פריזמה - עמותת גנ"ת - גוף, נפש, תודעה

פריזמה - עמותת גנ"ת - גוף, נפש, תודעה Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from פריזמה - עמותת גנ"ת - גוף, נפש, תודעה, Health & Wellness Website, המרחב החברתי, אחד-העם 3, ירושלים, Jerusalem.

מה כותבים לכבוד יום הזיכרון ויום העצמאות השנה?הרי אנחנו עדיין בתוך הענן של ה 7 אוקטובר.  אין לנו מילים - אבל הגוף מדבר א...
12/05/2024

מה כותבים לכבוד יום הזיכרון ויום העצמאות השנה?
הרי אנחנו עדיין בתוך הענן של ה 7 אוקטובר.
אין לנו מילים - אבל הגוף מדבר את האובדן, הריק, הדאגה והגעגוע.
השיר 'לי לא אכפת' של עידן רייכל
עם הקליפ של היוצרת והכוראוגרפית שלנו - נועה טרנר.

מה הסיפור מאחורי הקליפ?
חברה של נועה, שאיבדה את בן-זוגה בלחימה בעזה, פנתה אליה בבקשה ליצור משהו, משהו שידבר את התחושות שלה.
שיחות ליליות ארוכות עם 5 נשים צעירות שאיבדו את אהבתן הניבו כוראוגרפיה וחזרות בסטודיו עם שני
הרקדנים המופלאים - חן בצלאל והלל בן-צבי.

הארט של תמר גלנט התייחס לדקויות שמי שיתאמצו יראו בכל פריים. מעץ הלימונים ועד משחקי השטות של
הרקדנים...
אבל משהו היה חסר.
הכוראוגרפיה נבנתה לכתחילה על מוסיקה מקורית שנועה ערכה, אבל משהו לא ישב טוב.
הצילומים נקבעו, והבימאית גם היא דאגה אבל נועה האמינה שהכל יסתדר.

שלושה ימים לפני הצילומים יצא השיר 'לי לא אכפת' מהאלבום החדש של עידן רייכל.
שיר על אובדן של מי שאינו מושלם.
בשמיעה ראשונה נועה הבינה שבדיוק לשיר הזה הכוראוגרפיה חיכתה.
בצפייה ראשונה של כמה שניות מיום הצילומים עידן
רייכל הבין שבדיוק לכוראוגרפיה הזו השיר הזה חיכה.

תודה לך נועה, תודה לך עידן רייכל, תודה לך מאי ספדיה הזמרת המדוייקת עם כל הקול והרגש ולך יניב לינטון הצלם על הרגישות והמקצוענות.

צוות עמותת גנ"ת וסטודיו 6 שולחות חיבוק אמיתי ווירטואלי לחברות הקהילה שלנו שחוות אובדן, למי שמחכות לבני-משפחתן החטופים ולכל המאמינות האמיצות שלא מוותרות על תקווה, נושמות עמוק ופשוט רוקדות.

אנחנו כאן, מציעות לכן קבוצות וטיפולי תנועה פרטניים בכל גיל - כי כשאין מילים הגוף מדבר, חוסן בתנועה.🎗️

קישור לקליפ ולאתר העמותה בתגובה הראשונה

כמה מאתגר לגדל ילדים בתקופה כזאת.ההתמודדות שלנו עצמנו עם ההתרחשויות ובמקביל הצורך לתווך ולהסביר לילדים מה קורה, לענות על...
22/11/2023

כמה מאתגר לגדל ילדים בתקופה כזאת.

ההתמודדות שלנו עצמנו עם ההתרחשויות ובמקביל הצורך לתווך ולהסביר לילדים מה קורה, לענות על שאלות ולנסות ליצור מסגרת 'נורמלית' – מאתגרים כל הורה בישראל.

רגע לפני שהמלחמה התחילה, עמותת גנ"ת הכינה קורס יוצא דופן למצבים דומים לאלו, קורס שמעניק כלים פשוטים להתבוננות, התמודדות אתגרים, קידום תחושת הביטחון העצמי והמסוגלות, וויסת עצמי ושיפור תהליכי למידה. בקצרה, הקורס מסייע לקידום איכות חיים דרך הגוף.

הקורס מתאים להורים לילדים בגיל 12-3 ובנוי מ-7 יחידות מקוונות ללמידה עצמאית, כולל תרגילים, ראיונות עם נשות מקצוע מובילות, סרטוני העשרה והרחבה, משימות יישומיות ושאלות רפלקטיביות.

עלות הקורס הינה 920 שח, אבל כעת אנחנו נותנות אותו ב-585 ₪ בלבד (המחיר כולל ערכת כרטיסיות בשווי 120 שח) + עלות המשלוח. במקביל לקורס נערוך וובינרים חיים לשאלות ודיוקים לאירועי ימים אלה.

לא בטוחה לגבי זה? אנחנו כאן לדבר. פרטים נוספים באתר פריזמה >
https://bit.ly/47naeRs

10/10/2023

מלחמה - הוראות הפעלה חשובות

תודה רבה ל Sasha Khazanov
על הפוסט החכם הזה 🙏

1. מה שאנחנו חווים עכשיו הוא טראומה - אישית קולקטיבית ובינדורית! זה שילוב קטלני.

2. חשוב מאוד לקחת בחשבון, שלרובנו - זאת טראומה ראשונה בסדר גודל כזה, גם למי שכבר מורגל למצב ביטחוני, זה קנה מידה אחר!

3. ככזה - הוא מייצר קרע במערכת הפנימית (זאת המהות של טראומה) וזאת הסיבה שרובנו נשארים עכשיו ללא מילים, בלי יכולת לתפוס, בשיתוק, הלם וחוסר אונים.
טראומה מתנהגת כמו טראומה ואין יכולת כרגע לתווך לעצמנו את המציאות.

4. ולכן! כל ביטוי שלה, בין אם הוא הצפה של חרדה, עשייה קדחתנית והרתמות לעזרה או בין אם הוא הסתגרות משותקת בבית, פחד וחוסר תפקוד - הוא נורמלי בתוך הלא נורמלי הגדול.

5. זה הזמן להיות באקסטרה רגישות ולא ליפול לאשמה, שיפוטיות על הרגשות והמחשבות שיש לנו, לציפיה שנהיה אחרת והשוואות לעומת יתר האנשים! החוויה היא אישית.

6. כל אחד מתמודד בדרכו וכמיטב יכולתו, התגובות לטראומה רובן אוטומטיות, כך שחמלה ורכות נדרשים עכשיו.

7. פרוטוקול התמיכה למצב כזה מקיף של טראומה, הלם, שיתוק או זעם - דומה מאוד לפרוטוקול של עצם שבורה:
לעטוף ולקבע, לדאוג להרבה משאבים ותמיכה, להתאזר בסבלנות, להישמר.
(במקרה שלנו, זאת כבר תאונת שרשרת חזיתית...)

8. המצב ייקח זמן ולכן יש צורך לכלכל את הכוחות, בעיקר אם עלינו להיות בתמיכה לאחר (חיילים, משפחה, ילדים, מטופלים). כלומר לוודא שאנחנו במצב מלא בעצמנו, ככל הניתן, כדי לתת.

9. כדי לעשות זאת, רצוי לוודא שיש משאבים זמינים ופשוטים - אוכל, מנוחה ככל הניתן, מעגלי שייכות מיטיבים, יציאה לטבע ככל הניתן, עבודת גינון, משחק, תנועה, יצירה, כתיבה.

10. חשוב לייצר פורקן למערכת העצבים של מה שמצטבר בתוכה כרגע - ולכן כל ביטוי של בכי, כעס, פחד ואפשרות לתת מילים למה שאין לו מילים הוא קריטי. ככה נבטיח שהטראומה לא נשארת בפנים והיא נעה החוצה.

11. זה הזמן לקחת עזרה, יש לא מעט עזרה ללא תשלום מאנשי המקצוע ומי שמגיע לאירוע הזה מתוך החיים שלו על רזרבות נא לא לחכות עד שיופיעו הסדקים.

12. אין איזה "צריך" אחד נכון ואין אמת אחת. .
כל אחד יכול לייצר לעצמו נתיב הבראה ויציאה הדרגתית מההלם - חלק דרך עשייה והתגייסות, חלק דרך טיפול, חלק דרך להיות בשטח וחלק דרך לשלוח אנרגיה טובה.

13. הצמדו למה שמיטיב איתכם. לאט לאט.

14. בהקשר הזה, זה לא הזמן להרגיש "אגואיסטים", כי אנחנו מתמקדים ברווחה ובדברים הקטנים! אנחנו משמרים חיים. במצב לא נושם אין לנו מה לתת גם ככה, השמירה העצמית כאן היא הכי אפקטיבית כרגע גם לכל השאר.

15. זאת תהיה דרך ארוכה, הערכו בהתאם מבחינת כוחות הנפש וארגנו את המציאות בהתאם.

16. ותרו על משימות לא דחופות, אם אתם מרגישים מוצפים, תכננו יום ביומו במנות קטנות. מה שסובל דיחוי ייחכה.

17. מצד שני, גם אם לסדר את הבית והניירת או להחליף קיץ-חורף שומר לכם עכשיו על ויסות, לכו על זה. אלה זוטות חשובות, שמחזירות תחושת שליטה כלשהי בתוך ים הכאוס. אל תפחיתו מערכן! זאת טקטיקה חשובה להתחזקות.

18. הזהרו מפאתוס!
הקצוות יופיע עכשיו בכל מקום, כי זה מה שטראומה והישרדות מייצרים - הרבה שחור ולבן ומעט מאוד אפור. אמנם זה זמן לפעולות מיידיות של מצב חירום, אבל גם תזכורת לחזור ככל הניתן לפרספקטיבה מורכבת.
למשל - "הלכה לנו המדינה" לעומת "יש כל כך הרבה אנשים טובים שעוזרים ותומכים ונוכחים עכשיו בערבות הדדית".

19. נסו להחזיק את הגם וגם ולא רק קצה אחד, זאת תרופה טובה להישרדות - הפתח לתנועה וזווית נוספת.

20. היעזרו במוסיקה, אוכל מנחם, חיבוקים, אוזן קשבת - שימור התשתיות הוא קריטי בזמן הזה להמשך התפקוד.

21. זכרו שכל ביטוי רגשי יהיה עכשיו בווליום גבוה, כי הטעינות גבוהה מאוד, אז כל מערכות היחסים מאותגרות מאוד ומועדות להצפה. זה הזמן לסלחנות, גמישות ויחס זהיר וקשוב.

22. רקמת הלב פצועה עכשיו מאוד וייקח לה זמן איחוי. שמרו עליה, לא לכפות על עצמכם נוקשות איפה שלא נדרש. איפה שכן נדרש - עשו נקודתית וחזרו לרכות.

23. שימו לב לצריכת התקשורת והנוכחות שלכם ברשתות - היא גם מיטיבה, מחברת ומפוגגת חרדה, אבל היא גם עלולה מאוד להציף ולעבור את גבול יכולת ההכלה. שימו לב היטב למה שאתם נחשפים, באיזה מינון ומתי. התרחקו ממה שגוזל אנרגיה, היקרה מאוד ממילא.

24. טראומה היא שדה ששואב וככזה נמצא את עצמנו לא מצליחים להתנתק מהזוועה. העוררות במערכת מפעילה מאוד ומכניסה ללופ. זה מעגל אימה סגור.
זה הזמן לחזור לפעולות פשוטות ותומכות שציינתי קודם.

25. שאו תפילה. אין שום קשר לדת. זה חוק בסיס - כוחות החיים תומכים בנו גם כשהשורשים נעקרים והכל נשרף. חזרו לאדמה שלכם ושאו תפילה לרוח. ייקח זמן החלמה ממושך והם יתחברו. קול של בקשות לב צריך להשמע!

26. אפשרו לייאוש להיות, לפחד, לתסכול, לטלטלה. זה סימן שאנחנו אנושיים ושבריריים וזה לא יכול להיות אחרת.
אין זה אומר שאין לנו כוח, אבל מותר גם להשבר.

27. היו ערים לניסים סביבכם והם בכל מקום - אנשים אמיצים, סיפורי הצלה, הקטנות של יומיום שלא מובנות מאליהן, הקימה שלנו בבוקר, ציוץ של ציפור, רוח של סתיו.

28. בחנו את הלבד שלכם - לפעמים הוא הכרחי, כדי להסדיר נשימה ולהתרחק מאינטרקציה ולפעמים הוא הסתגרות שלא מאפשרת תמיכה. היו ערניים ללבד מתמשך ובקשו להישען!

29. זכרו לנשום. בעיקר לנשוף החוצה עד הסוף!
זה מווסת מאוד את מערכת העצבים. בכלל, להתעכב רגע על נשימה ועל אנחת רווחה (פולניות ידעו מה טוב להן) מאפשר להמשיך את היום ואת העומס טוב יותר. זה לוקח פחות מדקה ואין מנת יתר.

30. היו טובים לעצמכם, לטפו לעצמכם את הראש. זה עצב גדול, עמוק ותהומי. החזיקו איזה אופק של יום ביומו. הקיפו את עצמכם באהבה.
לצד הנשק שיורה, מעטפת של טוב מינימלי היא נשק חשוב לא פחות.

שתפו לכל מי שיכול להיעזר בזה ויחד, עקב בצד אגודל, נעשה את הדרך מטראומה להחלמה.

בחג הסוכות אנו נדרשים לעזוב את הבית היציב והבטוח ולעבור לדירת ארעי.היציאה הזו דורשת מאיתנו לעצור את מרוץ היומיום, את הרד...
30/09/2023

בחג הסוכות אנו נדרשים לעזוב את הבית היציב והבטוח ולעבור לדירת ארעי.
היציאה הזו דורשת מאיתנו לעצור את מרוץ היומיום,
את הרדיפה אחרי החומר.
לחיות באופן הפשוט ביותר במינימום אמצעים – אנחנו והטבע. אנחנו והרגע.
שבעה ימים אנחנו שוהים בסוכה, אמורים לחיות את הכאן והעכשיו –
חשים על בשרנו את שינויים מזג האוויר, את זריחת השמש ושקיעתה, את הטל, הרוח
ולא פעם את הגשם הראשון…
ואז מגיע חג העצרת – חג שאין בו שום מצווה. שום תפילה מיוחדת.
חג שכל מה שאנחנו אמורים לעשות בו הוא לעצור.
אחרי תקופת החגים העמוסה פשוט לעצור,
בלי מנהגים ובלי מצוות שיסיחו את הדעת מהרגע הזה של סוף החגים ותחילת השנה.
זהו רגע עוצמתי מאוד. יש בו ממד מדיטטיבי.
בבסיס המדיטציה עומדות שתי מילים – עצירה והתבוננות.
מדיטציה היא תרגול של נוכחות בהווה, היא ההפך מהיסח או מפיזור דעת.
זהו מצב בו הגוף והתודעה מתאחדים, ממש כאן ועכשיו. כיוון ההסתכלות הוא פנימה, ואופייה חווייתי.

הדרך לתרגל מדיטציה - היא להפנות את תשומת הלב לדבר אחד בלבד, כאן ועכשיו, ואז, באופן טבעי, משהו בנו, בגוף, במחשבות, ברגש, נרגע, מתחבר ומתקרקע. מתוך כך מתאפשרת לנו ראיה צלולה של הדברים, כמו שהם, והרבה מהמאבק הפנימי שרבים מאיתנו חווים כבר מתחיל להירגע. לא כל תשומת לב מיטיבה – אם אני שמה לב רק לדבר אחד, אבל הדבר הזה הוא משהו מרגיז, אני לא ארגע. כך שאנחנו רוצים להיות מודעים גם למה אנחנו שמים לב. ואם אני שמה לב לדבר אחד, אבל כדי לברוח ממה שקורה לי, גם אז ייווצר ניכור במקום חיבור. אז התרגול הוא לשים לב לדבר אחד, לבחור מהו הדבר הזה, ולשים לב באופן ידידותי, סבלני ומקבל.
אחת הדרכים היעילות ביותר לתרגל שהייה בהווה, ולגעת בדומיה שמאפשרת לנו להרגיש בבית, היא לשים לב, בעדינות, בקבלה לנשימה, כמו שהיא מרגע לרגע.

חג סוכות שמח!

ילדים מתקשים לעיתים להתמודד עם המשימות שלהם בבית הספר ואנחנו נוטים לכעוס ולהתאכזב. אולם יתכן מאוד שיש להם צרכים בסיסיים ...
27/09/2023

ילדים מתקשים לעיתים להתמודד עם המשימות שלהם בבית הספר ואנחנו נוטים לכעוס ולהתאכזב. אולם יתכן מאוד שיש להם צרכים בסיסיים שהם אינם יודעים איך לתת להם בכלל ביטוי מילולי. יעל טרנר-גרוסמן מסבירה לאתר כיצד ניתן לזהות את הצרכים האלה, גם אם הילדים לא מצליחים לבטא אותם.

יש פעמים בהם אנחנו רואים שהילדים שלנו מתקשים להתמודד עם המשימות שלהם בבית הספר ואנחנו נוטים לכעוס ולהתאכזב. אולם יתכן מאוד שיש להם צרכים בסיסיים שהם אינם יודעים איך ...

סיפור לערב יום כיפור:יואב היה תלמיד בכיתה ה', תלמיד חברותי, מצליח בלימודים.לא המנהיג של הכיתה, גם לא המבריק ביותר, אבל ג...
23/09/2023

סיפור לערב יום כיפור:
יואב היה תלמיד בכיתה ה', תלמיד חברותי, מצליח בלימודים.
לא המנהיג של הכיתה, גם לא המבריק ביותר, אבל גם לא תלמיד שמתקשה במיוחד.
מעט אחרי תחילת השנה, מחנכת הכיתה החדשה, רונית, פנתה אל הוריו ותיארה ילד עם קושי רגשי גדול והמליצה להם לפנות לטיפול.
ההורים ההמומים ביקשו להבין במה דברים אמורים, כיצד בא הקושי הרגשי לידי ביטוי בכיתה.
מסתבר שיואב יושב מתחילת השנה עם קפוצ'ון על הראש ומסרב להוריד אותו.
הוא אומנם יושב בשורות הראשונות, ממש לצד המזגן, אבל שאר הילדים סביבו לבשו קצר,
כך שזה לא נובע מקור...
מבחינת רונית המחנכת, לא לגיטימי לשבת בראש מכוסה בכיתה, אפשר להבין.
ההורים היו מבולבלים: מצד אחד מרגש ומשמח שמחנכת הכיתה שמה לב לקושי של יואב, פונה אליהם ומשתפת, אם יש קושי רגשי כדאי לשים לב אליו כמה שיותר מהר ולסייע לו. מצד שני כל כמה שהם ניסו לראות משהו שונה בהתנהגות שלו – קושי חברתי, רגשי אחר.. הם לא מצאו.
הוא המשיך להיפגש עם חברים, הלך אל בית הספר בשמחה והיה חיובי וחיוני כתמיד.
הם קיוו שהרושם של המורה ישתנה, אבל זה לא קרה, היא היתה עקבית ובטוחה שמשהו לא תקין..
ההורים המוטרדים ביקשו לקיים שיחה עם רונית והיועצת ולחשוב על דרכי פעולה.
היועצת ביקשה לברר האם גם בשיעורים אחרים יואב יושב עם קפוצ'ון על הראש.. די מהר הסתבר שזה המצב רק בשיעורים של המחנכת רונית.
יואב בהחלט הציג קושי, לסרב להסיר את הכובע באופן עקבי הוא ביטוי גופני ברור. אבל מה הוא מסמן?
רונית, בתשומת לב ואחריות ראתה ופירשה את הביטוי הגופני, מתוך ההכרות והניסיון שלה, כקושי רגשי. אבל במקרה הזה הביטוי הגופני סימל קושי גופני.
ליואב היה קושי בוויסות החושי, קולה של המחנכת החדשה היה גבוה ודק, הוא ישב סמוך אליה בשורות הראשונות והקול שלה הקשה על הריכוז שלו. גם הוא עצמו לא הבין שזו הבעיה ורק בשיחה ותהליך רפלקטיבי (היועצת עברה הכשרה ב״פריזמה״) - ההבנה הזו חלחלה.

יואב עבר לשבת בשורות האחרונות, המורה השתדלה להנמיך את הקול לידו והוא מצדו הסיר את הקפוצ'ון וקיבל מהיועצת תרגילים פשוטים לוויסות חושי.

הסיפור הקטן הזה, בערב יום כיפור, מציע לבחון תמיד עוד אפשרויות לפרשנות...
ילדה חסרת מנוחה לא בהכרח סובלת מהפרעת קשב...
ילד שבוכה הרבה הוא לאו דווקא לא מפותח רגשית...
ילדים שמתקשים לבצע משימות פשוטות אינם טיפשים...

אנחנו לא מבקשות חשבון נפש, רונית היתה ערה לתלמידים שלה, זיהתה קושי, פענחה אותו בכלים שהיו לה, שיתפה את ההורים ודחפה לקבלת עזרה.

אנחנו כן מבקשות ללמוד ולהכיר גם את מערכות הגוף, זה ידע בסיסי שמאפשר התבוננות נוספת ויכולת לסייע ולהיטיב עם עצמנו ועם התלמידים שלנו.
כבר עשרות אנשי הוראה נהנים מקורס באונליין החדש שלנו, שמתמקד בהכנסת הגוף לכיתה באמצעות שיעורים ממוקדים ופרקטיים, לשימוש מיידי בכיתות (הקורס נמכר במחיר השקה, 465 במקום 900). לפרטים והרשמה>>
https://www.ganat-prisma.org/

קרדיט צילום: Jannes Jacobs

12/09/2023
אוטוטו מסתיים השבוע הראשון של שנת הלימודים. כל הילדים מצאו את מקומם הפיזי בכיתה?מה היו השיקולים שלהם בבחירת המקום? אם המ...
06/09/2023

אוטוטו מסתיים השבוע הראשון של שנת הלימודים.
כל הילדים מצאו את מקומם הפיזי בכיתה?
מה היו השיקולים שלהם בבחירת המקום?

אם המורה קבעה מקומות, בדרך כלל מה שינחה אותה יהיו שיקולים חברתיים כמו גם לימודיים – יצירה של מארג ופיזור בכיתה.

אבל מה עם השיקולים הגופניים?
בדרך כלל ילדים גבוהים ישבו מאחור, ילדים עם קשיי ראיה או שמיעה ישבו מלפנים..

וילדים עם קשיי ויסות חושי? איפה הם ישבו?
מה עובר על ילד שיש לו קושי עם מגע-קרבה-חיכוך כשהוא יושב בנקודת מעבר מרכזית,
נניח בכניסה לכיתה או ליד התאים של הילדים?
וילד עם קשיים בעומס חזותי - לאן כדאי שפניו יפנו?

האם שמנו לב למנחי הגוף של התלמידים?
האם יש לנו תלמידים שיושבים בזווית אל הלוח?
מה יהיה מצב הצוואר שלהם בסוף היום? והעומס על הזרועות?
ומה היחס לקרבה למזגן בחשיבה על סידור הישיבה?

אין ספק שלתכנון הישיבה בכיתה יש שיקולים רבים –
שיטת ההוראה, הדינמיקה שנבקש ליצור, המארג החברתי,
ואנחנו מציעות להוסיף גם את השיקולים הגופניים.

כדאי גם לשאול את התלמידים, כדי לעורר את המודעות שלהם לצרכים הייחודיים שלהם.
כשהגוף נינוח המוח פנוי ללמידה – אבל כשהגוף מוטרד, קשה מאוד ללמוד!
נקודה למחשבה: אולי לא כולם צריכים כסאות רגילים בכלל?
אולי אפשר להיות חלק מהשיעור גם בעמידה בקצה הכיתה, או בישיבה על פוף/שטיח בקידמה?
לפרטים נוספים על מודל פריזמה>>
https://bit.ly/3Z9ZN0z

איך נגרום לילדים לשתף פעולה בביה״ס ובבית,לא להימנע ממשימות שנתפסות בעיניהם כבלתי אפשריות/איומות/מאיימות בקושי שלהן?במקום...
06/09/2023

איך נגרום לילדים לשתף פעולה בביה״ס ובבית,
לא להימנע ממשימות שנתפסות בעיניהם כבלתי אפשריות/איומות/מאיימות בקושי שלהן?
במקום ללכת בכוח שוב ושוב ושוב - משלבים את הגוף, הכל מתחיל להיפתח, השינוי מתחיל לחלחל.
איך מתחילים?
קבלו 4 תרגילים פשוטים שיעזרו בזה👇
Haaretz הארץ

הארץ

ביום שישי או ראשון יצעדו אל בית הספר יותר מ-2.5 מיליון ילדים ובני נוער.יחד איתם יצעדו מאות אלפי מנהלות ומנהלים, מורות ומ...
29/08/2023

ביום שישי או ראשון יצעדו אל בית הספר יותר מ-2.5 מיליון ילדים ובני נוער.
יחד איתם יצעדו מאות אלפי מנהלות ומנהלים, מורות ומורים, סייעות, יועצות, אבות בית, מזכירות, עובדי ניקיון ואחזקה -
לכולם.ן הראשון בספטמבר הוא יום מיוחד.
לכולם.ן הוא מהווה התחלה חדשה, תקווה, צפיות וגם חששות..

אז הנה כלי קטן ופשוט שיעזור להעלות את הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות שלכם.ן,
של הילדים..
כל מה שאתם צריכים זה את הגוף שלכם ורגע של שקט.

הנה הדגמה מתוך הסדרה טד לאסו.
https://bit.ly/3P7bx07

איך זה עובד?
כמו שהתחושות שלנו משפיעות על שפת הגוף,
תנוחות הגוף יכולות להשפיע על התחושות שלנו!

המוח מקבל מתנוחת הגוף הזו את ההבנה שאנחנו בשליטה:
העוצמה, הגב הזקוף, הגוף הפתוח - כל אלו משכנעים את המוח שאנחנו בביטחון מלא בסיטואציה.

והנה עוד תנוחת העצמה – מכירים?
בקורס האונליין שלנו, המיועד למורים (ובקרוב ממש גם הורים יהנו מקורס המותאם להם) - אנחנו מציגות את שיטת פריזמה במלואה, תפיסה חינוכית יישומית המזהה ומקנה כלים פשוטים להתמודדות עם אתגרים, לשיפור תהליכי למידה ולקידום איכות חיים דרך הגוף/
לפרטים נוספים (והצטרפות לקורס חינמי קצר, שנותן טעימה מהשיטה)>>
https://bit.ly/3E9nHQ8

Address

המרחב החברתי, אחד-העם 3, ירושלים
Jerusalem

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when פריזמה - עמותת גנ"ת - גוף, נפש, תודעה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to פריזמה - עמותת גנ"ת - גוף, נפש, תודעה:

Share