22/01/2021
הארנב הקשיב.
הוא לא שפט, לא הציף, לא הסיט, לא ייעץ... הוא נשאר, הכיל ולא עזב.
פשוט היה שם ואפשר לטיילור המאוכזב והפגוע לעבד את מה שקרה לו ולאגור כוחות חדשים כדי להמשיך ליצור ולשחק.
ספר נפלא לילדים ולהורים ❤️
הארנב (לא רק) הקשיב – על ארנבים וסביבה טובה דיה \ יותם דלאל
"הארנב הקשיב" של קורי דוארפלד, אשר יצא בשנת 2018, אמנם לא נחשב לקלאסיקה בז'אנר של ספרי ילדים, אך אני מאמין שיש לו מקום בכל בית של הורים טריים אשר מעוניינים לעודד שיח רגשי. הדמות המרכזית בסיפור היא טיילור, ילד שמחליט לבנות מגדל מקוביות עץ. לאחר שסיים את מלאכתו וסוף כל סוף יכל ליהנות מהתוצר המרשים למדי שבנה, קורה משהו לא צפוי והמגדל קורס. בכאב רב, טיילור מנסה לאסוף את השברים כאשר לפתע מגיעה אליו תרנגולת ובמחווה של רצון טוב מנסה לדובב את טיילור ולעזור לו לעבד את האירוע. אך התחושה היא שזה קורה מהר מדי, באופן שלא מותאם לקצב של טיילור, והוא חווה זאת כחודרני ואגרסיבי, ולבסוף מסרב לשתף פעולה. לאורך הסיפור, מגיעות חיות שונות אשר מנסות לעודד את טיילור, כל אחת עם הגישה והאישיות שלה: הדוב מציע לטיילור לכעוס ולצעוק, הצבוע מנסה לגרום לו לצחוק על זה והנחש מעודד אותו להרוס למישהו אחר כדרך להקהות את הכאב. טיילור לא מצליח להתחבר לאף אחת מהגישות, ולמרות שהכוונות הן לכאורה טובות, הוא בעיקר מרגיש מותקף מכל עבר.
כאשר הארנב מגיע, הוא לא מציע דבר פרט לאוזן קשבת. הוא מאפשר לטיילור לבטא את מגוון רגשותיו ללא שיפוטיות, ובאופן שאינו פולשני יוצר יחד עם טיילור קרקע לעיבוד האובדן והכאב שחווה. בסוף הסיפור, טיילור מצליח יחד עם הארנב למצוא כוחות מחודשים בכדי לבנות את המגדל פעם נוספת. לכאורה, מוסר ההשכל הוא שמה שאפשר לטיילור לצמוח מתוך האובדן שחווה הוא עצם ההקשבה של הארנב, אך האם כל מה שהוא עשה מסתכם בהקשבה? הרי יתר החיות בסיפור גם הקשיבו לטיילור ושמעו ממנו על החוויה הכואבת אותה עבר. אך הארנב עשה משהו ששאר החיות לא עשו וזה להיות מיכל עבור כל החלקים של טיילור, הכעוסים, העצובים והנקמניים. הארנב לא רק הקשיב, הוא גם הכיל.
בכתיבתו על תפקיד ההורה בהתפתחות הנפשית של התינוק, וויניקוט הקדיש תשומת לב רבה ליכולת ההורה ליצור סביבה בטוחה ולווסת אותה בהתאם לצרכי התינוק. הוא תיאר כי דרך החזקה וסיפוק צרכים בצורה מותאמת (Holding and handling), ההורה מצליח ליצור סביבה טובה-דיה לתינוק, המאפשרת לו להתפתח עם מינימום הפרעות לביטחונו הנפשי והפיזי. תמונת הראי לכך הינה התפתחות בסביבה לא מכילה ולא מותאמת לצרכי התינוק, אשר פעם אחר פעם חווה הפרעה למהלך הטבעי של התפתחותו, וחש בחדירה של תוכן נפשי מאיים ומעורר חרדה, מונח אשר נקרא .Impingement דוגמה לכך יכולה להיות התעלמות מוחלטת מבכי של תינוק החווה גזים, או לחלופין הרמה מוקדמת מדי של תינוק ממיטתו רק כי הפיק צליל שהתפרש כאות מצוקה. כמובן שעבור התינוק, לא יכולה להיות מציאות ללא הפרעות (Impingements), אך השאיפה היא עם הזמן והניסיון לפתח את הקשר הלא-מילולי יחד עם התינוק, ולדעת כיצד להעניק מענה מותאם לצרכיו.
ב-"הארנב הקשיב", אנחנו נחשפים לשני הצדדים אליהם וויניקוט מתייחס: החיות שמופיעות לאורך הסיפור מסמלות סביבה לא מכילה ולא מותאמת לצרכיו הרגשיים של טיילור, בעוד שהארנב מסמל את הסביבה המותאמת, הקשובה והלא פולשנית. למרות הפתרונות הקונקרטיים והמיידיים של כל החיות, דווקא הנוכחות המכילה של הארנב היא זו שהביאה לנקודת המפנה בסיפור. זהו ספר שאינו מדבר רק על הערך של הקשבה לכשעצמה, אלא על המשמעות של הקשבה אמפתית ומכילה, מתוך רצון להתחבר לעולם הפנימי של האחר וליצור עבורו סביבה טובה-דיה להתפתחות נפשית מיטיבה.
נכתב על ידי יותם דלאל - פסיכולוג בהתמחות קלינית
