04/05/2026
מישהו אוכל לידינו גמבה עסיסית. כל ביס מלמיליאן:) הוא לועס בתענוג גדול וגם מוצץ את המיץ. את כל הפצפוצים והמצמוצים, רחשי הלעיסה והבליעה אנחנו שומעים.
מה זה שומעים? שומעים רק את זה ולא מצליחים להתרכז בשום דבר אחר. זה מרגיז, מעצבן, דוחה, יש לנו צורך לקום ולהסתלק משם.
רק מה? ארוחת ערב משפחתית. והמישהו הזה הוא אח של בן הזוג שלי. הוא התחיל לאכול לפני כולם אז שומעים רק אותו אבל עוד רגע, כשאנחנו כבר על טורבו, הגוף שלנו דרוך כולו, כולם מתחילים לאכול.
מה שיכול להיות מפגש משפחתי משמח. יושבים סביב השולחן, ביחד, נהנים מהאוכל, מהעסיס הניגר מהירקות, מכל מה שמוגש, עבור מי שמקשיב לצלילי הלעיסה כמו שתארתי כאן - סובל ממיסופוניה.
מיזו = שנאה, פוניה = צלילים.
זו תופעה שהיום מוכרת. זו תופעה שרבים סובלים ממנה בשקט. ויש גם מי שלא בשקט.
יש מי שנראה לו טבעי לגמרי להעיר לבן הזוג שיפסיק כבר עם הקרוטונים שלו האלה שהוא מעצבן.
מעצבן הוא לא
מסכן קצת - כן כל היום מעירים לו והוא מתחיל להרגיש "בהמה".
זה הוגן?
הרי כולנו משמיעים צלילים מגוונים בזמן האכילה שלנו. נכון? גם מי שסובל מהרעשים.
זו תופעה כל-כך מעניינת. וכל כך משמח שעם פרחי הבאך אנחנו יכולים לעזור מאד, שכתבתי על זה פרק בספר החדש.
את הספרים אפשר להשיג אצלי. צילמתי דוגמית קטנה ממחשבה על הענין.
05084158♥
