08/07/2025
🌑 הגוף לא שוכח את הלילות ההם
וגם הלב… עדיין בתוכם.
שבועיים של מלחמה.
אזעקות בכל הארץ.
לילות שבהם כמעט ולא נרדמנו.
לב הולם. ילדים מבוהלים.
הורים שמנסים להחזיק חזק.
ועכשיו, כשבחוץ יש שקט
בפנים עוד גואה הסערה.
מטופלים מספרים לי בעדינות:
“אני קמה עייפה, כאילו הגוף שלי לא נח”
“הילד לא רוצה לישון לבד”
“יש בתוכי רעד שאי אפשר להסביר”
ואני מקשיבה.
כי זה לא "עבר".
זה נרשם. בגוף. בנפש. בזיכרון העמוק שלנו.
📖
“טראומה אינה רק סיפור שנשמר בזיכרון – היא חותם שהוטבע בגוף.”
— בֶּסֶל ואן דר קולק
ואולי, לפני שמנסים לרפא, להבין, "להתקדם"
צריך פשוט לעצור.
ולומר בשקט לעצמנו:
💬 "עברתי משהו. זה באמת קרה. זה כאב."
🫧
לפעמים הריפוי מתחיל מעצמו,
ברגע אחד של הכרה.
בלי דרמה.
בלי צורך להסביר.
פשוט… להרגיש.
ואם תרצו, אפשר גם ללמוד איך לתת לעצמנו את ההכרה הזו:
💬 לומר לעצמנו את האמת:
"זה היה הרבה מדי בשבילי.
לא הייתי מוכנה.
והייתי אמיצה."
✍️ לכתוב כמה מילים, כמו לחברה טובה:
"אני רואה אותך.
אני גאה בך.
אני איתך."
🪞 להביט בעיניים במראה – וללחוש:
"אני כאן. אני לא נעלמתי."
🫁 לנשום – ולתת נשימה שם:
"אני נושמת את מה שהיה.
ונושפת את מה שמכביד."
🤲 לשים יד על הלב או על הבטן – ולומר בשקט:
"אני איתך. את לא לבד."
🌱
הריפוי האמיתי לא ממהר.
הוא מגיע כשיש מרחב.
כשיש רכות.
כשיש הסכמה.
🕊️
אני כאן,
בשבילך.
אם את/ה זקוק/ה למקום בטוח,
שאפשר פשוט… להיות בו.
MSc נלי זיו | מטפלת בפסיכותרפיה, CBT וכלים רגשיים
מייסדת שיטת Moment In
054-7358688 | www.momentin.co.il
