תמרה דהן דולה והכנה ללידה

22/03/2020

לפני שבוע ניפגשתי עם זוג שאני אמורה ללוות בלידה.
האישה דיברה על כמה היא מקווה שתלד כמה שיותר מוקדם, כדי שהקורונה תשפיע כמה שפחות על הלידה.
כשדיברנו אז לא דמיינתי שהמצב היום יהיה כזה.
כרגע לפי הוראות משרד הבריאות מותר לאישה שיהיה איתה מלווה אחד בלבד בחדר לידה. במחלקת יולדות נאסרים לחלוטין ביקורים.
הכל מקצין.
להביא חיים בימים האלה דורש התמודדות עוד יותר גדולה עם הלא ידוע, דורש גמישות פנימית עצומה.

במצב הזה, ההכנה לקראת לידה עוד יותר משמעותית. גם בלידה ראשונה, וגם בלידה חוזרת.
וברוח הזמנים, מציעה מפגשי הכנה ללידה און ליין שיותאמו לצרכים שלכם.
מפגש זוגי או פרטני, שבו נדבר על כלים להתמודדות בלידה, כלים להתמודדות עם פחד, ושבעזרתם תוכלו להגיע ללידה יותר בטוב.
הבונוס הוא שבפורמט הזה אפשר לעבוד עם נשים מכל הארץ והעולם :)
מוזמנות ליצור קשר פה או בטלפון 0523489056

שתהיה בריאות איתנה לכולנו, ושנעבור את התקופה הזו חזקים מכל הבחינות.


#הכנהללידה


#קורונה
#דולה

02/08/2018

יפהפה!
(וזה מראה ממש לידה, עם הכאב והיאוש ועם היופי והבראשיתיות. אז לא למי שקשה לה עם זה)

31/07/2018

יש לי חולשה לתמונות כאלה

15/07/2018

טריה טריה.
ועדיין קצת מתחבאת לפני שמספרת מי היא.

06/07/2018

קפה של לפני שבת בחדר לידה.
מחכים פה למישהו חשוב 🤗

27/05/2018

על תהליכי בחירה בלידה ולפניה, ועל כמה שהקשבה פנימית היא איכות מוערכת.
ולא רק לחובבות סיפורי לידה.
***
הלידה הראשונה היתה לידה בבית חולים.
היא דרשה עקשנות ובטחון ענק בגוף שלה, בגלל ירידת מים ממושכת והמתנה ארוכה מדי באשפוז עד צירים סדירים.
באשפוז הגיעו צירים בכל פעם שהיא התכנסה. יצרה לעצמה מרחב בטוח. דיברה עם הרחם שלה. נוספו לכך גם הרפלקסולוגיה והשיאצו עליהם עבדנו כדי לעודד את הרחם לעבוד.
אבל אז, הגיע הזמן למוניטור. ובכל פעם שהתחברה למוניטור הבועה נפרצה והצירים הפסיקו. דיאלוגים מלחיצים עם הצוות שמבקשים שתפסיק לחכות לצירים ספונטניים ותקבל פיטוצין.
והמעגל הדרמטי הזה, של שקט, קבלה, התכנסות, צירים, מוניטור, צירים נפסקים, חזר שוב ושוב.
ארבעים ושתיים שעות, זה הזמן שלקח בסוף לגוף החכם לעשות את שלו, ובסופן נולדה תינוקת מקסימה בלידה טבעית, לזרועותיהן המחבקות של זוג שלמד על עצמו הרבה ממה שנדמה שזמן כזה יכול להכיל.
***
הריון שני. הריון שהיה לא פשוט, וברקע המורכבות של הלידה הקודמת.
היא יודעת שללידה הזו היא רוצה אחרת, ועולה בתוכה האופציה, חצי בצחוק חצי פנטזיה, של לידת בית, יחד עם הקולות שמיד שוללים:
"איך אעשה את זה? מה אם תהיה מצוקה ולא יהיה טיפול רפואי בזמן? איך המשפחה והסביבה יגיבו? - אני לא מהסוג שיולדות בבית".
אבל ככל שהשבועות מתקדמים, מתחזקת התחושה שזו הדרך שבה היא רוצה שהתינוק ייכנס לעולם. היא רוצה שיגיע לכאן בנחת. שהלידה תשתלב ברצף של החיים. שלא יגידו לה מה לעשות בזמן הלידה. שלא ימדדו לה זמן. היא החליטה.
***
מועד הלידה מתקרב. אחת למספר ימים מופיעים צירים לשעות קצרות, מתדפקים ונעלמים.
תאריך הלידה המשוער מגיע. היא כבר משוכנעת שהילד שלה לא יצא לעולם מהרחם. כבד לה. מתוח לה מבפנים. ההמתנה מתישה. מתישה עד ייאוש. ודווקא בנקודה הזו של הייאוש, וההרפיה מה"לדעת", לדעת מתי תהיה הלידה ואיך היא תהיה...
צירים. הולכים ומתחזקים.
בעינינו אורות עמומים, באוזנינו צלילי מוזיקה שקטה ובאפינו ריחות שמנים ריחניים.
בבית. ברוגע.
ארגז הציוד ללידה נפתח כמונו, כמו מתרגש מהבאות לאחר ציפייה ארוכה.
הצירים מכוונים אותה. היא יודעת בדיוק מה היא צריכה. איך לזוז. איך לנשום.
היא מחבקת את הבטן הכבדה שלה ונותנת כוח לתינוק שלה לבוא, להתמודד טוב עם הצירים. אני מעסה אותה.
ובהמשך לצלילי הריקוד השקטים והמיוחדים, המיילדת מגיעה. מקשיבה לדופק הבריא של התינוק. הכל טוב. רק לתת לגוף לעבוד.
הצירים מתחזקים ומצטופפים. היא נכנסת למים והם מקלים.
אחרי זמן המים מעייפים והיא עוברת לתנוחות נמוכות על הקרקע, זקוקה ליציבות שלה.
יציבות, ולפתע כאב מתגבר. מפתיע בחדות שלו. שבריר של ייאוש, ואני והמיילדת מחליפות מבט מחויך - הנה מגיעה פתיחה מלאה.
הצירים מכוונים אותה ללחוץ, בקצב הפנימי שנכון לה.
הראש מתקרב. זה קורה. התינוק יוצא אל חיבוקה החם של אמא.
הנשמה הרכה הזו, היילוד עבורו התפתח כל התהליך המופלא הזה, נראה נינוח. סוקר את הסביבה שלו. עובר מאמא לאבא, ומאבא לסבתא.
***
ויש משהו כל כך שלם ברגעים האלה, שלם ופשוט.
ומציפות את הלב דמעות-גאווה על הבחירה הזו, הבחירה מלאת התעוזה הזו. שדורשת דיוק, ואומץ, והקשבה פנימה. והבנה ורגישות לדרך בה יתאים לילד להגיע.

16/05/2018

יש מפגשים כאלה שגורמים להרגיש שדברים משתנים בעולם.
יש אנשים שפועלים מכוח האהבה שבהם ויוצרים מציאות חדשה.

הבוקר ביקרתי בחדר הלידה בבית החולים סנט ג'וזף שנמצא במזרח ירושלים. זהו בית חולים שמשרת את האוכלוסיה הנוצרית והמוסלמית בעיר, שלפני שלוש שנים פתח חדרי לידה מקסימים, ומעוניין שגם יהודיות יבואו ללדת שם. והשינוי הזה קורה ממש עכשיו! דו קיום על אמת.

אז מעט ממה שפגשתי-
לפני הכל, צוות חייכן, מאיר פנים ובגובה העיניים שמה שהכי חשוב לו זה רווחת היולדות.
חוץ מזה, חדרי לידה מרווחים, עם מוניטור אלחוטי בכל חדר!
בריכת לידה בשביל ללדת במים (את זה עוד אין באף מקום בירושלים).
אפשרות ללכת עם אפידורל במידה והיולדת מרגישה טוב את הרגליים.
כיסא לידה מגניב, מרווח יותר מהרגיל.
גמישות ללידה בכל תנוחה.
ביות מלא ואפס הפרדה, אבל גם אפשרות לתינוקיה רגועה- האור שם כבוי, ויש שקט..
מחלקת יולדות נעימה.
אפשרות לאוכל כשר.
אפשרות לחדר פרטי עם בן הזוג באשפוז אחרי הלידה (בתשלום).
סלון יופי במחלקת יולדות.

מבחינת גישה הם מיילדים לידות עכוז וגינליות, מיילדים ויב"ק אחרי 2 קיסריים במידה והאישה ילדה רגיל באחת הלידות, מיילדים תאומים בחדר לידה ולא בחדר ניתוח. מצד שני, עובדים עם פרוטוקולים מילדותיים מקובלים.

בקיצור שמח! מחכה ללוות שם :)

14/05/2018

מאמר שמספר עוד קצת על המסתורין של מועד הלידה

Xnet: תיקון לידה: חגית בן שחר - מטפלת בטראומת לידה ובקשיים שאחרי הלידה

13/05/2018

עוד כמה דקות הם ייכנסו, וניפגש להתכונן ללידה, אחרי כמה שנים מזו שקדמה לה.
אז מצד אחד מכירים. בכל זאת עברנו לידה יחד ואין מחבר מזה. מצד שני, כמה דברים משתנים בנו עם הזמן שחולף.
אז אני מחכה פה בהתרגשות לראות מה יוליד המפגש הזה, ואיך הוא יכוון וידייק אותנו לקראת הלידה הקרבה :)

29/04/2018

יש את הקטע המעצבן הזה בפייסבוק שלא רואים מה שכותבים לי על הדף...
אז משוויצה פה!
איזה משמח!

27/01/2018

כבר שישה חודשים שאני מחכה ללידה הזו.
לתינוקת הזו.
ואז בבוקר אחד, טלפון,
נסיעה עם דופק מהיר ודמעות בעיניים,
ואני עם אחותי האהובה שיולדת את הבת הראשונה שלה, והראשונה במשפחה בדור ההמשך.
להיות זה באמת בלתי רגיל.