10/06/2025
ליהיא לפיד - Lihi Lapid
https://www.facebook.com/share/p/16gYFsgLhn/
גם ילדים מיוחדים מזדקנים.
“יש לי ילדה אוטיסטית”, אמרתי. ואז תיקנתי “בת אוטיסטית”. כי יעלי כבר לא ילדה. היא בת 27. אישה צעירה ויפה. שלא מדברת. שלא מסוגלת להתנהל לבד בעולם.
כל הורה לילד עם צרכים מיוחדים זוכר את רגע ההבנה שמשהו לא בסדר. ואז את התקווה שזו טעות. והתפילה שלא. ואז את רגע האבחון. את גזר הדין. את הרגע שבו מישהו הסתכל לנו בעיניים ושינה את חיינו לעולמים. במשפט אחד. אתם הורים לילד מיוחד. או לילדה מיוחדת.
וברגע הזה אנחנו, כהורים שנפלו עליהם השמים חושבים משהו נוסף. שמהרגע הראשון הולך וגדל. השאלה: מה יהיה כשאנחנו כבר לא נהיה?
מה יהיה עם יעלי?
כי גם הילדים המיוחדים יום אחד הם יהיו אנשים מבוגרים. ואמן שגם יהיו זקנים. אבל אז כבר לא נהיה לידם לשמור עליהם.
כשאנחנו גדלנו, הדור שלנו, לא ראינו סביבנו ילדים או בוגרים עם מוגבלויות. הם הוסתרו מאחורי גדרות. רחוקים מהעין והלב. היום אנחנו אחרי מהפכה שלה היו שותפים הורים ומשפחות לקידום קבלת ילדים מיוחדים והצורך לסייע להם להשתלב. יש גם התקדמות בקידום תעסוקה ודיור לבוגרים עם צרכים מיוחדים, והבנה של חשיבות הצורך שלהם בחיים בקהילה. כחלק ממרקם החיים.
עכשיו מתחילות משפחות ומסגרות להתמודד עם השאלה איך להעניק לאנשים מיוחדים זקנה מכבדת, מכילה ואיכותית.
כשליאור, הבן שלנו, היה בן 6, הוא מאוד רצה אח קטן. אמרתי לו שאני כל כך עסוקה בטיפול ביעלי, אחותו המיוחדת, שבקושי יש לי זמן אליו. בשביל מה צריך עוד ילד שייקח ממנו את הזמן שלי. וליאור, עם עיניים כחולות גדולות הביט בי ואמר: “אמא, יואב ואני זה לא מספיק אחים ליעלי”. ילד בן שש וכבר הוא ידע את המשא שעל הכתפיים שלו ושל אחיו. משא שילווה אותו כל חייו. הדאגה לאחותו המיוחדת אחרי שאנחנו, ההורים, כבר לא נהיה.
אין ספק שאנו, העמותות והמפעילים של המסגרות, יחד עם משרדי הממשלה, צריכים להתחיל להתוות את הדרך להשאיר אותם בקהילה גם בגיל השלישי.
כנשיאת עמותת שק״ל (שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלויות) אני מתרגשת להזמין אתכם לכנס “להזדקן עם מוגבלות ארוכת שנים בקהילה”, שלישי 17.6, בסינמטק תל אביב בשותפות עם ארגונים רבים.
להרשמה חינם:
https://kenes-community-aging-page.lovable.app/
מתוך מאמר שפורסם ב Ynet https://bit.ly/45jXE7s
