OSHA - עינת גור

OSHA - עינת גור עוזרת לארגונים ולא.נשים לצמוח- ליווי מנהלים, פיתוח קריירה ובניית תשתית לwork well-being, גיוון והכללה

עבודה על חיבורים.קצת לפני יום השנה של ה-7 לאוקטובר, לקחתי חלק ביום קהילה של קיבוץ נחל עוז, קהילה שהאנשים המקסימים שלה עד...
16/10/2024

עבודה על חיבורים.

קצת לפני יום השנה של ה-7 לאוקטובר, לקחתי חלק ביום קהילה של קיבוץ נחל עוז, קהילה שהאנשים המקסימים שלה עדיין מפוזרים במקומות שונים בארץ.

הם רצו רגע להתחבר מחדש לעצמם והפיקו אחר הצהריים קהילתי ב מקום מרפא עמק חפר Healing Place, שם הם התכנסו מכל קצוות הארץ להיות ביחד שוב ולזכור.

ממני ביקשו - ליצור מנדלה משותפת.
המחשבה היתה שלכל אחד יש את החלק שלו במנדלה הזו - אבל הבקשה שלהם היתה להתחבר - מבוגרים, הורים, ילדים, ליצור יחד.
החלטנו על מנדלה, שכמו שמיכת טלאים, מחברת יחד חלקים. הבחירה בבד אפשרה לעבוד עם חומר שהוא רך ועוטף וגם - משהו שיוכלו לקפל, להעביר ולקחת איתם לדרך.

התכנסנו לשעה קלה של יצירה וחיבורים.
כל אחד יצר חלק שחיבר אותו למשהו - לתלמים שבשדות הקיבוץ, לתחושת הלב והגעגוע. ביצירה חופשית, אינטואיטיבית.

הם רצו להמשיך ביצירה, רצו עוד מהביחד.. אבל הזמן הסתיים.

המנדלה הזו עברה לסטודיו במשמר העמק, להמשך עבודה של חלק מהקהילה שם. אחר כך יוכלו להמשיך אותה, איפה שלא יהיו. בסוף - מתוכנן שתחזור לקיבוץ וימצא לה מקום שיחזיק את הזכרונות מהתקופה.

תודה ל Raanan Arizon
ולכל הצוות המקסים ב מקום מרפא עמק חפר Healing Place שמפיקים אירועים מרגשים כאלה
ל @עיניה שוב Ruthi Gal על הבדים והעצות של המקצועניות
ול Bar-Ilan Amit על ההנחייה הכיפית יחד

"אנחנו עם של גיבורי על" - זה כנראה השיר שהכי צימרר אותי השנה, השנה שחיזקה את הישראליות שלנו יותר מכל. כמו בשיר, אני יודע...
13/10/2024

"אנחנו עם של גיבורי על" -
זה כנראה השיר שהכי צימרר אותי השנה, השנה שחיזקה את הישראליות שלנו יותר מכל. כמו בשיר, אני יודעת ש"כולם יעזבו את הכל בשנייה אם יקרא להם הדגל." גם כולן, כמובן.

השנה הזו העמידה אותנו מול אינספור אתגרים. כל אחד מאיתנו נאלץ ללבוש כל כך הרבה כובעים – פתאום היינו אמהות ואבות לחיילים או מתנדבות עבור נפגעים, היינו מילואימניקים.יות, או אחים של מישהו, או קרובות של מישהו, או שכנים – לעיתים קרובות מצאנו את עצמנו לוקחים תפקידים שלא תיארנו שניקח. היינו שם בשביל אחרים, ולפעמים גם היינו חייבים להתמודד עם הכאב והעומס בעצמנו.

השנה, אני מאחלת לנו שנהיה אלה שמחברים – בעבודה ובחיים האישיים. שנוביל מנהיגות מחברת : כזו שמחזקת חוסן, סקרנית כלפי השונה, נותנת מקום לפרספקטיבות שונות, מאתגרת את הקיים, ומובילה למטרה גדולה יותר ומשותפת. זה הזמן להיות יצירתיים, לצאת מהתבניות הקיימות ולהגדיר מחדש מטרה שקוראת לכולם לדגל.
זה הזמן להגדיר מחדש מטרות שמחזקות אותנו כחברה, כישראלים.

שנהיה גיבורי העל של עצמנו,
שמתוך היומיום עוזרים לחבר בין הקצוות ולבנות פה טוב.

שיחזרו כל מי שצריכים לחזור לביתם
ושתהיה פה שנה טובה

עינת

בימים האלה אני מרגישה עדיין כאילו אני חוזרת מה"מילואים" שלי בים המלח.. וגם בונה את השגרה החדשה. בתקופה הזו הביחד של כולם...
19/09/2024

בימים האלה אני מרגישה עדיין כאילו אני חוזרת מה"מילואים" שלי בים המלח.. וגם בונה את השגרה החדשה.

בתקופה הזו הביחד של כולם בסטודיו היה כל כך משמעותי. האמנות היתה גורם מרפא וחשובה לא פחות היתה הקבוצה, גם אם השתנתה מפעם לפעם. כללי העבודה בסטודיו היו ברורים ומכבדים ולכולם היה ברור שהמטרה היא פשוט .. ליצור. ככה באופן טבעי נוצר הביחד.

ביחד מול שותפות הגורל,

ביחד מול השונות

ביחד מול הכאב.

היו שם המון רגעים קטנים של חסד.

באותה תקופה בערך, בחצי של השבוע שבו לא הייתי בים המלח, היתה לי ול Tal Ostrovsky Scheinbach הזכות להוביל הכשרה מתקדמת ליועצים ארגוניים לקידום חוסן ארגוני.

יש הרבה דרכים לקדם חוסן, אבל אנחנו התמקדנו בחיבור הקצוות, חיזוק תחושת השייכות, מתן שוויון הזדמנויות וקידום הכללה (Inclusion).

איך חוסן והכללה קשורים אחד לשני?

גם בעבודה הם קשורים קשר הדוק ל"ביחד".

כשכללי ההתנהגות המשותפים ברורים ובבסיסם יש כבוד הדדי, מטרה משותפת ואפשרות ביטוי של קולות שונים - נוצר מבנה שא.נשים מרגישים שייכים אליו, כזה שיש בו מחוברות ועושר של דעות ופרספקטיבות. העושר והחיבור הם אלה שמחזיקים בסיס יציב בזמן משבר.

אפשר לדבר על הכללה של הרבה אוכלוסיות, אבל הנה רק כמה דוגמאות מהקורס למה אי אפשר בלעדיה:

* במערכת הבריאות מועסקים כיום כ- 44% ערבים

* אחוז המועסקים של גברים ח-ר-ד-י-ם בשוק העבודה הישראלי הוא 55.8% (למ"ס, יולי 2023. גם במשרות חלקיות, ובכל זאת)

*הפער בין הכנסת משק הבית באזור העשיר ביותר לאזור העני ביותר בארץ הוא 59% (המרכז שלנו הולך ומתרחק מהפריפריה, שלא לדבר על קשיי המפונים המתעצמים. רק לדוגמא, בדנמרק הפער הוא 12%)

* ב2023, 36% מהעובדים בהייטק חשבו שהמחאה המשפטית לגיטימית - במידה מועטה או בכלל לא (Startup Nation 2023. אבל תודו שנראה היה שרק למי שתומך בה מותר להשמיע את קולו).

ואפשר להוסיף עוד ועוד נתונים חשובים - על נשים בעולם העבודה, על מילואימניקים.ות, מפונים, א.נשים עם מוגבלויות, פצועי מלחמה...

כשמחברים את הקצוות ועושים מקום לכולם להיות ביחד - יוצרים מבנה איתן. זה לא אומר שצריך לפתוח את מקום העבודה לדיונים פוליטיים, או להחליט שלכל דעה יש מקום. אבל אפשר לייצר מבנה עם דבק פנימי חזק שמחזיק.

החכמה היא לא רק לגייס מישהו מפרופיל שונה - צריך גם לצאת מהקונספציות ולפגוש א.נשים עם זהויות שונות משלנו, לתת להם מקום בצוות, בהנהלה, בארגון. בסוף הרי פוגשים בני אדם.

אז -

"זו שעתם היפה של מעצבי הנורמה" -

בדיוק עכשיו.

לחזק שייכות, לחזק תחושת משמעות ולעבוד בזה שלכל הקבוצות יהיה מקום.
אם אתם.ן רוצים לעבוד בזה בארגון שלכם - אני כאן.

(קרדיט למשפט היפה הזה: מכון אקורד)

בתמונה: פרויקט פסיפס מהמם מפעם פעם, עודכשהילדים היו בסיום כיתה ו'. כל ילד עשה עלה אחד בעץ. לכל אחד היה מ-ק-ו-ם ועד היום הם יכולים לעבור שם ולהצביע על העלה שלהם.ן (ואלו ליאורי, יהלי ויעלי המתוקות בתמונה).

#הכללה



מכללת אורנים

ג׳וינט

מה עושים בקורס אחד –ניצב משנה במשטרה, משנה למנכ"ל בארגון חברתי גדול, מהנדסת סמיקונדקטור, מנהלת בכירה בחברת תקשורת, בכירה...
29/08/2024

מה עושים בקורס אחד –
ניצב משנה במשטרה, משנה למנכ"ל בארגון חברתי גדול, מהנדסת סמיקונדקטור, מנהלת בכירה בחברת תקשורת, בכירה במשאבי אנוש בחברת תעשייה ו-17 יועצים ארגוניים?

או:
מה עושים בקורס אחד הרבה נשים, כמה גברים, יהודיות וערביות, מוסלמיות, נוצריה, צ'רקסית ועולה חדשה-ישנה מרומניה?

לפני כחודש סיימנו אני ו Tal Ostrovsky Scheinbach את הובלת ההכשרה המתקדמת ליועצים ארגוניים מטעם מכללת אורנים וה ג׳וינט.

בזמנים הקשים האלה שעוברים על המדינה שלנו ועם המתיחויות ביננו לבין עצמנו, פתאום יכולנו לדבר. גם אם לא הכל - על החלק שאפשר. היתה לנו משימה משותפת: לעזור לארגונים לקדם חוסן דרך יצירת חיבורים, קידום תחושת שייכות, שוויון הזדמנויות ופיתוח אנושי. להניע פרודקטיביות דרך השקעה בבריאות הארגונית.

דיברנו על למה חשוב לגייס חרדים למשטרה ואיך עושים את זה,
על איך מתמודדים במשרד הבריאות מתחילת המלחמה עם הקונפליקט היהודי-ערבי,
על ההתמודדות בחברות שונות שהמלחמה הפגישה אותן עם קונפליקטים פנימיים וקונפליקטים מול הלקוחות,
דיברנו על מפונים, פריפריה, מילואימניקים, קטועי גפיים, מתמודדי נפש...
כל מי שהוא חלק מהחברה שלנו וייטב לכולנו שיהיה חלק משמעותי בעסקים שלנו, אם אנחנו רוצים שהמשק ישגשג.

אז - אם אתם אוהבים רק מרק דלעת - לכו תקנו מלא דלעת.

אבל אם אתם רוצים קצת יותר מזה - אולי דווקא השעה הקשה הזו היא השעה לייצר נורמות חדשות בארגונים, כאלה שמחזקות שייכות, שנותנות מקום גם למי מחזיק בדעה הרווחת (לא צריך לדבר על הכל בעבודה, אבל לכבד ולהיות רגישים לניואנסים- כן), גם למי שלא מקודם בדרך כלל לתפקידים בכירים, גם למי שצריך לעשות בשבילו רגע מאמץ. כי תרבות מכלילה באמת, היא כזו ששורדת כל משבר ואפילו יוצאת מחוזקת ממנו.

לכולנו יהיה טוב להיות שייכים.
אפשר לבנות תרבות כזו. אפשר לבנות ככה מדינה.

אז יאללה, שתקרה כבר פה עסקת חטופים והם יחזרו ויהיו שייכים גם.

חצי שנה שהיתה לי מזוודה ליד המיטה. חצי שנה של נסיעות הלוך וחזור אל ים המלח, ראשון עד שלישי, לעבודה בסטודיו לאמנויות עם ה...
17/07/2024

חצי שנה שהיתה לי מזוודה ליד המיטה.
חצי שנה של נסיעות הלוך וחזור אל ים המלח, ראשון עד שלישי, לעבודה בסטודיו לאמנויות עם המפונים. בחצי שנה הזו אני מתאהבת בעין גדי, בצבעים המשתנים של ים המלח ובאנשי הקיבוצים של העוטף. יש לנו ארץ יפה עם אנשים יפים. וכואבים.

עכשיו הקהילות שפונו לים המלח נערכות לקראת מעבר לבית הזמני הבא שלהם. רובכם לא הייתם נוסעים לנופש בחום יולי-אוגסט בים המלח, אפילו לא לכמה ימים - ובצדק. אבל לקהילות ששם, אין ברירה. ובתוך החום והמרחק, יש הכנות למעבר לעוד בית זמני, חלקם צריכים למצוא עבודה במקום החדש, שוב, להכין ילדים לקראת מסגרות חדשות ..זה באמת נראה לי כל כך מסובך. שלא לדבר על השכול, החטופים והכאב.

לפני שבוע סיימתי את העבודה שלי שם.
אני יודעת שאני פריבילגית לחזור לבית שלי.
היקירים לי בריאים ושלמים (תודה לאלוהים).
יש לי עבודה שממשיכה גם באזור המרכז.

ואני פוגשת לא מעט אנשים שמופתעים לגלות, שיש עוד מפונים מהעוטף שנמצאים בים המלח, באילת או בכל מקום אחר.
אז חשוב להזכיר את זה.
כי המלחמה הזו עוד תמשיך ותגלגל פערים גדולים יותר ויותר בין *מרכז לפריפריה*. הפער בינהם רק הולך וגדל.

בקורס שאני מעבירה ליועצים ארגוניים על גיוון והכללה נפל לי האסימון על זה שזה אחד הדברים המשמעותיים להשקיע בהם היום. הפערים יגדלו בין מי שחייו פחות או יותר המשיכו, למי שנתלש וימשיל להתגלגל עוד זמן רב עד שימצא את מקומו.

כולנו צריכים לשאול את עצמנו - מה אפשר עוד לעשות בשביל "להרים" ל"צד השני" של המדינה שלנו (צפון, דרום או מזרח)? איך אפשר לקדם ולהכליל את מי שיש מי שיש לו פחות פריבילגיה?
מה ארגונים יכולים לעשות למען הכללת תושבי הפריפריה בעשייה שלהם?
מה אנשים יכולים לעשות?

יש הרבה לעשות, רק צריך להחזיק מודעות ולמצוא את הפעולה המתאימה.
אני בינתיים מחזירה את המזוודה למקום, אבל אולי רק לזמן קצר, עד הפרויקט הבא.

בתמונה: צמרמורת כל פעם מחדש, בכניסה למלון בו נמצאת קהילת בארי בים המלח.

בפסח שנה הבאהנסתכל אחורה ונספר על המלחמה שהייתהעל החטופים שחזרועל העם שלנו שהכיר את עצמו והתחזקבפסח שנה הבאה נראה בשדה פ...
22/04/2024

בפסח שנה הבאה
נסתכל אחורה ונספר על המלחמה שהייתה
על החטופים שחזרו
על העם שלנו שהכיר את עצמו והתחזק
בפסח שנה הבאה נראה בשדה פרחים צהובים
והם יהיו פשוט פרחים צהובים

זה בידינו לסיים את המלחמה ולהחזיר אותם הביתה.
זה ממש אפשרי.

שהחג הזה יביא איתו את השינוי
אמן.

בששת החודשים האחרונים המציאות עלתה על כל דימיון והבהירה לנו, שאת ההשקעה בחוסן ארגוני צריך להמשיך ולקדם.  אבל איזו דרך הי...
15/04/2024

בששת החודשים האחרונים המציאות עלתה על כל דימיון והבהירה לנו, שאת ההשקעה בחוסן ארגוני צריך להמשיך ולקדם.

אבל איזו דרך היא הטובה ביותר?
ההמשכיות העסקית קשורה היום יותר מתמיד להקשבה לצרכים האנושיים המגוונים שקיימים בתוך הארגון: יהודים וערבים במרחב העבודה המשותף, אנשי ונשות מילואים שחוזרים לעבודה, מפונות ומפונים, נפגעי המלחמה במעגלים שונים, משפחות חיילים וחיילות, חרדים-דתיים-חילוניים ועוד.

כל אלו מתווספים למגוון היומיומי שקיים בארגונים – מגדרים שונים, להט"ב, אנשים עם מוגבלויות וכיו"ב.

אני שמחה להוביל את התכנית הזו, מטעם ממכללת אורניםובשיתוף הג'וינט ביחד עם TTal Ostrovsky Scheinbachנהדרת.

התכנית מיועדת ליועצים מוכשרים עם לב פתוח ומח סקרן :)
– ההרשמה בעיצומה ויש רק עוד מספר מקומות.

תבואו?
לינק להרשמה בתגובה הראשונה

מה המספר טלפון שלך? שאל אותי ילד בכיתה א' בפגישת הפרידה שלו מהסטודיו. הוא כתב את המספר בספרות גדולות ומבולבלות על הדף ור...
07/03/2024

מה המספר טלפון שלך? שאל אותי ילד בכיתה א' בפגישת הפרידה שלו מהסטודיו. הוא כתב את המספר בספרות גדולות ומבולבלות על הדף ורגע לפני שקיפל כדי לתת לאמא שלו בחוץ, הסתכל עליי ואמר - רגע, איך קוראים לך?? את יכולה לרשום לי את השם? צחקתי מכל הלב ורשמתי.

כבר שלושה חודשים אני נמצאת בסטודיו לטיפול באמנויות בעין גדי. שלושה חודשים, שלושה ימים בשבוע, עם צוות מטפלות שאני אוהבת והרבה יצירה שמתפרצת בסטודיו שפתוח לכל מי שצריך, מבוגרים וילדים. זה לא באמת משנה איך קוראים לי בסטודיו הזה, או למישהי מאיתנו, כל עוד יש יצירה בעוצמה שיש, כל עוד ממשיכים להגיע יום אחרי יום, מתעצבנים שעוד לא הגיעה השעה להתחיל ומאוכזבים כשהזמן מסתיים. קבוצה אחרי קבוצה, ימים ארוכים. עכשיו הגיע הזמן של השינויים והפרידות ולא קל להפרד אחרי תקופה כה סוערת. המשפחות משדרות חזרו הביתה (בלב חצוי), חלק מהמשפחות מחולית עברו לדיור ביניים ברחובות. באיזה מתכונת יישאר הסטודיו למי שנותר? אנחנו עדיין מנסות להבין.

קולגה שלי, שמגיעה כמוני לכמה ימים (היא בחצי השני של השבוע כך שמעולם לא התראינו) כתבה על עין גדי - "אני בורחת מהמציאות כדי לפגוש את המציאות". אני מרגישה בדיוק ככה. כמוה, אני חייבת להשאר עסוקה ולסע רחוק כדי לא לחשוב על המלחמה הזו, אבל גם כדי לא להתנתק ממנה.

ליד החצי שבוע שם, יש את החצי שבוע פה, בבית, עם פיתוח מנהלים ומנהלות ושמירה על שגרה מחזקת בזמנים המוזרים האלה. לפני שבוע, נפגשתי לראשונה גם עם אנשי ונשות מילואים שחזרו לעבוד, לקבוצת תמיכה שיזם הארגון שהם עובדים.ות בו. היה חשוב.
אה כן, וגם כאן - אני מטפלת באמנות, בסטודיו בכפר סבא.

עכשיו, כשהסטודיו בעין גדי משתנה, יש לי עוד זמן כאן שיכול להתמלא כאן. אם אתם יודעים איך לנצל אותו לטובתכם, תהיו בקשר.
(אתם ממש הבאים בתור אחרי השיחה של החמוד מכיתה א').

בתמונות: נופי עין גדי היפיפיה, עם עץ החטופים בכניסה לחדר האוכל.

אצלנו בינתיים, איתמרי יצא מעזה – ותודה לכל מי שחיזק, התעניין, עשה לייק או סתם הקדיש רגע של מחשבה. זה היה לי חשוב. למרות ...
18/01/2024

אצלנו בינתיים, איתמרי יצא מעזה – ותודה לכל מי שחיזק, התעניין, עשה לייק או סתם הקדיש רגע של מחשבה. זה היה לי חשוב. למרות שהרבה פעמים אני בקונפליקט עם "הנראות" של הפייסבוק, פתאום, כשפגשו אותי ברחוב התעניינו, שאלו וחיבקו.
אז כשהשגרה קורית, חשוב שלא נשכח את מי שהיא קורית עבורו פחות ונמצא איך לחזק.

לאחרונה אני מרגישה קצת (רק קצת) כמו החיילים שחוזרים ממילואים.

הסטודיו שלנו ברעננה נסגר לא מזמן, באהבה. כל דבר טוב צריך גם לדעת לסיים.
מאז, אני עובדת בסטודיו פתוח אחר למפונים ונפגעים, רחוק מהבית – בעין גדי. 3 ימים בשבוע אני במקום היפה הזה, שיש בו את היופי וגם את הכאב של ים המוות.
כשאני חוזרת הביתה, לעשייה היומיומית, מתחדד לי המעבר – בין מי שחסר לו מישהו בחיים שלו, למי שהחיים שלו מצליחים להמשיך, שהשגרה מתקדמת עבורו. בין מי ש"עוד שם" בכל מיני צורות, למי שהחיים המשיכו לו כמעט כרגיל.

בימים אלו, כשארגונים נמצאים בwar-work-life balance, חשוב שניתן פתרונות שמסייעים למי שהמלחמה נוגעת בו יותר, כל אחד מסיבותיו שלו.
עובדים שמתקשים לתפקד, עובדים שמתפקדים יופי – אבל מתמודדים עם אתגרים, עובדים שיש חשש משחיקה שלהם לאורך זמן – בואו נקדיש להם זמן משלהם - להתחזק, להתפתח מתוך הקושי.

איתם ואיתן אני עובדת, ביחידים או בקבוצה, באמצעות מפגשים "מרימים" שמחזקים תפיסות מקדמות, מספקים כלי עבודה ומקדמים חוסן אישי ועשייה טובה. כן, יש גם מפגשים ייעודיים למנהלים באותו הקונטקסט.

אז יאללה - דברו איתי על מה צריך אצלכם בארגון, בא לי קצת פלורסנט וקפה מגורען.

בתמונה - ערימת הכביסה הכי מסריחה ומבורכת שאפשר לבקש.

שבוע שעבר היתה לי הזכות לנסוע, כחלק ממשלחת מטפלים, לשבוע עם קבוצה מקהילת הנובה – לקפריסין, למתחם הטיפולי ב"יער הסודי". ש...
12/12/2023

שבוע שעבר היתה לי הזכות לנסוע, כחלק ממשלחת מטפלים, לשבוע עם קבוצה מקהילת הנובה – לקפריסין, למתחם הטיפולי ב"יער הסודי". שבוע ריטריט שתומך בהחלמה.

במטוס התיישבתי ליד שתי צעירות יפות ומקסימות. דיברנו. הן שיתפו אותי בסיפור האיום שלהן מהיום ההוא, בפציעות של הגוף והנפש. אבל דקות אחרי, הן כבר צחקו והזמינו אותי לרקוד איתן על המושב, לצלילי "חרבו דרבו" באזנייה (אם אתם עוד לא מכירים את חרבו דרבו אז 1. אתם ממש זקנים 2. כדאי מיד להשלים את הפער : )

וככה הבנתי מה הולך לקרות בשבוע הזה – סיפורים מזעזעים, קורעי לב וקרביים, לצד כח חיים מטורף.

אי אפשר לסכם את השבוע הזה בפוסט אחד, זו באמת היתה חוויה כל כך אינטנסיבית – שאני צריכה עוד זמן לעכל אותה (חוויה שקורית בזמן שאיתמרי ואביוש הבן דוד שלו נלחמים יחד בעזה ואילי סוגר 28 בקורס.. זמנים קשוחים כאלה).

כן משתפת בשני דברים לקחתי משם בעיקר –
1. להיות עם הקבוצה שלי זה מרפא.
החברה האלה מבינים אחד את השני ומרימים אחד את השני ברמה שאף אחד אחר לא יוכל. אם תשאלו אותם מה הכי עוזר להם לעבור את התקופה הזו, הרבה מהם יצביעו אחד על השני.
אני חושבת שזה נכון לגבי הרבה מאיתנו – להיות עם הדומים לנו, עם מי שעובר חוויות דומות לשלנו – זה זה.

2. האמנות היא שפה של הנפש.
לי זה לא חדש כמובן, אבל אני חושבת שאני כל פעם נדהמת מחדש מכמה היא אפקטיבית.
האמנות מבטאה כוחות, מפרשת, מרחיקה, מעדנת, מעבדת. אפשר להשתמש בה כתרפיה, אפשר לעבד דרכה נושאים, אפשר גם לעשות איתה מסיבה. עשינו כזו והיה מהמםםםם (לא מפרסמת את התמונות כדי לשמור על פרטיות).
מקווה שהחברה האלה של הנובה ימצאו כל אחד את הדרך שלו להחלמה. הם באמת קבוצה מדהימה ואני מוקירה את הזכות הזו שהיתה לי ללוות אותם בצעד מהמסע.

בתמונה: הדלקת נר עם הקבוצה, ועם הוריה המקסימים-מחזקים של נועם שלום ז"ל, שנרצחה במסיבה.

עם ישראל חי.

"הפרחים ישובו לפרוח" כתב לי מישהו על פתק הבוקר. ובשבוע האחרון הכל התערבב שוב - החורף, השמש, התקווה, האכזבה, הגעגוע, הביח...
23/11/2023

"הפרחים ישובו לפרוח" כתב לי מישהו על פתק הבוקר.
ובשבוע האחרון הכל התערבב שוב - החורף, השמש, התקווה, האכזבה, הגעגוע, הביחד. זו תקופה כזו וצריך בה לגלות מחדש את הכוחות ולמצוא בה תקווה ואופטימיות.

אז למי צריך "להרים" את האנרגיות?
בסטודיו שלנו מובטחת אמנות פשוטה, מרגיעה ומחברת, חברה טובה וגם צחוק טוב נכנס לא פעם (מצרפת שוב את ההזמנה בתגובה הראשונה).

*בימי ראשון ורביעי בערב: הורים לחיילים
*בימי שלישי וחמישי בבוקר: מי שהתפנו מביתם (מבוגרים)
*בימי שלישי אחה"צ ושישי בוקר: משפחות שהתפנו (ילדים מגיל 8 )
*קבוצות נוספות נפתחות בהתאם לצורך (משפחות שכולים, חטופים, צוותי מטפלים) -
פשוט דברו איתי 052-6592484 או עם עילית 054-7667844

זמן להקשיב לעצמנו, להיות עם עוד א.נשים טובים.ות. שעוברים דברים דומים, להיות ביצירה ולחזק את הכוח.
הפעילות ללא תשלום, ברעננה.

בתמונה: השדות היפים שליד יער בארי, עם פאפי ועם הנוף של עזה, כמה חודשים אחורה. היה יום שמש מהמם וגם מתח דק שהתערבב אז באוויר, כשראינו כמה הגבול קרוב.

הכל עוד יחזור לפרוח.

הדבר שהכי מצליח "לארגן" אותי בימים האלה זה להיות ביחד עם א.נשים שדומים לי ולהרגיש שאני בעשייה טובה או בשיחה שעוזרת להאיר...
21/11/2023

הדבר שהכי מצליח "לארגן" אותי בימים האלה זה להיות ביחד עם א.נשים שדומים לי ולהרגיש שאני בעשייה טובה או בשיחה שעוזרת להאיר משהו -

חברות וחברים שלי
הורים לחיילים
מטפלות באמנות
קולגות משאבי אנוש שאנחנו מחזיקות שפה משותפת
א.נשים שחושבים דומה לי
עצמאיות

שבוע שעבר הקדשתי בוקר לפגישה עם נשים עצמאיות, כל אחת בעלת עסק שמנתב את הדרך שלו במים הסוערים של הימים האלה.
בסוף הפגישה, אחת מהן פתחה קבוצת וואטסאפ משותפת. בחיי שלא רציתי עוד קבוצת וואטסאפ לאוסף, וגם ניסיתי להתנגד :) - אבל אז הבנתי שקוראים לקבוצה "מדליקות את האור". נדלקתי. עם שם כזה ועם הנשים האמיצות והמקסימות שהיו שם, לא יכולתי לסרב.

זה זמן שהקהילות נותנות כח וזה גם זמן להמציא מחדש את הקבוצות והקהילות שאנחנו רוצים להשתייך אליהם. בין כל הדברים הכואבים והקשים שקורים, כדאי להסתכל על התקופה הזו גם כהזדמנות, הזדמנות להתחבר, לבחור, לבנות. בהזדמנות יש אור - חייבים להדליק אותו.

בתמונה: כיכר המושבה, הוד השרון, מיצג בכניסה לחניון. נתנו לי השראה להצעה הבאה שלי לארגונים. אם אתם מחפשים פעילות שיש בה תרפיה, למידה והתפתחות שקשורה לימים האלה - בואו ניצור קבוצות ! מכאן אפשר רק לצמוח. חייבים.ות להאמין בזה.

Aya Engel
Limor Avron
Kineret Cohen Ben Hamo
Hilla Schneider
Lior Adani
Omrit Avenstein

Address

Hod Hasharon

Telephone

+972526592484

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when OSHA - עינת גור posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn
Share on Pinterest Share on Reddit Share via Email
Share on WhatsApp Share on Instagram Share on Telegram