מטיב המרכז הישראלי לפסיכוטראומה שאלות ותשובות להורים

21/07/2025

מרחב פנד"ה הוא המענה העדכני של מטיב ילדים להתמודדות המתמשכת של ילדים במציאות של השנתיים האחרונות.
מתאים להורים שמעוניינים בעוד "זוג עיניים" של אנשי מקצוע. לא כטיפול, אלא כמניעה, זיהוי, חשיבה משותפת.
ההשתתפות ללא עלות אך נדרשת הרשמה מראש.

לא תמיד אפשר לדעת, בדיוק, מה לא בסדר? לפעמים צריך עין נוספת, מקצועית שדרכה נוכל להבין.

אתם רואים את הילד/ה שלכם משתנים, נסגרים, או מרבים לכעוס, פעמים נראה פשוט שהם כבר לא בדיוק כפי שהיו. משהו יושב שם בפנים, ואתם, כמו כל הורה אוהב, רק רוצים להבין, לעזור, להיות שם באמת עבורם.

אנחנו במטיב יכולים להציע עזרה! ללא עלות!

בדיוק בשבילכם, הורים מודאגים, פתחנו ב"מטיב" את מרחב פנד"ה –
מרחב משחק רגשי-תרפויטי לילדים בגילאי 2 -9 והוריהם, שפועל באווירה רגועה, נעימה ומאפשרת.

כאן, לא שואלים את הילד שאלות ישירות.
כאן לא שמים עליו תוויות.
כאן פשוט משחקים בזמן שצוות מקצועי, רגיש ומנוסה, מתבונן, מקשיב, ושם לב לכל מה שנאמר בלי מילים.

בכל מפגש נוכחות מטפלות שהן מומחיות לילדים, המבינות בדיוק מה לחפש:
קושי בוויסות, התנהגות תוקפנית או שקט לא רגיל, חרדה שלא נאמרת בקול.
הן שם גם בשבילכם, ההורים, עם ליווי, הכוונה ומילים טובות המחברות ועוזרות להרגיע לברר ולכוון אתכם.ן

אל תטעו -"מרחב פנד"ה" הוא לא תחליף לטיפול.

הוא מרחב של נשימה.
הזדמנות לעצור לרגע עם הילד.
לשחק. לראות. להבין.

המרכז מופעל על ידי עמותת מטיב – הגוף המקצועי והמוביל בישראל לטיפול בטראומה הפועל בירושלים. הוא מתאים במיוחד להורים שחשים שמשהו עובר על הילד, גם אם קשה לשים את האצבע על מה בדיוק עובר עליהם.

אנחנו מזמינים אתכם למפגש היכרות מלווה בעין מקצועית, לב פתוח ומקום בטוח.

בתמונה: שרית שרם-יבין, מנהלת מרפאת הילדים של מטיב, מתוך כתבה חדשה שהתפרסמה לאחרונה בנושא "מרחב פנדה" - מוזמנים לקרוא ואז להירשם.

לפרטים והרשמה(מראש בלבד) - ללא עלות: https://bit.ly/pandaspace

23/06/2025

23/06/2025

קריאה מומלצת להורים ובכלל

כמו בבושקה שאין לה סוף אנחנו מוצאים את עצמנו במלחמה בתוך מלחמה, מכאוב על גבי אימה | אחרי 622 ימים של מציאות לא נורמלית גם הנופלים ברצועה, הנפגעים בעורף והחטופים בעזה נד....

22/06/2025

שיר מומלץ לילדים שהצליל של האזעקות מבהיל אותם

19/06/2025

מרגישים שאתם זקוקים לזמן איכות משמעותי עם הילדים בתוך כל הכאוס מסביב?

מטיב ילדים מזמינים אתכם הורים וילדים בגילאי 2-5 למפגש משחקי משותף בזום.

המפגש נועד לעיבוד רגשי של ילדים בגיל הרך דרך קשר ומשחק עם ההורה.

המפגש ללא עלות ופתוח לקהל הרחב!

יום חמישי 19.6.25, בשעה 16.00

נא הביאו איתכם למפגש:
* גליל נייר טואלט
* שמיכה/מגבת/ מטפחת
* טושים
* קרם לגוף

מוזמנים!
meet.google.com/epv-vikn-nny

16/06/2025

אמא שואלת:
הילדים שלנו בכיתה א' נחשפו לאירוע קשה – טיל שנפל בשכונה של חלקם, עם פגיעות פיזיות בבתים, הרס, פציעות והרוגים, כולל כאלה ששהו בממ"ד. הילדים נרגשים, יש חוסר ודאות, חלקם מכירים אישית נפגעים, וגם צוות בית הספר עצמו מהאזור שנפגע. עד היום הצלחנו להחזיק שיח מרגיע, אבל האירוע האחרון שינה את המציאות. איך נכון לדבר איתם עכשיו?

שרית עונה:
אמא יקרה,
המציאות שאת מתארת היא מהקשות שיכולה לפגוש קהילת ילדים צעירים — לא עוד "בום מרחוק", אלא אירוע קרוב, מוחשי, עם השלכות רגשיות ותחושתיות אמיתיות. הבתים רעדו, חלונות נשברו, יש ילדים שמכירים את הבניין, את ההרוגים, את כוחות ההצלה. זה אירוע מכונן – וגם אם הוא לא התרחש "בתוך" הכיתה, הוא התרחש בלב הקהילה של הילדים.

דווקא במצבים כאלו חשוב *לא להחזיק את אותו הסבר רגוע ואחיד שהיה קודם, אלא לאפשר שיח שהוא **גמיש, אמפתי, מותאם לילד ולמציאות החדשה.*

הנה כמה עקרונות שעשויים לסייע:

🌱 1. *הכרה בכאב ובשינוי במציאות*

אפשר לומר:
"קרה משהו קשה ממש קרוב אלינו. אנחנו רגילים לדבר על הבום ולרוץ לממ"ד, אבל הפעם משהו אחר קרה. היו ילדים שראו נזק לבניינים, היו חלונות שנשברו, היו אנשים שנפגעו, וזה יכול להבהיל ולבלבל. מותר להרגיש כל מיני רגשות – פחד, עצב, בלבול, ואפילו כעס."
השיח צריך להיות בגובה העיניים, עם הכרה ברגשות *בלי להעמיס פרטים מזעזעים.*

🧠 2. *שיח פתוח ולא דוחק*

לא שואלים: "אתה מפחד? שמעת על מי שנהרג?"
אלא: "שמעת מה קרה בשכונה? רוצה לספר לי מה ראית או מה הרגשת?"
או: "שמעתי שדיברו בכיתה על מה שקרה. איך היה לך לשמוע את זה?"

🧸 3. *חיזוק תחושת ההחזקה וההגנה*

למרות הקושי, חשוב לחזור על מסר של "יש מבוגרים שדואגים לנו", ולדבר על ההגנות הקיימות, גם אם הן לא מושלמות.
למשל: "אנחנו לומדים כל הזמן איך להיות יותר בטוחים. המורים, ההורים, הכבאים, כולם מנסים לעזור ולשמור כמה שיותר."

👧 4. *שיח בכיתה – עדין, מוכל, נוכח*

מומלץ לעודד את צוות הכיתה ליצור מרחב שיח – לא רק שיחת הסבר, אלא גם *הזמנה להבעה*: ציור, שיחה פתוחה, כתיבה של מכתב לאדם שצריך חיזוק, משחק שמאפשר "להוציא" את הפחדים.

💬 5. *מענה אישי למי שצריך*

ילדים שחוו את האירוע מקרוב – למשל, שראו את הבניין, שמכירים את אחת המשפחות, שהיו עם אבא בלובי בזמן הפגיעה – זקוקים גם לשיח אישי. חשוב לפנות אליהם בשקט, לשאול לשלומם, *ולא לדחוק בתגובה* אלא פשוט להציע נוכחות. אפילו משפט כמו:
"שמעתי שהיית ליד כשזה קרה, ורציתי לשאול מה שלומך היום."

❤ לסיום:

מה שאת מתארת הוא רגע קריטי בקהילה – רגע שבו חוזק קהילתי ואמפתיה יכולים להיות משאב עצום. שיתוף של רגשות מצד מבוגרים באופן מותאם, הבעת אכפתיות לילדים, ויצירת תחושת שייכות וביטחון – יכולים לחולל הבדל גדול עבורם.

באהבה ובכאב,
*שרית וצוות מטיב ילדים*

Send a message to learn more

15/06/2025

*אבא שואל:*
הבת שלנו בת 5.10, מאוד חכמה ומודעת. אמא נסעה לחופשה עם חברות בחו"ל לפני שבוע והייתה אמורה לחזור בשישי בבוקר. ביומיים הראשונים היה לה מאוד קשה, בעיקר סביב השכבה, שכן היא מאוד מחוברת לאמא ומתכרבלת איתה בלילה לפני השינה וגם בבוקר כשקמה. כעת אמא תקועה בחו"ל בלי צפי למועד חזרה. נאלצתי לחשוף אותה ליותר מידע על המצב ממה שחשפנו אותה עד היום, כדי להסביר למה אמא לא יכולה לחזור. נראה שבינתיים היא מתמודדת עם זה בגבורה, גם סביב ההליכה למרחבים מוגנים. לא יודע איך יהיה בהמשך. בנוסף, אני מילואימניק, שנמצא במילואים ברצף מאז 7/10, רוב הזמן במתכונת יומיות. כרגע אין צורך שאגיע למילואים ואני יכול להישאר איתה בבית, אך איני יודע כמה זמן המצב הזה יימשך.

*מטיב עונים:*
קודם כל, הלב יוצא אליכם ❤️ איזה אתגר מורכב וקשה – גם מבחינת ההתמודדות של בתכם עם הגעגוע, חוסר הוודאות והמתח הביטחוני, וגם מבחינתכם כהורים שמנסים להחזיק את הבית יציב מול סערה.

הדברים שאתה מתאר (הקושי בשינה, הצורך בהסברים עמוקים יותר, ההתמודדות עם שינויים ועם מצב רגשי רגיש) אלה תגובות מאוד טבעיות ונפוצות בגיל שלה, במיוחד כשמדובר בילדה רגישה ומודעת. ילדים בגיל הזה מאוד זקוקים לעוגנים קבועים: חיבוק של אמא, שגרת בוקר וערב, ולדעת שמישהו "שומר עליהם". כשעוגנים כאלה מתערערים, הם זקוקים לתחליפים זמניים, גם אם לא מושלמים.

הנה כמה רעיונות שיכולים לעזור בתקופה הקרובה:

🌙 **יצירת שגרת ערב חדשה** – אפשר למשל לעשות "חיבוק של שלושה לבבות": אתה, היא ואמא (שנמצאת בלב), עם בובה אהובה בתור "שליחה". אפשר גם לשלוח לאמא הודעה קולית כל ערב – ולקבל ממנה אחת בבוקר, אפילו אם לא בזמן אמת.

📱 **שיחות עם אמא** – אם זה אפשרי, חשוב שיהיו קבועות מראש, כדי שתוכל לחכות להן ולדעת מתי היא שומעת את הקול של אמא. אפילו 5 דקות ביום יכולות להעניק ביטחון.

📖 **ספרים עם מסרים מחזקים** – סיפורים שעוסקים בפרידה זמנית, געגוע או גבורה של ילדים במצבים לא פשוטים, יכולים לעזור לה לעבד רגשות דרך דמויות אחרות.

🛑 **מידע מותאם לגילה** – עשית נכון בכך שבחרת לשתף אותה בזהירות, כשזה היה נדרש. חשוב להמשיך לשקף לה את המציאות בלי להעמיס – למשל: "אמא מאוד רוצה לחזור, ויש בעיה עם המטוסים עכשיו. אנחנו מחכים שיגידו שאפשר לחזור – ואז היא מיד תבוא". כדאי להימנע מתרחישים או מחשבות עתידיות קשות ולהדגיש שאמא באמת רוצה לחזור ועושה כל מאמץ כדי להצליח בכך בהקדם.

🤝 **חיזוק תחושת השליטה שלה** – תן לה תפקיד קטן וחשוב: אולי להכין לאמא ציור יומי, לעקוב בלוח "כמה ימים עברו", או לבחור כל ערב את סיפור ההרגעה. ילדים זקוקים להרגיש שהם שותפים אקטיביים – לא רק צופים מהצד.

ולגביך – אל תשכח שאתה לא רק "זה שנשאר", אלא גם דמות הבטוחה עכשיו. גם אם אתה מרגיש מתוח או עייף, נוכחותך היא התרופה הכי טובה שלה. תנסה לדאוג גם לעצמך, אפילו בדברים קטנים. 💙

אנחנו כאן בשבילך להמשך – אפשר לשתף מה קורה, לשאול כל דבר.

Send a message to learn more

15/06/2025

*אמא שואלת:*
שלום, אנחנו הורים לילדים בגילאי 6, 4 ושנה ו4 חודשים. איך מסבירים להם על המצב הכללי, למה הוא קורה ומה בעצם קורה (מניחה שעדיף לנדב כמה שפחות מידע ובכל זאת..)

*שרית עונה:* זו שאלה חשובה ורלוונטים להורים רבים! השאלה עצמה היא כבר חלק מהפיתרון - ילדים צריכים הסבר. בלי הסבר, הם יכולים לנסות להשלים את חלקי הפאזל בצורה שגויה ולקחת חלק מהאשמה והאחריות על עצמם. לכן, חשוב מאוד להציע לילדים הסבר, ובמיוחד כזה שמאזן בין שקיפות לבין הגנה.

העיקרון המרכזי הוא להתאים את השיחה לגיל של כל ילד, וקודם כל לשאול אותם: מה הם כבר יודעים? מה היו רוצים לדעת עוד? איך הם מרגישים?
🧸 לתינוק (שנה ו-4 חודשים): הוא עדיין לא בשלב שבו הוא מבין מושגים מורכבים או מושפע ישירות מחדשות. אבל הוא מרגיש את המתח באוויר ואתכם. חיבוק, קול רגוע, ושגרה כמה שיותר יציבה, זה כל מה שהוא צריך עכשיו.

🎨 לילד בן 4: בגיל הזה הדמיון חזק מהמציאות, ולכן כל מידע חלקי עלול להיבנות בראש כמו סרט. במקום להסביר מה קורה, עדיף לשאול "שמתי לב שאתה שומע לפעמים דברים... מה אתה חושב שקורה?", ואז לתקן בעדינות. אפשר להגיד משהו פשוט כמו:
"יש אנשים שרבים ביניהם, וזה גורם לרעש ובלגן. אבל אנחנו כאן איתך, שומרים עליך."
לא צריך להיכנס ל"מי נגד מי" אלא רק להדגיש שמישהו גדול ומבוגר שומר עליו.

📚 לילד בן 6: כאן כבר מתחילות שאלות סקרניות יותר, וחשיפה רחבה יותר. בגיל הזה חשוב לתת הסבר קצר, כנה ומותאם:
"לפעמים יש ויכוחים קשים בין קבוצות של אנשים, וזה מגיע למצב של מאבק. זה לא משהו שאתה עשית, וזה לא אשמתך. אנחנו המבוגרים מטפלים בזה, והתפקיד שלך הוא לשחק, לשאול ולדבר איתנו מתי שצריך."

✨ בכל הגילאים, הכי חשוב:
- לדבר בגובה העיניים
- לא להיבהל משאלות. גם אם אין תשובה, מותר להגיד "אני לא יודע, אבל אני כאן איתך"
- להציע הרבה קרבה, מגע, שגרה וסיפור לפני השינה 💤
- ואם הילדים שואלים שוב ושוב, זה לא כי הם לא מבינים, אלא כי הם צריכים עזרה לעבד את זה רגשית. כל פעם שמסבירים, הם מרוויחים עוד קצת ביטחון.

Send a message to learn more

14/06/2025

*אמא שואלת:*
הבן שלי כמעט בן 4, יש לו אחיות גדולות יותר והוא בוגר ומבין. הוא לא שואל למה יש אזעקות, ועד עכשיו ירד למקלט בכיף. אפילו הוא והבנות הכינו תיקים מיוזמתם ובכיף. מעבר לזה הוא לא התעניין באזעקות יותר מדי.
הערב היה לו כאב קטן באצבע, עוד לפני ההנחיה להיכנס למרחב מוגן. כשהגענו למקלט הוא לא הפסיק לבכות. בהתחלה חשבתי שזה בגלל הכאב, אבל כששאלתי אם כואב לו – אמר שלא. אחת השכנות הציעה שאולי הוא פוחד, וכששאלתי אותו – הוא אמר שכן והמשיך לבכות.
אמרתי לו שאנחנו ביחד ועושים הכי טוב שאפשר.
מה כדאי לספר לו?
עד עכשיו הוא נראה בטוב ושמח, לא רציתי להעמיס עליו. הוא גם לא ממש שאל – אולי פעם אחת פלט שאלה על אזעקה, ואמרתי לו שהיא שומרת עלינו, בלי להיכנס לפרטים.

*שרית עונה:*
אמא יקרה,את מתארת רגישות מדויקת ונוכחות מכילה, וזה ממש לא מובן מאליו. נשמע שעד עכשיו בנך התמודד בצורה אחת, ועכשיו פתאום יש משהו אחר. יכול להיות שזה קשור לכך שהוא גדל ומבין יותר ואז גם הפחד מתגבר. יכול להיות שהוא מרגיש שהפעם מדובר במשהו אחר מהאזעקות שהיו עד עכשיו. כך או כך, זו תגובה שכיחה ונורמלית שלא צריכה לעורר דאגה. ובכל זאת, מה אפשר לעשות?

1. *לתת לגיטימציה לרגש שלו*
אפשר לומר משהו פשוט כמו:
"לפעמים אנחנו מרגישים בסדר הרבה זמן, ואז פתאום בא לנו לבכות או שאנחנו פוחדים... זה בסדר. זה קורה להרבה ילדים וגם למבוגרים."
בכך את עוזרת לו להרגיש שהוא לא "שונה" או "לא בסדר".
2. *להשלים בעדינות את הסיפור*
הוא כנראה כבר מבין שיש "משהו" שקורה, גם אם לא שואל. אפשר להרחיב טיפה – בלי להעמיס:
"אתה כבר יודע שיש לפעמים אזעקות, ומה צריך לעשות, ובדרך כלל אתה ממש אלוף בלהתמודד עם זה. הפעם אתה אולי מרגיש שזה משהו אחר - ואתה צודק, הפעם יש טילים חזקים ולכן עוד יותר חשוב להיכנס למרחב מוגן ולהישאר שם כמה זמן שאומרים לנו. לפחד יש תפקיד ממש חשוב - לגרום לנו ללכת למקום בטוחה כמה שיותר מהר! בעצם הפחד שומר עליך. וחשוב להגיד שגם יש הרבה מבוגרים ששומרים עלינו."
אם הוא שואל יותר – עונים בהתאם לגילו. אם לא – די בזה.
3. *להחזיר תחושת שליטה*
ילדים מרגישים יותר בטוחים כשיש להם "תפקיד" או "ידע". אפשר להכין ציור שמראה איך יורדים למקלט, או לתכנן יחד איתו משחק למקלט, כדי להחזיר תחושת שליטה וחוויה של עשייה.
4. *לשים לב גם לעצמך*
לפעמים הילדים קולטים שינוי קל אצלנו, גם אם לא נאמר דבר. כדאי לבדוק האם גם את בדריכות קצת יותר גבוהה הפעם? אולי זה גם מה שהוא "שמע" בגוף שלך?
---
אם ימשיכו תגובות כאלה (בכי, היצמדות, פחד פיזי כמו כאבי בטן או התנגדות למקלט), שווה להמשיך להיות קשובה, ואם צריך – להתייעץ. אבל לפי התיאור שלך, זה נשמע כמו תגובה נורמלית לאירוע חריג, ולא סיבה לדאגה כרגע.

---
לשליחת שאלות והצטרפות לקהילה: https://linktr.ee/metivkids

13/06/2025

ארגז כלים להורים ומשפחות לזמני חירום וחרדה
מאת: ד"ר שרון זיו ביימן, מתוך: בטיפולנט
1. איזונים בין דאגה וחרדה לבין בטחון – תנו מקום לחרדה ודאגה, אך הביעו לצידם ביטחון ביכולת להתמודד והצביעו על כלים להתמודדות. כאשר ילד מבטא חרדה בטאו הבנה והזדהות באופן מתון ומווסת ככל הניתן – "זה באמת מפחיד"/ "כולנו דואגים" אך לצד זאת נסו לשלב מסר מרגיע כמו "אנחנו יחד"/ "יש לנו איך להתגונן".

2. תיווך והסברה – הסברים בהירים עשויים להיות גורם מגן עבור ילדים ולשמש כהכנה מקדימה טובה אשר מתווכת את האירוע. למשל "יכולה להיות אזעקה וייתכן שתהיה סכנה של טילים, אבל יש צבא ששומר אלינו, ויש לנו איך להתגונן". בתוך כך, חשוב לנסות למנוע הצפה של חשיפה של הילדים שדרך התקשורת לחומרים מאיימים שאינם מתווכים כראוי.

3. תרגול עוזר – חזרו על ההנחיות שניתנות על ידי פיקוד העורף בזמן אמת ותרגלו את הפעולות שיש לעשות במקרה של אזעקה תוך הדגשה כי כאשר ישנה אזעקה יש לנו מה לעשות.

4. הכנה עוזרת – נסו להיאחז בהנחיות ובעשייה כדי להגביר רוגע. הראו לילדים את המ"מד או המקלט ואת הפעילויות והפינוקים שהכנתם בו. הכינו יחד עם הילדים את הממ"ד והכניסו צעצועים אהובים, פעילויות פשוטות ופינוקים.

5. עשייה עוזרת – זה הזמן לעשות יחד עם הילדים פעולות פשוטות בבית ובקרבת המרחב המוגן כדי לשמר תחושת עשייה. ניתן להשקות עציצים, לסדר צעצועים או להכין ביחד אוכל פשוט.

לרשימה המלאה והמצויינת:

מדריך מקצועי להתמודדות נפשית בזמן מתקפת טילים: איך להפחית חרדה, לסייע לילדים ולשמור על תפקוד? מתי לפנות לטיפול ואלו משאבים זמינים? כיצד לבנות שגרה ולחזק שליטה?

13/06/2025

* אמא שואלת:
הבן שלי בן שנתיים וחצי, מתוק ורגיש מאוד. כבר תקופה שהוא שואל הרבה פעמים במהלך היום על אזעקות – אם תהיה אזעקה כשנישן, אם תהיה אזעקה בגן, ואם תהיה כשאנחנו בחוץ. הוא גם נבהל מרעשים חזקים, והתראות בטלפון בלבלו והבהילו אותו.
אנחנו יודעים בערך איך לענות, אבל אני מתלבטת – האם בגיל הזה צריך להסביר מה זה בכלל אזעקה ולמה זה קורה? או שזה מוקדם מדי?
וגם – האם נכון לומר שאנחנו בטוחים בממ"ד, או שזה יגרום לו להרגיש שבשאר המקומות אנחנו לא בטוחים?

* שרית עונה:
אמא יקרה,
נשמע שיש לך ילד מאוד חכם, קולט ורגיש, ושאתם הורים שממש רואים אותו ומקשיבים למה שהוא מביע 💛
שאלות חוזרות על אזעקות, רגישות לרעשים, פחד להיות בחוץ או לא להירדם, כל אלה כן תגובות מאוד טבעיות ומובנות בגיל הזה, במיוחד אחרי תקופה של הרבה התרחשויות מפחידות סביב.
לשאלות שלך: האם להסביר למה יש אזעקות?
מומלץ לתת הסבר קונקרטי, במקרה הכי גרוע זה יעבור לו "מעל הראש" אבל לפחות הוא יקבל מסר שאפשר לדבר על הדברים האלה ולשאול שאלות. לדוגמא: "אזעקות זה סימן שעושים כדי שאנשים ידעו שעוד מעט יהיה משהו מסוכן, ושהדרך לשמור על עצמנו היא ללכת למרחב מוגן. הרעש יכול להיות לא נעים אבל בעצם הוא ממש עוזר לנו.."
אפשר לחשוב על זה קצת כמו לקחת מטריה כשבתחזית אומרים שיהיה גשם - האזעקה זו התחזית, והמטריה זה הממ"ד.
לגבי השאלה לגבי הבטיחות של הממ"ד - הדימוי של המטריה יכול לעזור גם כאן: כשאין גשם, לא צריך מטריה! כשאין אזעקה, לא צריך להיות בממ"ד. ובכל אופן, כדאי להדגיש שבכל מקום אתם שומרים עליו, אבל שבממ"ד יש "קירות מיוחדים" או "מקום מיוחד" ששומר עלינו אפילו יותר טוב.

💡ועוד משהו חשוב שיכול לעזור: ילדים בגיל הזה מבינים הכי טוב דרך שגרה, דמיון ומשחק. אפשר לשחק במשחק דמיוני עם בובות – "הייתה אזעקה, הדובי נכנס לממ"ד", ולתת סוף מרגיע, שבו הדובי נרגע וההורה מחבק. זה נותן תחושת שליטה וביטחון – וגם עוזר לעבד את החוויה דרך המשחק.

---
להצטרפות לקבוצות הווטסאפ להורים:
https://linktr.ee/metivkids?utm_source=linktree_profile_share<sid=dc7df285-3fea-4852-afa6-f417676b0505

Send a message to learn more

13/06/2025

חזרנו לפעילות אינטנסיבית, אנחנו מנסים להיות כאן עבור הורים שיש להם התלבטויות, שאלות וחששות. מוזמנים להצטרף לקבוצות הווטסאפ ולשלוח שאלות בטופס הייעודי. נשתדל להעלות את התכנים גם כאן, אבל זה יכול לקחת קצת יותר זמן. בתקווה לימים שקטים.
שרית וצוות מטיב ילדים.

מענה מקצועי על ידי צוות מטיב ילדים לשאלות הורים במהלך מלחמת חרבות ברזל