תמר אולמן- פסיכותרפיה והדרכת הורים

06/05/2026

"איך שאתה רואה אותי עכשיו- אני שווה 100 אלף שקל"💸

ככה הייתי אומרת לנערים שלי בהוסטל כשהם היו מתנגדים להיכנס לטיפול. זה תמיד עצר אותם לרגע. זה נשמע כמו משפט של ביטחון עצמי מופרז, אבל האמת היא שזה המחיר של הכאפה שחטפתי מהחיים והדרך שעשיתי כדי לעמוד כאן היום.

הרעיון של לקבל עזרה כשקשה בכלל או לגשת לטיפול בפרט הוא לא משהו שהיה נהוג בבית שגדלתי בו. הרבה אנשים מחכים שמישהו יבוא ויציל אותם, שיקרה איזה נס שישנה את המציאות שלהם. אבל האמת היא אחרת: מי שהציל אותי זו אני עצמי. כמובן שבעזרת הרבה אנשים טובים, אנשים אוהבים, מורים משמעותיים ואנשי מקצוע.

השינוי שלי התחיל בבקשה אחת חשובה. רגע לפני שהפכתי למבוגרת רשמית, התיישבתי מול פסיכולוגית וביקשתי: "תבדקי שאני נורמלית. ואם לא- בבקשה תתקני אותי". גדלתי בתחושה שאני שקופה, לא מובנת, שייכת רק בתנאים וגם כאלו שלא תמיד עמדתי בהם. רציתי שמישהו פשוט יסדר את הבלגן.
להפתעתי, היא לא תיקנה אותי. היא הראתה לי כמה אני חזקה. היא היתה אחת המטפלות המטריפות שעזרו לי לשנות את החיים שלי.

שם התחיל התהליך שבחרתי בו- למדתי שהשאיפה המטורפת שלי למצוינות, התעודות וההישגים- הכל היה ניסיון נואש לקשר. כי מי המטופש שיעז לעזוב נערה מצטיינת? בהמשך, העזתי לקלף עוד שכבות. למדתי לנהל את הכעסים והתקפי הזעם שפגעו בי ובקרובים אליי. למדתי לבטא פחד ועצב במקום להתפוצץ. שיניתי את התפיסה שלי לגבי זוגיות וככה זימנתי לעצמי את החבר הכי טוב שלי שהיום הוא בעלי.

זה לא היה קסם, זו הייתה יציאה מאזור הנוחות. במשך שנים הובלתי את עצמי לטיפולים. העזתי לקלף, לגלות, להתמודד, להתמרד, לעצור, להימנע, לצעוד קדימה, לעצום עיניים, לכאוב, לצחוק, לתקשר, לחבק, לאהוב, להתעצבן, לקוות ולעצב מחדש את המסלול שהחיים הכתיבו לי. עברתי דרך פחדים משתקים ואמונות מגבילות, עד שהעזתי לקחת מקום.

היום, אני הכתובת עבור אלו שמרגישים כמו שאני הרגשתי. בקליניקה שלי אני פוגשת:
🔥מתבגרים שמרגישים שקופים, שמתפוצצים מרוב כאב ומאבדים שליטה.
🤝הורים שחווים חוסר אונים מוחלט מול הילד שמתדרדר להם מול העיניים ומפחדים לאבד אותו.

אני לא רק מטפלת עם תעודות. אני מישהי שראתה תחתיות ויודעת שיש משם דרך חזרה. אני עוזרת למתבגרים לקחת אחריות על החיים שלהם, ולהורים- למצוא מחדש את הדרך ללב של הילדים שלהם וליהנות מאווירה משפחתית טובה.
אחרי כל הדרך הזאת, אני יודעת בוודאות: היכולת להרים את עצמך מהמקום הכי נמוך ולשנות את מציאות החיים שלך- שווה הרבה יותר מ-100 אלף שקל.

מרגישים שהגיע הזמן להתחיל לפעול?
מוזמנים לכתוב לי

#הדרכתהורים

06/04/2026

06/04/2026

>>>גם אתם שרתם 'אחד מי יודע' בליל הסדר?

'Echad Mi Yodea' from "Decadance" / "Deca'le" for the entire familyBy Ohad NaharinPerformed by Batsheva - the Young Ensemble 75 minutes without intermission ...

18/03/2026

אומרים ששיגרה זה מבורך, אבל כרגע השיגרה היחידה שלנו היא הניסיון לג'נגל בין העבודה לבין הקריזות של המתבגר. 🤦🏻‍♀️

​אני שומעת מהרבה הורים בימים האחרונים שכשאין ביצפר הווליום בבית עולה- ולא רק של הטלוויזיה.

​אז בואו נפתח רגע שסתום בלחץ:
אם הייתם צריכים לבחור ביטוי אחד שמתאר את האווירה אצלכם בבית כרגע, מה זה היה?

​סיר לחץ? ​שדה קרב? שקט מתוח? או ​אחר?
(תפתיעו אותי ביצירתיות שלכם).

​מבטיחה שפה מותר להתפוצץ, זה מרחב מוגן👇

#הורות
#מתבגרים
#מלחמה
#הדרכתהורים

01/03/2026

ארוחת ערב חגיגית, מודל ממ"ד 2026: בתפריט בייגלה וחרדה.

זה מה שקורה כששלוש שעות של אזעקות פוגשות משלוח מנות שהגיע מוקדם מדי. בייגלה. זה התפריט. וזה הרגיש כמו סעודת מלכים, פשוט כי זה מה שיש—מהיר, נגיש, ולפחות כולם לעסו ולא בכו.

ביממה האחרונה למדתי איך דוחסים משפחה של חמש נפשות, כולל תינוק ואינסוף ריחות של "ביחד" כפוי, למטרים רבועים. יום שלם בתנועה: ממ"ד, הבלחה לסלון, וחזרה למבצר. שתי הפסקות פיפי מתוזמנות בדיוק לפני המטח הבא.

המחשבות בורחות ל-7.10. 19 שעות של תופת. מי אנחנו בכלל? מה זה הלילה ה"רגוע" שלנו לעומתם? אבל הגוף לא יודע לעשות השוואות. הוא רק יודע שבעלי כאן לידי, וזה עולם ומלואו. ורק כששמעתי מאחותי שהיא בסדר, למרות שהטיל נפל קרוב מדי, רק אז הסכר נפרץ. הבכי הזה הוא על הדאגה, על התסכול שלא שינינו את ההיסטוריה, ועל הפחד שמישהו אהוב ייפגע.

הבן שלי זיקק את זה: "המן החצוף רצה להרוג את היהודים, וכל הזמן יש המן חדש. זה ממש עצוב". הוא כבר מבין את החיים, ואני מבינה כמה אני מוגבלת ביכולת להגן עליו.

בתוך הטרללת, הכללים הישנים נשארו בחוץ. ויתרנו על מקלחות, אישרנו לאכול בחדר ולהיקרע מצחוק מדגדוגים כדי לשחרר לחץ. ודווקא שם קרה קסם—הם כיבדו וביקשו רשות לשבת זה על המיטה של זו, והחליפו לבד לפיג'מות זהות. מתנה שקיבלנו בלי להתכוון.
כשקלטנו שהרצף לא ייגמר, הסברנו להם שיש מלחמה. אמרתי להם שגם אני מפחדת. שאנחנו ביחד. נתנו להם לעזור—מי שהביא כריות, מי שבחר ספרים. והמסכים? יווווו, כמה שיותר. שישתבללו וינוחו מהעולם.

עכשיו אני בקונצרט שלא רכשתי אליו כרטיסים. מתפקדת ב"סטלה" של עייפות: חריקת שיניים מימין, נחירות משמאל, ותינוק שלא יורד מהידיים. ואז, האימה מהתראות הטלפון. יאאאאאא.

הבוקר הזזתי את המטופלים. ידעתי שזום לא רלוונטי כשעוד ארבעה אנשים בחדר צריכים אותי לוויסות וחיבוק. ניצלתי את ההפוגה, אווררתי את הריחות של "משפחה אטומה" ופשוט ישבתי ליד הילדים וחיבקתי. ההתרפקות שלהם הבהירה כמה הם צריכים את הביטחון הזה עכשיו.

מסקנה ראשונה מהממ"ד? לפעמים בייגלה זה כל מה שצריך כדי להחזיק מעמד עוד שעה.

אז מה "ערכת ההישרדות" שלכם לארבעה קירות?
תנו לי טיפ אחד (או פדיחה אחת) בתגובות.
בואו נחזיק אחד לשני את הלב.

#ממד #חוסן #הורים

14/02/2026

איזה אדיר זה כשהגן סגור, אבל פתוח במיוחד בשבילי? 🙏🏼

​לפעמים שואלים אותי אם זה לא מוזר להרצות להורים שהם החברים שלי מהגינה, אלו שרואים אותי מנופחת בבוקר או בשביל בדרך למסגרות.
והאמת?
זה הכי מדויק שיש.
​כי כשאני מדברת על "תקיפות אדיבה",
אני מדברת גם על הבוקר המאתגר שלי.

כשנועה הגננת ביקשה ממני להעביר את הערב הזה להורי הגן המטרה הייתה ברורה:
להזכיר לנו שמותר לנו להגיד "לא".
שמותר להציב גבול גם כשזה לא נעים.
שזה בכלל ביטוי של אהבה וביטחון.

אז ​דיברנו על הבית הדמוקרטי לעומת האנרכי,
על חוקי חיב"ה, ובעיקר על איך חוזרים לבסיס שאנחנו מאמינים בו בתקופה כזו של מתח וחוסר ודאות.

היה ערב מצחיק, משמעותי וממלא, ותודה לכל מי שפינה את הזמן ובא ללמוד לשפר את איכות החיים בבית.
​וואלה שמרגש, זכיתי 🤟🏼
​ #הורים #גבולות

22/12/2025

עידוד הוא כל מה שמעלה את הערך של האדם בעיני עצמו, בעצם שיקוף כוחות של האדם מעורר את האמון שלו ביכולות שלו,
כשמביטים בקרובים שלנו בעיניים טובות ואופטימיות אנו נעניק פרשנות חיובית להתנהגויות, לתכונות ולבחירות שלהם,
כשנספר להם את הדברים הנפלאים שאנו רואים בהם יגבר הסיכוי שירגישו אהובים ונחוצים וירגישו טוב.

כשמרגישים טוב בדרך כלל אנשים בוחרים להיות טובים אל עצמם וגם לאחרים- לפי אדלר.

* הסתכלו על בני המשפחה שלכם- בני הזוג, הילדים, האחים, ההורים-
* תבחרו אחד ותיגשו לספר לו (או לה כמובן) 2 או 3 כוחות שאתם רואים בהם
* ותיווכחו לשינוי של קסם באותו הרגע.

מוזמנים לספר לי כאן בתגובות על התגובות שקיבלתם.

20/09/2025

יש מקומות שנשארים איתך לנצח ובשבילי כפר הנוער בן שמן הוא אחד מהם. אחרי 3 שנים בתפקידי כרכזת מח"מ במהלכן זכיתי ללוות את צוותי ההדרכה ואמהות הבית, התרגשתי עד דמעות לחזור לשם השנה בתפקיד אחר- כמנחת סדנאות והרצאות.

במהלך סדרת שלושה מפגשים שהוקדשו לבניית תשתית חזקה לשנת עבודה משמעותית של צוות ההדרכה וההנהלה עם החניכים עבדנו יחד על נושאים חשובים:
1. סדנת תקשורת מקרבת: על כלים להקשבה, הבנה וחיזוק הדיאלוג הפנימי והקבוצתי.
2. התנהגויות מפריעות ושייכות: הרצאה שחיברה בין קשיי ההתנהגות של ילדים לצורך העמוק שלהם להרגיש חלק.
3. פיתוח עצמאות ואחריות: תרגול סימולציות שנועד להעצים את הילדים, ובעיקר את הצוות, לתת להם כלים להוביל ולצמוח.

העבודה המשותפת הייתה עבורי סגירת מעגל מרגשת. ראיתי בעיניים את ההשקעה והרצינות של הצוות ונהניתי לפגוש שוב אנשים יקרים שהם חלק בלתי נפרד מהמסע המקצועי שלי.

גם בשנה הקרובה אעביר סדנאות, הרצאות, וטיפולים. אם אתם מחפשים להעצים את הצוות בארגון שלכם, לחזק את הקשרים, או להקנות להם כלים מקצועיים שיחוללו שינוי- צרו איתי קשר, ואשמח לבנות יחד איתכם תוכנית ייעודית שתתאים בדיוק לצרכים שלכם.
.org.il .kz
#פיתוחצוותים #צוות #צוותמנצח #הרצאות #הרצאה #סדנאות #סדנא #העצמה #ארגונים #פיתוחמקצועי #הדרכה #כפרנוער #בןשמן #פנימייה #עבודתצוות #חינוך #הנחייתקבוצות #הדרכתצוותיחינוך #מדריך #מדריכים #תמראולמן #תקשורתמקרבת #תקשורתמקרבתעםילדים #התנהגות #בעיותהתנהגות #אחריות #אחריותאישית

19/09/2025

במציאות של מלחמת "חרבות ברזל", זכיתי ללוות בני נוער מפונים מקריית שמונה. הם נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתמקם במרכז הארץ.
פעם בשבוע, הייתי ישנה אצל אחותי כדי להגיע ליום טיפול בקרוואן שנדד בין נתניה, הרצליה ותל אביב.
אני זכיתי להגיע אחת לשבוע לבית הספר דנציגר שהעתיק את עצמו מקרית שמונה לתל אביב.

​בנוסף למשברי גיל ההתבגרות והתלישות מבתיהם, מהסביבה המוכרת ומתחושת הביטחון, המתבגרים הללו נחשפו פתאום לעיר הגדולה. הם פגשו תרבויות רבות, מגוון דמויות צבעוניות ואפשרויות בילוי רבות שכל כך שונות מחיי היום-יום שלהם. עבור חלקם, החשיפה הזו הייתה מבלבלת ומציפה והיא הוסיפה נדבך נוסף לקשיים הרגשיים איתם התמודדו.

​במשך כחצי שנה, הקרוואן הקטן הזה הפך למרחב בטוח עבור אותם נערים ונערות. הוא איפשר להם להוריד את המסכות, לשתף בכאב ובתחושות ולמצוא רגע של שקט בתוך סערה. הטיפול נעשה בתמיכה מלאה של מנהל בית הספר דנציגר עופר והיועצות המדהימות גלית, תמרה ומיכל והוא נמשך עד שחזרו הביתה בחודש מרץ.

​אני מאמינה שכל אחד מהם יצא מהתהליך הזה חזק יותר וכולי תקווה שהצלחתי להעניק להם כלים של חוסן לכל החיים.
זה היה אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר בחיי, ואני רואה בו זכות אדירה.

​למי שמעוניין להכיר את הפרויקט המיוחד הזה, הנה כתבה שפורסמה במעריב:
https://m.maariv.co.il/news/israel/article-1180643?utm_source=whatsapp

19/09/2025

במבט לאחור על שנת עשייה מדהימה עלה רגע אחד בולט במיוחד: ההרצאה שהעברתי להורים בגן של הבת שלי.
איזו זכות מדהימה! קיבלתי הזדמנות לעמוד מול הורים כמוני ולדבר על הנושא שכל כך קרוב לליבי- הצבת גבולות ככלי לאהבה וחוסן.

הערב הזה, שבא בול לתקופה המורכבת שאנו חיים בה, היה מספק וממלא. הדיונים על גבולות, על זכויות הורים וילדים ועל הרצון שלנו להיות גם הורים וגם חברים, הציפו בדיוק את האתגרים שאנו חווים. הדמעות, הפידבקים והשאלות שהגיעו אחר כך-
משפטים כמו "שינית לי את התפיסה"
או "עשית לי חשק לעבוד עם נוער"
הזכירו לי למה אני עושה את מה שאני עושה.

אני רוצה להודות שוב למיכל הגננת האדירה ולכל ההורים האלופים שפינו את הערב כדי לבוא. אני רואה כל גבול שהצבנו בהבנה וכל שיחה שהתפתחה מתוך כבוד, כצעד קטן ומשמעותי לשיפור האווירה בבית. התגובות וההשראה שקיבלתי באותו ערב הם העידוד שדחף אותי קדימה להמשך שנה שלמה של עשייה.

זכיתי. 🤟🏼
#גניילדים #גןילדים #הורותאדלריאנית #פסיכולוגיהחיובית #הורותמעצימה #ילדים #הורים #הדרכה #הודהשרון #הודהשרוןוהסביבה #גניילדים #חינוךלגילהרך #הרצאות #הרצאה #הרצאותהשראה #הורה #הורהמעצים #הורהוילד #תמראולמן #אדלר #אדלרייעוץלהורים #גבולות #גבולותלילדים #חוקיםוגבולות #גבול

19/09/2025

איך מסכמים שנה שבה מציאות של מלחמה, חרדה וכאב הפכה להיות חלק מחיינו. השנה, המלחמה נכנסה גם לחדר הטיפולים שלי. היא לא הגיעה רק במדים, אלא גם בלבבות של אנשים כל כך צעירים. נערים ונערות, בני 18-22, שבמקום לדבר על הטיול הגדול אחרי הצבא או על הצחוקים בשמירות, נאלצו לדבר על שדה קרב ועל אובדן. חלקם משרתים בתוך עזה וגם לשם הטיפול הגיע, דרך מסך המחשב. עזרתי להם להתמודד עם דילמות קשות של חיים ומוות, עם תחושות קשות של רגשות אשמה ועם השכול של חברים קרובים שנפלו.

הפנים של המלחמה לא היו רק של הלוחמים. המלחמה נגעה גם במי שנשאר מאחור, במשפחות. זכיתי לטפל בהורים ואחים של פצועים- אלו שפתאום נאלצו להפוך ממנהלי שגרה רגילה למטפלים מסביב לשעון. פגשתי משפחות שלמות שחייהן התהפכו ברגע אחד. הורים שדאגו בחרדה עמוקה לבנם הפצוע בראשו או שאיבד גפיים. אחים שרצו רק שהאח הפצוע שלהם יחזור הביתה, שיחזור להיות הילד ששיחק איתם.

כאן, במפגשים פנים אל פנים וגם אונליין, נכנסה הפסיכותרפיה. על פי אדלר, האדם הוא יצור חברתי והמטרה העליונה בחייו היא שייכות ומשמעות. בתוך כאוס המלחמה, התרופה היחידה היא חיבור חברתי. דרך הטיפול, התמקדנו בתחושת השייכות והקהילתיות של החיילים והמשפחות. לימדתי אותם כיצד לראות שהם לא לבד ושההתמודדות שלהם היא חלק מהתמונה הרחבה של החברה הישראלית. עזרתי להם לבנות מחדש את הכוחות הפנימיים, לראות את עצמם כבעלי יכולת להתמודד ובעיקר, למצוא משמעות בתוך הכאב.

השנה הזו הייתה קשה, כואבת ומאתגרת. היא לימדה אותי שוב ושוב על העוצמה של רוח האדם ועל החוסן המדהים של החברה הישראלית. האנשים שפגשתי- הלוחמים הצעירים, חיילים ביחידות השונות ומשפחות הפצועים- לימדו אותי מחדש על אומץ, תקווה ואהבה.

אני מאחלת לנו שבשנה החדשה נדע להמשיך לטפל בפצעים, לטפח את החוסן, ולא פחות חשוב- לראות אחד את השני. אם אתם או מישהו שאתם מכירים מתמודדים עם קושי דומה, זכרו: עזרה נפשית אינה סימן לחולשה. היא הדבר הכי אמיץ שאפשר לעשות למען עצמכם.
#מלחמתחרבותברזל #חרבותברזל #צהל #חרבותברזל⚔️ #חוסן #חוסןנפשי #בריאותהנפש #טיפולנפשי #טיפולרגשי #מתבגרים #פסיכותרפיה #טיפולאוןליין #טיפולבחרדה #טיפולבטראומה #חיילים #פצועיצהל #תמראולמן #פוסטטראומה #פמי #לוחמים #אהבתחינם #פסיכותרפיסטית #בנינוער #צבא #צבאהגנהלישראל #ראשהשנה