14/09/2025
הריון בסיכון גבוה: מה קורה לאבא?
הריון בסיכון גבוה עלול לכלול אשפוז ממושך במחלקה ייעודית, אבל לפעמים מדובר "רק" במעקב רפואי צמוד או שמירת הריון. כך או כך, זו תקופה שיש לה השפעה על שני בני הזוג, לעיתים עד כדי טלטלה רצינית.
אלעד, שהתארח אצלי בפודקאסט, סיפר:
״היא נכנסה לאשפוז במחלקת הריון בסיכון, מחלקה לנשים בלבד. גברים לא נשארים בלילה. מדי ערב חזרתי הביתה לבד.
במקביל עבדתי, אז הייתי קם בבוקר, הולך לעבודה, מסיים, הולך אליה עד 23, ונוסע הביתה לישון לבד.
אני זוכר את הנסיעה הזו, ב־23 בלילה הייתי עוצר בתחנת דלק בכניסה לעיר ואוכל בורקס. אכילה רגשית. אני ממש זוכר אותי אוכל וזה נכנס לשום מקום. כאילו הרגשתי איך זה לא ממלא שום חלל. הבדידות… בסוף זה הדבר הכי קשה בתהליך הזה״
במצב של הריון בסיכון גבוה אבות נוטים לחוות:
🔹 עומס רגשי כבד
גברים מתארים ימים של חרדה ודאגה. לפעמים קושי להתרכז בעבודה. לעיתים מצבי מצוקה שהגיעו עד לכדי תסמיני דיכאון או תסמיני פוסט טראומה (בהקשר זה חשוב לומר שהנסיבות מעמידות את האבא בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון אחרי לידה)
🔹 מנגנוני התמודדות מוגבלים
לפעמים בת הזוג היא זו שמהווה עבורם מקור תמיכה רגשי מרכזי, ובתקופה שבה היא יותר מתכנסת וממוקדת בהריון, ואולי בעצמה זקוקה לתמיכה רבה, היא לא בהכרח זמינה להיות עבורם. במצב זה, הרבה אבות בוחרים "להחזיק חזק", להסתיר את הרגשות, לא לדבר על הפחדים, כדי להיות המשענת עבור בת הזוג. זה נותן להם תחושת שליטה זמנית, אבל בפועל מחמיר את חוויית הבדידות.
🔹תחושת הדרה
המחלקות להריון בסיכון מיועדות לנשים בלבד, המערכת מתייחסת לאם ולעובר והאבות מתארים חוויה שהם אורחים לא בהכרח רצויים, מקבלים מעט מאד מידע ובעיקר לא מרגישים חלק.
🔹 זהות אבהית בהתהוות
דווקא במצב המשברי הזה, האחריות האבהית יכולה להתעצם עוד לפני שהתינוק נולד.
האבות הופכים למי שמחזיקים את הבית, מתפקדים לבד מול ילדים נוספים ואחראים יותר על התכנון קדימה. במיוחד בהריון ראשון זו חוויה שיכולה לעצב את הדרך בה הם תופסים את עצמם כאבות.
אבל, לפעמים זה הולך דווקא לצד השני – לפעמים החוויה המורכבת הזו יכולה לפגוע בביטחון שלהם בעצמם כאבות. חלקם נותרים עם תחושת בדידות, הדרה, חרדה מוגבלת או חוסר אונים, ואלו משקעים שעלולים להשפיע לרעה על ההסתגלות שלהם לתפקיד האבהי ועל הקשר הראשוני שלהם עם התינוק.
📣 אז איך אנחנו, כמי שפוגשים גברים במרחבי טיפול שונים, יכולים לסייע?
🔸כמובן, קודם כל הכרה. לראות גם אותו. לראות שגם לו יש מקום בסיפור. אבל, זה לא מספיק. יש גם דרכים פרקטיות שבהן אפשר לעזור לו יותר בתקופה הזו.
🔸לשאול בצורה ישירה, על מצב הרוח, על השינה, על התפקוד, עליו ולא רק עליה.
🔸לתת לגיטימציה לתחושת ההדרה אם קיימת ולעזור לו למצוא דרכים להיות ולהרגיש נוכח יותר גם מרחוק (לעודד אותו לשאול, לקבל מידע ועדכונים, לערוך שיחות וידאו).
🔸לחקור יחד איתו את חוויית התגבשות הזהות האבהית בשלב זה, לבנות יחד נרטיב שרואה גם את המשאבים והכוחות שלו.
🔸לעודד אותו להשתמש במערכות התמיכה מסביבו, חברים, משפחה, מקום עבודה, קבוצות כלשהן אם יש כאלה, ולא רק להישען על בת הזוג כמקור יחיד לתמיכה בתקופה הזו.
🔸לעזור לו לשים לב לעומס הלוגיסטי שיש עליו - עבודה, בית, ילדים נוספים, הכנות לקראת הלידה, ולסייע לו לתעדף ולאזן.
וגם אחרי ההריון, חשוב שנזכור: חוויית הריון בסיכון, עם או בלי אשפוז, היא חלק מההיסטוריה המיילדותית של הגבר.
יש לה פוטנציאל להשאיר משקעים רגשיים, להשפיע על ההסתגלות למעבר לאבהות, ולעצב את הקשר הראשוני שלו עם הילד בשלבים הראשונים.
בכלל, כשמטפלים בגברים, חשוב שנדע על חוויות מסוג זה של אתגרי פוריות, הריונות ולידות. כדאי שהשאלות על כך יהיו חלק אינטגרלי מאינטייק ומהעבודה הטיפולית.
ודבר אחרון, כשאנחנו נותנים מקום לחוויה של האבות בהריון בסיכון, אנחנו גם מחזקים אותם וגם תומכים במערכת כולה: באם, בתינוק ובמשפחה החדשה.
