27/07/2021
אתמול התארחתי ב"זמן הורים" ברדיו החברתי הראשון עם Anat Ben Salmon ו Ofer Erez (שהיה חסר) המדהימים! בנושא "הורות שתלטנית והורות סמכותית" (השידור המצולם - מטה, בפוסט לפני)
לפני כל הכתוב כאן, כדאי לדעת.. חינוך הילד מתחיל כבר בימיו הראשונים. הוא לומד התנהגויות בסיסיות שקשורות להישרדותו וממשיך בכל רגע ללמוד ולספוג עד ההתבגרות (סביבות גיל 8-9) ואז מטמיע את שחווה. בהמשך לגיל הזה הוא כבר מגיב ל"תוצאה" ומגבש את זהותו על סמך למידתו, משמע; הקושי גדול יותר עבור ההורה לשנות התנהגויות לאחר מכן.
בסופו של דבר, המטרה של ההורה, הבסיסית והחשובה ביותר, היא להכין את ילדו בצורה הבריאה והנכונה להמשך התנהלותו ב"עולם הגדול" לבדו (החל מגיל 18) ולשם כך הוא צריך להיות אוטונומי, סוברני ובעל היכולת לנהל תהליך קבלת החלטות לבדו. בחרתי לשוחח ולהתייחס לשני סגנונות הורות; האחד מזיק והשני מועיל ומפתח.
בהורות שתלטנית - ההורה הוא שליט. הוא המחליט הבלעדי והכל מתבצע בדרך שלו בלבד. ההורה כוחני ונוקשה, כופה את התנהגותו וראיית עולמו שלו על הילד, התקשורת מתאפיינת במונולוג ולא בדיאלוג ומבסס את סמכותו במתן הוראות ואינו נענה לצרכיו של הילד. ההורה מצפה כי הוראותיו ימולאו מבלי לתת הסבר.
בסגנון הורות שתלטנית אין גבולות, כן יש הגבלות ובד"כ הורות זו מלווה בעונשים, כוחנות, איומים והיא מביאה את הילד להיות בפחדים ומצוקה;
- פחד ממה יקרה אם יפעל עפ"י דעותיו שלו?
- פחד מלאכזב את ההורה
ילד ששומע את המשפט "אמא / אבא תמיד צודק/ת" או "אנחנו ההורים יודעים טוב יותר", הופך להיות לילד שלא סומך על הרגשות שלו, צרכיו ורצונותיו וכתוצאה מכך, קבלת החלטה הכי פשוטה אצל הילד יכולה להוביל אותו לחרדה.
כל זאת מוביל את הילד לחוסר בטחון מאוד גדול שיכול להתבטא ב:
* מצוקה נפשית, דיכאון, חרדות
* דימוי עצמי נמוך
* בעיות התנהגות (כגון: מרדנות)
* תלות - ילד שלא ידע לקבל החלטות בעצמו כי לא קיבל כלים לכך
* אי יכולת לקבל מרות - כי תמיד היה תחת הגבלות ושליטה מצד הוריו
* חוויית נטישה - כי לא קיבלו אותו כפי שהוא אז למד שהוא אינו מספיק או לא טוב
* ריצוי - ינסה בכל דרך שלא תואמת לו, לקבל הזנה של אהבה, שייכות, בטחון והגנה וכך הוא נוטש את עצמו
* נטייה להתמכרויות - הדחקה ובריחה של הנפש את הסבל שמרגישה בגלל דימו עצמי נמוך
* הפרעת אכילה - כתוצאה מהפרעת שליטה של ההורה, הילד יחפש לשלוט במשהו אחד לפחות כי רק שם יכול
* שקרים והסתרה - כי לא מתאפשר לילד לבטא את צרכיו ודעותיו
ועוד..
להורות שתלטנית ניתן להגיע ממס' מקומות:
- כתוצאה מהמודל אותו הורה חווה וראה בילדותו.
- מתוך מקום נרקיסיסטי שזקוק ל"עליונות" כי כל חייו כילד הרגיש נחות.
- מתוך חרדת נטישה, ההורה יהיה חרדתי (ולא "דאגני") לילדו על מנת לפתח אצלו תלות (לא מודעת)
- מתוך אי ידיעה מהם גבולות ואיך שמים אותם.
אני חושבת שהקושי המרכזי בחשיבה של "איך הורה אמור להיות ולהתנהג" על מנת שיוביל להתפתחות תקינה של ילד (שבסופו של דבר זו מטרתו של כל הורה, לעשות את הדבר הנכון), הוא להבין מה זה אומר "גבולות" ואיך הוא אמור להתנהג כהורה ולהיראות בתוך שימת הגבול. זו חשיבה מודעת / לא מודעת שגם מובילה בסופו של דבר להיות בסגנון המזיק או בסגנון המועיל.
מהו גבול? 🙃
גבול הוא תיחום המסייע להבין מה מותר ומה אסור. גבולות נותנים בטחון והגנה והם תנאי הכרחי לאיזון בריא ונכון. גבול מאפשר את חופש הפעולה בתוך המשבצת והוא חלק מהגדרת הזהות העצמית של האדם.
אנחנו פוגשים גבולות בכל מקום; בחברה, בזוגיות, מקצועית והורית.
עונש, לעומת זאת, הוא גמול פוגע בתגובה לחריגה מגבול מסויים.
ילדים זקוקים לגבולות..! חלק מההתבגרות התקינה אצל הילד הוא לבחון גבולות, ועל מנת שזה יקרה, הוא זקוק להורה שישמור וישים את הגבול.
ובכל זאת... היכן הבעיה בשימת גבולות?
גבול מייצר חייץ ויכול להתפרש כריחוק.
מצד אחד, הפחד להיראות נוקשה מדי ומצד שני, איך להיות אסרטיביים במידה הנכונה ולא לגלוש לאגרסיביות או הפוך; ריצוי?!
יש את הפחד מעימותים, פחד מהקושי לקבוע מה יהיו התוצאות וההשלכות למעשים, מחוסר היכולת לעמוד מאחורי הגבול שנקבע, מחילוקי דעות בין ההורים ומההתכחשות של הילד לבעיה ובעיקר בעיקר הפחד מלא להיות אהוב..
את הגבולות אנחנו מגדירים ושמים לעצמנו על סמך רצונות וצרכים.
נתבונן ונראה את צרכיו של הילד ונקודת מבטו; למה הוא זקוק, מה הוא צריך ומבקש. נזכיר לעצמנו מה עומד מאחורי כל החלטה ומה הערך המוסף אותו הצד השני מקבל בעקבות ההחלטה וניתן לו הסבר הגיוני לכך כי זה מה שעושה את ההבדל בין "גבול" ל"הגבלה".
אין צורך ביותר מדי דיבורים מיותרים, הילדים מבינים מאוד מהר. התחילו לבצע והתייחסו עניינית לכל התנהגות. לעולם אל תשפילו את הילד ואל תנסו "לאלף" אותו. על סמך תגובותיו אליכם תוכלו לראות אם הדרך / ההתנהגות שלכם מותאמת לצרכיו.
בקיצון השני של הורות שתלטנית נמצאת ה"הורות המתירנית". בסגנון הורות זה, ההורים לא מציבים כמעט גבולות ודרישות, נמנעים מעימותים, הורות שמאפשרת כמעט הכל ולכן הילדים הם אלה שיותר דומיננטיים ומקבלי ההחלטות בבית.
על אף הפנטזיה הילדית "להיות כל יכול ושאף אחד לא יאמר לי מה לעשות", מצב זה יוצר כאוס מוחלט והתשה בבית כי הילד הוא זה שלרוב צריך לקבל החלטות. גם בסגנון הורות זה, ההורה לא רואה את צרכיו של הילד.
לעומת כל זאת...
עפ"י מחקרים, סגנון ההורות המועיל ביותר הוא ה"הורות הסמכותית" שבו ההורה הוא מנהיג ואסרטיבי.
ההורה מציב סטנדרטים ברורים, גבולות ולא הגבלות, ההורה אסרטיבי ויחד עם זאת אינו חודר למרחב האישי והפרטי של הילד. הוא מדריך את הילד ונמנע מהגנת יתר. המשמעת היא יותר תמיכתית ומעצימה ופחות מענישה, הוא מעניק אהבה, בטחון, שייכות והגנה ע"י קביעת כללים ותמיכה באוטונומיה.
אז... מה כן לעשות ואיך להתנהג בצורה המועילה ביותר להתפתחות תקינה של ילד?
חייבים לזכור שההורה הוא תמיד המודל.. הילד צופה בכל עת, מחקה ולומד את ההורה בתגובות, בחששות, בתוך שיח ובכל מצב (גם אם לא קשור אליו ישירות).
1. לזכור שכל ילד אינו דומה לאף אדם אחר ומתוך ההבנה הזו כל ילד וצרכיו שלו (שלא בהכרח תואמים את צרכיהם של ההורים)
2. להאמין בילד וביכולותיו ולפתח אצלו מסוגלות; חוויות (שליליות/חיוביות) מובילים ללמידה
3. לקבל ולתת מקום לדעותיו וצרכיו השונים, ללא ביקורת או שיפוט (גם אם אין הסכמה)
4. ההורים צריכים להיות בהסכמה הדדית ועקביות אחר החלטות שניתנות ולבחור מראש על מה להתעקש והיכן אפשר לוותר..
5. ללמד אותו להכיל, להתמודד ולהיות בתוך כל המצבים של הרגשות והסיטואציות, ללא בריחה או הדחקה
6. ללמד את הילד מהי מוטיבציה פנימית ולקיחת אחריות על מעשיו. לכל מעשה שאנו עושים יש השלכות. הורה שלוקח אחריות על מעשי ילדיו אינו מאפשר לילד תהליך של למידה עצמאית (לדוגמא: לסדר את החדר שלו, להכין את שיעוריו וכד')
7. להיות בשקיפות מלאה בקשיים ודילמות
8. להעניק ביטחון לילד שהוא יכול לפנות אליכם בכל עת לעזרה וכשזה קורה, ללמד אותו להגיע לפתרונות בעצמו ולא להחליט עבורו / במקומו
9. ללמד את הילד להגיע ולהיות ב-100% שלו בכל דבר ולדעת שיש דברים שיוכל לעשות ויהיה טוב בהם ויהיו דברים שלא יוכל לעשות וזה בסדר.. לא חייבים להיות טובים בהכל וזה גם לא אפשרי. לא חייב שכולם יאהבו אותנו; יהיו כאלה שכן ויהיו כאלה שלא.. העיקר שיאהב ויקבל את עצמו. ללמדו מהו "שלם" ולא "מושלם" (כי לא קיים דבר כזה)
10. לתת משוב חיובי ולהעצים את מה שטוב בו
11. ללמד את הילד להכיל "טעויות" וללמוד מכך
12. ללמדו להכיל דעות שונות (בתנאי שההורה ילמד קודם 😊)
13. ללמדו מהם גבולות ולא הגבלות. כל גבול שניתן חייב להיות הגיוני ומובן לילד (בדומה לאדם מבוגר) ואף לתת לו את יכולת הבחירה בתוך הגבול עצמו. כשיינתן לו הסבר, הוא ירגיש שרואים אותו כראוי, נותנים לו מקום ובעיקר מכבדים אותו. שימו לב שאתם שמים גבולות מתוך ראיית צרכיו של ילדיכם ולא מתוך הצרכים שלכם🙏
14. כמובן כמובן כמובן, לכבד את המרחב הפרטי והאישי של הילד
אם קראתם עד כאן (תודה 🙏), לסיום אני רוצה לציין ולהזכיר שכולנו פועלים (בכל הרובדים) על סמך המודל אותו חווינו כילדים. גיבשנו דעות, חשיבה והתנהגות בהתאם.. וזו "התוכנה" שהותקנה לנו.
אם הנכם מוצאים את עצמכם בסגנון הורות שדומה לסגנון השתלטני, מתירני או הסגנון הנמנע, אני ממליצה לכם בחום רב לגשת לטיפול כי אפשרי אחרת..
אשמח לעזור בכל שאלה / ייעוץ וכמובן טיפול 🌹
אלינור נוי – מרכז "גוף אחד"
טיפולים בפרט, זוג ומשפחה
052-3702553
Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from מרכז 'גוף אחד' - טיפולים בפרט, זוג ומשפחה, Psychotherapist, Holon.
