07/02/2020
ספר מקסים לקידום שלל מטרות- של שפה ותקשורת.
כאן בן דואק מסביר יפה את תחום הTheory of Mind שבספר, היכולת להבין שלאחרים יש ידע/כוונות וכו׳ השונים משלנו.
**אזהרת ספוילר**
ניתוח פסיכולוגי של ספרי ילדים / בן דואק
"לקוף יש בעיה"
מאת: ג'וליה דונלדסון, איורים: אקסל שפלר
-מסך-
קוף יושב באמצע היער, ומכריז בקול עצוב "איבדתי את אמא". די מהר נחלץ לעזרתו פרפר נחמד, ומתחייב למצוא לו את אמא, תכף ומיד. מכאן, מתגלגלת לה קומדיית טעויות עם סוף טוב הנשענת על מרכיבי הומור קלאסיים, פערי מידע וחזרתיות אופיינית לספרי ילדים. עד כה נשמע סטנדרטי.
בתוך המעשייה מתחבא לו מושג פסיכולוגי בסיסי וחשוב עד מאוד להוויה האנושית החברתית. אבל רגע, קודם תקציר הפרקים הקודמים.
הפרפר מוביל את הקוף למפגש עם מגוון חיות, אף אחת מהן לא אימו, בהסתמך על תיאורים חלקיים. גדולה? פוגשים פילה. זנב מתפתל? בטח נחש! בעלת רגליים? עכבישה. גרה על עץ? תוכי. וכן הלאה, צפרדע, עטלף, וחזרה לפילה. מה מקור כל הבלאגן? כעת מגיע הטוויסט. לקוף היה מובן מאליו שהפרפר, שרוצה לעזור באמת ובתמים, מוביל אותו ליצורים דומים לו, הרי הוא מחפש את אימו. אך הפרפר אינו חולק הבנה זו, מפני שהנחת הבסיס שלו היא שצאצאים נראים אחרת מהורים, כמובן. הרי ילדיו הם זחלים, בהיותו ממשפחת החרקים. כעת נפתרת התעלומה, והקופיף מובל, אחר כבוד, ל... אביו, שכנראה היה זמין יותר, והוא לוקח אותו הביתה אל אמו, סוף סוף.
קריאת מחשבות, או איך אנחנו יודעים מה האחר חושב ומרגיש.
נשים בצד לרגע את ההורים, שככל הידוע אינם מחפשים את בנם האובד. הסיפור ממחיש בצורה מקסימה את המושג Theory of Mind (ToM), או בעברית תיאוריית התודעה/המיינד. זו יכולת שנוכחת בכל אינטראקציה אנושית, ובבסיסה היכולת הקוגניטיבית לייחס אמונות, כוונות, תשוקות, רגשות וידע, לעצמנו או לאחרים, וההבנה שכל אלה יכולות להיות שונות ביני לבין האחר. במילים פשוטות, זה היכולת שלי להבין את שקורה בתודעה שלי, וכן להבין שדברים דומים אך שונים מתחוללים בתודעה של האחר.
יכולת זו כל כך בסיסית, שהיא מתחילה להתפתח כבר כאשר התינוק בן 7-9 חודשים, כפי שזיהה ד״ר סימון ברון-כהן, בן דוד של סשה (הלא הוא בוראט)". זוהי אחת היכולות שלרוב ילדים המאובחנים על הקשת האוטיסטית מתקשים בגיבושה, ובהיעדרה מתקשים בקיום תקשורת שוטפת וחלקה. ToM קשורה קשר הדוק לאמפתיה, המתוארת פעמים רבות כיכולת לשים את עצמי בנעליו של אחר. אך בעוד אמפתיה עוסקת לרוב בנקודת המבט הרגשית, ToM מתמקדת בהיבט הקוגניטיבי. אנו משתמשים בשתיהן על מנת לתפוס את הזולת כסובייקט, בעל חוויה והוויה אנושית דומה אך נפרדת משלנו.
אם נחזור לקופיף שלנו, גם אצלו וגם אצל הפרפר ישנה טעות ב-ToM. הקופיף, מצידו משוכנע שזה ברור מאליו שאימו דומה לו, בשינויים מתבקשים (גודל גוף, ראש פחות עגול, עיניים בפרופורציה קטנות יותר לעומת הראש). לכן הוא אינו מצהיר על כך כלל. הפרפר, מצידו, לא דמיין את האפשרות הזו, שכן הדבר אינו קיים בחוויית החיים מרובת הילדים שלו. מרגע שהבינו השניים זה את תפיסתו של זה, נפתרה הבעיה ברגע. אך אם היו מבינים זאת מהרגע הראשון, הרי לא היה לנו ספר, נכון?
הכותב הינו בוגר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ומתמחה בפסיכולוגיה חינוכית
https://www.benduek.com
