רעות כץ- רפלקסולוגית בכירה

24/05/2024

אז לפני חדש התחלנו להפיץ את המתנה שלנו לעולם מתחת לרדאר, ואנחנו סופר נרגשות מההיענות, מחצית מהמקומות נתפסו בתוך כמה ימים!

אם יש בך קריאה לחדש את האנרגיה, לקבל כלים וידע להמשך החיים (בהארד קופי, אתכם לכל החיים!), להתמלא בהשראה, לעבור תהליך עמוק, משמעותי, מרפא ויחד עם זאת סופר חוויתי ומפנק לאורך יום שלם אז מקומך איתנו!

תרגישו את זה בבטן ותשריינו את המקום שלכם בהקדם כי זו הולכת להיות חוויה משנת תודעה!!!

מחכות לכן בציפייה ובלב רחב Michal Adler Alon ואנוכי,
כנסו ללינק, כל כל כל הפרטים בפנים!
https://genesisretreat.co.il/

19/11/2023

מנכ"ל דפוס בארי, בן סוכמן, שלח לי את הדברים החשובים הבאים. הוא איבד את אימו תמר ב-7.10. רבים מחבריו ומעובדי הדפוס נרצחו ונחטפו. אבל בימים אלה - הם כבר חזרו להדפיס. נדמה לי שאת הטקסט הזה, לא רק חבריו ועובדיו של בן צריכים לקרוא:

"להיות חלוצים? הטקסטים של ברל כצנלסון וא.ד גורדון כבר לא ממש שגורים בפינו. הבחירות הכי מורכבות שלנו נעו על הציר שבין פיצה אצל צחי בפאב או סושימוטו בשדרות.

ופתאום, עוד בטרם ייבש הדם,
עוד לא סיימנו עם ההלוויות, המאבק לשחרור החטופים בקושי התחיל,
עוד לא התחלנו להתאבל,
לא על יקירינו, לא על הבית ולא על החיים הישנים,
ולפתע מוצאים עצמנו עמוק בתוך השיח – על ערכים, קהילה, ערבות הדדית, יישוב הארץ. על מגורים בגבול, על עזרה לחלש.

תכננו לקפוץ ללונדון – וקיבלנו מלחמה.
הפכנו סמל.
מי בכלל ביקש להיות סמל?
עם מי מתייעצים במאה ה-21 על חלוציות, על ציונות?
אין ברירה – אנחנו נכתוב את הסיפור בעצמנו
לא ביקשנו את זה.
אבל ההיסטוריה דפקה לנו בממ״ד, זרקה עלינו רימון, נתנה לנו סטירה מצלצלת וכדור בלב.

חשבנו שהמשימה של סבא וסבתא הושלמה, אבל מתברר שאנחנו רק באמצע הדרך.
זה הזמן שלנו להחליט מה אנחנו: ממשיכי דרכם של ותיקי בארי ומפריחי הארץ? האם שמנו יופיע בעוד 50 שנה בספרי ההיסטוריה של שדרת המייסדים השנייה?
זו אינה החלטה קלה.

לא ביקשנו, אבל הגורל הוליך אותנו לנקודה הזאת.
אנחנו בקיבוץ בארי לא מתכוונים לוותר על חלקת האדמה שהסבים והאבות שלנו העניקו לנו.
אנחנו מתכוונים לנסות ולהפוך את השבר הגדול לסיפור של תקומה.
אנחנו מסרבים לוותר על הסיכוי להקים יישוב שוחר שלום בנגב המערבי.

צוואתם של עשרות מחברינו צועקת לנו: צאו לעבוד!
אנחנו מתכוונים לעשות את שלנו, ועכשיו תור הממשלה והצבא לעשות את שלהם.
בלי הכרעה, בלי שינוי משמעותי ודרמטי, אנשי בארי לא יחזרו.
בלי שתחזור בארי, לא יחזרו שאר ישובי מערב הנגב.
ובלי הנגב, מה יישאר?

לא ביקשנו להיות חלק מההיסטוריה, אבל היא התעקשה ששמנו יהיה רשום בה.
יש לנו סבלנות. יש לנו אורך רוח ואורך נשימה. קחו את הזמן.
תושבי בארי מאחוריכם עד ליצירת מציאות חדשה.
ואם היא תתממש, אני מבטיח לכם שהחלוצים החדשים מקיבוץ בארי יהיו שם, להפריח את השממה מחדש".

(בתמונה: בן סוכמן יחד עם נשיא המדינה ורעייתו, מפעילים לראשונה שוב את מכונות הדפוס של בארי)

Benchuk Sochman דפוס בארי Beeri Print קיבוץ בארי יצחק הרצוג - Isaac Herzog

15/02/2023

התיעודים מהבית של משפחת פלאי ברחוב מינץ בירושלים הגיעו אליי תוך שניות לניו יורק. הסרטונים הקצרים האלה הם שיעורים, שמגיעים לעולם כולו. בקצב החדשות הסוער הפיגוע בשכונת רמות ביום שישי אולי נשכח, אבל השבעה על הילדים יעקב-ישראל ואשר-מנחם פלאי בעיצומה.

בסרטון אחד האמא, דבורה פלאי, יושבת מול בני נוער שמקבלים על עצמם קבלות טובות, לעילוי נשמת ילדיה. נער אחד אומר שיכבד את החברים שלו, השני אומר שישתדל לכבד יותר את הוריו, והשלישי - יניח תפילין.

בסרטון אחר היא מספרת איך היה לה ולילדים משפט קבוע בבית: "אל תאמר אוף, תאמר פרק קוף". פרק ק' בתהלים הוא "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", פרק של הודיה. הרבה יוזמות לאמירת מזמור ק' יצאו לדרך בזכות דבריה.

אמש הגיעה מרים פרץ לנחם, ואמרה: "את אף אחד מאיתנו לא שאלו אם הוא רוצה לחיות, ואת אף אחד מאיתנו לא שאלו מתי הוא יילך. זה בידי הקדוש ברוך הוא. אבל אני למדתי מדוד המלך. כשהבן שלו היה חולה, המלך ישב על הרצפה, לא אכל ולא שתה, התפלל וביקש. אבל כשאמרו לו 'הילד מת' - המילה הראשונה שמופיעה שם, זו המילה שצריכה ללוות אתכם: 'וַיָּקֹם'.

דוד המלך קם, מתלבש, אוכל. זה מה שאתם צריכים לעשות. לקום. הילדים הם כבר מלאכים בשמיים, מטפלים בהם שם, אבל לנו – הקדוש ברוך הוא נותן בכל יום כוחות. אני קברתי שני ילדים וגם בעל, אבל גם חיתנתי ילדים, ויש נכדים ויש שמחות. הקדוש ברוך הוא פותח שערים, ואנחנו לומדים עוד יותר להתחבר אליו ולהתקרב אליו, דווקא מהמשבר הכי גדול".

ואז האמא דבורה אמרה למרים: "את מחזקת אותי, אני רואה מולי מישהו של 'וַיָּקֹם'".

ומרים סיימה: "עוד מעט כל האנשים האלה הולכים, ואנחנו נשארים בבית. הולכים להיות ימים לא פשוטים. אבל – וַיָּקֹם.

הילדים האלה יצרו רוח של אחדות בעם ישראל. הלוואי שהיא תלווה אותנו לא רק כשקוברים מתים".

(בתמונה: מרים פרץ בבית משפחת פלאי, אמש)

16/02/2020

19/04/2019

16/04/2019

if you don't deal with your issues it will go down to your tissues

17/03/2019

מה שעזר לי לפתח שריר חדש במוח ושיפר לי את הראייה!

בראשית חיתוליי כאמא קראתי מחקר בספרו של ד"ר מרטין זילגמן ונגנבתי .
בקרב מאות סטודנטים שכתבו מכתבי תודה לעצמם מדי יום נמצאו מדדי אושר ורווחה גבוהים יותר בכל פרמטר, מקב' הביקורת שלא כתבה.

רציתי ליישם וניסיתי כל מיני שיטות.. אף אחת מהן לא החזיקה יותר מיומיים.
ואז, אחרי תקופה, שמתי לב למשהו מעניין.
בכל הנוגע לילדים שלי אני מצליחה לייצר שגרה לא רע בכלל.
החלטתי להצמיד את הכלי של הכרת תודה לעוגן קבוע וקיים בלו"ז- ארוחת צהריים!
הענקתי לזה את השם החגיגי "מסורת" וכל יום אנחנו עונים על 3 שאלות :
1.מה היה לי טוב היום?
2. מה היה לי רע היום?
3. ועל מה אני אומר תודה?

ומה יצא לי?
א'- שהיום הגדול כבר מכור ומאוד אוהב ל"נהל" בעצמו את טקס ההעצמה הזה.
ב'- ירדה לי משימה מהראש! גם אם אני רוצה לוותר לעצמי יש לי מנגנון תזכורת קבוע (שלא לומר נודניק שאי אפשר לכבות, אבל זה כבר סיפור אחר...).
ג'- תעודת הוקרה מהכלות שלי לעתיד על גידול וטיפוח זן חדש של גברים שאשכרה מדבר! מי יודע אולי אפילו כאלה שיזמו שיחה טובה על שחור קטן עם אמ'שלהם הזקנה.

***תיאום ציפיות לכל דור ה-y!
הגוף והנפש שלנו הם אחד.
ככל שתתרגלו יותר ולאורך זמן פוקוסינג על מה שיש תחלישו קשרים עצביים ישנים שרגילים לעצבב לכם אוטומטית קודם כל את מה שאין ... בקיצ'!

fake it until you make it!

15/03/2019

אתמול. 16:30. יוצאים מהגן.
2 דק' לנסיעה ו... בום!
זהו, תחושה שהגלגל התרופף לו וזעקות שבר מילדון מאחור סטייל "אמא, אנחנו עומדים למות!"
מחשבה 1- "פאק! פאק! פאק!"
ואז "אההה!! 😟 שיט, פאנצ'ר!"
אני חונה בצד ומתקשרת "שרוני, שומעת? אני תקועה..איפה את?"
חצי דקה היא אצלי, אוספת את שלושתינו ואנחנו נוסעים יחד לפארק בדיוק כמו שתכננו.
כמה מזל להיתקע בדיוק 50 מטר ממי שקבעת איתו.
כמה מזל שדולב לא הספיק לפגישה ולא עלה לירושלים היום.
אז היה לנו פארק ✔
אבא שחזר מוקדם ✔
הספיק להחליף גלגל✔
הספיק לרכוש חדש ✔
ואמא שהספיקה להרצאה בזמן ✔
זה רק אני או שהיקום עובד "in mysterious ways"?!

ולמה אני מספרת לכם את זה?

כי בסופו של דבר גם זו תמיד בחירה אם לבכות על גלגל שהתפוצץ בדרך ו600 ש"ח מינוס, או לשמוח על בוחן מציאות תקין תודעה בריאה (סופסוף! מסתבר שיש תוצאות לכל השנים של תירגול...) והיכולת להבחין בחברים אש (תודה Sharon Ofir!), בעל חמוד וטכני וגוש מתכת ענקי שמסתבר שלא הספיק לחרב לי את הפח 😉

14/03/2019

יש שתרופות הן הכרחיות ויש מי שלא יכולים לתפקד ללא תרופות, הכל נכון והכל בסדר!
רק דעו כי בכם הכוח לקחת את הפיקוד ולנהל את הבריאות שלכם, ולא לתלות את האחריות הבלעדית בידיים של רופא או תרופה.

בתמונה אמת אבל היא משקפת רק חלקיק ממסע של מישהו.
לכל אחד דרך עם שבילים ואתגרים משלו.
קחו בחירה להתחיל לצעוד ♥️

17/02/2019

היא מגיעה מאוחר בערב לרופא, גמורה.
"אני לא חושב שזה סינוסיטיס, רק נזלת תקועה" אומר הרופא המומחה.
"לסבל המטורף הזה יכולה לגרום נזלת??" ממנו אלי אתמול, קורסת למיטה ובקול חלש מספרת על כאבי ראש משתקים, קושי בהנעת הראש לצדדים, כאב כללי בגוף ובעיקר תחושת חולי.

היא ביקשה לשתף עוד נשים בתופעת לוואי הזו שחוזרת מאז הלידה האחרונה שלה לפני שנה.