29/11/2015
כתבה מעולה !!! מומלץ!! של דיאטן קליני שאני סומכת עליו מאוד!!
צבעי מאכל – מידע חשוב עבור הצרכן!
מאת גיא שלמון
לבקשת הקהל, להלן סיכום (ומידע שימושי נוסף) לכתבה של חדשות המהדורה המרכזית בערוץ 2. בהמשך לכתבה על "צבעי מאכל במזון", אני מביא בפניכם מידע כתוב שישלים את התמונה ויאפשר לקהל הצרכנים להבין את הנושא טוב יותר. המידע הנ"ל הינו אובייקטיבי, לא מגמתי ונכתב ממקום מדעי/מקצועי בלבד.
ראשית, יש להבין שהשימוש בהוספת צבעי מאכל למזון נועד אך ורק בכדי לתת מראה צבעוני למזון ולעורר את תאבונו של הצרכן. מזה שנים רבות ידוע כי לצבע של האוכל (לא רק לטעם) יש תרומה גדולה מאוד בבחירת מזונות. הוספת הצבעים למזון משרתת את היצרנים מתוך הבנה שצרכנים רבים לא היו רוצים לקנות מזון "אנמי", חיוור, שקוף וללא צבע. הכל טוב ויפה, אך ברגע שהיצרן בוחר להשתמש בצבעי מאכל סינתטיים, הופך המהלך להונאה של הצרכן. לא רק שלצבעים אלו אין שום תרומה תזונתית, לחלקם בחשיפה ממושכת יש קשר לתופעות לוואי שונות.
בין תופעות הלוואי האפשריות (תלוי בהתאם לסוג הצבע הסינתטי, מקורו וכמותו) ניתן למצוא קשר ל: היפראקטיביות אצל ילדים, הפרעות קשב וריכוז, גרד בעור, תגובות אלרגיה שונות ועוד. לא פעם נשמעת טענה גם בדבר סיכון אפשרי למחלת סרטן, אך לטענה זו אין בשלב זה תמיכה מחקרית בבני אדם, אלא עדות מניסויים על עכברי מעבדה בלבד (שם השתמשו בכמויות גבוהות מהרגיל).
# צבעי המאכל מתחלקים לשלוש קבוצות:
א. צבעי זפת הפחם: אלה עשויים מנפט ומעניקים את הגוונים הצהובים, הכתומים והאדומים (שמייפים את המזון) ואת הכהים יותר, כמו שחור, כחול וכדומה (שמכסים על פגמים במזון ומטשטשים אותם). אחד המרכיבים בצבעים האלה הוא בנזן (Benzene) הידוע כחומר מזיק לאדם.
ב. צבעי אזו (DYE AZO): אלה חומרים מסיסים במים המכילים חנקן וחומצות חנקתיות. קבוצת צבעים זו נחשבת ליציבה וזולה להפקה, אך להדגיש כי היא סינתטית ואינה מומלצת לבריאותו של האדם.
ג. צבעי מאכל טבעיים: אלה מופקים מהטבע, לרבות מהצומח, אך יש גם מקורות טבעיים אחרים (לדוגמה E120, חומצה קרמינית, צבע המופק מסוג של חרק). ברשימה זו נוכל למצוא את קבוצת הקרטונואידים (פיגמנטים צהובים-כתומים טבעיים מהצומח), קבוצת האנטוציאנינים, צבע מאכל קרמל, צבע מאכל ריבופלווין (ויטמין B2 המהווה פיגמנט צהוב), כורכומין, צבע מאכל אנאטו... ואחרים.
לצבעים הטבעיים יתרון על פני הצבעים הסינתטיים מעצם היותם חומרים טבעיים שעשויים להועיל לתפקוד הגוף. יחד עם זאת, לא כל דבר טבעי מהטבע הוא בהכרח חומר מזון ראוי, ויש לנקוט אמצעי זהירות גם כאשר מדובר בצבעי מאכל טבעיים, כי לחלק מהם ניתן לפתח רגישות. לדוגמה:
1. צבע המאכל האדום הטבעי E120 (קרמין, חומצה קרמינית), צבע שמופק מסוג של חרק, עלול לעורר תגובה אלרגית ואינו מומלץ לשימוש בקרב ילדים היפראקטיביים.
2. צבע אנאטו הוא צבע צהוב-כתום טבעי שמופק מצמח (מזרעים של שיח שנקרא BIXA). בצבע זה עושים שימוש רב בצביעת גבינות צהובות. למרבית האוכלוסייה הוא נחשב בטוח לשימוש, אם כי ישנם אנשים שעלולים לפתח אליו תגובת אלרגיה.
# אם ידועה סכנה אפשרית לצבעים סינתטיים, מדוע היצרנים אינם משתמשים רק בצבעי מאכל טבעיים? על מנת לספק תשובה, יש להבין שהכנסת צבעי המאכל למזון החלה עוד לפני שנים רבות, הרבה לפני שמצאו השפעה מזיקה לשימוש בצבעים המלאכותיים הללו. כעת, כל שינוי של הרכב מזון מצד היצרנים יאלץ אותם להתמודד עם מערכת שיקולים לא פשוטה, לרוב יקרה, בכדי לעשות את השינוי הביו-טכנולוגי הנדרש במזון. בדרך כלל, העלויות של הצבעים הטבעיים הן יקרות יותר להפקה מהצבעים הסינתטיים. בנוסף, הצבעים הסינתטיים עמידים יותר, בולטים יותר "ומזמינים" יותר את תאבונו של הצרכן מאשר צבעי המאכל הטבעיים. לכן, למרות הנזק האפשרי הטמון בצבעים המלאכותיים, ממשיכים היצרנים לעשות בהם שימוש נרחב בתעשיית המזון. כפי הנראה, תעשיית המזון המעובד (בכל העולם) חזקה מאוד, והלובי שהם יוצרים כלפי הארגונים והממשל גורם להפעלת לחצים גדולים מאוד על משרדי הבריאות והמדינה, עד כדי התערבותם בקביעת חוקים הקשורים במזון. מן הראוי לציין, שבנורבגיה הצליחו להוציא באמצעות חוק רשמי את השימוש בכל צבעי המאכל הסינתטיים מהמזונות. מהלך שכנראה רחוק מאוד שיקרה גם במדינה שלנו.
# האם משרד הבריאות מגביל את היצרנים לעשות שימוש בצבעי מאכל מלאכותיים? התשובה היא כן! אומנם נתפסו בעבר מקרים של עברה על החוק מצד יצרנים (כולל הגשת תביעה משפטית) על שלא עמדו בחוקים המקובלים, אבל במרבית המקרים מקפידות חברות המזון לקיים אותם. על פי החוק הקיים במדינת ישראל, משרד הבריאות מכתיב ליצרנים איזה צבע מאכל לשים ובאיזה מזון. כלומר, לא ניתנת אפשרות ליצרן לשים מה שהוא רוצה ובאיזה מזון שהוא רוצה. לכל מזון רשימת הצבעים המותרות לו! יחד עם זאת, החוקים בדבר המינון של צבעי המאכל הופכים להיות מעט בעייתיים. בעבור שימוש בצבעי מאכל טבעיים (למעט 2-3 מהם) מאפשר משרד הבריאות ליצרנים לשים "כמות נאותה" שלהם בכל מזון. השאלה המתבקשת כאן היא: מהי כמות נאותה? במילים אחרות, כאילו שמשרד הבריאות אומר ליצרנים: "אנחנו סומכים עליכם! שימו את המינימום הנדרש בכדי לקבל את האפקט של המראה והצבע הרצוי". האם היצרן באמת דואג לבריאותו של הצרכן? האם כמות המינימום שלו, זו הכמות המינימאלית שאנחנו נזקקים לה? התשובה נראת כאילו רטורית!
בכל הקשור לצבעי מאכל סינתטיים, אני רואה בעיה יותר גדולה. משרד הבריאות אומנם דואג להגביל את היצרנים מלעשות שימוש בצבעי מאכל סינתטיים למקסימום כמות מותרת בעבור כל מזון (מ"ג לכל ק"ג), אבל אני שואל את עצמי: "ומה קורה עם ילד קטן שהוריו אינם בעלי מודעות תזונתית והוא אוכל כל היום ממתקים צבעוניים ומלא צבעי מאכל סינתטיים! מה אז? מי נותן על כך את הדעת? היכן ההמלצות להגבלת כמויות? הרי אם כל יצרן ישים את הכמות המרבית המותרת לו באותו פריט מזון, ואנחנו ניחשף במקביל למספר רב של מזונות צבועים במשך היום כולו – היכן כאן באה לידי ביטוי ההגבלה? מי נותן על כך את הדעת? ולמה לצרכן אין את המידע הנדרש? לשאלה זו... אין תשובות ברורות והיא נשארת פתוחה!
# מהו קידוד E? ומדוע מסומנים כל צבעי המאכל בסימון הזה?
מספר E הוא פרמטר בו נעשה שימוש בקידוד של תוספי מזון (כלומר חומרים המוספים למזון, כגון: צבעי מאכל, חומרים משמרים, חומרים מייצבים ועוד). קידוד זה נקבע ע"י איחוד האירופי. הקידומת "E" מקורה במילה האנגלית "Europe" (אירופה), אולם השימוש בשיטה זו נעשה בכל רחבי העולם, כולל בישראל. בצירוף לאות E ישנו מספר המתאר את צבע המאכל הספציפי (לדוגמה: "טרטרזין" מסומן כ- E102, "אדום אלורה" מסומן כ- E129, "כחול בוהק" מסומן כ- E133... וככה הלאה).
בשונה מהאיחוד האירופאי, בארה"ב החליטו לתת קידוד אחר לכל צבע מאכל, וסימונו שם הוא בקידומת FD&C ובצמוד לו סוג הצבע ומספרו (לדוגמה: FD&C Red No.3 הוא צבע אדום הידוע בשם אריתרוזין. את צבע מאכל זה, באיחוד האירופי, מסמנים כ- E127).
להדגיש כי במדינת ישראל הסימון המקובל הוא על פי הסימון של האיחוד האירופאי, ולכן על מוצרים הכתובים בעברית יש לחפש את סימוני ה- E בלבד.
# מה ניסינו להראות בתחקיר של החדשות? ואיזה מזונות הוצגו שם?
המטרה של התחקיר הייתה להראות שמזונות רבים, כולל אלו שהצרכן לא חושב עליהם, עוברים תהליך של צביעה. חלק מהפעמים משתמשים בצבעי מאכל טבעיים, וחלק מהפעמים משתמשים בצבעי מאכל סינתטיים. להלן דוגמאות מהכתבה עצמה כפי ששודרה בטלוויזיה:
א. זיתים מושחרים: שימו לב! לא שחורים, אלא מושחרים! אלו הם זיתים ירוקים אשר עברו השחרה בתהליך צביעה של השריית הזיתים בתמיסת גופרת ברזל. ואני שואל, מדוע לא למכור לנו זית בצבע ירוק טבעי, או זית בצבע שחור טבעי? למה להשחיר את הזית ולגרום לנו לקנות בעצם זית מעובד.
ב. גבינות צהובות: גבינה מקורה מחלב. החלב הוא לבן, לא צהוב! בתהליך הכנת הגבינה, התרגלנו לקנות גבינה בצבע צהוב, וכל גבינה בצבע אחר לא תיראה לנו "טבעית" פתאום. תהליך הצביעה כולל שימוש באחד משני הצבעים הבאים: האחד הוא בטא קרוטן המהווה פיגמנט טבעי מן הצומח שצבעו צהוב-כתום, והשני הוא צבע אנאטו המהווה גם כן פיגמנט טבעי מן הצומח המופק מזרעים של צמח הנקרא Bixa. בעוד שצבע המאכל אנאטו (E160) הוא הנפוץ ביותר בגבינות, ובעוד שעבור מרבית האוכלוסייה הוא לא מהווה בעיה בכלל, יש אחוז מסוים של אנשים אשר מפתחים אליו רגישות. משרד הבריאות מגביל את היצרנים לעשות בו שימוש במינון גבוה.
ג. דגני שיבולת שועל (ריבועי קוואקר): בעוד המון אנשים מתייחסים למוצרי הקוואקר למיניהם כמזון בריא, רבים מהם כלל לא יודעים שהמזון עלול להכיל צבעי מאכל סינתטיים. דוגמה טובה לכך ראו בתחקיר עצמו כפי ששודר בחדשות (הקישור לכתבה בסוף הפוסט).
ד. לחם מלא/ לחם כהה: פעמים רבות נתפס הלחם הכהה כלחם בריא יותר. טענה שאינה בהכרח נכונה, כי פעמים רבות צובעים את הלחם באמצעות לתת כהה, כך שלמראית עין הוא נראה כהה ("מלא"), אך רוב רובו בעצם מכיל קמח לבן. הערה: לתת הוא גרעיני דגן, לרוב שעורה, שעברו תהליך הנבטה וקלייה. תהליך כזה נקרא "הלתתה". ככל שהתהליך עובר קלייה ארוכה יותר בטמפרטורה גבוהה יותר כך הלתת הופך להיות כהה יותר. השימוש בלתת כהה לצורך מתן צבע חום ללחם הוא נפוץ מאוד.
ה. דגי סלמון כתומים: מרבית דגי הסלמון המגיעים אל רשתות השיווק מקורם מגידול בבריכות או מכלובים. צבעם של הדגים הללו הוא אינו כתום, אלא לבן חיוור. על מנת להפוך אותם לצבעוניים יותר (כתומים/ ורודים) וכך גם לעסיסיים יותר, צובעים אותם בעקיפין באמצעות הזנתם בצבעי מאכל כתומים/ ורודים בתוך המזון שלהם. לאחר שהדג ניזון מהאוכל הצבעוני, גופו אוגר את הצבע ומקבל את הגוון הבוהק האופייני לו בצלחת. להדגיש כי פעמים רבות השימוש שנעשה בצבעי מאכל במקרה זה הוא בצבעים טבעיים ממשפחת הקרטונואידים (E160 עד E169). הבעיה היא שאין היצרן מדווח לנו באיזה צבע מקבוצה זו הוא השתמש. למשל, ידוע כי לעיתים נהוג להאכיל את הדגים בצבע מאכל E161 (הסימון המדויק הוא E161g) הידוע בשמו "קנטקסנטין". זהו צבע מאכל טבעי, צהוב-כתום-אדמדם, ממשפחת הקרטונואידים הצמחיים, אך בשונה משאר הקרטונואידים, צריכה גבוהה ממנו עלולה להגביר את ריכוזו בעין, עד למצב אפשרי בו החלק הלבן של העין עלול להיצבע בצהוב ולגרום להפרעה בתהליך הראיה. בתחום הרפואה נקראת הפרעה זו בשם "קנטקסנטין רטינופתיה" (Canthaxanthin Retinopathy).
ו. אלו רק חלק קטן מהדוגמאות של המזונות הנמכרים ברשתות השיווק, ובעצם ניתן לומר באופן גס שכמעט כל מוצר מזון שלישי בסופר... הוא למעשה צבוע!
# אז מה ניתן לעשות? להלן טיפים שימושיים לצרכן:
1. קראו את תוויות המזון בחלק האחורי של המוצר! על פי חוק הסימון התזונתי, משרד הבריאות בישראל מחייב את היצרנים לציין את הימצאותם של צבעי מאכל במזונות ארוזים. חפשו בגב האריזה מספרי קידוד של E100 ועד E199. אלה כוללים את כל צבעי המאכל האפשריים (גם טבעיים וגם סינתטיים). אם מצאתם במוצר רק מספרי E גבוהים יותר (כלומר מעל E200), סימן שהמוצר אינו מכיל צבעי מאכל, אלא חומרים אחרים (משמרים, מייצבים וכדומה) בהתאם לסוג מספר ה- E.
2. דעו שמשרד הבריאות מחייב את היצרנים לדווח את שמם המלא (לא רק סימון E שלהם) של 4 צבעי מאכל סינתטיים:
E102 = טרטרזין
E110 = סנסט ילו = צהוב סנסט
E129 = אדום אלורה
E153 = פחם שחור
אלו צבעים סינתטיים לא מומלצים לאכילה. אם אתם רואים את אחד השמות הללו בגב האריזה... גם אם הכמות קטנה, "תעשו לי טובה"... ותחזירו את המוצר חזרה אל המדף. פשוט בחרו מוצר אחר.
3. אל ארבעת הצבעים שתיארתי בסעיף 2, מצטרפים גם 5 צבעים נוספים שהחוק לא מחייב להדגיש את שמם המלא במוצר (רק את קידוד ה- E שלהם), אך הם סינתטיים ועדיין נחשבים למזיקים ולא מומלצים:
E122 = אזורובין = צבע אדום
E124 = פונסו = צבע אדום
E127 = אריתרוזין (אריתרוצין) = צבע אדום
E132 = אינדיגו קרמין = צבע כחול
E133 = כחול בוהק מספר 1 = צבע כחול
4. עלינו הצרכנים להשתכנע שלצביעת המזון בצבעי מאכל (לרבות בצבעים הסינתטיים) אין תרומה של ערך תזונתי, ואף לחלק מהם השפעה מזיקה לבריאותנו. המהלך הזה משרת הרבה יותר את היצרן מאשר את הצרכן. אם במידה וצורכים מזונות צבועים, יש לבחור מזונות המכילים צבעי מאכל טבעיים. בתקופה מודרנית זו של תעשיית המזון, ישנן חברות רבות אשר עושות מאמץ רב להוציא את צבעי המאכל הסינתטיים שלה החוצה מן המזונות ולעבור לצבעי מאכל טבעיים. התהליך הזה נעשה כבר בממתקים רבים, בגלידות ובמזונות שבהם הצבע הסינתטי הוחלף בצבע טבעי. חפשו את המוצרים הללו! תדרשו אותם מהמוכר! תהפכו להיות לקהל צרכנים גדול שמניע את היצרן לעשות שינוי בריאותי ולא להיפך. זכות הבחירה של קניית המזון היא בידי הקונה!!!
5. שתפו את הפוסט! תנו גם לאחרים לקרוא את המידע! תגבירו מודעות של הסביבה, ויחד ננסה כולנו לדרוש את השינוי בחוקי תעשיית המזון. בסופו של דבר, מודעות בריאותית היא הכלי החזק ביותר בהתמודדות כנגד תעשיית המזון המעובד... ואם נדע להפעיל לחץ תקשורתי חזרה, חברות רבות יאלצו לשנות את תהליך הייצור שלהן (לטובת הצרכן) וזאת בכדי לרצות אותנו להמשיך לקנות את המוצר. את השינוי הזה כבר יצרנו עם "שומן הטראנס". אין שום סיבה שלא נצליח לעורר גם שינוי בשימוש צבעי מאכל סינתטיים מזיקים.
# בעקבות שידור הכתבה בערוץ 2, שמחתי לשמוע בחדשות יום לאחר מכן שהכתבה הצליחה לעשות "רעש וגלים" גם במערכת הפוליטית וגם בקרב ארגוני הצרכנות. כבר יממה לאחר שידור הכתבה הודיע יו"ר ועדת הכללה, מר איתן כבל, על כך שבכוונתו לקיים דיון מיוחד בנושא על מנת לקדם שינויי חקיקה בצבעי המאכל, להביא להנגשה ברורה יותר של הסימונים הרשומים על המזון (לטובת הצרכן) ולאפשר לנו הצרכנים לדעת טוב יותר מה מכניסים לנו היצרנים לתוך האוכל? זכות הבחירה היא שלנו!
# למי שטרם צפה בכתבת התחקיר ששודרה בחדשות, אתם מוזמנים לצפות בה בקישור הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=AtIqlA3mFTo
צפייה מהנה...העיקר הבריאות.
