05/06/2024
עבר זמן רב מאז כתבתי פה בפעם האחרונה.
זה זמן רב שאין לי הרבה מילים. כן כנראה שבדיוק 8 חודשים מאז שהאוויר נגמר בריאות והלב עייף מלכאוב והמילים כמו התנדפו להן ואינן.
8 חודשים של שבר, כאב ומסע יחד עם כל עם ישראל, חודשים שבהם אחרי השיתוק הראשוני והשבועות בהן לא יכולתי לטפל בכלל, עברתי טיפול בעצמי ושבתי לכוחותיי ומאז אני מוצאת את עצמי מטפלת ומטפלת. שותקת ומטפלת. שותקת ומחבקת דרך הידיים, דרך העיניים, מעסה שכמות דואבות, מחזיקה רגליים שסוחבות הרבה כל כך, מנסה ככל יכולתי להיות כלי לריפוי, להיות נקודה קטנה שמביאה בעקשנות טוב ואור לתוך הכאב.
גם אני הקטנה עברתי דרך בחודשים האלה ועזבתי את ראש פינה ואת הצפון האהוב שהיה לי בית בשנים האחרונות וגידל אותי להיות מטפלת ושימח את ליבי פעמים רבות לאין שיעור והביא לי נחל וירוק, אנשים טובים וקרקע דשנה לכל מיני גידולים פיזיים, רגשיים, רוחניים...
הנחתי את הצפון וקיבלתי החלטה לחזור קצת הביתה, ליישוב בו גדלתי, לתמיכה הזו שאין לה תחליף בשום מקום בעולם - בית ומשפחה.
וחזרתי לנשום.
וממשיכה לטפל, עכשיו בתל אביב ובבנימין ותכף אולי גם בירושלים. עולם חדש-ישן שמקבל אותי אליו בחיבוק גדול גדול.
ואני מתמסרת. ומודה עליו מאוד מאוד. ממשיכה במסע.
**
מעלה פוסט בשעה מאוחרת, למרות שיודעת שזה לא טוב לאלגוריתם ולטרפיק וכל השיט. נמאס לי להקשיב לכל השיט. מקשיבה רק ללב שלי שסופסוף יש לו מילים לשים על הדף וסופסוף מוכן קצת לבצבץ החוצה לעולם הוירטואלי.
אז רק אבקש מכם חבריי,
עזרה בלהניע את התנועה החדשה-ישנה שלי בעולם: אם פה על גלי האינטרנט בשיתופים ועניינים (אני מטפלת בתל אביב ומקבלת שם בקליניקה חמודה), אם בחיים עצמם בחיבורים ירושלמיים עם קליניקות, מטפלים, פרוייקטים מעניינים שמשלבים מטפלי מגע וכל העולה על הדעת.
עד שנגיע...