פשוט זוגיות - מירי ויזל

28/05/2026

השבוע אנו קוראים את פרשת בהעלותך,
לאהרון הכהן קשה לקבל את הרעיון. עם כל הענווה והצדקות שלו,
כשהוא רואה את הנשיאים מקריבים קורבנות בחנוכת המשכן - הוא מרגיש פספוס.
הוא לא מבין למה רק הוא והשבט שלו לא יכולים להשתתף ביום המיוחד הזה.
ואז מציע לו ה' את תפקיד מיטיב הנרות ואומר לו "שלך גדולה משלהם".
בואו, עם כל הכבוד - אפשר להשוות את חנוכת המשכן
לפעולה יומיומית פשוטה של לסדר ולתקן את הנרות?
זה לא נשמע כל כך הגיוני.
האור החיים מסביר את זה בצורה יפה שנוגעת לכל אחד מאיתנו.
הפעולה הפשוטה והיומיומית הזו של אהרון, היא היא הבסיס ליכולת להדליק בכלל את המנורה.
בלי ההטבה והתיקון לא היה אפשרי להדליק בכל יום מחדש את הנרות
ולכן היא נחשבת, בכל יום, כחנוכה מחודשת של המנורה.
התחלות הן תמיד דבר מרגש ועוצמתי,
ועם הזמן, הריגוש נעלם ואנחנו שוקעים בשגרה.
וכאן אנחנו לומדים משהו כל כך חשוב -
הפעולות היומיומיות הפשוטות שאנחנו יכולים לעשות כדי להעיר את השגרה הזו,
כדי להחזיק את הרגש וההתלהבות,
הן פעולות שכל אחת מהן היא כמו התחלה חדשה בפני עצמה.
בואו נרשה לעצמנו להתחיל מחדש את הזוגיות שלנו, עם כל ההתרגשות של ההתחלה,
בכל יום מחדש.
אז איך תיטיבו את הנרות?
איזו פעולה, ולו הקטנה ביותר, תבחרו לעשות בכל יום כדי ליצור שוב התחדשות?
שבת שלום,
ממני,🤗
מירי ויזל, פשוט זוגיות. 💕
בקרו אותי בפייסבוק: www.facebook.com/pashutzug פחות
פשוט זוגיות - מירי ויזל

Personal Coach

04/05/2026

ל"ג בעומר,
אש , מדורה
חגיגה של הילדים יחד עם חששות של ההורים,
אש מסמלת המון דברים בחיים שלנו.
בצד החיובי היא סמל לחום, לאהבה, לקרבה.
ובצד השלילי- היא שורפת ומכלה כל חלקה טובה.
כשאנחנו מתעסקים באש, אנחנו צריכים לעמוד כל הזמן על המשמר, לוודא שהיא נשארת תמיד בצד
הנכון, בגודל הנכון, כדי שהיא תבער אבל לא תצא משליטה, כדי שהיא תחמם אבל לא תשרוף, כדי
שהיא תנעים אבל לא תעטוף אותנו בעשן כבד ומחניק.
וכשאנחנו מתעסקים במערכות יחסים, זו שעלולה ליצור הכי הרבה אש היא כמובן הזוגיות שלנו-
מערכת היחסים שמצד אחד היא הכי קרובה, ומצד שני היא בין אנשים שבאו ממקומות כל כך שונים.
וזה לא פשוט- לשמר מצד אחד את אש האהבה והתשוקה ומצד שני לוודא שהיא לא יוצאת משליטה
ושורפת את הקשרים העדינים שבנינו.
לא מזמן סיימתי תהליך עם זוג שזה בדיוק מה שקרה אצלם, האש יצאה מכלל שליטה.
הרגשות העמוקים התבטאו בצורה של כעס, צעקות, מילים שפוגעות ושורפות את הלב.
התחברנו לאש הזו, למדנו להכיר אותה ולהבין מה מזין את הלהבות, וכיוונו אותה למקום טוב- של
חיבה, של חיבור, של חום הנובע מביטויי אהבה וקרבה.

אל תוותרו על האש בזוגיות שלכם, היא זו שמזינה ומחממת ומקרבת.
רק זכרו להזין אותה בדברים טובים – הוסיפו לה ניצוצות של מילים טובות, של חיבוק, של חיוך.
ואל תשכחו לשמר את האש, כי אש שלא מקבלת חמצן- נכבית.

17/04/2026

הנה, בלי ששמנו לב, אנחנו עומדים להתחיל את השבוע השלישי של ספירת העומר

בקבלה מקבילים כל שבוע בספירת העומר לספירה קבלית.
השבוע הראשון היה חסד-
השבוע השני גבורה,

ומה בא אחרי שיצאנו מהגבורה?

אז באה התפארת- המגשרת, המפשרת.
זו שלוקחת את החסד ואת הגבורה, מערבבת אותם טוב טוב
ויוצרת את האיזון העדין והיפהפה שכולנו מחפשים כל הזמן.

את ההתחשבות באחר, את ההסתכלות הנכונה על החיים, את האמת!

ושם בדיוק אנחנו רוצים להיות, בספירה הזו, ולא רק למשך שבוע אחד,
אנחנו רוצים לאמץ אותה אלינו ולא לתת לה ללכת!
ודווקא בימים מאתגרים אלו שכולם בבית
שיש חוסר וודאות!
מתח! שמחה! עצבים!
רגשות מעורבים!
במיוחד בימים אלו נשתדל לאמץ את התפארת,
להיזכר בטוב שיש בנו, בזוגיות, בילדים,
נודה לה' על הבריאות !
נחפש להיטיב, להחמיא, לפרגן!
ושלפעמים קצת קשה נתחזק בדיבור פנימי על הטוב שבנו,
נתפנק במאכל, גלידה שווה!
נצא לסיבוב קטן ,נטעין מצברים,
נשמור היטב על התפארת העוטפת, השומרת, המחזקת,

עד לשבוע השלישי של ספירת העומר בשנה הבאה!

מה אתם אומרים?
מוכנים לקבל את פניה של התפארת?

התמונה המצורפת מהמרפסת שלנו מהמקום בו מתמלאים באנרגיה במיוחד בשעות הערב
הצלם: עמיחי ויזל

25/02/2026

טוב, שמעתם כבר המון על חודש אדר ושמחה וכל זה
ובטח כבר די מיציתם את הרעיון.
חשבתי על הקשר בין תודה לשמחה,
בבוקר שאנו פוקחים עיניים אנו אומרים "מודה אני"
בברכות השחר אנו מודים לה' .
אמירת פרק ק' בתהילים המכונה גם "מזמור לתודה" ידוע כמסוגל להשפיע שפע רוחני וגשמי גדול.
שמעתי שאמירת תודה ברצף יכול להביא אותנו למקום של שמחה פורצת גבולות וממש לחולל ניסים.

מדענים גילו כי אנשים החשים אסירי תודה הם אנשים שמחים ובריאים יותר.
ומי לא רוצה להיות יותר בריא יותר שמח?
אז קדימה !

להקדיש בכל יום זמן כדי לומר תודה על הדברים שיש לנו.
זה יכול להיות בכתב, בלב, בקול, לבד, עם הילדים, איך שתבחרו.

אז ניסינו את זה בבית, את עניין התודה, וזה אכן גורם למצב רוח מדהים!
כי במקום להתרכז כל הזמן במה שלא טוב ולא הולך ולהתלונן ולהתבאס,
עסוקים כל הזמן בלחפש את הדברים הקטנים האלו שאפשר להגיד עליהם תודה.
והנה סוד, כשמתחילים, מגלים שזו רשימה שלא נגמרת!
אז לא חייבים הכל ביום אחד, אפשר לשמור קצת לכל יום, אפשר להתרכז בכל יום בנושא אחר.
ובעיקר, אפשר להשתמש בזה ככלי מדהים לשיפור הזוגיות שלנו.
הנה 2 דרכים לעשות את זה:

1. הקדישו 10 דקות ביום, שבו עם בן הזוג שלכם וערכו יחד רשימה של דברים שאתם אסירי תודה עליהם.

הרווחתם גם זמן איכות, גם שיחה על נושא משותף ונעים, וגם שמחה אמיתית.

2. בתוך רשימת התודות שאתם עורכים, הקפידו להכניס בכל יום תודה אחת על משהו שקשור בבן הזוג שלכם. זה יכול להיות על תכונת אופי שלו או על משהו שהוא עשה בשבילכם.
על דברים שקשורים בזוגיות או על תחומים אחרים בחיים. תתפרעו....
אז מה דעתכם? אני יודעת שראש חודש עבר אבל אף פעם לא מאוחר, מוכנים להתחיל?

12/02/2026

כשהתחלנו את החיים הזוגיים שלנו,

הייתה לי רשימת מכולת מאוד ברורה

(כמו לעוד אלפי רווקות אחרות)

זה לא היה רק מה אני רוצה שיהיה בבן הזוג שלי

אלא איך אני רוצה שהזוגיות שלי תיראה.

ובמשך התקופה הראשונה הייתי עסוקה

בלסמן וי בכל סעיף ברשימה שהצלחתי להגשים.

לצערי, לא משנה כמה התאמצתי,

לא הצלחתי לסמן את כל הסעיפים

וכל הזמן הייתי עסוקה ב: מה עוד אני יכולה לעשות כדי להתקדם?

מה עוד חסר לי כדי שהזוגיות שלי תהפוך למושלמת,

בדיוק כמו בחלומות, וברשימה שלי?

מכירים את המשפט:

מה שמתמקדים בו, גדל?

זה בדיוק מה שקורה כשעוסקים כל הזמן

בלבדוק את מה שאין.

כל המן מרגישים את האין.

חווים את החוסר.

מתסכלים ל"לא הצלחתי" בלבן של העיניים

וזה מתיש!!!

כי מרוב שאנחנו עסוקים במה שאין,

אנחנו שוכחים את מה שיש.

בדיוק כמו מטפסי הרים שעסוקים כל הזמן

בלבדוק כמה עוד נשאר

במקום להציץ לרגע למטה

ולהתפעל מהדרך שהם כבר עברו.

אז אחד הדברים הראשונים שלמדתי

כשנכנסתי לעולם הזה של יעוץ זוגי

היה להסתכל על מה יש לנו יחד.

מה כבר השגנו, לאן התקדמנו.

וכשעושים את זה, מגלים המון המון דברים טובים

שכל כך קל להתעלם מהם או לזלזל בהם

אבל כל אחד מהם הוא עולם!!!

מזמינה אתכם לבלות את השבת הזו

בלמנות את הדברים הטובים שיש בזוגיות שלכם...

ואם מתחשק לכם, אתם מוזמנים לשתף אותי

ולספר לי איך הרגשתם אחר כך.

08/01/2026

מן חורף מוזר שכזה.
לפעמים גשום, לפעמים קיצי,
לפעמים מלא רוחות וקור
ולעיתים מלא שמש.

ואנחנו?
אנחנו שותקים לו.
פורשים את בגדי הקיץ, המעבר והחורף
ובכל יום בודקים את מצב הרוח ומתאימים את עצמנו אליו.
ויוצאים אל היום הזה ומתמודדים איתו, בדיוק כמו שהוא.

בלי טרוניות או כעס,
כי על מי נצעק ולמי נבוא בטענות?
זה מה שזה וזהו.

ואת מצב הרוח בבית, למה אנחנו לא בודקים מדי יום?
למה אליו אנחנו לא מנסים להתאים את עצמנו בכל פעם?
מה נגדו אנחנו מתמרדים וטוענים וכועסים?

כי יש עם מי לדבר, נכון.
אבל אולי גם למצב הרוח בבית דרושים שינויים במזג האוויר מדי פעם?
אולי גם לו קשה להשאר עקבי ורגוע מדי יום?
אולי גם הוא רוצה לדמוע ביום אחד ולהשתחרר כרוח קלה ביום אחר?

ואנחנו, אנחנו יכולים פשוט לנסות לזרום איתו.
לקום בבוקר, לבדוק את מזג האוויר ולהתאים את עצמנו אליו.

תארו לכם כמה נחמד זה יהיה,
אם פשוט נקבל את זה שככה זה.
שלא רק למזג האוויר יש מצבי רוח.
ושגם הזוגיות שלנו יכולה להיות חורפית או שמשית
ואנחנו יכולים פשוט להיות שם, בכל מזג אוויר?

24/12/2025

מה הייתם מוכנים לעשות כדי לקבל סכום כסף גדול?

הייתם מוכנים להשקיע שעות נוספות בעבודה?
קרוב לוודאי.

הייתם מוותרים על שעות שינה?
הגיוני שכן.

הייתם משקיעים בבייביסיטר כדי לפנות לעצמכם עוד זמן?
ברור

ואני בטוחה שהרשימה עוד ארוכה.
כי בואו, כסף מובטח בסוף הדרך –
שווה ומשתלם לנו לחרוג מהשגרה, לוותר על כמה הרגלים ולהשקיע.

וזה ככה לא רק לגבי כסף,
זה כך בכל דבר שאנחנו מאוד רוצים – חופשה שחלמנו עליה הרבה זמן,
בית חדש, רכב ועוד ועוד...

אז למה כשזה מגיע לזוגיות, המשוואה הזו משום מה לא עובדת?
למה אז פתאום אין זמן ויש עבודה ואין כסף ויש עומס?

אני אגיד לכם למה –
כי לצערנו, סדרי העדיפויות שלנו קצת משובשים.
ואנחנו עסוקים כל הזמן ב"דחוף" – מה חייבים חייבים לעשות עכשיו
אחרת....
ושוכחים להתמקד ב"חשוב" – הדברים שיועילו לנו לטווח הרחוק,
אלו שישפרו את איכות החיים שלנו.

אז תירוצים יש המון, וכולם בדיוק כאלו – תירוצים.
מה דעתכם לשים אותם לרגע בצד
ולשאול את עצמכם באמת – איפה בסדרי העדיפויות שלכם נמצאת הזוגיות?
והאם לא הגיע הזמן להעלות אותה לטופ ולהקדיש לה זמן?

15/12/2025

חנוכה כבר כאן!
ממש מרגישים אותו בכל מקום.

כד קטן- קצת אירוניה ;)

חשבתי על כל הסימנים של חנוכה, ואילו מהם הם דימויים שאני יכולה להתחבר אליהם.

עברתי על הסופגניה המתוקה עם הריבה הנחבאת בפנים וצריך לגלות אותה.
על הנר הדקיק עם השלהבת הקטנה שמאירה אור גדול,
ואז הגעתי לכד השמן...

נס מופלא של כמות שמן מזערית שהספיקה ל8 ימים!

ואני אומרת לעצמי, נס דומה מתרחש אצל הרבה מאיתנו כל השנה...

תחשבו על הזוגיות שלנו, שהיא כמו המנורה שאמורה להאיר, על המשפחה, על הבית, על הילדים.

תחשבו כמה מעט תשומת לב אנחנו מקדישים לה בדרך כלל.
ממש טיפות מזעריות של תשומת לב,
ולפעמים אפילו הכד הקטן הזה ריק לגמרי
והזוגיות שלנו לא מקבלת שום הזנה במשך ימים על ימים.

ועדיין, היא בוערת, בין אם נרצה או לא.
עדיין, בכל רגע שנבחר, נוכל למצוא את החיבור, את הדאגה,
את הנרות האלו של הבחירה שעשינו לפני שנים, בוערים ומאירים.

נחמד, לא?

אז לכל הפולניות של "אני יושבת לבד בחושך",
מסתבר שזה לא תופס.
מסתבר שאם יש זוגיות אין לבד ואין חושך ;)
בזוגיות תקינה כמובן!
מבטיחה שאם תעצמו עיניים חזק חזק, תוכלו לדמיין שאתם בחושך,
ואם תאטמו אוזניים חזק חזק, תוכלו לחשוב שאתם לבד.

המציאות היא אור, וחום, ויחד. והיא שם. רק תמצאו אותה.

21/11/2025

פשוט להנות מהדרך.
מכירים את הסלוגן זה?
לא, אני לא עושה פרסומת לרכבת ישראל.
אבל אני חושבת שהמשפט הזה העלה לתודעה משהו שלעיתים קרובות אנחנו פשוט שוכחים.
את היום יום שלנו אנחנו מעבירים בסוג של מירוץ.
יש לנו המון מטרות ואנחנו מנסים להשיג כמה שיותר מהן, וכשאנחנו מצליחים- צצות ועולות עוד ועוד מטרות,
וכך אנחנו ממשיכים לרוץ, כמו סוס (סליחה על ההשוואה) שעיניו מכוסות מהצדדים כדי שלא יסטה מדרך המלך.
ומתי אנחנו נהנים? כשאנחנו משיגים מטרה, נכון?
אבל בטבע שלנו, זה של "יש לו מנה רוצה מאתיים", ההנאה הזו נמוגה כמעט מיד והופכת שוב לתחושה הזו של רדיפה אחרי מטרה נוספת.
גם כשאנחנו מתחתנים, יש לנו מטרות.
אנחנו רואים בעיני רוחנו זוגיות מושלמת, חיבור מושלם, בלי שום חריקה, בלי אפילו זווית קטנה אחת שלא מתאימה.
וכשזה לא קורה, וזה כמעט תמיד לא קורה, אנחנו עסוקים כל הזמן באחד משני דברים:
- עצב ותסכול על המציאות שלא תואמת את החלום שלנו.
- ניסיון לתקן את המציאות הזו ולהתאים אותה לציפייה שהייתה לנו.
וכולנו יודעים מה קורה בדרך כלל כשאנחנו מנסים לתקן סיטואציה שמעורב בה עוד מישהו, ובמילים פחות נעימות- מנסים לתקן מישהו אחר.
זה בדרך כלל לא ממש עובד, להיפך!
זה יוצר עוד חיכוכים, עוד אי הסכמות, עוד זוויות חדשות דוקרות ומכאיבות ומאוד לא מתאימות.
אז מה עושים? הרי רציתי וציפיתי כל כך שהזוגיות שלי תהיה בדיוק כמו שחלמתי.
שכל רגע ורגע עם בן הזוג שלי יהיה לא פחות ממושלם, כזה שעושה פרפרים בבטן וניצוצות בעיניים.
אז מה עכשיו? לוותר? להתפשר? ככה להתעלם ממה שחשוב לי כל כך?
ואני אומרת, חשבו לרגע על הסיבה למטרה הזו שהצבתם לעצמכם.
הסיבה לזה שאתם חולמים על זוגיות מושלמת היא כי בראש שלכם, אם היא לא תהיה מושלמת לא תוכלו להיות מסופקים, לא תוכלו ליהנות, נכון?
ומה אם פשוט תהנו מהדרך? מה אם תאספו לעצמכם המון דברים קטנים, שאכן לא עונים למטרה שלכם ועדיין מאוד מהנים אתכם?
האם גם אז תרגישו שהתפשרתם? האם תרגישו שויתרתם על עצמכם ועל החזון שלכם?
ועוד משהו קטן. ההנאה מהדרך לפעמים היא אכן רק הנאה מהדרך.
אבל הרבה פעמים, ככה בשקט, מרוב שנהניתם מהדרך, לא תשימו לב ויום אחד תגלו שאכן השגתם את המטרה.
שכל ההנאות הרגעיות הקטנות האלו הפכו יחד למשהו שהוא מושלם ומיוחד וקרוב ומחובר, בדיוק כמו שחלמתם.
אז מה אכפת לכם לנסות?
מהיום, בכל פעם שאתם רוצים לעשות את הקול הזה של חוסר שביעות רצון כי: "זה לא היה מושלם", או "רציתי קצת יותר" , או "זה לא היה בדיוק מה שחשבתי שזה יהיה". תשתיקו אותו, החליפו אותו בקול קטן של שביעות רצון.
תהיו בהלם מהשינוי שהדברים הקטנים האלו מסוגלים לחולל לזוגיות שלכם.

06/11/2025

דאגות, דאגות, דאגות.
מי מאיתנו לא מתמודד עם המילה הזו,
על כל המשתמע ממנה, בשנים האחרונות?

מרגיש כאילו מישהו שם למעלה
בוחן את כוח הסבל שלנו,
ואנחנו כמו הסבלים בנמל, עומדים מכופפים
ונותנים למנהל העבודה להעמיס לנו על הגב
עוד חבילה, ועוד אחת, ועוד
ומנסים להחזיק מעמד ולא ליפול...

ואז, בלילה, כאבי הגב, והלב,
והמחשבות, ונדודי השינה...

אני לא צריכה לספר לכם על זה, נכון?
כולנו חווים את מעגל הדאגה הזה
בדרך כזו או אחרת.

או! שזה בדיוק העניין.
מעגל הדאגה.
במעגל הדאגה שלנו נמצאים המון המון דברים.
החל מהילדים שלא אוכלים כמו שצריך
או מתקשים בלימודים
וכלה במגיפות, מלחמות ומזג אוויר.

המשותף הוא שכולם מטרידים אותנו.
אבל כאן צריך לשים קו מפריד.
קו בין הדאגות שיש לנו דרך לטפל בהן ולפתור אותן,
לבין אלו שפשוט אין לנו שום שליטה עליהן,
ואת אלו אנחנו נושאים כמו מטען חורג,
בלי שום מטרה מלבד הדאגה,
והגיע הזמן לשחרר אותן...

אז מה עושים?
פשוט:
מציירים 2 עיגולים גדולים, אחד בתוך השני.
החיצוני הוא מעגל הדאגה שלנו,
הפנימי הוא מעגל ההשפעה.
מכניסים לתוך מעגל ההשפעה את כל הדברים
שיש לנו איך לטפל בהם.
ומשאירים במעגל החיצוני – מעגל הדאגה-
את אלו שאין לנו מה לעשות לגביהם.

נבחר כל דאגה שנמצאת בתוך מעגל ההשפעה,
ונכתוב לעצמנו פעולה אחת שאנחנו יכולים לעשות
כדי להתחיל להזיז עניינים,
כי כשעושים, דואגים הרבה פחות.

ולגבי מעגל הדאגה?
מתפללים שיהיה טוב ומשחררים אותן,
וכך מורידים לעצמנו מהגב
דאגה אחת או שתיים, או שבעים 😉

26/10/2025

תקופת המעבר היא מן תקופה מוזרה שכזו,
לפעמים גשום, לפעמים קיצי,
לפעמים מלא רוחות וקור
ולעיתים מלא שמש.

ואנחנו?
אנחנו שותקים לה.

פורשים את בגדי הקיץ, המעבר והחורף
ובכל יום בודקים את מצב הרוח ומתאימים את עצמנו אליו.

ויוצאים אל היום הזה ומתמודדים איתו, בדיוק כמו שהוא.
בלי טרוניות או כעס,
כי על מי נצעק ולמי נבוא בטענות?
זה מה שזה וזהו.

ואת מצב הרוח בבית, למה אנחנו לא בודקים מדי יום?
למה אליו אנחנו לא מנסים להתאים את עצמנו בכל פעם?
למה נגדו אנחנו מתמרדים וטוענים וכועסים?

כי יש עם מי לדבר, נכון.
אבל אולי גם למצב הרוח בבית דרושים שינויים במזג האוויר מדי פעם?
אולי גם לו קשה להשאר עקבי ורגוע מדי יום?
אולי גם הוא רוצה לדמוע ביום אחד ולהשתחרר כרוח קלה ביום אחר?

ואנחנו, אנחנו יכולים פשוט לנסות לזרום איתו.
לקום בבוקר, לבדוק את מזג האוויר ולהתאים את עצמנו אליו.

תארו לכם כמה נחמד זה יהיה,
אם פשוט נקבל את זה שככה זה.
שלא רק למזג האוויר יש מצבי רוח.
ושגם הזוגיות שלנו יכולה להיות חורפית או שמשית
ואנחנו יכולים פשוט להיות שם, בכל מזג אוויר?