26/04/2026
היא כבר עשתה דוקטורט בהתפתחות עוברים. קראה כל ביקורת אפשרית על עגלות. וסגרה קורס הכנה ללידה.
והוא? מגיע לאן שאומרים לו. מנסה לזכור באיזה שבוע היא בדיוק, ומה לעזאזל גודל הפרי בשבוע הזה 🍉.
זה נראה לה שהוא מתרחק. היא לא מבינה למה הוא פתאום שעות ארוכות כל כך בעבודה. או מנסה "לסחוט" כל רגע פנוי עם חברים (ובינינו? לפעמים זה באמת מרגיש כמו סוף של משהו).
האינסטינקט הוא לחשוב שהוא פשוט לא מחובר. אבל אז, כשנוצר רגע של ביטחון בקליניקה, מצליחים לדבר על הדבר האמיתי. הפחד.
הוא מפחד שהוא לא יידע מה לעשות בחדר הלידה. שהיא תהיה בכאבים ולא יהיה לו איך לעזור לה.
הוא מפחד שהתינוקת תהיה כל כך שברירית. שאם הוא יחזיק אותה הוא יעשה לה נזק. אז הוא מחליט שבהתחלה הוא פשוט לא יחזיק אותה, והוא סומך עליה שהיא כבר תדע מה לעשות.
הוא מפחד שמשהו ישתבש בדרך כי הוא כבר מכיר סיפורים. והוא ממש מפחד ממה שזה הולך לעשות לזוגיות שלהם.
אבל הוא לא מעיז לדבר על זה איתה. ברור שלא עם אף אחד אחר. והוא בעיקר מרגיש שזה כל כך לא בסדר שהוא בכלל עסוק בעצמו עכשיו.
(כן, זה הרגע שבו אני מזמינה אתכם להדרכה. אבל רגע לפני שאתם ממשיכים לגלול, תישארו איתי עוד שניה לסוף).
כי כאן נכנסת העבודה שלנו בטיפול. לשים לב מה קורה לו. לזהות את שינוי הזהות שכבר התחיל בלי מילים, ולתת לו שפה.
למשל, פשוט להגיד את זה בקול: "אתה הולך לעבור כאן חתיכת שינוי מטורף, ברור שזה מפחיד."
או להנכיח את השקט: "הרבה גברים מרגישים ככה, אבל כולם מדברים רק על האישה והתינוק, אז זה נשאר מושתק."
אפילו משפט אחד כזה נותן לו לגיטימציה. הוא מאפשר לו להתחיל להיות אבא עוד לפני שהלידה התחילה.
ב־3.5.26 ב־20:30 אני מקיימת מפגש זום חינמי לאנשי טיפול. נעסוק בעבודה טיפולית עם אבות בתקופות של הריון, לידה ומעבר לאבהות. נדבר על איך לא לפספס את הרגעים האלה ואיך לעבוד איתם. יותר מ 100 כבר נרשמו, ומה אתכם?
(מוסיפה בעריכה: תהיה הקלטה שתהיה פתוחה לצפייה למשך שבוע)
ולאבות שכאן (ואנשי טיפול שפוגשים אותם) - מה הדבר שהכי הפחיד אתכם לפני הלידה הראשונה?
