08/05/2026
רבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
תּוֹדָה שֶׁהָיִיתָ אִתִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע.
תּוֹדָה שֶׁשָּׁמַרְתָּ עָלַי בְּתוֹךְ הַבֶּהָלָה,
וְהֶחֱזַרְתָּ אוֹתִי הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם.
בְּיוֹם רְבִיעִי, כְּשֶׁהַלֵּב רָעַד וְהַפַּחַד הִגִּיעַ,
שָׁלַחְתָּ לִי חֶסֶד גָּלוּי וְשְׁמִירָה מִלְמַעְלָה.
וְעַל כָּךְ אֲנִי מוֹדָה —
עַל הַחַיִּים, עַל הַנְּשִׁימָה,
עַל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁעוֹטֶפֶת,
וְעַל כָּל הַטּוֹב שֶׁעוֹד יָבוֹא.
יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּמִיד אֵדַע לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר גַּם בְּתוֹךְ הַפַּחַד,
וְלֹא לִשְׁכּוֹחַ לְהוֹדוֹת עַל כָּל נֵס — גָּדוֹל וְקָטָן.
“הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״.