכיר שהאכזבה היא לא אני.
זה חלק בי שמתאכזב או מאכזב.
כשאנחנו מפרידים את האכזבה מה"אני" קל לנו יותר לראות אותה ואז, להיות איתה. היא עוד חלק בתוכינו.

היום בחרתי להכיר במציאות ולתת מקום לחלק המאכזב.
מה זה אומר לתת מקום?
להכיר בו. לשים לב איפה הוא מורגש בגוף. להגיד לו שלום. אולי לבדוק איתו מה הוא רוצה עבורי? ממה הוא מפחד שיקרה לי? מה הוא לא רוצה שארגיש? מה הוא כן רוצה שאחווה?

באופן אישי יש לי מערכת יחסים מורכבת עם החלק הזה. הפחד לאכזב ואיך האחר יגיב לזה פוגש אותי במקומות עמוקים שמלווים אותי מילדות. החלק הזה מפעיל אותי. ואני למדתי להיות איתו בקשר. לשים אליו לב לפני שהוא "חוטף" אותי ומביים את הסיטואציה: התגובה, המילים והפעולות.

אחרי שהייתי איתו גיליתי שכל מה שהוא מבקש עבורי זה חיבור וזמן איכות משפחתי. זה ממש לא משנה לו אם זה בים או בבית. הוא מבקש את המהות והאינטראקציה.

יכולתי להרגיש את ההרפייה בגוף.
ואחרי שנ'צ נעים וארוך,
ביליתי זמן איכות נהדר עם המשפחה.
ונחשו מה?
זה בדיוק גם מה שהם רצו וביקשו.
ההחלטה לא ללכת לים עברה לגמרי חלק וללא עניין😊.
ואף אחד לא התאכזב (אולי קצת..אבל זה ממש בסדר. מותר!)

כשאנחנו באים לילדים אחרי שהיינו עם מה שמפעיל אותנו ומבקש תשומת לב קודם כל מאיתנו, המציאות מסונכרנת בהלימה.
ועל זה אני מודה להתמקדות שלימדה אותי להיות בנוכחות, לתת ליגיטימציה לגם וגם שבתוכי ולדעת שלא משנה מה: הכל בסדר.

בתמונה: יום קייצי באוגוסט בו הלכנו לים עם הילדים. לתת מקום גם לחלק הזה☺️

11/08/2022

סדנת "התמקדות בבית להורים"
התמקדות מספקת דרך לתת תמיכה רגשית לילדים בכל הגילאים כשהם זקוקים לה.
כהורים אנחנו לא תמיד מבינים מדוע הילד שלנו כועס? ולילד אין את האמצעים להסביר.
אולי הילדה שלנו לא מבינה את עצמה?
אולי היא גם חוששת שנשפוט אותה במקום להקשיב. ההתמקדות מעניקה לנו, ההורים, את הכלים הן לתמוך והן להבין את ילדינו.
סקרנים לדעת עוד?
מה זו התמקדות?
למה כדאי להכיר את הכלי הזה?
אחרי החגים אני פותחת סדנת " התמקדות בבית להורים" בהרצליה.
כל הפרטים והתשובות בלינק. http://focusonyou.vp4.me/parenting2022
ואם נותרתם עם עוד שאלות מוזמנים לפנות אלי.

03/08/2022

אז מה מיוחד ולמה לבוא לסדנת "התמקדות בבית" להורים?

ההתמקדות מזמינה אותנו להורות קשובה פנימה. הקסם שלה הוא האפשור שבה.
היא לא דורשת ולא מבקשת לשנות את עצמינו כהורים כדי להביא לשינוי בבית. אם זה את הערכים, ההרגלים או התפיסות שלנו.
ההתמקדות אינה מאמינה שיש גישה אחת עבור כולם - כי כל אחד מאיתנו יחיד ומיוחד ואחר בהורות. ולכן, היא אינה מגיעה עם תפריט או משהו מובנה שמנחה מה נכון או לא נכון להגיד או לעשות ומה צריך או לא צריך.
למרות שתודו שזה היה נחמד אם ההורות הייתה באה עם דף הנחיות...לצערי, זה בהרבה יותר מורכב מזה כפי שאתם בטח כבר יודעים. ..ולכן, אני לפחות בהודייה על "התמקדות בבית" שנכנסה אלי הביתה.

אז, מה היא כן מביאה?

ההתמקדות יוצאת מנקודת הנחה שבבית יש קודם כל יחסים.
היא רואה את המיוחדות השונות והמורכבות של כל הורה וילד בתוך המשפחה ומאפשרת מקום לצרכים וליחסים השונים מול כל אחד ואחת במשפחה.
ההתמקדות מזמינה כל אחד מאיתנו לדייק את דרכו האישית וללכת בה בביטחון וברוגע עם הילדים.
היא מציעה רובד נוסף עמוק ומשמעותי שמאפשר להרגיש טוב יותר עם כל מה שעולה בנו בכל מה שקשור בנושא ההורות.
הדבר הכי חשוב ומשמעותי בעיני שהיא מביאה נוכחות והקשבה - קודם כל לעצמינו - מה שלפעמים יכול להיות מורכב ולא פשוט, ולילדינו היא נותנת את התחושה שהם נשמעים, נראים, מובנים, ראויים ואהובים.
ההתמקדות היא כלי שנותן לילדים את היכולת להקשיב ולעזור לעצמם בקשיים של הילדות והבגרות.
ובעיקר היא מאפשרת להרגיש את הביחד, את הקירבה ואת התחושה - שהכול בסדר.

וכל זה קורה בסדנה אינטימית - כך שהיא מאפשרת לנו להיתמך על ידי המרחב המשותף ולפגוש עוד הורים עם שאלות וקשיים דומים ולהרגיש קצת פחות לבד.

לעוד פרטים מוזמנים להיכנס ללינק: http://focusonyou.vp4.me/parenting2022