08/06/2023
כאב - מה עושים איתו?
(פוסט לא-מדעי על טיפול במגע)
רוב האנשים שבאים לטיפול בקליניקה, מגיעים בגלל שהם סובלים מכאב כזה או אחר. לפעמים כאב כרוני תמידי, ולפעמים כאב פתאומי שתקף אותם מסיבה כלשהי. כך או כך, המשימה שעומדת בפני המטפל היא עבודה עם כאב (לפעמים גם כאב קשה מאוד).
איך עושים את זה? איך עובדים עם כאב? איך נוגעים בו?
לכאורה העניין הוא פשוט: התכווץ איזה שריר בגוף, ואם נעסה אותו מספיק הוא יתרכך ויתרפה חזרה למצבו המקורי, כלומר מתפקד ולא כואב.
יש מידה של אמת בהנחה הזאת, אבל זה גם לא כל כך פשוט.
ראשית, לפעמים השריר נמצא במצב דלקתי פעיל, ואז לא מומלץ לעסות את המקום כלל, כי זה עלול רק להחמיר את המצב. במקרה כזה עדיף לחכות כמה ימים, לתת לתהליך הדלקתי להסתיים לפני שניגשים לטפל, בטח כשמדובר במגע עמוק.
אם בכל זאת הגיע מטופל במצב כזה, העבודה שלנו תתמקד בהשפעות ההיקפיות של הכאב, כלומר בשרירים וגידים אחרים המקיפים את האזור הפגוע, שהתכווצו גם הם בכל מיני אופנים בעקבות נסיונות של הגוף להימנע מהכאב.
אבל מעבר לכל זה, האתגר האמיתי בעבודה עם כאב הוא זה: איך לגעת בנקודת הכאב, אבל באופן שלא יגרום לרקמות הגוף "להינעל", מה שרק ייצור יותר כיווץ ויותר כאב, אלא באופן שיגרום לרקמה דווקא "להיפתח" למגע העמוק, להיענות לו ולהרפות.
וזה לא כל כך פשוט.
(יש סוג כזה של מטופלים שרוצים תמיד שהמטפל "יכסח" אותם, הם רוצים להרגיש מגע אגרסיבי וחזק, ומרגישים שבלי זה בעצם לא עשו להם כלום מעבר ל"נעימי". העניין הוא שכניסה אגרסיבית באזור של כאב יכולה ליצור את האפקט ההפוך, ובמקום להשיג שחרור והקלה, משיגים רק עוד כיווץ וכאב. לכן הסוד הוא לא בכוח, אלא בדיוק של המגע, של העומק, של המשקל ושל התזמון.)
אז איך בכל זאת נוגעים נכון בכאב?
עיקרון חשוב אחד הוא הדרגה:
בשלב ראשון נרגיל את המקום למגע, נספר לגוף שאנחנו מתחילים לטפל בו באזור המסוים הזה, נכין אותו לטיפול. זה יהיה מגע ראשוני, שטחי אומנם, אבל עם נוכחות ברורה. זה גם מסמן לגוף להתחיל להתכוונן לטפל בעצמו, להשתתף בהחלמה.
בשלב הבא נעבור למגע אינטנסיבי יותר שמחמם את הרקמות ומאפשר כניסה יותר עמוקה בהמשך. בשלב הזה נדאג גם להזרמה מרובה ככל האפשר של דם לאזור - הדם הוא הכוח המחלים העיקרי לרקמות הפגועות.
לאחר מכן נעבור למגע עמוק יותר בכל האזור - כאן המטרה היא לרכך את רקמת השריר, להתחיל לפתוח - עדיין לא מתמקדים בנקודת הכאב העיקרית. בשלב האחרון ניכנס פנימה ממש לעומק סיבי השריר, וכאן דיוק הוא שם המשחק. מגע מדויק בנקודת טריגר, בגיד שנמתח או בשריר שהתכווץ - יעשה את ההבדל בין מגע אפקטיבי לסתם מגע מכאיב.
(גם נאמני הגישה ה"כסחנית" שמצהירים שאוהבים "שעושים לי חזק", חשים ומבינים את ההבדל כשהם חווים מגע מדויק באזורי הכאב.)
העיקרון החשוב השני הוא קשב והקשבה. בכל אחד משלבי התהליך על המטפל להיות מאוד קשוב לתגובות המטופל - לא רק למה שהוא אומר או משמיע בקולו, אלא גם ובעיקר לתגובות של הגוף, ושל הרקמות בהן הוא נוגע. עבודה עם הגוף היא תמיד שיחה. עבודה עם כאב היא שיחה רגישה, לפעמים מאוד.
בהקשר הזה כדאי לדעת עוד משהו: לכיווץ השרירים יש קשר עמוק גם למידת האמון והביטחון שהמטופל חש כלפי המטפל. אם המטופל לא סומך על המטפל (אפילו אם זה לא במודע) ולא נינוח מספיק במחיצתו, לגוף יהיה קשה מאוד להרפות ולהיענות לטיפול.
העיקרון השלישי הוא כוונה ומשמעות. התנועות לא יכולות להיות מכאניות, מתבססות על ידע אנטומי בלבד. השריר שהתכווץ הוא לא ציר במכונת מתכת, אלא דבר חי. בשביל שטיפול יקרה, תנועות המטפל חייבות לנבוע מתוך כוונה הקשורה לשינוי שהוא רוצה לחולל ברקמות. או ליתר דיוק: השינוי שהוא רוצה להזמין את הרקמות לעשות.
העיקרון הרביעי שייך כבר למטופל, והוא קשור כבר למה שקורה אחרי הטיפול: כשם שהמטפל נכנס לעומק בהדרגה ונזהר שלא "להבהיל" את השרירים, כך גם על המטופל לאמץ גישה רכה יותר כלפי השריר הכואב.
אנסה להסביר: כאשר המטופל מגיע לטיפול כואב ודואב - הוא והאיבר הכואב (הצוואר התפוס לצורך העניין) מסוכסכים אפשר לומר. קיימת שכבה דקה של ניכור בין האדם לאיבר שמכאיב לו. כאן ההזמנה היא לנהוג באיבר הזה ברכות. להתייחס אליו אולי כמו אל ילד שנעלב והתכווץ בפינה. חלק מהטיפול הוא לשדר לאיבר שזה בסדר, שמותר להתכווץ אבל לאט לאט אפשר גם להרפות.
אני יודע שזה נשמע קצת מוזר, אבל חלק מהטיפול הוא גם לעשות שלום עם השריר התפוס. להסכים לו שיכאב, ולשדר לו מסר של פיוס.
מי שקרה עד כאן בטח כבר שמע מבין השורות גם את ההנחה היסודית הבאה: המטופל וגופו הם לא רק אובייקטים פסיביים על מיטת הטיפולים, אלא שותפים פעילים בתהליך הריפוי. במובן מסוים אפשר אפילו לומר שהמטפל נמצא כאן בתפקיד המשני, ועיקר תפקידו הוא לאפשר למטופל ולגופו את הריפוי - שהוא גם ריפוי של מערכת היחסים ביניהם.
אז בפעם הבאה שאתם קמים בבוקר עם צוואר תפוס, או מותחים שריר בירך, וחושבים ללכת לטיפול בעיסוי, אתם מוזמנים לזכור את הדברים שכתבתי כאן, וכמובן להתקשר ולקבוע :)
