https://www.facebook.com/160466714513029/

עמית רחבי ריבלין- מנתחת התנהגות ומטפלת קוגניטיבית-התנהגותית licbt

Home
Israel
Hod HaSharon
עמית רחבי ריבלין- מנתחת התנהגות ומטפלת קוגניטיבית-התנהגותית licbt

טיפול בקליניקה ובזום עם נשים ונערות בגישת licbt המתמודדות עם חרדות, דיכאון, פוביות ותקיעות בחיים.

היי לכולם,

שמי עמית רחבי ואני מנתחת התנהגות ומטפלת קוגניטיבית-התנהגותית בעצימות נמוכה.

התחלתי את דרכי בתואר הראשון למדעי ההתנהגות כאשר התשוקה שלי הייתה להיות מטפלת. לאחר התואר הראשון נחשפתי לראשונה לעולם הילדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי ומיד התאהבתי!
כעבור שנה בעבודה כמשלבת, החלטתי שעליי להעמיק את הידע המקצועי שלי ובחרתי ללמוד ניתוח התנהגות ובכך להוסיף למיומנויותיי עוד כלים פרקטיים שיעזרו

לי לקדם שינוי משמעותי אצל הילדים איתם אני עבדת.
עברתי דרך משמעותית בהתחייבות למסגרת אישית שבניתי לעצמי, אשר כללה את הלימודים האקדמיים ולימודי התעודה, עבודתי כמשלבת, כמנחה בקבוצה חברתית וכתרפיסטית בתוכניות ביתיות. רכשתי ידע רב, ניסיון וכלים מדהימים לעבודה עם ילדים, משפחות וצוותי חינוך.

לאחר הלימודים הרחבתי את פעילותי כמנתחת התנהגותית בשני סקטורים: ציבורי ופרטי. בסקטור הציבורי אני עובדת בגני תקשורת בצוותים אינטגרטיביים, מדריכה הורים ומנתחות התנהגות וצוותי חינוך ומטפלת בילדים בצורה פרטנית וקבוצתית.
בסקטור הפרטי אני מטפלת ועובדת פרטנית עם ילדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי וכן בהתפתחות תקינה, בסביבתם הטבעית. הלמידה היא חווייתית דרך משחק כאשר המטרות מגוונות: חברתיות, התנהגותיות, כישורי חיים ועוד. בנוסף, אני מלווה ומדריכה משפחות (הורים ואחים) וצוותי חינוך, ומסייעת להם להיות חלק מתהליך הלמידה ושימור המטרות שהושגו.

העבודה עם צוותים אינטגרטיביים חשפה אותי לגישות רבות ומגוונות ועוררו את התיאבון שלי לעוד ידע וכלים טיפוליים. לכן בחרתי להעמיק ולהעשיר את הידע שלי והמשכתי ללימודים נוספים, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בעצימות נמוכה (LICBT). לימודי הCBT בשילוב עם סטאז' מרתק ומקצועי, הוסיפו לי כלים נוספים בכל הנוגע לעבודה עם ילדים, נוער ומבוגרים. הגישה הטיפולית הזו מתמקדת בשינוי דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות בעייתיים, הגורמים להפרעות רגשיות. העבודה לשינוי היא משותפת בין המטופל והמטפל, כאשר המטרות נקבעות על ידי המטופלים בסיוע של המטפל. גם כאן יש המשכיות של עבודה בסביבה הטבעית ולא רק במסגרת הקליניקה על ידי שיעורי בית ומשימות שבועיות. ה CBT מאוד יעיל בטיפול בהפרעות כמו דיכאון, ערך עצמי נמוך וחרדה (חרדות חברתיות, פוביות, חרדות בריאות, חרדת בחינות ועוד).
טיפולי LICBT למבוגרים ומתבגרים אני מקיימת בקליניקה שבביתי.

למעשה, שתי הגישות משלימות אחת את השנייה, ואני מאמינה שבעזרתן ניתן ליצור שינוי אמיתי בחיים.

11/06/2023

היי לכולם/ן😊 אני עמית רחבי-ריבלין אני מנתחת התנהגות ומטפלת LICBT.
אני כותבת סיפורים חברתיים בהזמנה אישית.

"הסיפור שלי" 📖 הוא פרוייקט של סיפורים חברתיים.
מהו סיפור חברתי:
💠הסיפור החברתי הוא כלי טיפולי קוגניטיבי-רגשי-התנהגותי. 💠בעזרת הסיפור מסייעים לילד/ה לעבד חוויה או שינוי.
💠הסיפור נכתב באופן אישי לילד/ה, מתאר את החוויה/שינוי, את התחושות שעשויות להתעורר, פתרון הבעיה או כלים שיסייעו להתגבר על התחושות .
💠ספרון קצר שאני בונה יחד איתכם ההורים עבור הילד/ה שלך. כולל תמונות אישיות וגם סימבוליות.

💠מתי הסיפור החברתי מתאים?
הוא מתאים לשינוי שקרב ובא, לחוויה קשה, לתהליך שהולך לקרות: לידת אח/ות🤰, הכנה לגמילה🚽, הכנה לנסיעה של הורים✈️, הכנה למעבר דירה🏠, התייחסות להתנהגות לא מותאמת, מוות של בעל חיים ועוד...

**בתמונות טעימה מספר שכתבתי עבור הבת שלי לקראת לידת אחיה הקטן.

מוזמנים/ות לפנות אליי בפרטי, ליצירת סיפור חברתי לילד/ה שלכן ❤️🧡💛💚💙💜

12/04/2023

מתוך משבר צומחים!

מרגישה צורך חזק לדבר על משבר גיל 4 חודשים.
מסתבר שזה דבר אמיתי. עם הבת הגדולה שלי לא הרגשתי את המשבר או שלא חוויתי אותו כקושי.
לא בטוחה מה מביניהם נכון.
אבל, הפעם, אני מרגישה את המשבר במלוא עוצמתו.
בפייסבוק בקבוצות של נשים אחרי לידה, כל פוסט שני מישהי כותבת על שינויים בדפוסי השינה של התינוק/ת, לרעה כמובן. קם המון בלילות, כל הרדמה לוקחת שעה, ואז ישן 10 דקות, מוכן לישון רק על הידיים...
לא מבינות מה קורה?!
ואז בכל התגובות כתוב, משבר גיל 4 חודשים. תהיי חזקה, זה קשה וזה עובר (ועוד תגובות דומות).
המשבר מבלבל אותנו, האימהות, אחרי שחשבנו שנוצרו דפוסים מסוימים, שנוצר סדר יום, שאנחנו על זה ואפילו הצלחנו לישון יותר טוב בלילה, ואז
ב-ו-ם-!!! כאפה!!! הכל משתנה.
כולן מדברות על הקושי, כי זה באמת כל כך כל כך קשה, תקופה שמאתגרת כל נים בגוף.
קשה לעצור ולראות כמה דברים מדהימים קורים בתקופה הזאת, הילדים מתפתחים במהירות הבזק, פתאום מתהפכים, צוחקים, מברברים.
אני בטוחה שברגע האמת כשהדברים האלה קורים, יש התרגשות גדולה, מצלמים כל זווית של היכולת החדשה.
אבל מהר מאוד חוזרים לקושי שעוטף את הכל ומקשה לראות משהו אופטימי וקל יותר באופק.

מה שמצאתי מנחם בתקופה הזאת ...זה שאני לא לבד, שיש עוד אימהות שזה קורה להן, ושזה גם ייגמר מתישהו.

אז אם את במשבר גיל 4 חודשים או כל משבר אחר, תדעי שאת לא לבד, והכל עובר בסוף❤️

מהמשבר צומחים, גם הקטנטנים מתפתחים ומגלים יכולות חדשות וגם אנחנו כאימהות צולחות את זה ויוצאות מחוזקות מהעוצמות החדשות שגילינו בעצמנו💪🏻💪🏼💪🏽💪🏾💪🏿

07/03/2023

חוזרת לימי ההיריון 🤰🏽
היריון שני אחרי לידה בקיסרי חירום. קיוויתי בלידה הראשונה ללדת טבעי, ואף הרחקתי וחשבתי שאלד ללא אפידורל. בסוף סיימתי בניתוח קיסרי.
אני אכתוב בקצרה שההחלמה הייתה יחסית מהירה ולא זכורה כקשה או טראומטית. לכן, כשנכנסתי להיריון בפעם השנייה, חשבתי שאולי כדאי ללדת בקיסרי אלקטיבי, אפילו הצלחתי לשכנע את רופאת הנשים שלי שזה אולי יהיה יותר נכון (היא חשבה שאין סיבה לא לנסות לידה ואגינלית).
כל ההחלטה שלי סבבה סביב שליטה, שליטה בתאריך (לא ללדת ביום הולדת של הבת הגדולה שלי), שליטה באיך הלידה קורית, שליטה בזמן התאוששות, שליטה בשעה (ילדתי באמצע הלילה פעם קודמת אחרי המון שעות בחדר לידה), שליטה שליטה שליטה...מושג המפתח.
כמטפלת cbt אני עושה הרבה תהליכי עיבוד ומודעות למחשבות שלי באופן טבעי. תירגלתי המון ואני מצליחה לזהות מחשבות אוטומטיות בעלות משמעות עבורי.
כמה חודשים לתוך ההיריון, עברה בי מחשבה שאני רוצה לידה ואגינלית...זה היה רגע אחד קטן שיכולתי לפספס בקלות או לדפדף הלאה.
החלטתי להיות קשובה ולנסות לחקור למה?
למה אחרי שהייתי כל כך בטוחה בהחלטה שלי, פתאום בא לי משהו אחר.
נתתי למחשבה מקום, ניסיתי לחקור האם יש משהו שעצר אותי עד עכשיו מהרעיון של לידה ואגינלית ואני צריכה לנסות לפורר את המעצור.
עברתי בין הפחדים שלי ובדקתי כמה כל פחד חזק ושולט בהחלטה. הבנתי שהיו כל מיני פחדים, אבל אף אחד לא היה משמעותי מספיק. עד שהגעתי לרגע אחד שבו עוצמת הרגש הייתה הגדולה יותר. לאחר ההתאוששות לקחו אותי למחלקת היולדות והייתי לבד!
האיש שלי ואמא שלי שליווי אותי בכל רגע עד שהלכתי להתאוששות, הלכו הבייתה לנוח עד שאצא מהתאוששות.
לא ייחסתי לרגע הזה הרבה משמעות בזמנו, אבל כשחזרתי לאותו רגע תחושת הבדידות הציפה אותי. הבנתי שזה היה החלק הכי קשה בכל תהליך הלידה הארוך והמייגע יש לומר. לא הכאב מהניתוח או הניתוח בהפתעה, אלא תחושת הבדידות שאין לידי אף אחד.
כשהבנתי מה הפחד שמנהל אותי, הפחד להיות לבד שוב, הבנתי שכל מה שאני צריכה זה לעשות תיאום ציפיות עם היקרים לי שמלווים אותי, שאין רגע שאשאר לבד, ואז אין שומדבר שעוצר אותי מלנסות לידה ואגינלית. וכך היה😊

להיות מודעות לפחדים שמנהלים אותנו מאפשר לנו לבחור, להיות פתוחות לכל האפשרויות, לתת להכל מקום ואז להחליט, ממקום שלם בו אנו יודעות שמה שבחרנו הוא הדבר הנכון בשבילנו (גם אם הבחירה מלווה חששות).

28/02/2023

תראו איזה קסם! הפכנו כריכות ספרי ילדים אהובים לדמויות אנושיות!
לא, אין כאן שימוש בבינה מלאכותית, לא Dall-e ולא תוכנת Midjourney. יש פה המון כישרון צילום ואמצאה של הצלמת סיון שאשא. היא חיפשה ומצאה את המקומות המתאימים לצילום, צילמה ילדים וילדות והלבישה אותם בתחפושות בדיוק לפי האיורים האיקוניים של אורה איל, יפתח אלון, רינת הופר, אלישבע געש, גיל-לי אלון קוריאל ושֶל סילברסטיין.

וכל זה למה?

לקראת פורים החלטנו להחיות דמויות כריכות ספרי ילדים אהובים. "שלולי", "הבית של יעל", "העץ הנדיב", "תירס חם" ו"שמלת השבת של חנהלה" הם רק חלק מהספרים שכריכותיהם קמו לתחייה, בתחפושת ובכיכוב ילדים וילדות אמיתיים.

התוצאה? מרהיבה.

זה התחיל ביום שבת חורפי מושלם. סיון הייתה בדרכה הביתה כשהבחינה בשלולית עצומה ופוטוגנית: "אמרתי לעצמי: אין מצב שאני מוותרת על סט הצילום שהטבע אירגן עבורי. אני חייבת לעשות עם זה משהו".

בנסיעה הביתה שברה את הראש מה ואיך לצלם על סט הצילום המופלא והרגעי הזה, עד שכריכת ספר ילדים אהוב עלתה בראשה. היא מיהרה הביתה והחלה לפשפש בערימות האביזרים שאגרה. היא גייסה את בתה כדוגמנית, והחלה בסטיילינג של מה שיהפוך לתמונה בהשראת כריכת הספר "שלולי" שכתבה מירה מאיר. תוך חצי שעה מאז שראתה את השלולית הגדולה, היה בידיה סט תמונות בהשראת "שלולי".

אחרי שראינו את הצילום המושלם של "שלולי" האנושית, פנינו לסיון ויחד רקחנו פרויקט שמוציא עוד כריכות ספרים אהובות מתוך הספרים לעולם האמיתי.

🌳כאן בפוסט אתם יכולים לראות את כריכת "העץ הנדיב" קמה לתחייה - מאיור לילד מתוק

📦בקישור שבתמונה הראשונה תוכלו לראות את כל התחפושות שלנו – כל הכריכות שהתעוררו לחיים באופן מרהיב ביותר - מ"מעשה בחמישה בלונים" ו"תירס חם" ועד "איילת מטיילת". יש שם גם סרטון שמראה קצת מאחורי הקלעים של ההפקה שלנו.

🎈ספרו לנו בתגובות איזה מה"תחפושות" שצילמנו הכי מוצלחת בעיניכם ועיניכן, ולאיזה דמויות מספרי ילדים אהובים הייתם רוצים להתחפש. אם כבר התחפשתן לכאלו - שרשרו תמונות!

סיון שאשא - צלמת

25/02/2023

הסיפור מאחורי השעון⏰

כשהבת שלי מתעוררת מוקדם מוקדם בבוקר (עוד לפני שאני הופכת לאמא😂), אני נותנת לה את הטלפון לראות קצת שירים ביוטיוב בשקט בשקט עם עצמה לקצת זמן עד שכולנו מתעוררים ומתחילים את היום.
שבוע שעבר יום אחד היא התעוררה ב5 וחצי, עוד חושך בחוץ, ניסיתי לשכנע שתישן עוד עם כירבולים, נשיקות, לחישות, לא הלך כלום אז נתתי את הטלפון.
יום למחרת התעוררה ב3 וחצי, ולא חזרה לישון, אותו הדבר בול רק שעתיים קודם. פה כבר שמתי גבול, לא הסכמתי טלפון, אמרתי לה שתחזור לישון (מצטרפת אלינו באמצע הלילה). היא כמובן "לא הייתה עייפה" והתחילה לבכות...
לידינו ישן תינוק קטן, והבכי שלה מעיר אותו. הייתי כל כך גמורה ומרוב חשש שיתעורר נכנעתי ונתתי טלפון. אבל כן זרקתי אמירה שמחר נחשוב מה עושים הלאה, כי זה לא יכול לקרות יותר.
בבוקר כשאני מאופסת ויכולה לחשוב בהיגיון חשבתי מה עושים? היא בת 4 ולא יודעת מה השעה, וגם אין לה תפיסת זמן עדיין. אז להגיד חושך בחוץ, עדיין לילה לא אומר לה כלום. גם ב6 בבוקר (שעה סבירה יחסית) עדיין יש חושך בחוץ. אז עלה לי רעיון לקנות לה שעון דיגיטלי (מספרים היא יודעת) עם כפתור שאפשר להדליק אור (כשיש חושך) ולהגדיר ביחד מאיזו שעה היא יכולה לבקש טלפון.
למחרת בבוקר קניתי שעון, זה שבתמונה, ההתלהבות הייתה גדולה, בדקנו באיזה שעות אפשר ובאיזה שעות אי אפשר (1,2,3,4,5-אי אפשר) (6,7,8,9,10-אפשר).
מאז כשהיא קמה היא תמיד עם השעון איתה ומכריזה מה השעה ואומרת אם אפשר טלפון או אי אפשר.

כשאני חושבת על המקרה הזה מנקודת מבט מקצועית אני חושבת על כמה אספקטים:
1. כהורה לבחור מלחמות- בחרתי לא להילחם באמצע הלילה על הגבול שהחלטתי להציב, אלא להתמודד עם זה באור יום כשאין עייפות שמטשטשת את ההיגיון.
מותר לנו כהורים לחזור בנו לפעמים כשממש צריך וההיגיון אומר שעלינו על עץ שאנחנו לא יכולים לרדת ממנו. אבל חשוב להתייחס ולטפל בזה אחר כך ולא לחכות עד לפעם הבאה.
2. ‏פיתרון בעיות- נוצרה בעיה והיה צריך לחשוב על דרך לפתור אותה בדרך חיובית שתייצר מוטיבציה לשיתוף פעולה.
כשיש קושי שחוזר על עצמו והפיתרון שמשתמשים בו לא עובד, כדאי לעצור ולחשוב על פיתרון חדש, מזווית אחרת. אפשר להתייעץ עם חברות, עם קולגות, משפחה-לא תמיד הפיתרון נמצא אצלנו.
3. ‏הזדמנות ללמידה חדשה- לקרוא שעון.
במקרה הספציפי הזה התחלנו ללמוד שעון, משהו חדש שלא ידעה קודם. מהלימונים עשינו לימונדה.

#הורות #אתגריהורות #ניתוחהתנהגות #ניתוחהתנהגותבבית #הוריםוילדים #הורותבכיף #ניתוחהתנהגותבחייהיומיום

19/02/2023

"ישן כמו תינוק"😂😂😂

אני חושבת שאחד הדברים המאתגרים בהורות זה נושא השינה. בראש ובראשונה חוסר שינה, וזה לא משנה ילד ראשון, שני, שלישי או שביעי, כל ילד מביא איתו חוסר שינה.
גם חוסר העיקביות של השינה, יום אחד יכול לישון שעתיים בעגלה ורגע אחר לא מוכן לישון יותר מ5 דקות בעגלה ורוצה רק ידיים.
לילה אחד תופס שינה רצופה של 5 שעות, או אפילו ישן לילה שלם (זה רק באגדות, אני לא מכירה מקרה אמיתי כזה), ולילה אחר קם כל שעה, ואפילו מבלה שעתיים של ערות מ3:00-5:00, מחייך ומלא אנרגיות כשאת גמורה מעייפות.
אני לא יועצת שינה, אני חוטאת בכל מה שקשור לשינה, עושה את כל ה"טעויות" האפשריות🙈.

אבל כמטפלת cbt, אני יכולה לסייע במציאת דרכי חשיבה חדשות כדי להפחית משברים סביב שינה (אגיד בסוגריים, משברים והתפרקות זה חלק מהורות, מותר להתפרק, אבל התפרקות תדירה בכל פעם שמשהו לא הולך כמו שציפיתי, זאת חוויה הורית קשה, ואני יודעת שאפשר גם אחרת).

קודם כל וזה הדבר הכי חשוב:
🧡להכיר בזה ששינה של תינוקות היא לא יציבה ולכן לא לבנות עליה.
💛להשתדל לא לתכנן על זמן שינה כדי להספיק לעשות דברים, כי היא לא תמיד תבוא, ואז האכזבה והתסכול גדולים.
💚יותר מזה, לפעמים היא דווקא לא תבוא, כי בונים עליה, לא כי מרפי עובד, אלא כי אנחנו לחוצות שיירדמו, וכשאנחנו לחוצות אנחנו משדרות את זה בגוף שלנו והם מתקשים להירדם.
💙כשיש רגע של תסכול-לנשום רגע, לחזור למחשבה ששינה של תינוק היא לא יציבה, ועכשיו צריך להתמודד, ולחפש איך יהיה הכי נעים בזמן הזה שערים ביחד.
💜חשוב לנסות להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו כדי להספיק לעשות מה שצריך-
🔹למשל להכין דברים מראש כדי שלא נבזבז זמן על הכנות למשל: כריך מראש, כדי שיהיה מה לאכול, בגדים כדי שאפשר יהיה להתלבש איך שקמים ולצאת לסיבוב.
🔹לנסות להניח את התינוק בזמן ערות ולעשות דברים תוך כדי: טרמפולינה, אוניברסיטה, עגלה. אם הוא רגוע, זה הזמן לעשות דברים.
🔹לעשות רק מה שקריטי, ולשחרר את מה שפחות...לדעת גם לנוח.

❤️דבר אחרון, המלצה שלי, לשים 💖 שאת לא בניסיון הרדמה אינסופי. לנסות להרדים 5-10 דקות, לא הולך, לעצור, לעשות משהו אחר (זמן באוניברסיטה, זמן פרצופים, מנוחה על הכתף, טרמפולינה....ולחזור לנסות אחרי פרק זמן ששניכם נינוחים ומוכנים לנסות שוב.

קרדיט לצילום התמונה kin li
https://unsplash.com/photos/N1wX5BJkzlU?utm_source=unsplash&utm_medium=referral&utm_content=creditShareLink

#הורות #אתגריהורות #שינהתינוק #ייעוץשינה

13/02/2023

🌸הכנת הילדים שלנו לקראת לידה אח/ות🌸

לקראת הלידה אנחנו מכינות את עצמנו הרבה. אנחנו עסוקות בקינון: מכבסות, מסדרות, קונות, יוצרות מרחב שמוכן לתינוק המתוק שמגיע. לפעמים גם הולכות לקורס הכנה ללידה, לעשות סיור בבית חולים, קוראות ספרים על לידה וגידול תינוקות.
גם הילדים שלנו שעתידים לזכות בטייטל אח/ות גדולים, צריכים הכנה לקראת השינוי הגדול.
אפשר לעשות את ההכנה בכל מיני דרכים:
1. ‏לעשות שיחות מזדמנות על מה השינויים שעתידים לקרות.
2. ‏לשנות דברים בבית שקשורים ללידת התינוק ולשתף את הילדים בשינויים (למשל בניית העריסה, סידור ואירגון שידת ההחתלה).
3. ‏להרגיל לשינויים שיכולים לקרות בחיי הילד בעקבות לידת התינוק (למשל, אם אמא מרדימה באופן קבוע, אז לתת למישהו אחר להרדים מידי פעם כדי שהשינויים לא יגיעו בבת אחת עם לידת התינוק).
4. ‏ניתן לקרוא ספרים על לידת אח/ות כמו: "לולו והתינוק הצווחן", "בקרוב תהיה לי אחות" ועוד...

אפשר גם להזמין ספר בהתאמה אישית- ספר שמתאר את השינוי האישי אצלכם במשפחה💜
בקישור ניתן לעבור לפוסט שמסביר על הספר בהתאמה אישית.

https://www.instagram.com/p/CjH1WF4Nk55/?igshid=YmMyMTA2M2Y=

הכנה היא חשובה בחיי הילדים בשיגרה, ואף משמעותית יותר כשמדובר בשינוי כל כך גדול.
היא יכולה להקל על האתגרים הצפויים ולתת תמונה לאיך החיים החדשים הולכים להיראות.

28/09/2022

סיפור חברתי-הכנה ללידה לבת שלי🤰🏽📖
טעימה קטנה מסיפור אישי שכתבתי לבת שלי כהכנה ללידה.

מהו סיפור חברתי:
💠הסיפור החברתי הוא כלי טיפולי קוגניטיבי-רגשי-התנהגותי.
💠בעזרת הסיפור מסייעים לילד/ה לעבד חוויה או שינוי.
💠הסיפור נכתב באופן אישי לילד/ה, מתאר את החוויה/שינוי, את התחושות שעשויות להתעורר, פתרון הבעיה או כלים שיסייעו להתגבר על התחושות .
💠ספרון קצר שכולל תמונות אישיות וגם סימבוליות.

💠מתי הסיפור החברתי מתאים?
הוא מתאים לשינוי שקרב ובא, לחוויה קשה, לתהליך שהולך לקרות: לידת אח/ות🤰, הכנה לגמילה🚽, הכנה לנסיעה של הורים✈️, הכנה למעבר דירה🏠, התייחסות להתנהגות לא מותאמת, מוות של בעל חיים ועוד...

#סיפורחברתי #מנתחתהתנהגות #הכנהללידה #כליטיפולי #קוגניטיביהתנהגותי #רגשי

11/07/2022

"הסיפור שלי" 📖 הוא פרוייקט חדש של סיפורים חברתיים.
מהו סיפור חברתי:
💠הסיפור החברתי הוא כלי טיפולי קוגניטיבי-רגשי. 💠בעזרת הסיפור מסייעים לילד/ה לעבד חוויה או שינוי.
💠הסיפור נכתב באופן אישי לילד/ה, מתאר את החוויה/שינוי, את התחושות שעשויות להתעורר, פתרון הבעיה או כלים שיסייעו להתגבר על התחושות .
💠ספרון קצר שאני בונה יחד איתכם ההורים עבור הילד/ה שלך. כולל תמונות אישיות וגם סימבוליות.

💠מתי הסיפור החברתי מתאים?
הוא מתאים לשינוי שקרב ובא, לחוויה קשה, לתהליך שהולך לקרות: לידת אח/ות🤰, הכנה לגמילה🚽, הכנה לנסיעה של הורים✈️, הכנה למעבר דירה🏠, התייחסות להתנהגות לא מותאמת, מוות של בעל חיים ועוד...

מוזמנים/ות לפנות אליי בפרטי, ליצירת סיפור חברתי לילד/ה שלכן ❤️🧡💛💚💙💜
אשמח לשיתופים של הפוסט 😊
בתמונות דוגמה לסיפור שכתבתי עבור הבת שלי.

01/02/2022

דיכאון חורף🌧️☔🌩️

אמיתי לגמרי!
איך שמגיע החורף, מחשיך מוקדם, קר, גשום, ופשוט מדכדך...
זה דכדוך שמגיע פעם בשנה, לא בולט במיוחד, כי החיים ממשיכים, אבל קצת מאטים, ויש קצת פחות חשק.
רק בלימודי cbt כשדיברנו על הפרעת הדיכאון, וסיפרו לנו על דיכאון חורף, גיליתי שהדיכאון הזה הוא אמיתי, ופתאום נפל לי האסימון שאני לא סתם מבאסת שלא יוצאת, ופחות חייכנית פעם בשנה, אלא, סובלת מדכאון חורף. ברגע שהבנתי את זה, שוחררתי ושיחררתי, ונהיה לי הרבה יותר קל לקבל את החורף, ואפילו (אעז לומר) להנות בחלקים שקשורים לחורף, הרומנטיקה של הגשם🥰, הקור שבגללו צריך לקנות מעיל יפה, ולהתעטף בצעיף מגניב🧣🧥, והערכה מחודשת של השמש והחום שממלאים אותי.

היום יצאה השמש לחצי שעה אחהצ☀️, אחרי כמה ימים של אפלוליות, קור וגשם....והתמלאתי אושר ונחת. כל מה שהעסיק אותי, ועיצבן אותי היום, נעלם כלא היה....כמה כוח יש לשמש....

אז אם גם את סובלת מדיכאון חורף, תדעי שאת לא לבד, תזכרי שזה זמני, ומזל שבישראל גם בחורף יש שמש שיוצאת ומחייכת אלינו לא מעט...

08/01/2022

לחכות שבוע….

****טריגר הפלה

וואו...לאחרונה הצלחתי להרגיש מה זה אומר להיות חסרת אונים...תחושה לא טובה. אני רוצה לתאר אותה, אבל, זה פשוט מסתכם בלהרגיש-חוסר אונים.

עשיתי בדיקה ביתית, ו-ישששששש עוד פס, חלש, אבל עוד פס (אחרי חודשים רבים של פס אחד). אז עשיתי עוד בדיקה אחרי יומיים, והפס התחזק. טוב יאללה, בשביל הקטע, עשיתי עוד בדיקה, ושוב, עוד פס, חזק יותר.
לא יודעת למה, החלטתי גם לעשות בדיקת דם (פעם קודמת לא עשיתי, וגם לא עשיתי כמה בדיקות, רק אחת).
קבעתי תור לרופאת נשים, לבדיקת אולטרסאונד ראשונה. הגיע היום, בן הזוג שלי ואני השארנו את הבת שלנו אצל סבא וסבתא, והלכנו. היה יום גשום...הגענו לבדיקה, ואמרתי לרופאה שאם הכל בסדר (אם, למה אמרתי אם), אז אשמח לתמונה מהאולטרסאונד.
היא בודקת, ובודקת, ולא אין חיוך והצבעה על המסך….היא אומרת שהיא רואה שק היריון, שק חלמון (למבינות) ואין עובר. שבוע 7, אמור להיות עובר, ואין עובר….
היא מבקשת שנבוא בעוד שבוע לעוד בדיקה, ונחליט….
הניסוח הזה היה מוזר, אם יש עובר, אז אין מה להחליט, צריך להחליט רק אם אין עובר...אז הניסוח אומר לי (פרשנות שלי כמובן), שזה לא הולך למקום טוב.
איך שאני יוצאת, קבעתי תור לשבוע שאחרי.
וכמובן, המחשבות מתחילות לרוץ….וואו המחשבות האלה מתישות, מפחידות מעייפות, מלחיצות.
ויש לי שבוע לחכות, חייבת לחכות שבוע, ואין לי מה לעשות כדי לשנות את המציאות.
מצד אחד, מנסה להיות אופטימית, כי זה מה שאמורים לעשות, לא לוותר, להאמין שיהיה טוב.
מצד שני, מפחדת להיות אופטימית, ולהתאכזב בטירוף!!

די מהר החלטתי, שאם רק אהיה במחשבות כל הזמן, השבוע הזה יהיה נוראי, ואולי אצא משוגעת ממנו.
אז החלטתי, כן החלטתי, שאין לי שליטה על מה שיקרה, ואני צריכה להחזיק חלקים אופטימיים, וגם לדמיין את הגרוע מכל, כדי שאהיה מוכנה מנטלית. וגם, וזה הכי חשוב, לתת ביטוי לחרדה, שלא תיגדל ותשתלט עליי. לתת לפחד הכי גדול שלי להתקיים במחשבות, לעכל אותו, לעבד אותו, להרגיש אותו קורה, ואז, נשאר רק להיות עצובה, בלי חרדה, בלי פחד, בלי חוסר אונים.

קראתי פוסטים אופטימיים, על בנות שרק בשבוע 8 ו9 גילו דופק, וקראתי גם פוסט על מישהי שמספרת את הסיפור שקרה לי, אבל בסוף עברה הפלה טבעית.
שיתפתי את בן הזוג שלי בתחושות שלי. הרשיתי לעצמי ללכת לישון מוקדם, וקצת לשקוע לעייפות.

אני לגמרי בהיריון, עם קצת בטן, ומרגישה את כל התחושות, ואפילו הצטרפו קצת בחילות...הכל מרגיש כל כך אמיתי, ומצד שני, יש פחד שזה סתם, שזה ריק, רק בכאילו היריון.
הייתי במודעות מוחלטת לתהליך שאני עוברת, סלחנית כלפי עצמי כשאני שלילית, ועייפה ועצובה, וגם מאפשרת לעצמי להאמין שיהיה טוב.
אלה תהליכים שלמדתי כמטפלת cbt לעשות עם עצמי, להשתמש בכלים שאני מלמדת את המטופלות שלי יום-יום להשתמש בהם.

כתבתי את הפוסט הזה לפני הבדיקת אולטרסאונד הסופית, וכתבתי סוף אחר, זה הסוף שכתבתי בהתחלה:

לסיפור יש אופטימיות- עם טוויסט- הגעתי ליום הבדיקה, הרופאה לא הגיעה 🤦🏽‍♀️ (מה הסיכוי שזה יקרה?!). הלכתי למוקד נשים כדי לסיים עם זה, וגם שם, הרופא לא הצליח עם המכישור לראות מספיק טוב. אז נאלצתי לחכות עוד יומיים כדי לעשות אולטרסאונד עם מיכשור טוב יותר, ואז...גילו עובר-הלם!!! שמחה מהולה בבלבול (הייתי בטוחה שזה נגמר)...
מחכה לי עוד בדיקה בעוד שבוע הפעם כדי לראות דופק...ואני מחזיקה אצבעות!!!

10 ימים אחרי, זה הסוף האמיתי:

עכשיו אני אחרי הבדיקה הזאת, ולצערי ההיריון לא התפתח, ואני נאלצת לעבור הפסקת היריון.
מסתבר שזה שכיח.
אני עצובה, וחוששת מההמשך. ממשיכה להשתמש בכלים שעוזרים לי לעבור את הקושי (חשוב לי להדגיש שאלה כלים שעוזרים לי-להרגיש קצת שליטה בתוך ים של חוסר וודאות, לכל אחת עוזר משהו אחר) לקבל כמה שיותר מידע, לקרוא על ההליך הרפואי, לקרוא סיפורים של נשים שחוו, לדבר עם חברות שעברו את אותו הדבר.
ולחכות להיריון הבא שיגיע! ❤️

נ.ב
שמעתי כל כך הרבה סיפורים- פתאום נחשפתי לעולם חדש של הפלות, כמעט כל אחת שאני מכירה עברה את זה... הרגשתי עטופה בתוך העצב...לא הייתי לבד, היה עם מי לדבר להתייעץ, היה מי שיזדהה איתי...
החלטתי לחשוף ולשתף, כי אין במה להתבייש, ואני הרגשתי שלדבר ולשתף עזר לי!
אם יש מישהי שרוצה לשתף, צריכה אוזן קשבת, אני כאן!
יש גם קבוצת פייסבוק בנושא, שאפשר לשתף ולקרוא.
את לא לבד!

17/07/2021

מהי חרדה חברתית?

במקום העבודה שלי, קולגה וחברה טובה עוזבת ועוברת למקום עבודה חדש. באחת מהפסקות האוכל שלנו, היא התבדחה ואמרה שהיא בטח תאכל שם לבד בהפסקת האוכל, ואולי נעשה זום בהפסקת האוכל כדי שתוכל לאכול איתנו ולא תהיה לבד.
זאת הייתה בדיחה, אבל בכל צחוק יש טיפה אמת, וכנראה שיש בבדיחה שמץ של חשש, חרדה מהמעבר גם ברמה החברתית.
נהגנו בימים שאנחנו עובדות ביחד לאכול ארוחת בוקר משותפת, לפטפט, לצחוק, לפרוק קצת...בקיצור להתחבר!
פתאום עלה לה פחד שהיא לא תתחבר, שהיא תהיה לבד.

אנחנו יצורים חברתיים, ואין דבר יותר מפחיד מלהיות לבד. במיוחד כשאחרים ביחד.

כשעולה לה המחשבה בצורת שאלה, האם יהיה לה עם מי לאכול?
כבר במחשבה היא עונה לעצמה על ידי המחשבה הלא נשלטת, שכנראה שלא.

אז... לאותה חברה אין חרדה חברתית, אלא חשש הגיוני שעולה בעקבות המעבר, הפרידה מאיתנו החברות שלה והיכרויות חדשות. היא מצליחה להתבדח על זה, לא להיות עסוקה בזה בלי הפסקה.
אבל, כשיש חרדה חברתית, המחשבות האלה לא מפסיקות, ומעבר לעבודה חדשה יכול להיות מאוד מאיים. לעיתים יש אפילו הימנעות משינויים כאלה, כדי לא להתמודד.
זה לא חייב להיות ככה, לא חייבים להרגיש את החרדה הזאת, לא חייבים להימנע משינויים.

אם את מרגישה שיש לך קשיים ביצירת קשרים, פחד מסיטואציות חברתיות, את מוזמנת לפנות אליי וביחד נעשה תהליך לשינוי.

07/07/2021

מאז ומתמיד טיפול היה בקליניקה, פנים מול פנים...
ואז באה הקורונה וטרפה את כל הקלפים, הציגה לנו אופציה חדשה...טיפול בזום.
המחשבה הראשונה שעלתה לי מטיפול בזום היא ששני הביטויים האלה, טיפול ו-זום, לא יכולים להתקיים ביחד, כי... איפה האינטימיות, יצירת הקשר, לראות שפת גוף, הבעות פנים, הפרטיות....אין סיכוי שזה יכול להתקיים דרך מסך.

קראתי קצת מאמרים בנושא, שאלתי קולגות וכמובן התנסיתי בזה בעצמי, והבנתי שכמו בכל דבר בחיים, לכל דרך יש יתרונות וחסרונות. כן, מי היה מאמין, יש יתרונות לטיפול בזום, השאלה האם אלה יתרונות עבורך.
אז איך תדעי האם טיפול בזום נכון עבורך? האם זאת אופציה בכלל עבורך?
אז השוואתי כמה קריטריונים שיעזרו לך להחליט:

🔹קשר טיפולי- אחד הקריטריונים הכי חשובים בטיפול. בלי קשר טיפולי, אין טעם לטיפול. חשוב שיהיה חיבור בין המטפלת למטופלת. הרעיון של שיחה דרך המצלמה, יכול לגרום לנו לחשוב שזה יפחית אינטימיות ויצירת קשר. אבל, מהניסיון שלי, אפשר ליצור קשר טיפולי איכותי גם דרך הזום. המצלמה היא לא מכשול בדרך ליצירת כימיה וחיבור. בטיפולים שאני עושה דרך הזום, אני מצליחה להרגיש את המטופלות, לחוות אמפתיה, להעביר הומור ולבנות קשר בדיוק כמו בקליניקה.

🔸פרטיות- תנאי חשוב לקיום טיפול הוא לדאוג לפרטיות בזמן הטיפול, כדי שאפשר יהיה לדבר בחופשיות על כל נושא שתרצי. אם יש לך חדר פרטי בבית או זמן שהבית ריק מאנשים והפרטיות מובטחת, אז הפרטיות מתקיימת ואין הבדל בין טיפול בזום לטיפול בקליניקה.

🔹 מגוון- הזום פותח אופציה למטפלים נוספים וסוגי טיפול שונים, כי אין הגבלה גיאוגרפית. בקליניקה לרוב תהיי תלויה במטפלים שנמצאים בסביבתך, כי בתהליך שמתקיים לפחות אחת לשבוע באופן קבוע, ככל הנראה תרצי שיהיה לך קל להגיע.

🔸 מחויבות לטיפול- מצאתי שאין הבדל בין זום לקליניקה. המחויבות תלויה בך המטופלת, בקשר שנוצר בינך לבין המטפלת, וברצון שלך להיות מחויבת לתהליך-להגיע לקליניקה או לפתוח מצלמה.

🔹עלות הטיפול- לעיתים מטפלים יוזילו את מחיר הטיפול כאשר הוא בזום.

🔸 רשמיות הטיפול- פה זה כבר עניין של טעם. בטיפול בזום את בסביבה הטבעית שלך, יכולה לשבת עם הכוס קפה על הספה שאת אוהבת, עם הבגדים שנוחים לך. לעומת זאת בקליניקה יש סביבה קבועה, צריך להתלבש ולהתכונן לכבוד הטיפול, את לא צריכה לארגן מקום נוח, המקום כבר מוכן עבורך.
יצא לי כבר שמטופלות ישבו על המיטה עם לבוש של פיג'מה. זה מעורר תחושה שאולי זה פחות רשמי. בכל סיטואציה אני בחנתי עם עצמי, האם זה מפריע לטיפול, האם המטופלת מזלזלת בטיפול או שפשוט יותר נוח לה, ולהיפך, זה מסייע לטיפול.
חשוב לעשות תיאום ציפיות סביב הנושא הזה, ולא להשאיר אותו לא מדובר. להגדיר ביחד מה מתאים לטיפול ומה לא.

בסופו של דבר, כשאני מסתכלת על ההתנסות שלי כמטפלת בשתי הדרכים, ובכנות חייבת להגיד שאני לא חווה הבדל באיכות הטיפול. קשר טיפולי כן יכול להיווצר, ולמעשה טיפול בזום היא אפשרות טובה. זה מסתכם בסופו של דבר בהעדפה שלך המטופלת.

אני מזמינה אתכן לדיון ולחשיבה משותפת על הנושא. אתן יכולות לשתף במחשבות וחוויות אישיות.

11/03/2021

זה סיפור אישי שלי על הפעם הזאת שהצעתי חברות:

לפני שנכנסתי להיריון ראיתי שני מודלים של חופשת לידה:
חברה 1 שבקושי יצאה בחופשת לידה, נראתה קצת בודדה, ולא נראה שנהנתה.
חברה 2 שלא רצתה שהחופשה תיגמר, רק יצאה ובילתה, ופגשה חברות, בקיצור נהנתה מהחיים.

העצה של חברה 2 זה למצוא חברות לבלות איתן את חופשת הלידה ולהנות מכל רגע.

(אציין שלשתיהן זאת הייתה לידה ראשונה ולא היו אתגרים מיוחדים כמו גזים או ריפלוקס)

נזיז את השעון קדימה כמה חודשים, ואני בהיריון, זוכרת את העצה של חברה 2 ושואלת את עצמי, איפה אני אאסוף עכשיו חברות הריוניות?
לא היו לי חברות בהיריון, הייתי צריכה לייצר כאלה.
אז התחלתי ללכת ליוגה היריון, שם יש אינסוף נשים בהיריון.
נרשמתי לקורס הכנה ללידה.
נכנסתי לקבוצות פייסבוק של היריון ולידה, אולי משם יצא משהו.

זה נשמע מצחיק, כאילו הלכתי לצוד חברות, וככה זה הרגיש, הייתי ממוקדת מטרה...
ובאמת יצרתי כמה חברויות מכל מיני מקומות, אבל מה שקרה ביוגה, היה קצת שונה...

אני בערך בשבוע 32, יושבת בחצי מעגל מול המורה עם עוד הריוניות, היא עושה סבב, סבב שבו כל אחת מספרת איך קוראים לה, באיזה שבוע היא, אם יש איזשהם אתגרים במהלך ההיריון, ובעיקר רגע של תשומת לב אישית שהיא כל כך כיפית בהיריון (תמיד המורה קראה בשם כינוי, זה נתן תחושה של ילדה שדואגים לה).
הגיע תורה של עדנה (שם בדוי) והיא משתפת שהיא בשבוע 40, וגם שיתפה מאיפה היא, ואני קולטת שהיא גרה בעיר שלי (מעולה!!! פוטנציאל לחברה).
בחוג הזה אין זמן הפסקה, ולרוב הולכים מיד הבייתה בסיום השיעור, אין ממש סמול טוק, גם לא ישבתי לידה. אני חושבת לעצמי, מתי אפנה אליה שירגיש טבעי, ולא מאולץ.
כל השיעור חושבת לעצמי, אולי אעבור מקום, אולי אם תצא לפיפי אצא אחריה ונדבר בדרך, מגיע סוף השיעור ולא מצאתי רגע...היא בשבוע 40, היא לא תבוא יותר, זה עכשיו או לעולם לא...
"איזה מביך זה", "יואו מה היא תחשוב עליי", "להציע לה חברות, מה אני בכיתה ג'"-אלה המחשבות שרצו לי בראש....
תפסתי את עצמי ואמרתי "מקסימום זה יהיה מביך קצת, אבל הסיכוי למשהו טוב, הוא יותר גדול, זה עכשיו או לעולם לא"- דיבור עצמי קצת מוגזם כן?! אבל זה עזר!
ניגשתי אליה, אמרתי "היי, אני עמית, הבנתי שאתה גרה פה בהוד השרון, גם אני מהוד השרון, מאיפה בהוד השרון?" עדנה עונה לי תשובה, אני בהלם, רחוב מקביל אליי עם שדרה שמקשרת בין הרחובות...
(מושלם!! מדמיינת אותנו מטיילות עם העגלות ביחד)

ואז פשוט שאלתי אותה "רוצה שנהיה חברות בחופשת לידה?"
היא אמרה "כן" והחלפנו טלפונים.
הציפה אותי מבוכה עם שילוב של גאווה עצמית, שעשיתי את זה והתגברתי על כל החששות והמעצורים שהיו לי בראש.

דרך אגב אנחנו חברות עד היום, שנתיים וקצת אחרי. אחרי בערך שנתיים של חברות, שכבר אין ממה להתבייש, שאלתי אותה מה חשבה על זה שפניתי אליה והצעתי לה חברות, שזה היה קריפי או ששמחה? והיא אמרה שממש שמחה, כי הייתה חדשה באיזור וחיפשה חברה גם☺️

אסכם שבזכות העצה של חברה 2, הייתה לי חופשת לידה נהדרת, הייתי מוקפת חברות חדשות שותפות למסע. נפגשנו, בילינו, שיתפנו. גם כשהייתי בבית לבד עם הפיצקית המהממת שלי, לא הייתי לבד, כי הייתי בקבוצת וואטספ עם עוד 3 אימהות טריות מהקורס הכנה ללידה, ורק חפרנו כל היום וכמובן גם בלילה!

המסר שלי: לא להתבייש, לא להקשיב למעצורים בראש, להעז, לנסות, הכי גרוע שיכול להיות זה שיהיה קצת מביך...בקטנה!

26/02/2021

היום נדבר על שינויים גדולים בחיים

שינוי יכול להיות דבר נפלא ומרגש
והוא יכול להיות גם מאוד מפחיד ומעורר חרדה
ולפעמים שניהם ביחד.
אפשר להתרגש ולפחד במקביל
לקראת היריון הראשון, בקניית בית בפעם הראשונה, בהתחלת עבודה חדשה ועוד ועוד....

כשהפחד והחרדה גוברים על ההתרגשות, תמצאי את עצמך דוחה ודוחה את ההחלטה לעשות את השינוי.
נשארים במה שמוכר וידוע.

איך מתחילים להתגבר על הפחד?

קודם כל מכירים בו, ומחבקים אותו, הפחד הזה שומר עליך! לא צריך להילחם בו או להדחיק אותו, כאילו הוא לא חלק מתהליך של קבלת החלטה משמעותית.

הדבר הבא שחשוב לעשות, זה לנסות להבין מה מפחיד אותך (זה החלק שעוסק במחשבה). זה יכול להיות גורם אחד משמעותי, וזה יכול להיות מספר גורמים שביחד יוצרים פחד גדול.
אם תצליחי לזקק את הרשימה של הפחדים, תוכלי להתייחס לכל אחד מהם ולענות לפחד, להגיד לעצמך "שזה בסדר לפחד, אבל אני אצליח להתמודד".

אתן דוגמה כדי להמחיש את התהליך
את מתכננת להיכנס להיריון, את משתוקקת לזה, הגעת לגיל שאת כבר מוכנה, אבל כל כך הרבה דברים מפחידים אותך:
*אני מפחדת מההיריון, איך יהיה לי ההיריון, אולי ארגיש לא טוב, אצליח להמשיך לעבוד?
*אני מפחדת מחוסר שינה, כולם מפחידים אותי שלא ישנים יותר כמו שצריך.
*אני מפחדת שהגוף שלי ישתנה ולא יחזור לעצמו.
*אני מפחדת מהפן הכלכלי, ‏ילד עולה הרבה כסף, נצליח לעמוד בזה?
*אני מפחדת שהזוגיות שלי תיפגע, כל כך טוב לנו עכשיו. אומרים שכשילד נכנס לתמונה הכל משתנה.

המון פחדים! ביחד הכל מציף, ובאמת קשה ומאתגר להתמודד עם הכל...קשה, אבל אפשרי.
נתחיל לענות לכל פחד בנפרד, אין תשובה אחת נכונה, את צריכה למצוא את התשובה שעוזרת לך להפחית את הפחד.
וגם...
לא להכל יש מענה, יש שאלות שיישארו ללא מענה, כי בסופו של דבר, אי אפשר לחזות את העתיד וכמה קשה יהיה ואיך דברים ישתנו, אבל יש התחלה של הפנמה והשלמה, דרך ההכרה בפחדים האלה.

זה תהליך, הפחד לא נעלם ביום אחד, וגם לא צריך לנסות להעלים אותו לגמרי, כי כמו שאמרתי בהתחלה, הפחד הזה גם שומר עלייך!

אני מזמינה כל אחת שרוצה לעשות שינוי ומפחדת, לפנות אליי עם שאלות ותהיות לגבי השינויים והפחדים שמלווים אותם❤️

14/02/2021

20:00 בערב, מתעלפת לספה בסוף היום!!
איך היה היום שלך?
יום אחד מסיימת את היום ומרגישה לביאה, לא מבינה איך הספקת הכל, ועפה על עצמך! את עייפה אבל מלאה באנרגיה!
ויום אחר מסיימת בתחושה של אכזבה עצמית ורגשות אשם, לא הספקת כלום, לא עשית הרבה, סתם עוד יום, טוב שנגמר...אין אנרגיה לעשות כלום, אפילו שרק 20:00 בערב, ויש עוד ערב שלם. את בוחרת ללכת לישון.

בסהכ הגיוני, כל יום הוא אחר, לפעמים יש יותר מצב רוח ואנרגיות, לפעמים פחות....

אבל מה קורה אם רוב הימים מסתיימים בתחושות של אכזבה ורגשות אשם, ואין כל כך איזון?

יכול להיות שעוברת עלייך תקופה פחות טובה וזה יעבור בקרוב, או שאולי יש לך דיכאון סמוי (דכדוך).

מה זה דכאון סמוי?

זה לא הדיכאון ששומעים עליו, שהאדם לא מתפקד, שוכב במיטה כל היום, לא רוצה לאכול, לא רוצה להתקלח, לא הולך לעבודה...

דיכאון סמוי הוא יותר טריקי, זה מצב שבו האדם מתפקד ברמה סבירה, אבל פשוט לא מוצא עניין או הנאה בדברים שפעם כן מצא בהם, למשל, ספורט הופך למטלה קשה, כל יציאה מהבית לבילוי נראית מתישה, הזמן בעבודה עובר לאט, הכל נראה תפל וחסר פואנטה.
החשיבה והרגשות לרוב שליליים, ויש קושי לראות את החיובי בדברים. יש פחות אנרגיות לעשייה שהיא מעבר למה שנחוץ באופן בסיסי.
האמת, קל לפספס את זה, כי בסך הכל מתפקדים; הולכת לעבודה, מקפלת את הכביסה, לוקחת את הילדים לגן שעשועים, לפעמים נפגשת עם חברות, אז על פניו זה נראה שאין ממש בעיה.

יש מה לעשות, לא צריך לקבל את הדברים כמו שהם ו"להעביר" את החיים

שמי עמית רחבי-ריבלין אני מטפלת בגישת licbt ומנתחת התנהגות. אני מזמינה אתותך לקליניקה שלי לתהליך משותף לשינוי אמיתי בחיים. את לא צריכה לקבל את המצב כמו שהוא, מגיע לך להרגיש טוב, להרגיש הנאה והתרגשות מהחיים.

Address

Hod Hasharon

Website

facebook.com

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when עמית רחבי ריבלין- מנתחת התנהגות ומטפלת קוגניטיבית-התנהגותית licbt posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to עמית רחבי ריבלין- מנתחת התנהגות ומטפלת קוגניטיבית-התנהגותית licbt: